Its coming through a hole in the air

השילוב של הודעה לבוחר (שלא ראיתי, אבל אבא טוען שיש), שני סמסים, ובעיקר – העובדה שלמרות הכל, אינני אי, שכנעו אותי להיות לרגע בגירה אחראית ולבדוק מתי, בעצם, הבחירות (לא. עד להיום, בערך 15 דקות לפני תחילת כתיבת פוסט זה, לא ידעתי מתי הבחירות לכנסת. הנחתי שמישהו יגיד לי באיזשהו שלב. חוצמזה, עדיין לא החלטתי האם להצביע בכלל). אז בדקתי (10/2, אגב, למקרה שתהיתן). בכל מקרה, זה לא החלק המעניין. מצאתי לי רשימה חמודה של אותיות כל המפלגות (כאן – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3657215,00.html), ומאחר שמסיבה כלשהי המשכתי לקרוא אחרי ו', גיליתי כמה דברים מעניינים.

קודם כל, שהחבר'ה האלה עם התינוק המכוער בכל מקום (להלן "הדב חנין של הדתיים" ) רצים בנפרד מהעבודה. עכשיו, הבהרה חשובה – בימים כתיקונם, הייתי מתייחסת לזה באותה אדישות שמופנית כלפי כל שאר החלקים בפוליטיקה שאין להם שום קשר אליי, ושאני לא רואה הבדל רציני ביניהם. אבל הפעם הצליחו להשיג את תשומת ליבי. קודם כל – התינוק הזה באמת התחיל להסתכל עליי מכל מקום, והוא באמת מכוער (מצד שני, הגעתי למסקנה שהתמונות היחידות של תינוקות שאינן מכוערות הן של הדבר כשהוא היה קטן. בטח יש לזה איזה הסבר פסיכולוגי בגרוש.) חשוב יותר – אנשים חביבים התחילו לדבר איתי עליהם. עכשיו, נכון שאת הראשונה עצרתי באיזשהו שלב (אם הבחורה משקיעה אנרגיה בלדבר איתי על סיבות להצביע למפלגה שלה, לפחות שתדע באיזה קיר היא דופקת את הראש. עד עכשיו היחידים שניסו לשכנע אותי להצביע היו קומוניסטים, ולהם יש נטייה מוכרת לדפוק את הראש בדברים), אבל כל מיני רמזים לקיומם המשיכו להסתובב סביבי, עד שאתמול נשברתי ונכנסתי לאתר שלהם, ואפילו קראתי דברים. עכשיו, לא שזה יגרום לי להצביע להם, אבל העובדה שצלחתי אתר שלם בלי לחוש אנטגוניזם מרשימה כלשעצמה. אם רק יחליפו את התינוק בחיה אחרת וסימפטית יותר (כלבלב, למשל), אני מאמינה שאפשר יהיה בכנות להגדיר אותם כחביבת הקהל בקטיגוריית "מפלגות שאין לי שום כוונה להצביע להן".

המועמדת לתואר "מפלגה שקיומה הרבה יותר משעשע אם באמת קראת פס"ד בדיני חוקה"  היא "אחריות – לב אחד ורוח חדשה", שחוץ מזה שהיא בג"צ, יש לה אתר שכולל קטעים שנראים כמו פראפרזה על הנחשול.

.
את תואר האכזבה הגדולה בקטיגוריית "מצג השווא המשכנע ביותר של יריב מעניין" קוטפת "כוח הכסף". עם שם כזה, ואותיות כמו "קפ", יכולת לקוות למפלגה קפיטליסטית, לא מתנצלת, עם מצע מלא במילים כמו "יעילות", "חופש", "ליברליזם" ו"איין ראנד", נכון? אבל אם קיווית בנפשך לראות אתר בצבעי לבן וכרום, מלא בקריאות בזכות ההפרטה, השוק החופשי והיצרנות, נכונה לך אכזבה. האויב הגדול הוא הבנקים, הפועל המודגש הוא "לפצפץ", והחברים הם דווקא הקיבוצים. לא שווים ויכוח.

.
את המדליה בקטיגוריית "המפלגה שמקילה בצורה המשמעותית ביותר על חייהם של כותבי מערכונים סאטיריים" קוטפת, בהליכה, "ניצולי השואה עם בוגרי עלה ירוק". אם השילוב הביזארי הזה נעשה שלא תחת השפעת חומרים פסיכואקטיביים, אשמח לקרוא את פרוטול הפגישה בה הגו אותו. במחשבה שנייה, אולי שווה לקרוא את הפרוטוקול בכל מקרה. אם היה שלב בשיחה שבו זה נראה מתקבל על הדעת, לכי תדעי מה הם אמרו חצי שעה אח"כ.

.
ובפינת הפירורים – רע"ש (מפלגת זכויות הגבר במשפחה) קיבלה את האותיות פק. אני תוהה האם מדובר ב-פ' רפה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה האישי הוא הפוליטי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s