שיר השפוטה

ממפגש ארוך מאוד ונפלא מאוד לקראת עבודות סמינריוניות, עלה לו מין רעיון –

עלתה השאלה מה היה קורה לו את "זמר שלוש התשובות" היה כותב מישהו שאינו אלתרמן (או, בניסוח המקורי, "מישהו שהוא פחות מאלוהים"). תגובתי הייתה שלמעשה לשאלה הזו יש תשובה – "וידוי" של אלכסנדר פן.  השניים האלו ממוקמים לי על אותה משבצת (ולמרות העדפתי הברורה לאלתרמן, "וידוי" ממוקם עליה יפה יותר). בואי נקרא למשבצת הזו "שירי שפוטות".

על מה אנחנו מוכנות לסלוח בשם האהבה? על מה בשם היופי?

בסדר, אנחנו נאורות. אין חיה כזו "רצח על רקע רומנטי". לא מאמינות שעל כל פשעים תכסה אהבה. קל להגיד את זה על פשע אמיתי שכתוב בעיתון. ומה עם וידוי?

אולי את לא פמיניסטית מושבעת, אולי את לא מבינה על מה הרעש. אבל אולי כבר נתקלת בבעיה קטנה עם השיר הזה. הוא נורא. הוא נפלא. אני לא רוצה לחיות במקום שבו הוא מוקצה מחמת מיאוס (זוכרת את הרעש בינואר בעקבות יוזמת התקינות-פוליטית-בשירה-עברית של משרד החינוך?). אבל רצח בתוך המשפחה הוא כבר לא "רע לתפארת". הוא רע, וזהו. לא רומנטי, לא מרגש,  לא יפה. אין שומדבר בריא שהשיר הזה מתאר. אבל הוא מתאר את זה נהדר.

והכמיהה שאוכלת אותי, כסילה שכמוני. ששואלת מי אמר בכלל שאהבה אמורה להיות רגש מהנה וקליל ושמח, ומה אם באמת "אין לי אוהב מלבדך", אם רק כך אפשר להגיע לעוצמות האלו של ביטוי ושל רגש. אם אי אפשר שיהיה טוב לתפארת.

ההמשך של אותה הכמיהה. שהיום כבר לא כותבים שירים כאלו. והיום כבר לא מתים מאהבה. זה לא נכון, כמובן. עדיין אפשר למות מאהבה. תפתחי עיתון – עדיין יש מי שמתות, בעיקר מאהבה של אחרים.

.
ואם כבר וידוי, וכבר שרדת עד הנה – אני מופתעת לטובה מהביצוע הזה, שגורם לי לדמיין אותה שרה ברכט (נגיד "שיר הסרסור", אפרופו שירי שפוטות). כנראה שגם טלוויזיה עיוורת ונטולת סטנדרטים מוצאת לפעמים גרגר ראוי לשמו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אל תקרא לי מותק. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על שיר השפוטה

  1. מיכל הגיב:

    וידוי הוא שיר נורא, אין ספק. אבל יהודית שרה אותו כל כך יפה…

    לא מצאתי הרבה שירים של אלתרמן, שמציגים מערכות יחסים בצורה שנראית לי הגיונית איכשהו.
    בעצם, אני לא מצליחה לחשוב כרגע על שיר אחד של אלתרמן שמציג מערכת יחסים בצורה שנראית לי בריאה.

    אפשר שיהיה טוב לתפארת. וחזק ועוצמתי ומסעיר.
    (ממליצה לך לקרוא ב a restricted country של ג'ואן נסטל, את הסיפור- the gift of taking)

  2. מיכל הגיב:

    טוב, צודקת, טעיתי.
    "נשבעתי, עיני" הוא בהחלט לא לא בריא.

    אבל לקח לך זמן למצוא…

  3. lilit הגיב:

    מאמץ משותף (שלי ושל אלתרמן), העלה את המסקנה הבאה – יש. הא:

    נשבעתי, עיני, כי נשוב וניראנה,
    כי נוסיף לקולה לתמוה.
    ישנן יפות יותר ממנה,
    אך אין יפה כמוה.

    בעבור הברק את עציו להכיר,
    הוארו במראות
    כוחה וצלצולה – –
    רציתי כי תחשוב שאני בהיר
    וידי טהורות ודעתי צלולה.

    רציתי לה לומר שאני מן גדי
    ומגע אצבעה בצמרי הצית חג,
    בענן מרחקים של פסיעה מנגדי
    שתפשיל צווארה ותצחק ותצחק – –

    ובחוץ,
    השדרות,
    בנשימה נטולה,
    מלאו אושר, טפחו, ביקשו סעד.
    והסתו, והסתו נשא שיר ותהילה
    לעירו הלובשת סער.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s