חומת מגן אנושי

נתחיל מזה: הרשעה בעבירות של "חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים" ו"התנהגות שאינה הולמת" על סיכון מכוון לחיים של ילד תשע, לא משנה מאיזו עדה, היא בדיחה. והיא הייתה כזו גם אם הוא היה בחורה בת שלושים וחמש או פנסיונר. היתרון במקרה שמעורב בו ילד בן תשע הוא שאנחנו חותכים את שלב ה"איך את יודעת שהוא לא מחבל" ועוברים ישר ל"ממילא אלו כולם גדלים להיות שאהידים". אלו טענות מרתקות (בעיקר בשביל אנתרופולוגים), ולא נעסוק בהן כרגע.

בדיחה אחרת היא שבמשך שנה שני העבריינים האלו (בית משפט אמר, אז גם לי מותר) עדיין הסתובבו עם נשק, ובסבירות גבוהה, בסביבת ילדים, לפני שמישהו טרח לפתוח הליכים נגדם. הם היו ביחידה מובחרת. הייתי יכולה לקרוא לזה "היחידה משחררת", אבל זה היה קצת ציני מצידי.

את פסק הדין המלא אני לא מצליחה למצוא, אז נסתמך בינתיים על כתבות נגישות באינטרנט. ויינט מתחילים ב" "נוהל ילד" לא חוקי". זה כמובן, נכון, אלא שהניסוח מטעה.

"נוהל ילד" הוא מונח שמבוסס על "נוהל שכן", שהיה קיים בעבר, ועיקרו שימוש במגינים אנושיים.

כפי שניסח זאת בג"צ, "נוהל "אזהרה מוקדמת" קובע כי חיילי צה"ל המבקשים לעצור פלסטיני החשוד בפעילות חבלנית עויינת רשאים להסתייע בתושב פלסטיני מקומי, כדי לתת באמצעותו אזהרה מוקדמת לעצור מפני פגיעה אפשרית בו ובמי שמצוי עימו תוך ביצוע המעצר.". בג"צ דן והכריע בעניין ב-2005, ופסל את הנוהל.

הניסוח המטעה של ויינט רומז, מסיבה כלשהי, לכך שהגילוי שמדובר בנוהל לא חוקי מהווה חדשה. אפילו אם נסתמך אך ורק על הדין הישראלי, הרי שהידיעה הזו הייתה "חדשה" ב-6 לאוקטובר 2005. עוד שלושה ימים יכולנו לחגוג לה יומולדת חמש. הקטנוניות שלי לא מכוונת רק כלפי ויינט – כבר שמעתי כמה סניגורים-מטעם-עצמם טוענים שמדובר באיזשהו איסור חדש שצץ במפתיע. סניגורים מטעם עצמם, בניגוד לסניגורים מוסמכים, לא חייבים לעיין בתקדימים משפטיים שנוגעים לנושא שהם מתווכחים עליו, אבל ההכרעה בנוגע לנוהל שכן הייתה אמורה להיות מוכרת לכל מי שמתעניין בנושא. האם חיילי גבעתי הכירו אותו? האם המפקד שנתן או לא נתן להם את הפקודה הלא חוקית בעליל הכיר אותו? לא יודעת. בהחלט יכול להיות שאנשים מסתובבים ברחבי עזה עם נשק בלי לטרוח לבדוק מה מותר ומה אסור להם. ייתכן אפילו שמישהו רמז להם פעם שהכל מותר להם.

סנגורם של הנאשמים (המוסמך, זה שכנראה קרא את הבג"צ הרלוונטי) טען שההרשעה נבעה מרצון לרצות גורמים בינ"ל. לא ברור לי ממתי יש חשיבות לשאלה איזה גורם צריך להיות מרוצה כדי שהרשעת עבריין תהיה לגיטימית. יש לי גם תחושה מוזרה שאם אני הייתי רומזת שישראל לא מגינה על זכויות האדם בשטחים בלי איומים של גורמים מבחוץ, מישהו היה נעלב. למרבה המזל, הסניגור שמן הסתם מכיר את מערכת המשפט הצבאית הרבה יותר טוב ממני כבר משך תשומת לב לאמת העצובה הזו.

בכל מקרה, וכדי להגן על חיילינו האמיצים מפני גורמים בינ"ל שמסתובבים בשטח, שולפים דוחות ומפריעים לילדים בני תשע לבצע את העבודה שלהם, הריני להגיש מבוא קצר לכמה עקרונות בדין הבינלאומי שיכולים להתגלות כרלוונטיים עבור חיילים בשטח כבוש ובעולם בכלל.

