אז, רוח חדשה (או שזו התעוררות? מלבד צבע החולצות, מישהו אשכרה מבדיל בין השתיים?) בשבתה כאגודת הסטודנטים החליטה להראות שהיא יודעת לעשות עוד משו חוץ מקווי אוטובוס, קרטיבים ואלכוהול מוזל. נהדר.
הקדמה סובייקטיבית, למי שלא בקיאה בסיפור:
עיריית ירושלים החליטה לפתוח חניון במרכז העיר בשבת. היה שמח, היו אלימות וחיתולים וכאלו (זה מה שמספרים לי – לי הייתה הפגנה אחרת להיות בה באותו זמן – מצור, כיבוש וכאלו. שומדבר חשוב כמו הזכות היאפית להגיע לבבט בשבת). אז החילונים התעוררו כי לוקחים להם את העיר.
ההפגנה המקושרת היא לא היוזמה הראשונה -כלמיני רעיונות עצמאיים יותר כבר רצו ברשתות כאלו ואחרות. גם הם מסריחים מליברליזם צבוע ושנאת חרדים, גם הם אומרים "צעירים" ומתכוונים ליהודיים חילוניים, וגם הם מחלקים את העולם ל"משוגעים" ו"מי שמסכים איתי".
מעבר לתהייה הראשונית שלי, האם מאבק על תחבורה ציבורית, שרלוונטי לאנשים עם פחות כסף, פחות כוח ופחות מרצ, היה מוציא את כל לוחמי החירות הגדולים באותה יעילות, כל העניין מקומם.
שנאה לחרדים (ודתיים בכלל) אני מכירה מהבית. לא אהבתי אותה שם, ואני לא אוהבת אותה כאן. דברים אחרים שאני לא אוהבת –
- בשביל מה הנפנוף הזה בדגלי ישראל? להזכיר של מי המדינה הזו? לקשור את המאבק על אופיה של ירושלים לנושאים לא רלוונטיים בעליל? לצבור נקודות אצל אם תרצו?
- חופש ופתיחות? וואלה? אם מישהו רוצה להפגין למען חופש ופתיחות בירושלים, יש הזדמנות נהדרת ב25/6. כששם יגידו ש"ירושלים גם שלי", הם יתכוונו גם אליי. כמובן, אני חיה בסרט. את התמיכה הזו אפשר היה לקבל ב2006, לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן, כשהשנאה ל"שחורים" גברה על השנאה להומואים, והיה אויב לגיטימי ומושמץ להילחם נגדו על קדושת החירות.
- סתימת הפיות של חוק הנכבה לא הוציאה את הקהל הגדול הזה לרחובות. שבועות נאמנות והאיסור לערער על ציביונה היהודי-דמוקרטי, עכשיו ולעולם, של ישראל לא גרמו להם להפגין. זה "פוליטי". לזה יש מחיר, כאן מתערערות כל האמונות הנוחות והחמימות שנוח להאמין בהם.
- טוקבקים שקוראים למצעד הגאווה "לא אנושי", פורנוגרפי, ותארים אחרים. וחברות שלי שקוראות לו "מתועב" גם.
- אין חיבור. אין קשר בין מאבק נגד קווי מהדרין, גיור, עגונות, ושאלות מעמד אישי שמוכרעות לפי מוסר כנעני מלפני 3000 שנה. וכל אחד יוצא לרחוב רק כשזה קרוב מספיק אליו.
אני בעד חניונים בשבת, מקומות בילוי פתוחים, חנויות מכולת פתוחות, וחופש בחירה. באופן כללי אני חושבת שאלוהים צריך להכתיב את סדר היום רק למי שמבקש ממנו. הייתי שמחה לראות את הפרדת הדת מהמדינה (ואז לראות כל אחת מהן בנפרד מתפרקת). אני אפילו מחבבת הפגנות. ואני בהחלט לא מגיעה לאחת הזו.
מעונן חלקית 
אני אוהב את זה שאנשים עדיין מאמינים בהפגנות.
זה חמוד.
