עירוב

הפסקה משיעור מאוחר, בחוץ בטרוםשקיעה. למען מניעת אאוטינג, כנהוג, ייעשה שימוש בסטריאוטיפים בוטים. על המעקה נשענות דתיית המחמד, דתייה חמודה שאינה מחמד (אך, לעומת זאת, בעלת ייחוס משפחתי), סטרייטית שמסתובבת בחברה רעה, והמאפיונרית השחורה ואני המהוות, ובכן, חברה רעה.

אני חוזרת משיחת טלפון, בדיוק כדי לשמוע את הסטרייטית אומרת בפסקנות "בשר". מעירה, כמובן, על התזמון הנפלא שמחזיר אותי דווקא לבשר, ותוהה מה נידון. הסטרייטית צימחונית, היא תוהה מה יהיה בקומזיץ המתוכנן להמשך השבוע, ולא מחבבת את התשובה. כשאני נכנסת לשיחה, מבטיחה דתייתהמחמד שלא יהיו פיתות עם ביצים. בעלת הייחוס מנסה להבין מה עניין ביצים לפיתות (שלא לומר לשיחה, שלא לומר להר סיני), טבעוניותי מוסברת, נתקלת בחוסר ההבנה הרגיל, והסטרייטית תוהה אם יהיו פיתות עם לבנה. דתיית המחמד מקדימה אותי, ומנסה להסביר שהשילוב של דתייםבשרלבנה קצת בעייתי. אנחנו תוהות בדבר שילוב השלושה בתוך סנדוויץ', ומשם, כמובן, עולה שאלת הכשרות של בשר אדם (כן, ודאי שבאומרי “עולה” כוונתי שאני שואלת. אני באמת רוצה לדעת. אחרי הכל, בדיוק בשביל שאלות מסוג זה אני מחזיקה דתיות מחמד). מתעורר ויכוח – בעלת הייחוס אומרת שלא בתורה, דתיית המחמד מסבירה שענין של היגיון פשוט, ולא הכל צריך להגיד בתורה. מובן מאליו שאסור לאכול בשר אדם.

הסטרייטית: “רגע, אז אם אסור לאכול בשר אדם, אסור גם לבלוע?”

בעלת הייחוס: “מה, בשר אדם?”

(סטרייטית ואני מחליפות מבט משועשע) “אה, לא ממש.”

פאוזה. הבנה נוגהת על דתיית המחמד ובעלת הייחוס. הבעתן משלבת זעזוע, גינוי, ומה שכנראה ניתן לתרגם כ"נו, חילוניות". ואז הן מסתובבות והולכות.

בניגוד לאקסבוסית ולדתי המחמד, דתיית המחמד אינה חושבת שאני צדיקה נסתרת.

האקס בוסית הייתה מאוכזבת ממני מאוד – המון סקרנות, מה שהיא הגדירה (בעזרתי) כ"נפש יהודי הומייה" –וכפירה מוחלטת. רקע דתי יהיה לי, אולי, אם אעמוד לפני בית כנסת. ואני עוד החלק הסובלני של המשפחה.

אבל אני אוהבת את השיחות עם דתיות סובלניות שמוכנות להסביר לי דברים, גם כשהן מסבירות אותם תוך גלגול עיניים למראה הבורות, שלא לומר הכפירה, הנשפכת מכל משפט שלי.

יש המון דברים מרתקים שאפשר לגלות כשלאנשים יש סבלנות לענות לי, מטעמי חביבות או בשל ההנחה האופטימית שאני מתחזקת.

על הפרי הראשון של הקיץ, למשל. בערב שבועות היו שזיפים, וציינתי שזה השזיף הראשון שלי לקיץ זה (דבר מה שאני נוהגת להבחין בו ביחס לפירות. זה נחמד וחגיגי ומראה שהזמן זז ושוב הגיעה עונה כיפית). מסתבר שיש ברכה לשזיף הראשון של הקיץ, והיא חלה גם על אבטיח ופריחת הדרים (וגם על דברים אחרים, אם הם מחזוריים). זה שימח אותי. לא שאני הולכת להתחיל עם "שהחיינו" לכבוד כל סימן לקיץ (או לכבוד שומדבר בכלל), אבל זה נחמד שמישו חוץ ממני (אלוהים, נניח) חושב שפירות חדשים מצדיקים ברכה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה לפעמים יפה בחוץ. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s