נזכיר, למשל, את עיקרון ההבחנה. הרעיון שבליבו די פשוט – יש לוחמים, יש אזרחים, ואלו קטיגוריות שונות. אזרחים אינם מטרה לגיטימית, ואסור להם לקחת חלק בפעולות איבה. יש כלמיני הגדרות מורכבות יותר, של לוחמים בלתי חוקיים או אזרחים שנוטלים חלק ישיר בפעולות איבה, אבל בינתיים נימנע מהן ונתרכז במקרים הברורים. למשל "לאיזו קטיגוריה שייכים ילדים בני תשע שאינם נושאים נשק או מסייעים לאויב בכל צורה". באופן לא מפתיע, אסור לערב אותם בלחימה. אם ניחשתם נכון, תנו לעצמכם חמש נקודות. אסור לערב ילדים בלחימה בכלל – גם לפלסטינים אסור, וגם למי שמערב ילדים מהצד שלו. אפשר לשאול את צ'רלס טיילור מה קורה לך כשגורמים בינלאומיים כועסים באמת על השימוש שלך בילדים בפעולות איבה.

הרעיון העיקרי הוא שלא כל מי שנמצא בצד השני אויב. חלק מהם מוגנים. אם הצד השני נמצא תחת כיבוש, הם אפילו מוגנים מאוד. אם אף אחד לא סיפר את זה לחיילים בגבעתי, העובדה שהם לא קוראים פסיקות של בג"צ היא הדאגה האחרונה שלנו.

בשביל לדעת שלא בסדר לתת לילד (או אזרח בוגר) לפתוח תיק שיכול להתפוצץ לו בפרצוף לא צריך להתמחות במשפט בין לאומי, צריך היגיון פשוט, ומידה (לא גבוהה במיוחד, אפילו) של אנושיות. אם הילד לא יצר את הסיכון, הוא לא אחראי לפנות אותו. הסניגור, שקובע ש"לא נאמר שהיה שימוש במגינים אנושיים, אלא שלא לגיטימי לבקש מבן המקום לפתוח תיק" כנראה לא מבין את העניין הזה. אין אחריות קולקטיבית על כל הפלסטינים באשר הם למנוע סיכונים מחיילים ישראליים. להטיל על "בן המקום" לבצע פעולה מסוכנת כדי להגן על חיי חייליך זו פחות או יותר ההגדרה לשימוש ב"מגנים אנושיים". הם לא חייבים לדפוק על דלתות השכנים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכל שפיט והרשות נתונה, כיבוש נאור, מי ישמור על השומרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על חומת מגן אנושי

  1. שחר לנגבהיים הגיב:

    את אומרת "זו הבעיה האחרונה שלנו" ומנפחת שרירים מזוייפים, אבל כשזה מגיע לישראל, צ'ארלס טיילור הוא לא הדוגמה הנכונה. אתפלא אם אי פעם אפילו נתקרב להיות עומאר אל-באשיר.
    לא, לחיילי גבעתי אין ממה לפחד.

    ובכלל, באופן לא מאוד מפתיע, לחלוטין דילגת על אלמנט מוסרי. למה, בעצם, אין אחריות קולקטיבית? האוכלוסיה הערבית הראתה טוב מאוד שכשהיא רוצה להתנער מהעול הישראלי, היא יודעת להפגין בהמונים. אז למה אין עליהם את האחריות להתנער משלטון הטרור, ועד אז – להיות שותפים ואחראים לתקיפה ממוסדת של ישראלים?

    • interspem הגיב:

      צ'ארלס טיילור הוא דוגמה לשימוש אסור בילדים מהצד שלך. קיצונית בהרבה ממה שהחיילים האלו עשו, מן הסתם. לתומי הנחתי שברור שמדובר במקרים שונים.

      למה אין אחריות קולקטיבית? שתי סיבות.
      האחת, עניין פשוט של נזק ותועלת. ההנחה היא שנזק לאוכלוסיה אזרחית בשני הצדדים אינו חלק הכרחי מהלחימה, אינו מקצר את סיומה בצורה משמעותית, ומוטב לצמצם אותו. מאוד דומה לסיבה שאסור לגרום לחיילים נזק מיותר. יש גם עקרונות מוסריים ומשפטיים בתוך זה, אבל אין צורך להיכנס אליהם.

      השניה היא אותה סיבה שאין אחריות קולקטיבית בפלילים בתוך מדינה, ושהכיבוש אינו הצדקה לירות באוכלוסיה אזרחית בשדרות (אפילו אם לאזרחי ישראל יש יותר השפעה על הכיבוש משלפלסטינים יש על אירגוני טרור). ההנחה היא שאתה לא מעניש אנשים על מעשים שאינם בשליטתם, שלא הם החליטו עליהם ולא יכלו להימנע מהם.
      אתה יכול לטעון ש"אם כל האוכלוסיה הייתה לוחצת לכיוון, לא היו תקיפות ממוסדות של ישראלים", אבל זה לא משנה את העובדה שלפרט המסוים שאתה מחליט להעניש באותו רגע אין אחריות או שליטה. וכאמור – אם זו הגישה שלך, אשמח להסבר למה היא *לא* מצדיקה ירי טילים על שדרות, או החזקת אזרחים בשבי כדי שהמשפחות שלהם יציקו לממשלה.