יקירתי,
1) כרגיל אני מתווכח איתך בקטנות, למה את בעד חנויות מכולת פתוחות בשבת?
2) אפשר להגיד על מצעד הגאווה הרבה דברים, אבל לטעון שהוא לא פורנוגרפי, זה קצת להסתכל על מה שנח לך, יש שם (שימי לב לסימן "יש": ולא "כל"), עכוזים ציצים, וגברים ונשים שלבושים בתלבושות, שבדר"כ לובשים לחוף הים ומתנהלים בתנועות שבדר"כ נמצאות במועדונים במקרה הטוב, ובחדר המיטות במקרה הרע. אני יכול להבין אם את טוענת שמותר לאנשים להתנהל ככה במרחב הציבורי, היי, אני בעד זה… אבל, להגיד שזה לא פורנוגרפי או "תועבה" (באמות המידה המקובלות) זה לא סביר. (וכן, הייתי במצעד).
3) וכאן אנחנו מגיעים לפינת "טלי קורה". כמו שאת לא אוהבת כשאומרים לך "לכי לשדרות, מה עם הסבל שלהם??!?!!1111 " ככה גם חלק מהסעיפים שלך לא לגיטמים.
לא שאני אומר לך איך לכתוב, אבל בגלל המדיום, אם את טורחת לענות לי, תשתדלי להיצמד למספרים, זה יאפשר לנו להתפזר פחות.
1. כי יותר סביר שאגלה בשבת בבוקר שאני צריכה עגבניות מאשר שאני צריכה ביסלי או וודקה, ואני בדרך כלל מבשלת הרבה בסופי שבוע.
2. בירושלים. המצעד בירושלים לא נראה ככה. עכשיו, בפורנוגרפיה אתה בלי ספק מבין יותר ממני, אז לא אתווכח על גבולותיה, אבל כל מה שאמרת חל גם על עדלאידע ומסיבות פורים סתם. לא זכור לי ששמעתי קריאות לביטולן, כרוזים שמזהירים מפני התועבה, ואיסור לתת לילדים תמימים לצאת מהבית משנכנס אדר.
3. לא. ללכת לשדרות מתבסס על ההנחה שהמוסר שלי אמור לקבל כהנחה "עניי עירך קודמים", או שאני צבועה. אבל, שים לב – הפגנה למען זכויות אדם בעזה מייצגת את האינטרס שלי הרבה פחות מהפגנה למען זכויות אדם בשדרות. על האינטרס שלי בשוויון זכויות לגייז לעומת הטייה של הסטטוס קוו בירושלים לכיוון חילוני אפשר להתווכח (על חופש ביטוי פוליטי נראה לי שלא), אבל זו לא הנקודה – אני משתדלת לבחור אפיקי התנגדות ומחאה לפי חשיבות. ההפגנה הזו מונעת משנאת זרים ואינטרסים אנוכיים הרבה יותר ממה שהיא מונעת מאהבת החירות. אני לא רואה מה לא לגיטימי בטענה הזו.
1) נראה לי שאת מתחכמת. אני שואל ברצינות. אני חושב שהזכות ליום חופש היא זכות אלמנטרית. (וזה הסעיף שמעניין אותי באמת… השניים האחרים פחות).
2) לא הייתי בעדלאידע מאז הייתי בן 7 אני מסופק, עם זאת, שהיא מכילה תכנים המיועדים לגילאי 14 ומעלה. אבל זה בכלל לא משנה, נשאלת השאלה האם במצעד הגאווה, ישנן התנהגויות, שבימים כתיקונם אינן מקובלות, ברחובה הראשי של העיר, התשובה, לענ"ד היא כן, הכינוי של ההתנהגויות האלה כפרונוגרפיה או תועבה זה כבר טעם אישי, אני לא בטוח שאני הייתי משתמש במילים האלה, אבל קשה להגיד שהן לגמריי מופרכות. שוב, אני לא טוען שההתנהגויות האלה רעות או טובות, אני מציין עובדה.
