כל נתיבותיה שלום

אתמול בערב התקיימה הפגנה חשובה מול בית הכנסת הגדול בירושלים, בתגובה על מכתב הרבנים.

ההפגנה נחוצה, המסר ראוי, שמחתי שהיא התקיימה, ושמחתי להיות שם.

ומצאתי את עצמי שותקת בערך מחצית מהססמאות, ומתווכחת עם אנשים עליהן – אני יכולה להבין את הרצון לטעון שהמכתב, מלבד היותו גזעני, הוא גם "לא יהודי". יש הרבה סיבות לטענה הזו. היא מקילה על אנשים להזדהות עם המסר, היא מאפשרת מעורבות של אנשים מקשת רחבה של דעות, והיא נותנת לאברום בורג, בשבתו כגרסה הבוגרת והמעונבת של ערוץ הילדים, עוד הזדמנות להגיד משהו שאף אחד לא מתכוון לחלוק עליו.

במכתב שבגללו התעוררה המחאה היו כתובות הרבה שטויות שמוטב היה להן שלא להיכתב ולא להישמע. אבל חלק מהאמירות סביבו נעלמו יותר מדי בקלות בתוך המחאה. ואחת מהחשובות שבאמירות האלו, שהשמיע אחד החותמים, היא ש"הגזענות מקורה בתורה". ואת הטענה הזו אני מקבלת.

נכון, לא כל שטות שקיבלה מש"ס חותמת כשרות היא היהדות. לפעמים אנשים אידיוטים בלי עזרת השם.

אבל הטענה שהגזענות היא לא יהודית ברוחה, מתנחמדת ככל שתהיה, לא מבוססת בעליל. כן, יש יותר מדרך אחת להיות יהודי, וחלקן לא נגועות בגזענות, הומופוביה, מיזוגניה ובורות. אפשר לחיות בחלום נחמד שבו היהדות "האמיתית" מתפללת לפי נוסח רפורמי, מתייחסת לנשים בשוויון, ומאמצת כלמיני ערכים הומניים נחמדים שאירופאים משכילים מחבבים. יש בירושלים כמה אנשים שככה נראית היהדות שלהם, ולו היינו צריכים לבחור איזו דת תשלוט בחלק ניכר מחיי היומיום שלנו, כנראה שהגרסה העדיפה היא זו שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. האם זו יהדות אפשרית? אולי. האם זו ה-יהדות? הפירוש המתבקש ביותר? העץ הבריא שפעם בכמה זמן צומח עליו תפוח רקוב? לא ממש.

טקסט היסוד של הדת הזו הוא טקסט גזעני, שוביניסטי, הומופובי, אלים, חשוך, והרבה דברים רעים אחרים. אולי זו מגמה נפוצה בטקסטים דתיים במזרח הקדום, ואני לא בטוחה האם הוא גזעני במיוחד ביחס אליהם, אבל האמת היא שלא אכפת לי. התירוץ "ככה נהוג בכפר הפרימיטיבי שבו גדלתי" הוא תירוץ גרוע. אני לא חיה במזרח הקדום (וגם אתם לא. אני יודעת את זה כי יש לכם אינטרנט), ולא אכפת לי איך מתנהגים שם. אם אתה רוצה לחיות בחברה שמתיימרת להתנהל לפי עקרונות כמו חירות והומניות וכבוד האדם, הגיע הזמן להפנים את החשיבות שלהם. אם הטקסט לא יכול לסבול את הפרשנות הזו, יש בעיה בטקסט.

[אני נטפלת לתנ"ך מטעמי נוחות, אבל יכולנו לבחור כדוגמא את ההלכה, הרבנות, ספרי שו"ת למיניהם, או כל גוף משמעותי מספיק של הוראות אתיות ולהישאר עם אותה תמונה פחות-או-יותר. אם זה מיעוט, וההוא מיושן, ואת ההוא אף אחד לא לוקח ברצינות, וזה גדול הדור אבל אנחנו מקשיבים לו רק כשנוח לנו, מי נשאר? סטיב גרינברג? הוא כנראה יותר נחמד מש"ס, אבל יותר יהודי מהם? לפי איזה מדד?].

התנ"ך הוא מדריך ליחסי אנוש בחברה מוסרית בערך כמו שלוליטה הוא מדריך לגידול ילדים בריאים נפשית (אם רק מתעלמים מכמה נקודות שוליות שאינן חלק אינטגרלי מלוליטה בקריאה מודרנית, וברור שלא הייתה כוונה שייקראו כפשוטן). אם צריך לזרוק חצי ספר כדי לקבל משהו שלא גורם לנו אי נוחות קשה, אולי עדיף לבחור ספר אחר למטרה הזו.