  2. זה רק אני והוא מגיבים פה לא? הגיב:

    יקירתי,

    מוזר שאת לא מתמודדת עם הטיעון המרכזי שתומך ב"נוהל שכן" ודומיו, מניעת נזק לרכוש האזרחים, כאשר נוהל שכן מתבצע מרצון (מה שלא היה במקרה הזה) זה לגטימי בעיניי.

    כלומר, אם הברירה היא בין להרוס את הבית או לפוצץ את המזוודה, לבין זה שמישהו יפתח את המזוודה או ישכנע את המחבל להיכנע. עדיפה כנראה האופציה השנייה, אם היא מתבצעת מרצון כמובן, המקרה הזה פסול, כי הכריחו את הילד, אבל תתארי לך את המצב ההפוך, מהמבצע הבא:

    "החיילים נכנסו לבית, הם הודיעו לנו שהקומה העליונה היא עמדת תצפית, הם מצאו בקומה 3 מזוודות כבדות שארזנו למקרה שנאלץ לעזוב את הדירה ובהן תכשיטים כסף ובגדים, החיילים רצו לפוצץ את המזוודות ואמרו לנו לצאת, הבן שלי רצה לפתוח אותן ולהראות שאין בהן חומר נפץ, אבל החיילים אמרו שאי אפשר (חיילים משכילים…), אחד החיילים הצמיד למזוודות מטען נפץ קטן, יצאנו מהבית והמזוודות התפוצצו, כל הרכוש ירד לטמיון"

    למעשה, השיטה בה חיילים מבקשים מאזרחים בשטח מלחמתי להראות שהם אינם נושאים נשק ושהתיקים שבידם תמימים היא כנראה פרקטיקה נפוצה. אני מצפה מחיילים שחושדים בחפצים שונים כמטעני חבלה, מקום מחבוא של טרוריסטים וכיו"ב לאפשר למקומיים (פלסטינים, לבנונים אפגנים וכיו"ב) להוכיח את אי מסוכונותם ולא לפוצץ אותם סתם, אם המקומיים לא מוכנים, כנראה שיש דברים בגו… וצריך לפוצץ.

    • interspem הגיב:

      לקח לי רגע להבין אותך –
      לא במקרה הזה, ולא במקרים בהם מתייחסים לשימוש בנוהל שכן, לא מדובר במקרה שבו ביקשו מאדם לפתוח את התיק *שלו*. לבקש מאדם לפתוח את התיק שלו זה בסדר, ולכן המאבטחים של האוניברסיטה לא מואשמים בשומדבר.

      התיאור שלך רומז לזהות בין "לפתוח את המזוודה שלך" "לפתוח תיק של מישהו אחר" ו"לשכנע את המחבל להיכנע"(?!). הזהות הזו שקרית לחלוטין, ואני לא בטוחה מה היא עושה בדיון אמתי. לבקש מאדם לבדוק שאנשים אחרים לא עשו משהו מסוכן נוגד שני עקרונות בסיסיים:
      – לא מחייבים אזרחים להשתתף בלחימה (למעשה, אסור להם).
      – אין ענישה קולקטיבית. אין אחריות של כל "הכפר" או "הערבים" או "המוסלמים" או "האנשים בגלימות ירוקות" למעשה של אחד מהם.

      לשכנע את המחבל להיכנע:
      בעצם, מה שאתה מתאר כאן מניח איזו גרסה מוזרה של מגינים אנושיים מרצון. אם יש לך הסבר מתקבל על הדעת מדוע סביר יותר שאדם פשוט יתנדב להיכנס לבית אחר ולדבר עם מחבל חמוש, ולא שהוא, אהמ, הושפע לקחת את היוזמה הזו בגלל שהבחור הנחמד עם הרובה ביקש, ויש לך דרך סבירה להבדיל בין המצבים האלו, אפשר להמשיך משם.

      מקום מחבוא של טרוריסטים:
      כאמור – זה בדיוק מקרה של ענישה קולקטיבית ואחריות קולקטיבית. אזרח הוא לא כנרית שאתה מכניס למכרה בשביל לבדוק מה המצב שם, ואתה לא יכול פשוט לקוות שאם זה מסוכן הוא יסרב (גם לסרב למשהו שאומר חייל חמוש יכול להיות מסוכן. או להיראות מסוכן לכל מיני אנשים שהתרגלו לסוג מסוים של אינטרקציה עם חיילים).
      הפסקה האחרונה שלך רומזת לאיזה מצב דברים שלפיו "בעצם אזרח יתעסק רק במה שלא מסוכן, כי הוא יודע מה מסוכן ויסרב". אם התכוונת לזה, זה היה קצת תמים מצידך. אם לא לזה התכוונת, אשמח להסבר על מה, בעצם, אתה מציע.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s