3)צודקת. אני התכוונתי יותר על על טענות בסגנון "נגמרו הצרות בעולם שבצלם נטפלים לצה"ל? מה אין רצח עם בדרפור?". אבל העלת פה טענה מעניינת אחרת, מה זה משנה ממה נובעת ההפגנה אם היא צודקת? אם אנטישמיים מארגנים הפגנה נגד הכיבוש בלונדון, ואת מזדמנת במקרה לאזור, תצטרפי להפגה? "לא מאהבת מרדכי, אלא משנאת המן?" (כן, שנאה זה ביטוי רע, אבל אם אני לא אשלב ביטוי עברי נאה אחד בהודעה, אנה אנו מגיעים? )
1. בשביל שמערכות יפעלו 7 ימים בשבוע אנשים לא צריכים לוותר על יום חופש. הבעיה היא, אולי, סינכרון עם שאר המשפחה, וזה פתיר. בפנימיות יש לאנשי צוות יום חופשי בשבוע בגלל הצורך לעבוד סופ"ש. במקרים אחרים אפשר לאמץ משו שמזכיר את המודל של בית מרקחת תורני. השאלה היא האם מי שאתה באמת מגן עליו הוא העובד או הלקוח.
2. אני חוזרת על טענתי – אין לי מושג מה קורה בתלביב, אני יודעת ממספיק אנשים שאני סומכת עליהם שהמצעד יותר עליז, פחות פוליטי, ויותר…נקרא לזה "בעל תכנים מיניים חזותיים במובהק". אבל, שים לב – הדיון סביב הומוסקסואליות עוסק בתכנים מיניים, בהכרח. אנשים צריכים דיסוננס קוגניטיבי מטורף (הרבה יותר גבוה ממה שצריך בשביל להגדיר את עצמך "שמאל ציוני", נניח), כדי להצליח, איכשהו, להתעלם מהתכנים המיניים.
3. "לא מאהבת מרדכי אלא משנאת המן" הופיע בנוסח המקורי של ההודעה שלי. מוחות מבריקים חושבים דומה, אתה יודע.
ולענייננו, בוא נבדוק רגע לעומק את הטענה שלך. לדעתי – כן, מניע משנה. מניע יכול להיות צבירת הון פוליטי, או התנגחות לא רלוונטית (למשל – נניח שבשיא הויכוח על ההתנתקות היה נפתח מאבק ציבורי ספונטני חסר תקדים לחקור אישומי הטרדה מינית נגד שרון (בהנחה שאתה רואה בכך סוגייה חשובה), לא היית מרגיש לכל הפחות אי נוחות להיות מעורב במחאה? אני יכולה להציע תרחישים אחרים על אותו עיקרון – ניסיון לצבור הון פוליטי בתזמון קרוב במיוחד לבחירות, למשל.
בגדול, המניע מול נושא המאבק הוא בעיקר עניין של איזונים ושיקולי סדר שני. אבל לי יש תפיסה די רדיקלית של קשר בין מאבקים, והרבה קבוצות שפועלות למען דברים שחשובים לי מפספסות אותו. לפעמים שווה לשתף איתם פעולה בנקודה מסוימת ולהתווכח איתם על החלקים האחרים, לפעמים לא. יש מסים שאני מוכנה לשלם (למשל, להפגין עם ציונים וקומוניסטים).
1) אני מגן על העובד, בשביל שסופר-פארם יעבדו 24-7 אין "צורך" (אנחנו עוד נחזור לזה) שמישהו יוותר על יום חופש, בשביל שבית המרקחת השכונתי שלי, שיש לו, ככל הידוע לי, אותו רוקח ב25 שנה האחרונות + אשתו המסייעת בידו מדי פעם, הוא צריך לוותר על יום חופש.
הרבה עסקים קטנים, הם עסקים של בן אדם אחד, אולי שניים, שעובדים שישה ימים בשבוע, לעיתים במשך שעות ארוכות מאוד, לעסקים האלה קשה, להתחרות ברשתות ובעסקים הגדולים, והעובדה שהעסק הגדול יעבוד 7 ימים בשבוע, ואילו הם רק 6 (באופן בנאלי, הפחתה של 14% מהמחזור) עשויה לפגוע בהם קשה.
