אללה ירחמו

היום ניתן פסק דין מעניין בבג"צ. תקציר האירועים הקודמים:

ב7/7/08, במהלך הפגנה בכפר ניעלין, עוכב אשרף אבו רחמה ע"י חיילי מג"ב בשל מעורבותו בהפרות סדר. סא"ל עומרי בורברג, מג"ד, ניסה להפחיד אותו קצת, החליף עם חייל שלו (שיישאר ל', יען כי שמו לא ידוע לנו, ולא משום רצון להפחית מאנושיותו) כמה משפטים שעניינם הצעה לירות באבו רחמה (הכפות) כדור גומי. בהמשך לחילופי הדברים ירה בו ל' כדור מטווח קצר. בורברג נזף בל' על הירי באדם כבול, וזה השיב שקיבל פקודה לעשות כן. בורברג ול' הואשמו בהתנהגות שאינה הולמת.

מערכת המשפט הצבאית לא חושבת שמשהו בהליך מצדיק פנייה לבג"צ. בורברג קצין מצטיין, והוא לא התכוון לירייה אמיתית, ל' אמנם ירה, אבל פגע פגיעה שטחית בלבד ולא חפץ לפגוע בעצור. קצינים ומפקדים בכירים שונים, בתצהיריהם לביהמ"ש, רואים בצעדים הפיקודיים ובבחירת האישום כלפי המג"ד ענישה מספקת. העברת מפקד שנתן (או לא נתן אך לא הובן) הוראה לירות בעצור כפות למערך ההדרכה משקפת היטב את רוח צה"ל, מסתבר.

העניין, עינייך הרואות, אינו מהחמורים – פצע קטן בכף הרגל, אפילו לא מכה קלה בכנף. לפי הפצ"ר, המג"ד התכוון רק להפחיד את העצור ולא להזיק לו – אין אכזריות ורוע לב המצדיקות האשמה בהתעללות.

שלושת שופטי ההרכב קבעו שאין מתאם בין חומרת המעשה וקלות האישום, וכן נקבע שערכים של טוהר הנשק ותרבות הקרב מאפיינים את הצבא הישראלי והחברה הישראלית. אני תוהה למה הכוונה במילים "תרבות הקרב".

באופן אירוני משהו, בהתייחסותו לחובות ביחס למוחזקים במשמורת, מפנה בג"צ לפסק דין ברזילי. עניינו של פס"ד זה בעירעור על החנינות למעורבים בפרשת קו 300. שם, כזכור, היה היחס לעצורים כפותים חמור קצת יותר מירייה בכף הרגל. נחזור לזה בהמשך.

בינתיים, הבה נבחן הפניות אחרות – הפגיעה בעציר נתפסת כמשפילה אותו וכן את הפוגע בו, ומוגדרת כ"מעשה מביש ואכזרי" (ציטוט מדברי השופט זמיר, בבג"צ 253/88). ניתן לראות כאן, כפי שעולה לא מעט בשאלות הנוגעות למוסר לחימה וטוהר הנשק (הו, אוקסימורונים) חזרה לתפיסת האבירות – לא פוגעים בכפותים ושבויים כי זה לא ג'נטלמני, ולא מעשה של איש כבוד. ראוי להישיר מבט, להסתכל לאויב בעיניים, ורק אז לנעוץ בו חנית.

מעניינות גם החזרות הרבות על הצורך ב"איפוק", בעיקר בפסק דינה של פרוקצ'יה (ראש ההרכב). מה עניין איפוק לשמירת זכויותיהם של עצורים, אם לא הפגנת שליטה עצמית, משמע כבוד? אילו הנחות יסוד מחייבות צורך ב"איפוק" כדי להימנע מפגיעה בעצור כפות?

פרוקצ'יה מעלה מספר תמיהות בנוגע להתנהגות המג"ד –אם התכוון אך לאיים, ולא לפגיעה ממשית, מדוע לא סימן לחייל שאינו מתכוון ברצינות (לא אתגר מסובך במיוחד, שהרי עיניו של אבו רחמה היו מכוסות)

הגדרת העבירה של התנהגות לא הולמת, היא "חייל בדרגת סמל או בדרגה גבוהה מזו שהתנהג באופן שאינו הולם את דרגתו או את עמדתו בצבא". 

עיקר העבירה, כמוסבר, אינו במעשה, אלא במסר שלילי וכשל פיקודי, ודומה באופיה לעבירות דומות בשירות הציבורי. עבירה זו היא אחת מהקלות בקוד האתי של הצבא, ואינה כרוכה ברישום פלילי.

