סמית, לשירות הציבור.

אז בשעה טובה, ועקב לחץ בין לאומי (אנטישמים!), ממשלת ישראל החליטה על הקלות בסגר האזרחי על עזה. התכוונתי להתלונן על התגובה המעצבנת של נועם שליט לעניין, ולהציע להוציא את גלעד שליט מעזה אם הם מוכנים לקחת את אבא שלו במקום, אבל יש לי דברים מעניינים יותר להגיד.
קודם כל – אחד התיקונים מתיר להכניס חומרי בנייה. נהדר. מישהו הכיר בעובדה שחומרי בנייה הם צורך הומניטרי בשטח מאוכלס בצפיפות מטורפת שעבר חורבן בקנה מידה רציני.
שנית – מקור בכיר כלשהו בלשכת נתניהו מסר הסבר הכולל את המשפט הבא – "המדיניות החדשה שתמנע מקרים אבסורדיים כמו מניעת כניסה של פסטה לעזה תחזק את היכולת של ישראל מול העולם לשמור על סגר ביטחוני […]". אני כנראה מפספסת משהו – עד שלשום, או עד סוף מאי, מניעת כניסת של פסטה לעזה לא הייתה אבסורדית? רק אני מקבלת את התחושה של אמצע 1984, שמצפה ממני ברצינות לשכוח מה שידעתי על הסגר אתמול, כי יש מדיניות חדשה שהייתה קיימת ונכונה מאז ומעולם? המקרים האבסורדיים האלו *היו* המדיניות הקודמת. ממשלת ישראל לא עברה למנגנוני אכיפה יעילים יותר – היא החליטה להקל בסגר על רצועת עזה. מאחר שהחשש לחיות ב1984 הוא לחם חוקם של פעילי זכויות אדם, וכדי להקל על כל האנשים שיסבירו לי שמניעת פסטה בעזה הייתה הכרח במאי ואבסורד ביוני, אני מתכוונת להפנות למספר מסמכים קודמים.
למרבה הצער, אני לא מצליחה למצוא כתבה מלפני המשט שמתארת לי למה מניעת הכנסת פסטה אינה אבסורד.
מה שכן אפשר למצוא הוא ההסבר הבא. נכון לפברואר 2009, פסטה אינה צורך הומניטארי. פשוט. לא אבסורד, וממש לא יפה שככה מדברים בכירים בלשכת רה"מ – עד שהאמריקאים התחילו עם השטויות שלהם, לא עלה שום צורך להכניס פסטה לרצועה. איפה פה האבסורד?
מאז מרץ שעבר, אם כן, פסטה יכולה להיכנס לרצועה. דברים אחרים לא. אפשר למצוא כאן הסבר של המדינה לפיו חשיפת הנהלים והרשימות המונעים הכנסת טובין לעזה (בשלב הזה מניעת מוצרי מזון שונים ברצועה הייתה צורך ביטחוני ולא אבסורד) תפגע בביטחון המדינה וביחסי החוץ שלה
זו דרך אפשרית אחת להגיע לאבסורד. אם כל פרסום אסור, מושתק ונמנע מטעמי ביטחון ויחסי חוץ, אין מי שיכול לפקח. אין על השלטון חובת הנמקה. אין פיקוח ציבורי שיוכל להסב את תשומת ליבו של רה"מ, ובכירים אחרים בלשכתו, לצעד אבסורדי.
על היעדר האבסורד המוחלט בהחלטות ממשלת ישראל אפשר להגן בכמה דרכים.
אפשר לטעון שהאיסור עד עכשיו היה ביטחוני. הביטחון פשוט השתנה, או שכרגע לא אכפת לממשלת ישראל לנקוט צעד שיסכן את ביטחון ישראל, כתוצאה מכניעה ללחצים בינ"ל. אפשר.
לחלופין, אפשר לטעון שמדובר בלוחמה כלכלית לגיטימית שמטרתה שינוי השלטון בעזה. אם מישהו חושב שאפשר להצדיק מצור כלכלי נרחב על אוכלוסיה אזרחית, כדי להפיל שלטון (דפוק ככל שיהיה) שעלה בדרכים דמוקרטיות, אני מציעה שיפסיק מכאן ואילך להשתמש במילים "דמוקרטיה" או "הומניטרי" – הוא לא מבין מה פירושן ומביך את הנוכחים.

אפשר גם לנסות להפנים עובדה כואבת. במלחמה נגד הפלסטינים, ממשלת ישראל לא תגביל את עצמה. אין שאלות של מותר ואסור, אין קשקושים הומניטריים, אין אבסורדים ואין הפרות זכויות אדם. הכל מותר, עד שהקהילה הבינ"ל תגבה מחיר יקר מדי בעבורו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כיבוש נאור. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על סמית, לשירות הציבור.