חוץ מזה, יש פה את בעיית האכיפה, קשה לאכוף, "לכל עובד מגיע יום חופש אחד בשבוע", הרבה יותר קל לאכוף "ביום שבת לא עובדים".
ויש פה גם את עניין המדרון, לעבוד ביום שבת, זה טאבו היום, אף אחד אפילו לא יעלה על דעתו, לבקש מעובד "חזק" במשק לבוא למשרד בשבת, אבל אם החנויות יעבדו בשבת מהר מאוד גם המשאיות יעבדו בשבת, והמפעלים, ובסוף, גם אני.
1. מכולת הייתה הדוגמה שלי ל"מקומות שמוכרים ירקות". לא אכפת לי שזה יהיה סופר גדול. אבל סופר גדול הוא חלק מרשת, וכיום שילוב הלחצים גדול מדי. כמובן, אפשר לטעון שאם זה המצב, אז זו הבעיה שלי שלחרדים יש יותר כוח ממני, ואם אני לא מצליחה לתת משקל נגד חזק מספיק, כנראה לא מגיע לי שחנויות ירקות (או ציוד משרדי, או בית מרקחת) יהיו ] פתוחים בשבת. הבעיה שלי היא שיש, בפועל, עיוות וכשלי שוק. להגנה על העובדים אתייחס בפסקה האחרונה.
2. am:pm בגוש דן מצליחים, איכשהו, להתחרות ברשתות גדולות שסגורות בשבת, וזה בטח לא בגלל המחירים הזולים שלהן. אז אני מסכימה שיש כאן דרגת ביניים בין המכולת לסופר הענק, אבל לו הייתי גרה בתלביב, היא הייהת פותרת את בעיית העגבניות.
3. קשה לאכוף גם הסתרת חמץ בפסח. והרשויות מחליטות לבזבז כסף על השטות הזו. בכלל – "קשה לאכוף" זה טיעון בעייתי מאוד כשהשאלה, בעיקרה, דתית. יותר מדי רעשי רקע מפריעים לבחון את השאלה האמיתית.
4. אני לא בטוחה שהבנתי את הטיעון הזה. אתה מנסה להגן על עובדים חזקים או חלשים?
5 (כי הוא לא נכנס בסעיפים שלך). בוא נשבור רגע שילוב של כמה מהטיעונים שלך. אני לא יודעת מה גודל המגזר "סטודנטיות חילוניות שצריכות לעבוד". אני יודעת שאני יכולתי לעבוד שנה שעברה בעבודה שחיבבתי כי יכולתי לעבוד בה סופי שבוע. אם הייתי יכולה לעבוד בשבת בשעות נורמליות (ובמרחק סביר, כי כמובן שאין לי אוטובוסים), זה היה הרבה יותר נחמד מלחזור במוצ"ש בחצות לפני יום לימודים. לפחות חלק מהמלצריות והברמניות בוחרים, במודע ובכוונה, עבודה שמאפשרת לילות וסופי שבוע. או שהם מאזנים את זה עם יום חופש באמצע שבוע, או שהם מאזנים את זה עם בוקר חופשי, או שהם מאזנים את זה עם שכר דירה, אוכל, והאמונה שננוח כבר בקבר. זה לא ציבור עובדים חזק, אבל אי אפשר לטעון שהבחירה כאן מקבילה ל"בחירה" להיות עובד קבלן. לך תדע. אולי אם היה קל יותר למצוא מקומות עבודה בשבת, הייתי מוצאת עבודה שתמצא חן בעיני יותר מניקיון (ממש קשה למצוא עבודות פרילאנס/מהבית. ניסיתי).
אתה יכול לטעון שהחקיקה הפטרנליסטית הזו מגינה עליי. וכמו בהרבה מקרים אחרים, אני לא רוצה את ההגנה שלה.
1) לא הבנתי כלום. באמת. אבל, אל תתווכחי עם אנשי קש (אם עשית את זה), לא השתמשתי בטיעון הדתי בשום שלב.