לפי בג"צ, במרכז הגדרת העבירה עומדת הפרת הנורמות המוסריות ביסוד ערכי הצבא. בג"צ מתעקש, שוב, להציג נורמות מסוימות כעומדות ביסוד ערכי הצבא, תוך התעלמות בוטה מכך שמרוב תפוחים רקובים כבר לא רואים את העץ. שכבר שנים העין עיוורת, והלב אטום ומושחת. שהקו המציין פקודה בלתי חוקית בעליל, בה עוצרת חובת הציות, הוא לא קו 300, ולא קו ירוק, וגם אם היה ברור בעבר, מרוב חציות וטשטוש אבד מזמן. 

שניים משופטי ההרכב (מלצר ורובינשטיין) מאזכרים, לשמחתי, את אלתרמן. מלצר אפילו מצטט חלקים (מ"תחום המשולש" ו"לחש סוד", שניהם מתוך כרך ב' של הטור השביעי). ייתכן שראוי היה לצרף לפסק הדין, וטוב מכך, לכתבות בעיתונות, את כלל השירים ב"אבן בוחן", ובצידם את "על זאת". לטובת אלו שאינן מסוגלות לדקלם אותו, עדיין, קטע-

"מלחמתנו תובעת ביטוי ושירים…

טוב! יושר לה, אם כן, גם על זאת!

ויושר לה אם כן על "מקרים עדינים"

אשר שמם, במקרה, רציחה.

ויושר על שיחות של שומעים-מבינים,

על בנות-צחוק של ויתור וסליחה."

בית דין אחר, במדינה אחרת, החליט השבוע להפסיק את ההליכים המשפטיים שהוחלו נגד הבכירים האחראים לחיסול שחאדה (על יושבי הבניין שסביבו). לבג"צ אין שום קשר לכך. ולמרות זאת – קשה שלא לראות קשר בין הפטור המוחלט שזכו לו, בישראל, האחראים להטלת פצצה של טון על אזור מגורים צפוף, ובין חייל שפשוט הניח שהמפקד אמר לו לירות בעצור כפות, וביצע את הפקודה. לא ברור לי למה הפקודה האחרונה דוקרת את העין ומקוממת את הלב, והאחרת גורמת מכה קטנה בכנף.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכל שפיט והרשות נתונה, מי ישמור על השומרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על אללה ירחמו

  1. השמש זורחת היום בחמש הגיב:

    ראשית דיסקליימר, לא קראתי את פסק הדין.

    ירייה באדם כפות היא מעשה לא מוסרי, אם המג"ד נתן את ההוראה והחייל ביצע את ההוראה, הראשון צריך להיענש בחומרה רבה, השני קצת פחות (), יש נסיבות מקלות.

    את שואלת למה ירי באדם כפות זה מעשה לא מוסרי? אנחנו (המוסר המקובל) מכירים בעובדה שיש מקרים בהם פגיעה באדם אחר היא מוסרית (הגנה עצמית, הגנה על צד שלישי, הגנה על רכוש[1] וכיו"ב[2]), הרי שצריך להחליט איפה שמים את הגבול, לשים את הגבול בנקודה של: "אם הוא נוטרל, אזי אין צורך לפגוע בו יותר", היא הגיונית בעיניי.

    חיסול שחאדה הוא מקרה אחר, אין חולקין, כנראה[3], שמר שחאדה היה ראוי למותו, ושאם חייל היה רואה אותו, (נניח בסיטואציה שאי אפשר לעוצרו) ראוי שהיה יורה בו, הבעיה היא עם הנזק הסביבתי[4], ולכן לדעתי מדובר בשני מקרים שונים. קו 300 היא השוואה נכונה, גם שם בוצע מעשה נבלה, גם שם לא הייתה הצדקה לחנינה, כך גם במקרה של עדן נתן זאדה, גם שם צריך שייקוב הדין את ההר[5].

