כמה רוע אפשר לבלוע

"…מרחוק שמעתי את המציל קורא לרוחצים להתרחק מהאונה הימנית של המוח…אבל אני התעלמתי מקריאותיו הנואשות והחלטתי שהיום אשחה עד האי דיאלי השוכן קצת אחרי האי בודלדעת והאי ודאות, בהם כבר ביקרתי לפני מספר חודשים."

"…ראש הממשלה נרצח וזה פשוט לא נתפס. המילים לא הסתדרו לי בראש, הן היו חסרות משמעות הגיונית. נדמה לי שהעולם השתגע. למחרת הלכתי לוודא הריגה יחד עם עוד מיליוני אנשים."

אלו היו שני חלקי משפטים מתוך "סיפורים רעים לפני השינה" (רונית גלעד, הוצאת ידיעות אחרונות). הכריכה האחורית מעידה על המחברת שהיא עורכת דין בהכשרתה, וקוראת תמימה של שני המשפטים המסוננים-היטב האלו עשויה לחשוב שהגברת בכל זאת טובה במשפטים.

ובכן, היא לא. "סיפורים רעים לפני השינה" כולל 8 סיפורים קצרים (בין 6 ל-30 עמודים). כולם מתוארים בגוף ראשון, מנקודת מבט המספר (או המספרת) הגיבורה, בכולם רמז לפנטסיה אפלה, לנפש מתוסבכת, ולנוכחות של אתגר קרת ו"עשן ומראות" על מדף הספרים של המחברת.

וכולם, בלי יוצא מן הכלל, גרועים. הסבר מפורט יבוא בהמשך, ואם בכוונתך לקרוא את הספר אי פעם, אולי כדאי לך לדלג עליו. על הספר. את שני המשפטים שלמעלה ציטטתי עבורך כדי לחסוך לך את כל 147 העמודים האחרים.


בראשון,"תאונות לא נגרמות הן פשוט קורות" הגיבורה מוצאת את עצמה בבידוד כלשהו, שיתגלה בהמשך כבית משוגעים בו היא מאושפזת להערכה פסיכיאטרית, לאחר שהרגה את החבר שלה. וידוי -רק לאחר קריאת הסיפורים המאוחרים חזרתי לאחד הזה. לא האמנתי שמשהו טוב עשוי להסתתר תחת כותרת צולעת כל כך. אם הוא הסתתר, אין ספק שהסתתר היטב. בין ניסיון-נוסף-להבין-מה-קורה-איתי לעוד שתיקה ארוכה בנוכחות הפסיכיאטר משתפת אותנו הגיבורה בכישרונה העצום לעצבן אנשים, שירה גרועה להחריד שכתבה בעבר (ומצוטטת, למרבה הצער, בסיפור), וזימזום חוזר ונשנה של "נה נה נה קרתה תאונה נה".

השני "גברים משבתאי נשים ממאדים" מתואר מנקודת מבטו של בחור צעיר שחי בישראל עתידית כלשהי. אמו הסתלקה עם גבר משבתאי,  והוא חובב של נשים מאדימיות. נטייתה של המחברת להסביר את המובן מאליו מגיעה כאן לקיצוניות – ["אהה," אמרתי והייתי די מופתע. מאז יולי שעבר לא פגשתי אף בחורה ממאדים, וזה היה די חבל.

"אתה מופתע?" שאלה.

"כן," אמרתי, "מאז יולי שעבר לא פגשתי אף בחורה ממאדים, וזה דווקא די חבל."]. אפילו ביחס לשאר הספר, "גברים משבתאי" מתהדר במשלב נמוך במיוחד והרהורים (שהגיבור מרבה לחלוק עם הקוראת, לצורך ושלא לצורך) שאינם מעידים דווקא על אינטליגנציה מרובה. סופר טוב יכול לכתוב היטב דמות שרמתה השכלית נופלת בהרבה משלו, אלא שבמקרה של גלעד, ספק אם זו הייתה כוונתה.

ב"ההתערבות", הגיבורה מתערבת עם חבר שתוכל לגורם למישהו למות מאהבה. לזכותה של המחברת יאמר שהיא מזכירה במפורש, דרך אחת הדמויות, את הסרט "יחסים מסוכנים". לגנותה יאמר שהיא ממשיכה את הסיפור לאחר מכן. הסיפור, 22 עמודים, מחולק ל5 תתי-פרקים – "ההתערבות", "הפגישה", "הפרידה", "ידידות", "אהבת אמת". מעניין מה יקרה, לא? הכריכה האחורית מעידה על המחברת שהיא בת 28. לפי החשבון שלי, היו לה בערך 14 שנים בהן הייתה אמורה להשמיד כל זכר לסיפור שאלו כותרות המשנה שלו או לחילופין, להפוך אותו לאופרת סבון מצליחה. אם מישהי נתקלה באופרת סבון מצליחה בשם "ההתערבות", ששתיים מהדמויות בה עונים לשמות דן ועמית, אנא עדכנוני.

הסיפור הרביעי, "בדידות", מתחיל בהסתכלות מנותקת על גושי רקמה וגופי מתכת נעים, לא ממשיך בשום צורה מעניינת, ונגמר בניסיונו של הגיבור לעוף. עד המפגש הכואב עם הקרקע, זה מצליח.

"דפוקים, דפוקים" מתואר מנקודת מבטה של ברמנית בככל-הנראה-תל-אביב. הוא כולל קצת רצח ראש ממשלה, קיא, תרסיס גז מדמיע, ופלירטוט קל בין שתי בחורות, שכל טיפת שנינות או אירוטיקה נעדרה ממנו, מחוסר כוונה או מחוסר כשרון.

"התוצאה עכשיו  2:1" מתחיל במשפט "משהו לא בסדר עם אריק". הוא נמשך לאורך עוד 4 עמודים, בהם נגלה היבטים שונים של מה שלא בסדר עם אריק, חברה של הגיבורה.

"למסחר את הדיכאון" כולל גניבת עברים, שחייה לאי דיאלי, מעט אי-גיון, וכמה חומרים שיכלו להפוך לסיפור מעניין אם כי מעט בנאלי תחת ידיה של כותבת סבירה. למרבה הצער, הם נפלו (כדי לא ליצור את הרושם שמדובר ברעיון מקורי) לידיה של רונית גלעד.

האחרון באסופה הוא "הסיפור החדש שלי" – אוסף קטעים ארס פואטיים שעיקרם היעדר הזמן בעולם המודרני, היעדר יצירות ספרות טובות, ואוסף של הודאות וספק-התנצלויות. ככל הנראה, המחברת חשה (בצדק) שאוסף הסיפורים המקוטע, המדלג בין הרהורי מתבגרת מתוסכלת לקריאות "שמתם לב ש-"  דורש הסבר להתרחשות העגומה שהביאתנו עד הלום. ההסבר, מיותר לציין, עשוי בדיוק מאותה תערובת של "הו החיים כה ריקניים וחסרי משמעות, ראו אותי אני כה מורכבת ואפלה אך בה בעת מודעת לעצמי" שממנה עשויים כל שאר הסיפורים באוסף.

התנצלות כזו יכולה להתקבל, אולי, בדףיוצר ב"במה חדשה", או ביומן בעל מטרה טיפולית כזו או אחרת, ובעיקר – תחת שם עט. פירסום חומר שבבירור אינו ראוי לדפוס בשמך המלא, תוך הודאה חלקית ב(חוסר) איכותו, אינו מעיד על הערכה רבה לכותבת, או לקוראות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביבליופיליה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s