Por algo sera

24/3. עוד יום זיכרון פרטי.

קוראת את הפואמה היפה של בנדטי על האסיר שמדבר אל בנו.

הבנתי כבר שאין טעם לנסות לתרגם אותה. המונחים הדקדוקיים לא עוברים טוב מספרדית לעברית, וממילא, קהל היעד לא חולק את הרקע. ניסיתי פעם – לי היא גורמת צמרמורת, והבחור שמולי, שיודע שמארגנטינה באים סטייקים וכדורגל, מפטיר “טוב”.

רחוק מדי. הקצה השני של העולם, לפני שנולדנו, ולזכויות אדם אין יחסי ציבור טובים במיוחד גם כשהן בסביבה. בנסיבות רגילות, ארגנטינה שלפני 33 שנים פשוט לא נוגעת לחיים שלנו.

מלחמה מלוכלכת, מחנות מעצר סודיים, דפיקות על הדלת באישון לילה, חטיפות באמצע הרחוב, עינויים, נעדרים – זה רע, אבל זה רע שם. לא אצלי.

ושם זה יישאר. אלא אם חברה תחליט, למשל, לקרוא שוב את "לעולם לא עוד”, ובין דמעות ועדויות ומילים בספרדית, תתחיל להטריד אותך בשאלות.

ואם זו הייתי אני? אם החונטה הייתה עולה כאן, והצבא מתחיל לחטוף גורמים לא רצויים, לענות ולחסל אותם, אתה מבין שחברים שלי היו נעלמים. ואולי אני. מה היית עושה אם הייתי נעלמת? היית אומר לעצמך שיש הצדקה? שמישהו בטח עשה משהו? שסתם לא נעלמים אנשים באמצע הלילה, ויותר לא שומעים מהם? היית מתעלם? ובפעם הראשונה שהיית רואה מישהו פשוט נלקח מהרחוב? וכשהשמועות מתחילות להגיע?

כי יש בלגן. טרוריסטים מימין ומשמאל. ואולי סופסוף מישהו יעשה קצת סדר. והמדינה הרי לא זורקת אנשים לים ממטוסים, לא מוציאה להורג ללא משפט, ובטח שלא מענה אותם.

ואם היו קוראים לך למילואים, היית הולך?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה האישי הוא הפוליטי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s