היה היה

כן, בימים הרחוקים ההם האוויר בחוץ היה מתחלף. ואנשים היו מדברים על "מזג האוויר". כמו מזג של אדם, אתה מבין? שמשתנה, שיש לו מצבי רוח.

הוא היה משתנה כל-כך הרבה, שאנשים היו מדברים עליו. לא שיחות מעניינות מדי, אמנם, אבל שיחות. היום זה הכל טמפרטורה, כמו גוונים שונים לאותו צבע, אבל אז הייתה קשת של מצבים. הנה, קשת, למשל – הייתה מופיעה בשמיים רצועה צבעונית מעוקלת, כשהגשם היה שובר את השמש. מראה מאוד יפה, זה היה. צבעים בהירים על רקע שמיים אפורים. כן, לפעמים השמיים היו אפורים.  ולפעמים ירד מהם גשם. לא הטפטוף הקל הזה שיש היום בלילות. מסכים של טיפות. במשך שעות, לפעמים.

לפעמים שלג, אפילו. פירורים של קור לבן ורך, נופלים בשקט מהשמיים ומצטברים לשכבות בוהקות ויפהפיות. מכסים עצים, גגות ואדמה בשקט שאין לשום דבר אחר.

או ברד – מטח חזק ומהיר של כדורים קפואים. עגולים ולבנים ומושלמים כמו סוכריות קרח קטנות.

זה לא היה קורה כל הזמן, כמובן, רק בעונה אחת. היו עונות אז. לא רק למשחקי כדורסל. גם לשמיים.
וזו שסיפרתי לך עליה? פעם קראו לה חורף. היא הייתה הראשונה שהלכה. פרחה כרוח סערה. אני עדיין מקווה שהיא תשוב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חפיפה חלקית בלבד למציאות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s