וחולמים על מסילות חשמליות

"תחש" אני מנסה להעיר אותו. “תחש!” תחש פוקח עין גדולה ועצלה, וחורק משהו לא נחמד. “השומר נרדם לפני חצי שעה. בוא נרביץ איזה רייס מכאן לכיוון שער שכם".

זה מעיר אותו כמו כלום. עד עכשיו הוא לא ניצח אותי אפילו פעם אחת, אבל הוא משתפר ונראה לי שזה רק עניין של זמן. אני מרגיש את האדרנלין עולה אצלו – אולי בגלל שביומיים האחרונים בקושי זזנו. הם מתכוננים לתרגיל בתחילת השבוע, אבל התרגיל יהיה איטי ומבוקר, ולא מתקרב למהירות שאני יכול להגיע אליה. חוצמזה, בתרגיל יריצו אותנו לכיוונים מנוגדים, ואי אפשר לקרוא לזה תחרות רצינית.

הרבה יותר נחמד לי מאז שתחש פה. לפניו (ולפניי), היה אחד אחר, ותיק. הפועלים קראו לו "פרד", כי לא הצליחו להזיז אותו, ובגלל שדיברו עליו ככה ליד החדשים, השם נדבק. אחרי פרד הביאו אותי הנה.

בהתחלה היה לי חבל – אהבתי את האווירה בפסגת זאב. היו המון חבר'ה, והיו עושים צחוקים בלילות, ותופסים שמש, והיה נחמד. אבל אחרי כמה שבועות כאלו אתה מתחיל להשתגע משעמום. רוצה לחכך קצת את הגחון, למתוח את החוליות, לזוז.

לא שכאן נותנים לזוז מספיק. כשהוציאו אותי מפסגת זאב היו דיבורים על נסיעות אמיתיות. אולי אפילו להגיע עד להרצל, ושם יש מסלול אמיתי, לא כמו פה שאחרי שני מטרים הכל עוצר, ויש לך עוד חצי יום לשרוף בלי שומדבר לעשות. אפשר להסתכל על האנשים ממול, אבל גם מזה מתחילים להשתעמם. אנשים לא עוברים כאן הרבה – פועלים בדרך למזרח העיר, השוטרים מהמטה הארצי, ולפעמים סטודנטיות שתופסות טרמפ להר הצופים. אז בינתיים, מה שנשאר זה בעיקר לנוח בין תרגיל לתרגיל, ולהציק לפועלים. הפועלים הם משחק שלא נגמר. הכי מצחיק אותי לחכות להפסקה שלהם, וכשאחד מתרחק קצת ואי אפשר לראות אותו, לתת איזו צפירה חלשה, ולראת איך כולם חוזרים בריצה ומתחילים האשמות אחד על השני. ואני עוד נחמד. תחש באמת אכזרי. לשבת בשקט כל היום משגע אותו, וזה ששומדבר לא זז ולא מתקדם. אז הוא מוציא את השעמום על הפועלים.

כשעובד חדש מגיע, תחש נותן לו בערך יום יומיים, ואז, בפעם הראשונה שהוא מכין קפה ועובר מולו הוא מתגנב מאחוריו (אנחנו די שקטים, וכשיש תנועה ואנחנו נוסעים לאט לא תמיד שומעים אותנו), ודוחף אותו, ככה, עם האף. לא מספיק בשביל לדרוס אותו – אבל מספיק כדי שייבהל ויסתכל עליו במבט מוזר. היה אחד שסירב להסיע אותו אחרי הקטע הזה. הסתובב שלושה ימים וניסה לשכנע את כולם שמשהו עם הקרון לא בסדר וצריך לבדוק אותו כי נראה לו שהוא זז כשלא שמים לב. תחש חשב שזה מצחיק, אז אם הוא במקרה היה תופס הזדמנות שרק ההוא נמצא, ואף אחד אחר לא מסתכל עליו, היה זז קצת קדימה או אחורה ומיד חוזר, וקורץ לי באלכסון (עד כמה שמישהו עם עין זכוכית ענקית אחת יכול לקרוץ). חשבתי שיחזירו אותו לחכות עם כולם בפסגת זאב אחרי הסיפור ההוא, אבל בינתיים הוא פה והפועל עבר להרצל. הפועלים אומרים שעד ינואר יגמרו את החיבור לשם. האמת, לא נראה לי שזה יקרה. צריך לשאול את תחש, אולי אפשר לנסוע לקליפורניה בינתיים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חפיפה חלקית בלבד למציאות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s