כל שישי מאז שעזבתי את הבית כולל שיחת טלפון להורים, להגיד שבת שלום. אם יש לשתינו זמן לדבר, היא שואלת אותי את 20 השאלות של מוסף הארץ (ומופתעת כל פעם מהפרטים האיזוטריים שדחוסים בידע הכללי שלי). אחר כך אנחנו עוברות לעידכונים כלליים במתרחש. החלק המוצלח של היום כלל את מעלליו האחרונים של תורם הגנים השני. כבר כמה שבועות מאז שעזב את העבודה ופיתח קצת זמן פנוי. בין עיסוקים זמניים שונים, הוא גם מבלה יותר ויותר זמן במטבח, מייצר ארוחות בינוניות ואנקדוטות טובות.

ניסיונות קולינריים בעברו של האיש כבר נכנסו למיתולוגיה המשפחתית. את הפסגה מאכלסת, כנראה, הפעם בה אמא שלי חזרה הבייתה אחר צהריים אחד, וגילתה שכל הכוסות שלהם נמצאות בכיור. היא תהתה מה הוביל לכך. הוא החליט להכין עוגה.

"?"

"כוס סוכר, 2 קוסות קמח, חצי כוס קקאו…."

השבוע הוא החליט להכין את העוגיות של ריצ'רד (מתכון של הדיאטנית, העונה לשם המשפחה לב-ארי, ולכן הכינוי). גובה העיסה היה קצת משופע, ולכן האפייה לא הייתה אחידה. הוא החליט ללמוד מזה לפעם הבאה. היא ניסתה להסביר לי על משהו שכלל חוטים וקיסמים, אבל זה לא היה ברור, וביקשתי שתעביר לו את הטלפון לצרכי הבהרות.

ההסבר הוא כזה: בפעם הבאה שהוא מכין עוגיות, הוא יסמן קווים על קיסמים, בטוש שחור וירוק, לציון גבהים שונים (הדוגמא כללה את הצבעים האלו, ואין לי שום ספק שאלו יהיו הצבעים בביצוע. בשלב מסויים הדמיון בינינו נעצר – גם לולא היו לימודי ההנדסה בעברו להוכיח זאת, האיש כל כך מרובע שהוא מצמיח פינות). בין הקיסמים הוא ימתח חוט, ויראה את הגובה המדויק בכל חלק של התבנית. ככה יהיה לו "פלס" לעוגה, והוא יוכל לוודא שהתערובת אחידה בכל מקום.

"הבעיה היא שחלק יוצא עבה ולא אפוי מספיק? למה לא לקחת פשוט תבנית יותר גדולה?"

"כי זו התבנית של העוגיות האלו. כמו שיש תבניות שרק בה משתמשים לבראוניז." (אמרתי כבר פינות?)

"אז תן לה כמה טלטולים, כמו פלסטיני בחקירה של השב"כ. תחשוב על חוק כלים שלובים, אבל על תבנית אחת."

הוא ניסה לטעון שהתערובת סמיכה מדי בשביל זה, אבל אני די בטוחה שהוא פשוט מת לנסות את הרעיון שלו. זו בדיוק הסיבה שהוא לא מסתדר עם מתכונים שכוללים מים "חמימים".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על

  1. רונן הגיב:

    ROFL!

    יש לי גם אנקדוטה משעשעת הנוגעת לעוגות עקומות..
    כשכמה מחברי סיימו שנת שירות, והכינו תיק חפיפה לבאים אחריהם – הם נדרשו לבעיה הבאה:
    כיצד מחלקים, ל-15 (אני חושב שזה היה המספר..) חלקים שווי נפח, עוגה מרובעת שהוכנסה לתנור כשהתבנית נוטה באלכסון.
    5 שעות נסיעה באוטובוס לאילת מעולם לא כללו כל כך הרבה אינטגרלים..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s