2) מה? זה בדיוק הפוך… הם פתוחים בשבת ולכן יש להם יתרון… הוא אשר אמרתי.
3)שוב, לא טענתי שום טענה דתית. חוק החמץ הוא חוק קל מאוד לאכיפה. יש חמץ, יש קנס, לא מסובך יותר מדוחות חנייה. אני לא מכיר חוק על "הסתרת חמץ", יש חוק שאוסר מכירת חמץ בפומבי.
ובאופן כללי, זכויות עובדים נרמסות בכל מקום שמתאפשר, זאת עובדה, ואני מניח (אולי בטעות) שכאשר יש טענות על קיפוחם של עובדי קבלן או על עובדים זרים ביחס לחוקי העבודה את רצה להגנתם, למרות שלכאורה אם אדם מוכן לעבוד מתחת לשכר המינימום מי אני שאתערב? זה פטרנליסטי באותה מידה.
החוק שאוסר עבודה בשבת הוא, מבחינתי, חוק סוציאלי, שנועד להבטיח לרוב העובדים את זכותם ליום מנוחה שבועי. כמובן שלא מטילים על הציבור גזרה שהוא לא יכול לעמוד בה, ומכיוון שבסה"כ מדובר ביום החופשי, קבע המחוקק, בחכמה רבה, כי מוסדות המשמשים להנאת הציבור יוכלו להמשיך לעבוד (קרי מסעדות, בתי קולנוע וכיו"ב). מכולת, חנות בדים, או מפעל, אינם נכללים בהסדר הזה.
על מי אני מגן?
על העובדים החלשים, שהמעביד עלול לדרוש מהם, לו המשק היה עובד כסדרו בשבת, לעבוד בכל יום בשבוע.
על בעלי העסקים הקטנים, שפתיחה בשבת של המתחרים תגרום להם לאחד משתיים, או שהם (ועובדיהם, אם יש כאלה) ייאלצו לעבוד גם ביום שבת, ובכך ייגזל מהם יום המנוחה, או שלא ייפתחו בשבת ובכל ייפגעו כלכלית.
ועל כל העובדים במשק, גם החזקים שבהם, שרוצים לשים גבול לכניסה (המוגזמת כבר כיום) של העבודה הבייתה, ושלא רוצים שיום אחד יגידו להם, "צריך לשחרר את המוצר בעוד שבועיים, באופן חריג, כולם באים ביום שבת".
חוץ מזה, אני רואה איזשהוא יתרון, שלא כל הימים נראים אותו דבר, ושיש יום ששובר את השגרה.
וכל זה בלי אף מילה על הדת, ועל האפלייה שפתיחה של עסקים בשבת תגרום בקבלה לעבודה של דתיים. (אבל, אני מודע לבעייתיות של הטיעון, ולכן נמנע ממנו, אבל הרגשתי שאני צריך לציין גם מה אני לא טוען…)
3. קל וקשה זה עניין של כסף. כסף זה עניין של סדר עדיפויות (נכון, הליך משפטי עולה יותר מקנס, אבל המחוקק יכול לשחק עם אמצעי אכיפה.). מישהו החליט ששוה להוציא כסף על מערך פיקוח על מכירת חמץ.
יום מנוחה שבועי לא חייב להיות בשבת. ובדיוק כמו שאפשר להפריד בין מקומות בילוי ותעשייה/מסחר, אפשר להפריד בין מסחר לתעשייה. ואני חוזרת על הטענה הפשוטה מאוד שמקומות יכולים לעבוד בתורנות (לבתי מרקחת יש את היתרון של "פיקוח נפש", שהשאלה אם מונע מתועלת או מיהדות).
עם ימי חופש אפשר לשחק. אם ההנעה היא חקיקה יעילה או סוציאלית ולאו דווקא דתית, זה יראה אחרת.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1100258.html
רק אצלנו השמאל בעד פתיחה בשבת והימין בעד סגירה… עולם הפוך…
ויוה לה רפובליק… מקווה שהיה לך יום בסטיליה שמח…