אזהרות, הטרדה, הרהורים

הדירה שלי בקומה שמינית. במקרים עגומים מסוימים (למשל, השעות בהן פועלת מעלית שבת) אני עולה אותן ברגל.

ליד אחת הדירות, קומה או שתיים מתחתיי, יש ארונית עם כלמיני גרוטאות, חוברות, וחפצים שמסיבה כלשהי המקום ההגיוני להם הוא כנראה במסדרון ולא בבית. אחד מהם הוא הספר "זהירות, ניצול מיני" (שאני מזהה מרחוק כי יש עליו עיגולים ב-3 צבעים, שאמורים לייצג רמזור).

בכל מקרה, ההתקלות בספר הזה, שהכרתי היטב כילדה ולא נתקלתי בו כמה שנים, גרמה לי לחשוב.

הסביבה שלנו מלאה מיניות ורמזים מיניים. בפרסומות, בעיתונים, בטלוויזיה, בשיחות ובבדיחות. חלק בהכרח מגיע גם לילדים. אפשר לקשור את זה לקיצור הילדות, לאבדן התמימות. אולי, אבל זו לא הנקודה הנוכחית שלי.

גם ילדים בגן יודעים שאסור ללכת עם זרים, שאסור לקבל מהם סוכריות, ושיש סודות שלא צריך לשמור. אבל זה עדיין מספיק עמום.

בגיל מסוים, נדמה לי סביב כתה ב'-ג', כשאת באמת קוראת לבד (הפעם "את" זה באמת את ולא אני – אני הייתי תולעת ספרים בכתה א'), אבל אולי זה משתנה, או זז עם הזמן –  חלק מהשיח כבר נהייה יותר מפורש. את כבר יודעת שאת לא נזהרת סתם מסכנות אמורפיות או משנאת זרים כללית, אלא מתוקפים מיניים פוטנציאליים. המילה "מין" מקבלת מקום, מקושרת לאיברים מסוימים, למגע, למילים שבד"כ לא נאמרות ליד מבוגרים (מה שמעניין בעצמו, כי למבוגרים אסור להשתמש בהן ליד ילדים). יכול להיות שיש מקומות בהן השיח הזה מצליח להיות מנותק מבושה וממבוכה.

בכל מקרה, אם הכל בסדר, זו פחות או יותר החשיפה הראשונה והיחידה שיש לך לתכנים מיניים. והמבוכה הכלולה יכולה להתקשר גם להתרגשות מסוימת, לסקרנות, לעיסוק בנושא שהוא קצת אסור. קצת סודי ונסתר.

ההרהור שעלה לי בעקבות ההיתקלות המקרית ב"זהירות, ניצול מיני" במסדרון, הוא שאולי כאן יש קשר מסוים להיקף (וללגיטימיות) של "פנטזיות אונס", ושל תפיסה של כוח, כפייה והשפלה כחלק חשוב (ומושך) של אקט מיני.

ברור, יש הבניות חברתיות, תפקידים מסורתיים, ושטיפת מוח חזקה שבאה ממספיק כיוונים אחרים – לא חסרים כוחות חזקים יותר מאזהרות לילדים. כמו שכבר אמרה אדריאן ריצ', במאמר שלא ימאס לי לעולם להתייחס אליו –

 

"המסר המשחית ביותר שמעבירה הפורנוגרפיה הוא שנשים הן הטרף המיני הטבעי עבור גברים ושהן אוהבות את זה; שמין ואלימות הולכים יד ביד; ושעבור נשים, מין הוא במהותו מזוכיסטי, השפלה היא מהנה והתעללות פיזית היא ארוטית."

 

ובכל זאת, אני תוהה אם אין משקל גם לחווית הילדות המוקדמת הזו, לקישור של מין לאונס, לכוח, לכפייה, שמעצב אצלנו משהו עוד לפני שהחברה שטופת הפורנוגרפיה יוצרות אצלנו שאיפותלקרבנוּת. לעובדה שזו, במידה מסוימת, חשיפה ראשונית לספרות אירוטית. הגם שלא נכתבה ככזו, ולא הומלצה ככזו, במידה מסוימת – אולי היא נקראת ככזו.

נכון, ילדים גם נחשפים ל"איך באים תינוקות לעולם", ובד"כ יש שם גבר ואישה שאוהבים אחד את השנייה ומחליטים לעשות תינוק. אבל מה שיש שם הוא לא מיני – הוא טכני וביולוגי.

כמובן, אפילו אם היה מסתבר לי שההרהור שלי מוצדק – אין לי באמת רעיון מה לעשות בעניין. לצנזר את האזהרות נראה מוסרני, לא יעיל ולא נכון, ולחשוף ילדות בנות 9 לאירוטיקה אוהבת, בריאה ונורמלית פשוט לא נראה כמו פתרון מתקבל על הדעת.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אל תקרא לי מותק. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s