זה התחיל.

[מוסיקה שקטה. אולי צ'ייקובסקי כלשהו.] אתמול לפנות ערב ישבתי עם סבתא במטבח. הדוד התקשר להגיד חג שמח, ואחרי שהיא נתנה לו רצף ארוך מספיק של פולניות, היא העבירה אותו אליי. [מוסיקה מקבלת תפנית] הוא איחל חג שמח, ואז [מוסיקה מתגברת, ונהיית דרמטית] "שבשנה הבאה נחגוג את החתונה שלך" [תיפוף מהיר].

התחלנו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה דברים שיכלו להיות סטטוס. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על זה התחיל.

  1. שחר לנגבהיים הגיב:

    מזל טוב!

  2. mrsegev הגיב:

    אוי לא… רוצו לגבעות!!
    save the woman and the children!
    😯

  3. lilit הגיב:

    אני חשה נימה של לעג בדבריך, הייתכן?

  4. mrsegev הגיב:

    חס וחלילה. הזדהות נטו.

  5. lilit הגיב:

    נהדר.
    גבירותיי ורבותיי, אולי המשפחה שלי התחילה להציק על חתונה, אולי הדבר הכי קרוב שאגיע זו חתולה (אם הכלב יאשר), אולי הישועה היחידה שלי היא אם בת הדודה הלסבית תתחתן עם החברה שלה, אבל יש לי הזדהות.

    מישהו אמר פעם שאני מצחיקה כשאני ממורמרת. זה נכון?

  6. mrsegev הגיב:

    אל תקלי ראש בהזדהות שלי.
    יש לי ממש מעט ממנה ואני לא נוהג לפזר אותה לכל דורש ברחבי הבלוגספירה.

  7. lilit הגיב:

    אשמור אותה בקופסת השוקולד, אם כך.

  8. מאיה הגיב:

    זה עלול להזיק,ב יום בו תפתחי את הקופסא הזו ותגלי שאין בה באמת משהו שוקולדי, אלא רק הזדהות, זה מאוד יאכזב. כדי להתייחס אל ההזדהות ברצינות הראויה את צריכה לשמור אותה בקופסא ורודה, או עם לבבות, או עם מלאכים. בטוח יש לך אחת מהשלוש הנ"ל בדירת בנות הזו שלך.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s