מיהות העושה בעבירת האונס, ניתוח מקרה.

פרשת אלקובי עוסקת בשאלה האם קיום יחסי מין, כשאדם מתחזה לשייך למין שאינו מינו הביולוגי, הוא אונס כמשמעו בחוק הפלילי.

אחת מהחלופות שמציע חוק העונשין הישראלי (ס' 345(א)(2)) להגדרה של אירוע כאונס היא

"בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה או מהות המעשה;"

הויכוח כאן הוא על משמעות "מיהות", ובמידת מה על משמעות "מהות" (האם יחסי מין הטרוסקסואליים שונים במהותם מיחסים הומוסקסואליים או לסביים).

גרסאות שונות של הדיון הזה יצא לי לנהל כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים השאלות שבליבו, של הגדרת עבירת האונס, הערכים המוגנים במסגרתה והתפיסה של מיניות שמבוססת בה, הן שאלות מעניינות מאוד.

דוגמא שעלתה כדרך לחדד את השאלות היא השאלה של התחזות לבן גזע אחר.

ביהמ"ש המחוזי בירושלים פסק היום בשאלה זו בדיוק. סבאר קאשור התחזה לרווק יהודי (נשוי+2, אני משערת שערבי למרות שלא נאמר במפורש בגזר הדין), ותחת רושם שקרי זה קיים יחסי מין עם בחורה צעירה, בהסכמתה שהושגה במרמה. אני השתמשתי בטקסט המלא של גזר הדין, אבל אפשר למצוא את תמצית המקרה כאן.

בליבה של עבירת האונס (לפחות, כפי שהיא נתפסת כיום), ניצבת ההגנה על האוטונומיה הזכות לבחור עם מי (ואיך) אקיים יחסי מין. החלופה של "מיהות העושה" מוסיפה אתגר חדש היא מחייבת אותנו להגדרה מורכבת הרבה יותר לא רק של המעשה, אלא גם של האדם. מקורה בהתחזות לאדם מסוים (בעיקר בן זוגה של הנאשמת), וההרחבה שלה למקרים כדוגמת קאשור ואלקובי מאתגרת. קל מאוד להבין את ההגנה מפני קיום יחסי מין בכפייה, אבל מרמה מעלה שאלות מעניינות. לשם הפשטת הדיון, אניח שבכל מקרה מדובר בכוונה מודעת ליצור מצג שווא, למרות שפרשנות סבירה לחלוטין לפרשת אלקובי יכולה לטעון לתפיסות שונות של היות "גבר".

פרשת קאשור מעלה שתי שאלות עיקריות: מהו גבול ההסכמה לקיום יחסי מין, והאם ראוי שהחברה תגן על טעמים גזעניים.

נתחיל מהסוף שאלת ההגנה על טעמים גזעניים או מפלים.

ראשית, אלקובי. ניתן בהחלט לטעון שהחברה נמצאת במאבק נגד הומופוביה, וכחלק ממנו ראוי להימנע מגינוי שבסיסו דהלגיטימציה של יחסי מין לסביים או הומוסקסואליים, למרות שיש בחברה פרטים שמתחלחלים מהם. אמנם הייתי שמחה לראות חברה נטולת הומופוביה, שבה אנשים אינם חוששים ממגוון של התנסויות מיניות, אבל הגישה הזו נראית לי קיצונית בהנחות היסוד שלה ובמחיר שהיא גובה מהמעורבים. החברה בה אנחנו חיות כיום הטרוצנטרית. היא מפלה בצורה חוקית וחברתית בין סקס ומערכות יחסים הטרוסקסואליות והומוסקסואליות, מחנכת לרומנטיקה וסקס הטרוסקסואליים בלבד, ואלו הדימויים אליהם נחשפים פרטים. בחברה כזו, הציפייה מבחורה להיות אדישה לשאלה האם שכבה עם בחורה או בחור היא צפייה לא מעשית ולא הוגנת.