  1. שחר לנגבהיים הגיב:

    כן!
    ללא ספק, שלטון החמאס בעזה עלה בדרכים דמוקרטיות, וכל פירוש של המילה שלא מכיל בתוכו הפיכה צבאית וטבח פשוט מביך את כולנו.

    אבל היופי האמיתי הוא שעיקר דבריך כאן די אבסורדיים בעצמם.הרשויות אומרות שעניין הפסטה היה אבסורד. הן מודות בטעויות. כנראה שיש צורך להסביר לך את הבנאליות הבסיסית של ליניאריות הזמן: עצם האמירה שהייתה טעות אומרת שהדבר היה טעות גם לפני ההודאהועצם הגעת ההודאה בזמן מסוים גוררת את זה שלפני אותו הרגע, לא הודו בטעות.
    ככה זה בכל מקרה של טעות. תמיד. אי פעם.

    אז את ה-1984 תשמרי למשהו קצת יותר ראוי. הנפנוף בזה כסלוגן רק מוריד מהערך שיהיה לזה ביום בו תהיה לך אמירה אמיתית, עם משמעות שאינה בנאלית, לעמוד מאחוריה.

    (וחבל, השורה התחתונה שלך מתקרבת למשהו מעניין. חבל שהתמקדת דווקא בהטפלות כל כך שולית להשלכות טבעיות מכך שהזמן נע ודברים משתנים איתו)

    • interspem הגיב:

      אוקיי, הבהרה – לא טענתי שחמאס דמוקרטי. או טוב. או הומני. טענתי שהוא נבחר. בניגוד לאמברגו, מצור שמטרתו שינוי השלטון במדינה אחרת הוא לא לגיטימי. ההבדל הדק שבין לחץ שמשמעו "לא כדאי" ולחץ שמשמעו "אסור". הבעיה שלי עם ההגדרה לדמוקרטיה היא בהנחה של מדינת ישראל שמותר לה כדמוקרטיה להגיב בכוח לכל החלטה שלא מוצאת חן בעיניה. כן, יש לי בעיה עם זה. לא בגלל שמישהו מגדיר את עזה כדמוקרטיה – כי מישהו מגדיר את ישראל כדמוקרטיה.

      ולא – הרשויות לא מודות בטעות. כדי שנמנע מלנהל את הדיון על רקע סילופים וחלקי דברים, בוא ניגש למקור. http://www.pmo.gov.il/PMO/Communication/Spokesman/2010/06/spokemediniyut200610.htm
      אתה רואה כאן משהו שנראה כמו הודאה בטעות? ראית, איפשהו, משפט אחד של נתניהו שרומז לרגע ש*משהו* היה לא בסדר במצור מלבד הפגיעה ביחסי הציבור של ישראל? אכפת לך להפנות אותי למקום שבו זה כתוב?

      איסור להכניס מוצרי מזון לרצועה לא היה "אבסורדי" כי הוא הוציא לנו שם רע בעולם. הוא היה אבסורדי כי (אלא אם נקבל את ההנחה הלא מופרכת שהוא היה קשור לאינטרסים כלכליים של חברות בישראל) הוא היה שרירותי. אורז וקינמון כן, פסטה וכוסברה לא.
      והשרירותיות הזו, ההיעדר של כל הנמקה עקבית, הגיונית, הניתנת לבדיקה והפרכה וביקורת, היא בדיוק מה שמאפיין את הודעות נתניהו גם היום. כי מה שאין בהודעות האלו זה הסבר. ישראל החליטה סתם כך לאסור, וישראל מחליטה סתם כך להתיר – ואין שום עקרון מכוחו ניתן לגזור תחזיות או לבקר את מה שנעשה עד עכשיו.

      • שחר לנגבהיים הגיב:

        1. החמאס לא נבחר. או ליתר דיוק, הוא נבחר ואז קרו דברים שביטלו כל משמעות שהייתה לבחירה הזו. לשאר הדברים שאמרת אגיב כשתנמקי אותם – לדוגמה, מה הבעיה בכך שדמוקרטיה תתערב בשלטון של מדינה אחרת?

        2. אה,אני התייחסתי לציטוט שאת הבאת. אני מבין שאני צריך להפסיק לעשות את זה. ומה הבעיה בכך שנתניהו מתאים את המצור על עזה לדעת הקהל הבינלאומית? לי זה נשמע כמו גמישות ראויה. ולמקרה שיש לך בעיה עם זה שזו הבעיה "היחידה" שהם מדברים עליה – נו, אבל את מראש לא מסכימה עם המצור. כנראה שהנחות היסוד שלכם שונות, ולצפות שהם יגיעו למסקנות שלך – זה האבסורד.

