בעיטה

כשהרשע בא כמו גשם נופל, איש אינו קורא עוד:
עצור!

כשהפשעים נערמים, הם נעשים בלתי-נראים.
כשהסבל נעשה ללא-נשוא, אין שומעים
עוד את הצעקות.
גם הצעקות נופלות כגשם-קיץ.

זה, כמובן, ברכט. וזו, כמובן, פרסומת לשירותי תוכן סלולריים.

והכל יופי טופי אחלה בחלה.

כלומר, יש איזו חומת הפרדה ברקע, וכדורים מעופפים (כדורי רגל, כמובן. כדורים משום סוג אחר לא מעופפים בסביבה), וחיילים חמושים, אבל הם לא שם כי יש כיבוש, או מלחמה, חלילה. לא. הם רק רוצים לעשות קצת כיף.

מדי פעם גם פרסום מסחרי, על הציניות, האינטרסים הצרים שלו והמסרים המעוותים שלו, מסמן חריגה של אסקפיזם, אטימות ואדישות. ואני כבר לא בטוחה איפה הבעיה.

הסרטון קצרצר, ומצליח לשלב תפיסות מגדריות שמרניות (הבנים משחקים, הבנות מעודדות ריקניות), מיליטריזם חריף, וגישה תמוהה מאוד למציאות. הכדור פשוט מעופף מעבר לחומה – הוא לא שייך לאף אחד, לא הגיע משום מקום. אנשים יש רק בצד אחד של החומה. האיום, המצב האלים והטעון, הופך תוך שניות למשחק. כמו בדיחות שחורות על חולצות של צלפים, כמו לגרום לאנשים לשיר במחסום, כמו משחקים בנשק.

רק מתחילים לשחק והעננים מתפזרים, השמיים נהיים כחולים. תחשוב אחלה, יהיה אחלה. בעצם, כל מה שקורה מעבר לחומה רק מפריע למשחק. רק מפריע לעשות כיף.

אפשר לכעוס על סלקום, אבל היא לא חיה בבועה. גופים מסחריים לא פועלים בניגוד לאינטרסים שלהם. אם פרסומת כזו הייתה נתפסת בסביבה כבלתי נסבלת, היא לא הייתה משודרת. אבל היא נסבלת. אולי אפילו טבעית. אין שומדבר מוזר בחומה הזו שתקועה לנו באמצע החיים. לא בטלוויזיה, לא כשנוסעים בכביש 6. 20 שניות, ואין בעיה.יהיו אשר יהיו הפשעים שנערמים, הפרות זכויות האדם היומיומיות, הם כבר בלתי נראים.

יאללה כדורגל.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה האישי הוא הפוליטי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s