בלי נאמנות אין עוגיות

אחרי לולאה של 27 פעמים ברצף "התקווה", ועדיין לא ציונית. לדעתי ההמנון שלכם מקולקל.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה דברים שיכלו להיות סטטוס. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על בלי נאמנות אין עוגיות

  1. eyalweich הגיב:

    אני מקווה שלפחות עמדת, אחרת לא תוכלי להיות ראש העיר

  2. lilit הגיב:

    חטפתי על זה מכות פעם, אבל גם זה לא עזר. אני לא עומדת ב"התקווה" כבר שנים, למעט תחת נסיבות חריגות מאוד. בד"כ אני פשוט עושה את זה במקום שאף אחד לא רואה.
    אני לא אוהבת המנון, לא אוהבת צפירות, ולא אוהבת צלילים שאומרים לי "עכשיו תקומי, עכשיו תשבי, עכשיו תהיי עצובה, עכשיו תעמדי קרועת לב אך נושמת, עכשיו תחשבי על השואה."

  3. eyalweich הגיב:

    לי אמנם אין עלות רגשית בלציית לטקסים, אבל את צודקת, למרות שהוראות בימוי לחיים היו יכולות להיות שימושיות לפעמים. תארי לך שבסיטואציית פרידה, למשל, במקום כל המבוכה וחוסר הנעימות, היינו עומדים דום, שרים שיר עצוב והולכים כל אחד לדרכו. הרבה יותר פשוט.

  4. lilit הגיב:

    אבל זו בדיוק הבעיה. טוב, חלק ממנה.
    לא המחיר האישי על ציות לטקסים, הבעייתי בפני עצמו ו"מיישר" טיפוסים חריגים. ההאחדה והאוטומציה הזו של רגשות. רגשות-לפי-תכתיב.
    הבקשה ל"הוראות בימוי לחיים" נראית כמו ביטוי מובהק לויתור על החירות. כן. פרידות הן מצבים טעונים, דפוקים וכואבים. לא התמודדות מהנה בכלל. אבל הן כאלו כי יש בהן רגשות, יש בהן כאב ואכזבה. הרעיון של ביטוי "נכון" לכאב, אחיד לכולם?
    מצטערת. זה מזכיר לי את שתי דקות השנאה מ"1984".

  5. eyalweich הגיב:

    צודקת, למרות שגם על הרגשות ה"אותנטיים" אפשר להתווכח (כמו שאווה אילוז עושה)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s