        3. אאל"ט, האיסור על המזון היה איסור על הכנסת מותרות לרצועה – כדרך להכביד על האוכלוסיה. "ניתן להם להתקיים, אבל לא בהנאה". בהתאם, ברגע שצריך להבדיל בין מזון למזון, הקו שיימתח חייב להיות שרירותי – אלא אם את מסוגלת להציב קו כזה אובייקטיבי.
        זו, אגב, הנמקה עקבית והגיונית, ומצאתי אותה בחמש דקות בויקיפדיה. אם עדיין יהיו חסרים לך הסברים, אני ממליץ עליה בחום.

  2. interspem הגיב:

    1. יש בעיה שכל מדינה תתערב בשלטון של מדינה אחרת. ריבונות וכאלו. "הם לא אוהבים אותי" אינה קאזוס בלי. זה חבל, אבל ככה זה. למה זה מפריע לי דווקא בדמוקרטיה, מאחר שהכלל חל על כולם?
    דמוקרטיה מתיימרת לפעול בשם עקרונות מסוימים. מידה מגונה כלשהי של הומניזם, נניח. סירוב לקבל את העם והמדינה כערך עליון, למשל. יכולנו, תאורטית, לדמיין מערכת ערכית בה חיי אדם מגזע מסוים נחשבים מעל לכל, ולכן כל הפרטים בני הגזע הנ"ל נהנים משלטון מגן, נפלא וליברלי, שיורה בכל אויב שמתקרב לגבול. אם אתה רוצה לכנות את הדבר הזה "דמוקרטיה", בבקשה – במקרה הזה אני מודה שהטיעון שלי נדפק ללא תקנה. אבל אם נניח שדמוקרטיה כוללת הכרה בערכים כמו שוויון וחופש כערכים אוניברסליים (ולא, למשל, כזכויות יתר של יהודים) – הכרה בשלטון ריבוני של ישות אחרת היא פועל יוצא מכך.
    מותר לך, למשל, להחרים אותו – כי אתה מנסה לעודד לחבר'ה בצד השני של הגבול שלא כדאי, ולהוסיף עוד מרכיב לשקלול שלהם – אבל אתה לא מכריח אותם לבחור אחרת, ולא משנה בכוח את ההגדרה המקורית.

    2. הציטוט שהבאתי כלל בדיוק את הניסיון להעביר את המסר שמפריע לי – אנחנו הולכים לתקן את המצב שאגב היה מושלם גם קודם. באמת שחיפשתי התייחסות יותר מדויקת (לצרכי הרחבת אופקים, ואם אתה רוצה, יש התייחסות נחמדה של אנשי אולמרט לאיך ברק אשם בכל ולמה אנחנו מההתחלה אמרנו שזה רעיון רע). ואתה מתחמק. אתה אמרת שהם מודים בטעות. מהי, לדעתך, הטעות שהם מודים בה? כי מהפסקה שלך אפשר להסיק שאין שום טעות כלל – עד עכשיו לא הייתה בעית דעת קהל עם המצור (ולא הייתה שום בעיה אחרת), עכשיו יש, ולכן אנחנו מסירים אותו. האם זה מה שהתכוונת להגיד?

    3. א. אם הטענה שלך מבוססת, ההיגיון פחות או יותר מחייב שהרשימה תהיה גלויה – לא מורכבת מניסוי וטעיה כל פעם, אחרי שדברים מתפרקים או נשארים בחוץ, ואנשים ידעו שאסור להם ניירות, כלי כתיבה וג'ינג'ר עד שיעיפו את חמאס. או שחוסר הודאות היא חלק מהטקטיקה?
    ב. זו רשימה חלקית ומשוערת של מותר ואסור להכניס לרצועה. http://www.gisha.org/UserFiles/File/HiddenMessages/Products060510.pdf
    אני רוצה שתשים לב לכמה נקודות מעניינות שאינן נוגעות לפסטה או כוסברה:
    מותר זכוכית, אסור בדים לבגדים.
    מותר מתקן מי שתיה, אסור מחברות.
    מותר ביצים מופרות וכלובי פלסטיק לתרנגולות, אסור אפרוחים.
    בשר מותר רק בחגים.
    מותר זעתר, אניס, קמומיל וקינמון, אסור הל, כמון, כוסברה וג'ינג'ר.
    האם זה קו עקבי האוסר מותרות? בתור קו עקבי והגיוני שאוקהם היה מרוצה ממנו, הוא *בטוח* יותר מתקבל על הדעת מאשר, למשל "אסור להכניס תבלינים"?

