הא בהא תליא

אלי ישי ואני לא חולקים עולם ערכים, או שפה משותפת, מה שמקשה עלינו לתקשר כשאחד מאיתנו עושה משהו שמפריע מאוד לשנייה. אבל הפעם היה חשוב לי לדבר על זה, אז ניסיתי בכל זאת[*].

במסגרת ההתנגדות של שר הפנים להחלטת הממשלה שגנבה לו את הגירוש מתחת לידיים, הוא חשב על רעיון חדש. לא יינתנו תעודות לילדים שהממשלה החליטה לתת להם מעמד תושב, עד שיגורשו כל המיועדים לגירוש.

לשר הפנים מותר לתמוך בגירוש ילדי מהגרי עבודה. אולי זה גזעני, אולי זה אטום, אולי זה גורם לו להישמע כמו אחד ממגיניטוהרהדם שמצמצמים בני אדם ל"איום דמוגרפי" – אבל זה מותר.

העמדה הזו ראויה להתקפה, אבל באופן זמני נשאיר אותה בצד, ונדבר על האמצעי החדש שהשר החליט לנקוט.

ההצעה החדשה של ישי כבר לא נוגעת לגזענות, אנושיות, חמלה או שנאה אלא לאכיפת חוק ותפקודה של מערכת ממשלתית. אלו מונחים מהעולם שלי. נגיע אליהם עוד מעט.

בספר דברים, פרק כ"ד (פסוק ט"ז) נאמר "איש בחטאו יומתו". תחילת הפסוק רלוונטית, בלי ספק, גם למעמדם של ילדים שנולדו כאן להורים שהיגרו לישראל באופן לא חוקי, אך לפי שעה נניח לתחילתו של הפסוק ונתרכז בסופו.
העיקרון המוסרי לפיו לא מענישים אדם על חטאו של אדם אחר אינו המצאה של דמוקרטיה מערבית שורשיו נעוצים עמוק בציוויי היהדות. אפילו בין אנשים שהזיקה ביניהם חזקה מאוד, קשר דם ממש מענישים איש איש על חטאו, ולא יסבול אדם אחד בשל חטא שחטא אדם אחר.
מה שנכון לאדם הבודד נכון גם לקבוצה ולקהילה. כדבר הריב"ש (מצוטט מכאן):
"
כ"ש וכ"ש שקצבת המלך אשר קצב על כל היהודים היה גזל גמור אצלנו. וכי בשביל ב' או ג' שקלקלו בענין המטבע יקצוף על כל היהודים וביד חזקה יגרשם מארצו עד שהוצרכו להתפשר בכמה אלפי זהובים?! ועל כיוצא בו אמר אברהם אבינו ע"ה להקב"ה (בראשית יח כה): 'חלילה לך (וכו') [מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט']; ומשה רבינו ע"ה אמר (במדבר טז כב): 'האיש אחד יחטא (וכו') [ועל כל העדה תקצוף']; ויצדק ג"כ על זה המאמר המורגל בלשון ארמי [פסחים קי"ג ב]: "טוביה חטא וזיגוד מינגד"; א"כ זו הקצבה גזל גמור..."

סירובו של שר הפנים לתת מעמד לילדים, כתלוי בגורלם של אחרים ובהצלחת תכנית פעולה ממשלתית כלשהי, מעניש אותם ילדים על חטא שלא חטאו, שאין להם השפעה עליו, ושאין שום קשר בינו ובין המעמד שאמור להינתן להם.

בתנ"ך לא קוראים לזה ככה, אבל בעולם שלי יש כאן שתי בעיות. האחת היא ענישה קולקטיבית, והאחרת נוגעת לשרירות ולשיקול זר.
הזיהוי של "אלו ילדי עובדים זרים ואלו ילדי עובדים זרים, ולכן נכרוך גורלם של אלו באלו" הוא זיהוי שאין לו על מה להסתמך, בדיוק כשם שלא ניתן להתנות מתן תעודות תושבות לילדי מהגרים בהצלחת תכנית ממשלתית לירידה בתאונות הדרכים או ברפורמה בבנקים.


ההחלטה הזו מנוגדת לתפיסת כל ילד כאדם שלם, כמטרה בפני עצמו, והיא עושה שימוש ציני בילדים כדי להשיג מטרות אחרות ולהשפיע על אנשים אחרים. היחס הזה, הרואה באדם אך אמצעי להשגת יעד, הוא יחס פסול מבחינה אנושית ומוסרית. בחברה המושתת על כבוד האדם, ועל התפיסה שאדם אחראי לעצמו ולפעולותיו, אין מקום לשלילה שרירותית של זכויותיו של אדם אחר בשל מעשה שאין לו קשר אליו, וכתנאי להפסקת אותו מעשה.


[*] באמת שניסיתי. את הבסיס למה שכתוב כאן שלחתי לו במייל. מעניין אם הוא יענה לי.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה האישי הוא הפוליטי, הגירה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הא בהא תליא

  1. שיר הגיב:

    זה לא שאני לא מתחלחלת מהמסה הקריטית של הממשלה הזאת מדי יום ביומו או שיש לי הבנה בסיסית בתיאוריה משפטית. אבל בעוד אני רואה איך החברה הזאת (ישראלית; מערבית) מושתתת על התפיסה שאדם אחראי לעצמו ולפעולותיו, אני לא כל-כך מצליחה לראות איך היא מושתתת על כבוד האדם בפועל. היא אפילו לא מצליחה, בעיני, לספק מראית עין של כבוד בסיסי רוב הזמן.

  2. interspem הגיב:

    תראי, אני בטח לא חושבת שהמחויבות לכבוד האדם מספיקה, אבל היא בהחלט קיימת.
    לא רק ברמת השיח וההצדקות – זה גורם שמתייחסים אליו. בעניין ה"מושתת", אני נאלצת להודות שאת צודקת – נסחפתי כאן.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s