קומדיות ומוסיקה פופולרית מציגים את הגילוי "זה לא גברת, זה אדון" כהומוריסטיים, ולא כקשים, מורכבים ומאתגרים. הפגיעה באוטונומיה שחש מי ששכב בטעות עם בן מינו יכולה להיות חמורה כמו זו של מי שנשללה הסכמתה החופשית ליחסי מין, ואם אנחנו מגינות על האחרונה יש סיבה טובה להגן על הראשון, אפילו אם לא נתייחס לטאבו על יחסי מין חד מיניים.

ההגנה על טעמים הטרוצנטריים או הומופובים יכולה להיתפס כלגיטימית, אם כן. האם ניתן להצדיק הגנה דומה גם על טעמים גזעניים?

לטעמי, המקרה כאן שונה. ברור שבחורה יכולה להחליט שלא לקיים יחסי מין עם ערבים, איטלקים, מנקי רחובות או שחורי שיער. היא יכולה גם להצהיר על ההעדפה הזו, ומי שמשקר לה בהחלט פוגע בזכותה לבחור איך לנהל את חיי המין שלה. בניגוד למין, השתייכות דתית, גזעית או מקצועית אינה מהותית לקיום יחסי מין. החברה, כחברה, לא תופסת ולא מחנכת לסוגים שונים של סקס – קשה להראות הבדל אינהרנטי בין סקס עם רופא לסקס עם שרברב, וסקס עם מרוקאי לסקס עם איטלקי. מידת הפגיעה כאן נמוכה בהרבה, ועלויות האכיפה גבוהות מאוד. גם אם יש פגיעה באוטונומיה, זוהי פגיעה שיש סיבות טובות שלא להגן עליה. כשהחברה מחליטה להטיל על מישהו כתם של אשם פלילי חמור, מותר ורצוי שתקבע סייגים לכך, ולא כל רגישות מצדיקה הגנה כזו.

השאלה השנייה נוגעת לגבולות ההסכמה. מערכת המשפט הישראלית מייחסת חשיבות רבה למושג ההסכמה מדעת. הסתרת מידע מוגנת בהקשרים מוגבלים ובמידה מוגבלת. הנמקת ביהמ"ש מתייחסת במידה רבה לשאלת מצבו המשפחתי של הנאשם, ולא לגזעו. ביהמ"ש מייחס משקל רב לשאלת התרמית

"שומה על בית המשפט להגן על האינטרס הציבורי מפני עבריינים מתוחכמים בעלי לשון חלקלקה ומתק שפתיים, שבכוחם להוליך שולל קורבנות תמימים, במחיר הכבד מנשוא קדושת גופם ונפשם. שעה שנשמט בסיס האמון בין בני אדם, כלשכן עת מדובר בנושאים כה אינטימיים ורגישים, מכונני גורלות, נדרש בית המשפט לעמוד איתן לצדם של הקורבנות – בפועל ובכוח, להגן על שלומם. אחרת, אותם ינצלויתמרנוירמו, במחיר עונשי נסבל וסמלי.”