    (אני רוצה לציין בדרך אגב שבויכוח קודם על העניין אתה טענת שהסיבה העיקרית למצור על עזה היא מניעת הברחת נשק. עכשיו, אתה כמובן יכול לטעון שמניעת הברחה היא מטרה עיקרית, וההכבדה הייתה מטרה, ככה, "על הדרך", אבל למיטב זכרוני, טענת "ישראל צודקת, הסגר האזרחי מקשה עלינו לקבל לגיטימציה לסגר הביטחוני המוצדק" צצה מתישהו בזמן האחרון, בסינכרון מדהים לזמן שבו גם ממשלת ישראל גילתה אותה)

  3. שחר לנגבהיים הגיב:

    1. אני לא יודע איזו מן הגדרה עקומה זו. מה עם מקרים שבהם השלטון הנ"ל לא מכבד את כל החירויות הבסיסיות של העם שתחתיו? גם אז אסור להפיל אותו? ויותר מזה – כשהוא פוגע באזרחים שלנו? במצב של שיקול בין זכויות אזרחים בארצי לבין זכויות אזרחים בחו"ל, גם מדינה דמוקרטית צריכה להכריע לטובת אזרחיה. כאשר גם זכויות תושבי החוץ מטות לכיוון הפלת השלטון – אז בכלל.
    בכלליות, נראה שאת הולכת על ההגדרה של דמוקרטיה שהיא "הכל סבבה ופרחים ופונים", כי לא ראיתי פה באמת הגדרה אחרת לדמוקרטיה מלבד "כבוד לזכויות ועיוורון למציאות מסובכת". עובדתית, כמעט כל דמוקרטיה פעילה במישור הבינלאומי פעלה להפלת משטרים במדינות אחרות. ארה"ב אינה דמוקרטיה? גרמניה? בריטניה? צרפת? ליתר דיוק, יש מדינה מלבד שוודיה שבאמת דמוקרטית?
    אחלה איש קש, על הדרך. כל הכבוד – הצלחת להכניס פאשיזם וגזענות, למרות שלא היה להם שום מקום או קשר לדיון. ברכותיי.

    2. הבעיה די ברורה, מהציטוט – הלחץ הבינלאומי. עכשיו שהוא גדל, צריך לשנות את המצב. כן, רק עכשיו הופיעה בעיית דעת קהל אמיתית עם המצור. לפני-כן זה היה עניין של ארגוני זכויות אדם, וזהו. לאף אחד לא היה אכפת, לא מהמצור ולא מהרעש של ארגוני זכויות האדם. לא בארץ ולא בחו"ל. מה מסובך? ככה זה תמיד, עד שמשבר מסוים מציף את זה.
    יותר מזה, אם הטענה שלך נשענת על דברי אנשי אולמרט, אז באמת שאין ספק שיש לך גב מוסרי ראוי.

    3. א. הנה, הרשימה גלויה (ע"פ הקישור מהתגובה הקודמת שלך). תראי, שוב יש את הקטע הזה עם הזמן והשינויים! פי-יה, זה תמיד מפתיע אותי כשזה קורה.
    ב. כמובן, כי "אסור תבלינים" זה קו ברור. מלח הוא תבלין? מה עם סוכר?
    ובכלל, הבנתי אותך נכון – את מעדיפה שיחמירו את ההגבלות, ובלבד שהן יהיו הגיוניות? אני חושב שזה לא הגיוני להעדיף היגיון על טובה אפשרית.
    אבל מלבד זה, אנחנו שוב מגיעים לאותו קטע (זמן, התפתחות, יאדה-יאדה) – אני אנחש שהבעיה הייתה שהרשימה לא הוגדרה על ידי המעגלים העליונים ובהתאם הוגדרה בשטח. כל מה שמוגדר בשטח, בזמן אמת, לא יהיה עקבי. ותראי – עשו מספיק רעש בזמן בו מקשיבים לזמזומי ארגוני זכויות אדם, ותוקן.

    (כן, ו…? יש אמירה כלשהי שהחבאת בסוגריים? או שהיה קשה ליישב הגנה על הביצוע הנוכחי של סעיף עם האמירה שהוא בעייתי? אני מתנצל אם המציאות מורכבת.)

    אני מצטער אם המציאות לא אידיאלית.
    דמוקרטיות מגעילות לפעמים, במציאות.
    אף אחד לא מקשיב לארגוני זכויות אדם עד שמישהו מת, במציאות.
    כללים נקבעים ברמה כלשהי, במציאות. אם הם לא נקבעו מלמעלה, הם יקבעו מלמטה ויראו בהתאם.
    שינויים נעשים בלי לקרוע קריעה על כך שהיה מצב ראוי לשינוי, במציאות.
    לפעמים גם דברים בעייתים ומטרות צדדיות ראויים לשימור, במציאות.
    אם השורה התחתונה היא שיש התנגשות בין העקרונות שלך למציאות, אני מצטער.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s