    עכשיו, לגביי החלטת פצ"ר, אני יכול לדמיין סיטואציה (בפסק הדין יש ציטוטים מהשיחה שהתנהלה ביניהם כביכול?) בה המג"ד אכן מתכוון להתלוצץ עם החייל, אך זה אינו מבין רמזים, אני מבין את הבעייתיות בעניין הזה, אבל תודי שאם המג"ד קורץ לחייל ואומר לו בקול המתאים, "אני רעב, מה דעתך לירות בו ולתת אותו ליעקב הטבח? תזכיר לו גם שעוד מעט פסח, שישמור קצת דם…" הרי שאם החייל היה יורה בעצור קשה היה להאשים את המג"ד בשום דבר למעט חוש הומור בעייתי, וחוסר הבנה של החומר האנושי איתו הוא עובד, להאשים אותו בכל עבירה שדינה מאסר היה חמור מדי לדעתי . כמובן שבלי לשמוע את השיחה, את הטון שבו נאמרה, ואת הרמזים הגופניים הנלווים קשה לשפוט.

    אם הקו נחצה וטושטש, זה אומר שלא צריך, לנסות, לצייר אותו שוב, אולי עם טוש לא מחיק? אולי לחרוט אותו בסלע? מה צריך להגיד, הקו נחצה, בואו נשרטט[6] אחד שאפשר לעמוד בו? לפעמים כן, כי הרי "אין מטילין על הציבור גזרה שאינו יכול לעמוד בה" [5] אבל לא בדיני נפשות.

    [1] אפשר פה להתווכח שעות כמובן, אבל מתוך ההנחה שגם איזוק תוך הפעלת אלימות של אדם המעוניין להמשיך לחטט לך במגירת התכשיטים היא פגיעה, נראה לי שזה מותר.
    [2] אם למנות רק מקרים בהם זה מוסרי בין סתם שני אנשים זרים ולא במסגרות מדינתיות, דיון קצת שונה.
    [3] את מתכוונת להפתיע אותי?
    [4]את דעתי על שחאדה את יודעת, אין לי בעייה עקרונית עם זה, יכול להיות שהיה אפשר להסתפק בחצי טון. אם תרצי נימוק, שוב, אני מוכן לספק.
    [5] הניב העברי להודעה זאת
    [6] שתירקב האקדמיה, אני לא אכתוב סרטוט.

  2. lilit הגיב:

    אני תוהה למה בחרת את הכינוי הזה. פעם תסביר לי. לענייננו:

    לא שמעתי את השיחה, אבל בפסק הדין מופיעים ציטוטים ממנה. זה הלך בערך ככה (בורברג הניח שאבו-רחמה מבין עברית, ובבירור ניסה להפחיד אותו, עם או בלי כוונה נוספת לירות בו):
    "מה אתה אומר, נלך לצד ונירה בו גומי?"
    "אין לי בעיה לירות בו גומי"
    "תדרוך כדור"
    "יש לי כבר כדור בקנה".
    ואז הם הלכו הצידה ליד איזה ג'יפ, החייל הניח שאמור לירות – וירה.

    זה לא הקו שלי, אבל זה מעניין – למה אתה כ"כ נגד קו 300, בעצם?
    כלומר, אני יודעת למה אני נגד, אבל האם לדעתך הרתעה של מחבלים עתידיים, שידעו שלא יוצאים חיים מניסיון חטיפה/פיגוע אינה מוסרית? מה דעתך על אטימת בתים?

    אני לא משווה את שחאדה במישור של אשמה או חפות. אני טוענת שיש התנהגות וגישות ערכיות שאוטמות ומטמטמות ביחס לחיי אדם ופגיעה בהם. כשדמויות המפתח "מצטערות אבל לא מתנצלות" על פצצה שהרגה בטעות מאה אנשים בענבי זעם, כשהרמטכ"ל לעתיד יוצא גבר-גבר עם עצבים מפלדה כי הוא מרגיש רק "מכה קלה בכנף" כשהוא מפיל בלב אזור עירוני צפוף פצצה שתהרוג 14 אנשים , הם חלק ממערכת מסויימת. המערכת הזו גורמת לאנשים לחשוב שאם הם קיבלו פקודה לירות באדם קשור, צריך לבצע אותה.
    כמובן, תמיד אפשר לומר שמילוי פקודות שלא היה שום צורך לבצע נעשה, בחומרה רבה יותר ובהיקף רחב יותר, כבר ב-56. אני לא יודעת איך הגיבו אז אנשים שאינם מאיר וילנר, נתן אלתרמן, ודוד בן גוריון

  3. השמש זורחת היום בחמש הגיב:

    הכינוי? תסתכלי על שעת כתיבת ההודעה…

    חוש הומור לא משהו, אם זאת הייתה כל השיחה, ולא היו שום רמזים מסייעים אחרים, אז לקלבוש על עצם ההצעה, גם אם החייל לא היה יורה, זה חמור מאוד.