הוא ממשיך ומתאר את הנאשם כמי שפוגג את יכולת התנגדותה של המתלוננת למעשיו "באמצעות מצג השווא אודות מצבו האישי כרווק המעוניין בקשר רומנטי משמעותי. הנאשם ניצל, אפוא, את רצונה של המתלוננת בקשר רגשי עמוק, שאך בעטיו הסכימה לקיים עמו יחסי מין". שני דברים ראוי לציין כאן. ראשית, מעובדות המקרה ניתן ללמוד על פרק זמן קצר מאוד בין ההיכרות בין הנאשם והמתלוננת, ובין קיום יחסי מין אם עברו יותר מכמה שעות בין שלב ההיכרות לשלב הסקס, פסה"ד מפספס אותן לחלוטין. מערכת יחסים מתמשכת המבוססת על מרמה, מכל מקום, לא הייתה כאן. הפגם המוסרי במעשי הנאשם מקביל לאמירת "אני אוהב אותך" כדי להשיג סקס. זה מלוכלך ולא נחמד, אבל הסנקציה ההולמת היא שהחברות שלה יקללו אותך. לא כתב אישום, וודאי שלא מאסר בפועל. אכיפת מוסר מטעם המדינה היא מידה שיש להיזהר בשימוש בה. בתפיסה של אונס ובגבולות ההסכמה ליחסי מין יש ממילא מימד מעורפל. התפיסה המרחיבה, לפיה כל שקר בדרך למיטה הופך סקס בהסכמה לאונס מובילה לפגיעה בכל המעורבים. המערכת הפלילית צריכה להגן עלינו מפני פגיעה באוטונומיה, אבל לא בכל מחיר ומעבר לכל גבול. תפיסת יחסי המין המתבטאת בפס"ד היא שמרנית למדי – סקס הוא "דבר" שנשים נותנות תמורת מערכת יחסים, ומאחר שגברים רוצים רק סקס ונשים רוצות רק אהבה, מי שמשתמש במטבע שבידו שלא בתום לב, מרמה בעסקה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אל תקרא לי מותק, האישי הוא הפוליטי, הכל שפיט והרשות נתונה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מיהות העושה בעבירת האונס, ניתוח מקרה.

  1. Peni Widmore הגיב:

    שלום רב,
    אני כבר די מבולבלת לגבי כל החוקים האלה- אני נוצלתי מינית במשך שנה וחצי כשהחשוד בעצם התחזה לבן זוגי, הוא שיקר על 90% מהמאפיינים האישיים שלו, הוא גם שיקר על האובדה שיש לו רישום פלילי ועבר פלילי בעבירות מין, הוא עשה איתי ילד בכדי לשכנע אותי שהוא רציני לגבי, לאחר מכן ניסה להיפטר ממני בצורה כזו שלא עשים לב מה קרה בדיוק, והוא גרם לי לעשות מעשים מגונים שונים באותו זמן ובאותה צורה (מרמה לגבי מיהות העושה). השאלה שלי היא- מתי מאשימים אותו באינוס במרמה לגבי מיהות העושה, מתי זה רק בעילה אסורה בהסכמה (כי הוא גם הבטיח לי נישואין והוא נשוי והתחזה לפנוי), ומתי מרמה?
    תודה

    • interspem הגיב:

      שלום Peni,
      מה שאת מתארת נשמע קשה מאוד – אני לא כ"כ בטוחה שאני האדם הנכון לעזור לך, ומה שאני כותבת כאן לא יכול להחליף התייעצות משפטית.
      כמובן, אם את בכל זאת מעוניינת לשמוע, אשמח לנסות, ואני לא רוצה להשאיר אותך בלי תשובה – את מוזמנת ליצור איתי קשר דרך המייל (ב"אודות").
      אני לא בטוחה שהבנתי את ההתחלה – האם הבחור שאת מתארת התחזה לאדם אחר, שהיה בן הזוג שלך, או שאת מתכוונת שהוא העמיד פנים שיש קשר זוגי ביניכם, למרות שזה לא היה המצב? איך בדיוק זה קרה?
      במצב כיום, מערכת המשפט מפרשת בצורה די רחבה את המשמעות של "מרמה בנוגע למיהות העושה" (שזה מה שאני מבקרת ברשומה הזו, בלי לזלזל לרגע בפגיעה האישית שלך ושל אחרות). כלומר, אדם שמתחזה להיות כלמיני דברים שהוא אינו, בהחלט יכול להיחשב, כיום, כמי שאשם ב"אונס במרמה". הנושא המסוים של הציג עצמו כפנוי אכן נכלל בגדר "בעילה אסורה בהסכמה" ולא בעבירת האונס במרמה, כשהוא לבדו (כלומר, ככל שאני מבינה את הסעיף, אם לב המרמה היה בהצגת עצמו כפנוי, זו אכן בעילה אסורה בהסכמה ולא אונס).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s