חמישה? אני יודעת.

כמו בימים הטובים (או שמא, הרעים) ההם, העברתי פסח רווי נסיעות, אנשים ונדודים. ומספרים.

מספר סדרים כולל: 3. 2 מתוכם כללו חמץ והגדה ייחודית. שחזור ארוחות החג שאני זוכרת מפעם, למרבה הצער, ישאר בלתי מושג – קשה מאוד להשיג את התחושה החגיגית שמשרה ארוחה של מאות אנשים, עם שירים וריקודים, בחדר האוכל של הקיבוץ. למעשה, גם את הסדר במשפחה (היינו שנה פה-שנה פה, בתקופת היסודי), לפני שהדור ההוא התחתן, וכששושלת שטיין על נספחיה עדיין חגגה ביחד, אי אפשר באמת לשחזר. אולי אני צריכה למצוא איזה בחור מסורתי עם משפחה גדולה יותר ואשכנזית פחות, ולהתחתן איתו לפני פסח הבא. או בחורה, אבל כזו שהמשפחה המסורתית שלה תרשה לה להביא אותי לסדר.

ישנתי בכמה אוטובוסים, מדבר אחד, ושישה בתים שונים, באחד מהם עם חתולה. סה"כ שעות ירושלים לאורך שבועיים-כמעט – 12. כולל הכל.

אלכוהול: יין אדום (מעט – רק לציון כוסות בסדר. ביין אדום יש יותר מדי תנינים.); יין לבן (כדי לא להשאיר עלמה במצוקה לבד עם בקבוק וחבורת מתנזרות); חצי שוט אבסינת' (עם אבא, כדי לבדוק את הבקבוק); חצי שוט פרנג'ליקו (עדיין עם אבא, כדי להוריד את הטעם הנוראי של האבסינת'); רסטי נייל (כי זה כיף, כי הייתה חברה טובה, ובשביל התוצאות המפוקפקות).

כנסים – שניים. אחד של 3 ימים, באחר הייתי יום אחד, ובמהלכו הצלחתי להיכנס לשלוש הרצאות (3! בערך מה שאני מספיקה באייקון שלם), ולהיזכר איך נראים כנסים שיש לך בהם מעט אחריות ושפע זמן. היו גם כלמיני אפיזודות שכללו הכתרות, אזיקונים, שוטים ועקרבים (אפיזודות שונות. וזה לא היה בדסמי כמו שזה עלול להישמע. אה, ושמעתי כמה סיפורי בדסמ, אם כבר הנושא עלה).

שברתי את השיא האישי באכילת מצות (שתיים עם אבוקדו, אחת עם חומוס, וחוצמזה שתי פשטידות ועוגה). זה לא מנע ממני חמץ, כמובן. לא עשיתי שומדבר רע עד כדי להצדיק שבוע שלם של שיחזורים חצי-אכילים לקרקרים כנעניים.

טיילתי במשך יומיים, בהם צברתי מספר מכובד של מדווים ומכאובים. וחוצמזה, באתי בין המצרים. מעשה שהיה (וטרם סופר) כך היה – אחת הירידות כללה מעבר צר בין סלעים. אני, בחורה קטנה, רזה וגמישה, הסתדרתי יפה. התרמיל, שאינו קטן, רזה או גמיש, נתקע. לא "נתקע" "דרש צעד נחוש ומשיכה" – נתקע. דמייני חרק שרגליו חופשיות, ושריון הגב שלו אחוז במלקחיים – כזה. נדרש מאמץ של הבחור ארוך השיער והבחורה ארוכת הרגליים, על תקן כריסטופר רובין וכל ידידיו וקרוביו של השפן, עד שחולצתי לי ויצאתי בצד השני – ויני פו, – בן חורין!

חגגתי בארוחה מסורתית של בירה ופיצה לרגל סיום החלק הדיקטי של החג (ולמדתי על שיטת חיתוך לפיצה דקה – מספריים, יקירי, מספריים.), ולמחרת פיתות וחומוס כי יש כל כך הרבה סוגי חמץ. זה חשוב, מסורת.

קיבלתי חד קרן. קטן. מאוריגמי. והצלחתי להחזיק אותו למרות שעלו ספקות בנוגע לעמידתי בדרישות. למעשה, הצלחתי להסתובב איתו ביד ולהראות אותו בשמחה רבה לכל מי שבסביבה (בעיקר אחרי שנוראל סידרה לי בשבילו מדבקת-תגים ע"ש "ח. קרן").

חסל חופש פסח כהלכתו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מכניסה דברים לקופסאות.. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על חמישה? אני יודעת.

  1. eyalweich הגיב:

    אימצתי את המושג "קרקר כנעני", אני אשתדל לתת לך רפרנס בהקשרים חיוביים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s