    דעתי על אטימת בתים של משפחות של מחבלים? מה קרה להריסה ? 🙂 יש פה כמה מקרים, של מי הבית? של המחבל או של הוריו? והאם המחבל נתפס בחיים?

    המקרה הקל, הוא שזה גם הבית שלו, והוא גם נתפס בחיים, אז אין לי שום בעייה עם זה. מדובר בעונש לאדם, מעין קנס, וללא ספק נזק לרכוש הוא קל יותר משלילת החירות למשל…

    המקרים האחרים הם קשים יותר להצדקה, אני סבור שהריסות בתים כאלה הן מועילות במניעת פיגועים עתידיים, במיוחד במצב שנוצר בשנות האינתיפאדה שמשפחה של שהיד זכתה לסיוע כלכלי. וכשאני שומע על הרס בתים כאלה אני לא מתעצב. אבל קשה לי להצדיק את זה מוסרית[1], מעין דיסוננס שכזה, שאני לא יכול לפתור באמצעות "אז אל תהרסו" כי חיי אדם לעומת רכוש, אנחנו לעומת "הם" וכו'

    קו 300, ירי באדם כפות זה רצח, רצח זה ביג נו נו[2].

    אני לא עושה את הקישור שאת עושה בין שחאדה וכנא לירי באדם כפות, מצטער. כל אחד והגבולות המוסריים שלו.

    אני סבור, (ואני אשמח אם תתייחסי לזה) שהגבולות המוסריים שלך, לא מאפשרים לנהל מלחמה. שאת לא מכירה בעובדה שמלחמות מתנהלות מדי פעם גם אם ממש לא רוצים, ושאת לא מנסה לחשוב כיצד, בהינתן מלחמה, צריך להתנהל בה.

    [1] מה דעתך על החרמה של כלי הרכב של אדם X אחרי שY נהג בו שיכור?
    [2]שלא לדבר על צורת הרצח, והשקר, והנסיון להפיל את האשמה על מישהו אחר…

  4. lilit הגיב:

    הריסת בתים משמשת להרתעה כללית, שלא לומר גמול. זה המניע שלה. היא מאוד תועלתנית ומאוד לא דאונטולוגית, ביחס לחיי אדם (נזניח לרגע את עניין הגמול). בכך היא דומה לחיסול מחבלים על אוטובוס.
    אולי אני לא מבינה אותך – חיסול שחאדה מוצדק בשם ניטרול, גמול או הרתעה כללית?
    (זה חשוב לקפיצה הבאה שלי, אז זה יצטרך תשובה).

    לפי הגבולות המוסריים שלך, עדיף לאכול תינוקות, אסירים לתקופות ממושכות, או חולים סופניים?
    זו בהחלט דוגמא מעצבנת. ייתכן שאני טועה, אבל אני לא חושבת שיצא לך לבחון לעומק את הצדדיים האתיים של השאלה – לא בגלל שאין, אלא בגלל שהקו לא עובר ביניהם, אלא הרבה קודם. עכשיו בוא נדבר על הגבולות המוסריים שלי ומלחמות.
    אני מכירה בהתרחשותן של מלחמות ובכך שמתים בהן אנשים. אני חושבת שכל הסיטואציה אינה מוסרית (בדומה לקניבליות), אבל אני חושבת שגם בתוכה יש דרגות שונות של אי מוסריות – יותר מוסרי לפגוע בלוחמים ולא באזרחים; יותר מוסרי להשאיר שבוי אחד בעזה ולא לשחרר מאות אנשים שאמורים להיות רוצחים מסוכנים (אני לא נכנסת לדעתי בעניין ולמה אני חושבת שזה לא באמת המצב); לא מוסרי להוציא אנשים להורג ללא משפט – לא בטילים, לא בקת של רובה, לא בכדור לראש ולא בזריקה ממטוס לים; לא מוסרי לענות; עדיף לנטרל אנשים ולא להרוג אותם; הבסיס לענישה לא צריך להיות גמולי – יש המון דברים. ועדיין – כן, להרוג אנשים זו דרך מטופשת ולא מוסרית לפתור בעיות. אני לא חושבת שהיא צריכה בכלל להתנהל.

    [2] צורת הרצח? זה פחות הומני לדפוק לבנאדם חפץ קהה בראש מטיל/כדור/זריקה? כי זה מלוכלך?
    אתה באמת רוצה ששב"כניקים לא ישקרו? למה?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s