סוניה, מאניה, דיפרסיה

מאניה קפלן רוחצת כלים. כשהיא גומרת אותם היא ממשיכה לשיש, ואז לגז.

"מאניצ'קה, הפסיקי רגע. לפעמים מותר גם לנוח מעט."

הא. היית חושבת. לפחות היא לא תופרת. או מבשלת. סוניה קצת מפחדת ממה שעלול לצאת אם מאניה תבשל במצבה הנוכחי. היא זוכרת טוב מדי את התבשיל ההוא, האדום-אדום.

"מאניצ'קה, שבי. יש לי לומר לך דבר מה. מאניה!"

את סוף המשפט סוניה צועקת, כי מאניה כבר מזמן בחדר אחר. ייתכן שהיא מגהצת. ייתכן שהיא צובעת את התקרה. ייתכן שהיא מתכננת פלישה קרקעית.

בפינת החדר תלוי רדיד אפור כהה. דיפרסיה לא כאן, בינתיים, אבל הרדיד בפינה. תזכורת. בכל רגע היא עשויה להתעטף בו. שמיכה עבה וקודרת בינה ובין העולם.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חפיפה חלקית בלבד למציאות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s