ברור מה תהיה השורה הבאה, נכון? "אבל יש כל כך הרבה אמירות יפות על שעות מנוחה לעובדים, ויחס לעניים, ואלמנות, ועצי השדה…". אולי. אבל קנה המידה שלפיו אנחנו מבדילים בין ציווי אנושי ומוסרי יפה ובין כללים חשוכים ורוויי שנאה שיש לבעוט החוצה הוא לא פנימי לתיאוריה – הוא ההתאמה לערכים חיצוניים ותפיסות מוסריות חיצוניות. ומכאן, שהקריטריון ל"מה ראוי", שבו נשתמש בפועל, אינו יהודי – החלטנו מה ראוי, ואז מצאנו חתיכת יהדות תואמת. יכול להיות שהיא הייתה שם קודם, אבל, היי, גם רצח עם היה.

אפשר להפקיד את הבולשביקים על תיק האוצר, בתנאי שהמפלגה תבין שהיא פועלת בתוך מערכת דמוקרטית ותבטיח להימנע מכלמיני התנהגויות מהסוג שהוציא לה שם רע בעבר. פעם בכמה זמן, כשהאזור מתחמם, אפשר לדרוש ממנה להוציא משורותיה את כל הקיצוניים שמתבטאים בעד הלאמה. יכול להיות שזה יעבוד, אבל זה יעלה את השאלה למה לעזאזל נתנו להם כוח אם לא רצינו שהם ישתמשו בו, ואיזו אג'נדה בדיוק ציפינו מהמפלגה הזו לקדם כשביקשנו ממנה להיות חלק מהמערכת.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה האישי הוא הפוליטי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על כל נתיבותיה שלום

  1. אמתי הגיב:

    דבר מענין קרה בשבוע האחרון, באתי להגיד שאכן האמירה שזו לא היהדות היא אמירה ערכית ולא עובדתית, אבל אז כל מיני רבנים גדולים כאלה שאני בד"כ משתדל להתעלם ממה שיש להם להגיד על העולם באו ואמרו גם הם שלא זאת היהדות.

    אז נתחיל במכתב הרבנים. מסתבר שהקריאה של אותם רבנים לא למכור או להשכיר דירות לערבים אינה באמת אמירה הלכתית, בזה היא שוות ערך לאמירות שלי כגון "אין שום סיבה יהודית מהותית שנשים לא תוכלנה לעשות בדיוק את אותם דברים כמו גברים", זאת אמירה שאני יכול לבסס לאורך כל הדורות – מהתנ"ך, דרך הגמרא, ועד לפוסקי הלכה, אבל ברור שזה ידרוש ממני לא מעט גמישות, מה שאני רוצה בעצם להגיד, זה שזו אותה גמישות שאותם רבנים גילו בחתימה על המכתב.
    כמה ראיות לדבר: קודם כל אפנה לסמכות {http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1203125.html}, לאותם אלו שבאמת עסוקים בלהקפיד על קוצו של יוד, אבל מה שיותר מעניין, הוא הבדיקה הדמוגרפית של חותמי המסמך – ידעת שכמעט לא חתמו עליו רבנים חרדים? שרובם הגורף של חותמי המכתב הם דתיים לאומיים? די בזאת כדי להבין שהעניין מוטה אידיאולוגית. אמשיך בכך שניתוח מעמיק מגלה בו סתירות הלכתיות לפסיקות אחרות של אותם רבנים (שוב אני יכול לפנות לסמכות), ואסיים בכך שהרי ברור לנו עוד מראש שהם מגייסים את ה"תורה" לצרכיהם שלהם, אנחנו נתקלים בזה כל הזמן: הרעיון של יהדות לאומית הוא די חדש, למעשה הוא מושפע מכל מיני רעיונות אירופיים לא פחות ממני, היה מאוד נוח ל"יהדות" להתבסס כדת ללא ארץ במשך אלפיים שנה, ונעשו לא מעט מאמצים כדי להצדיק את זה.

    ולגבי התורה, מי שמכיר את הציבורים הדתיים למיניהם יודע שהתורה היא כבר מזמן לא הספר שאליו מתייחסים. בישיבות חרדיות לא פותחים תנ"ך בחיים מעבר לפרשת השבוע, וגם אצל הדתיים הלאומיים לא באמת קוראים תורה, קראים לזה חומש-רש"י, לקרוא את התורה עצמה זה אקט די מהפכני במעגלים דתיים (אני יודע, הייתי שם) והוא בד"כ לא מביא לאן שהיית מצפה.
    אבל בכל זאת, אשתף פעולה עם ההתחלה בתנ"ך ואפנה למה שאני מוצא בו כאחד מהקונפליקטים המרכזיים של הספר הזה (פחות מהזה על אלוהים, אבל עדיין מעניין) זהו קונפליקט שזיהיתי בזמן שטיילנו לנו בבירקנאום (הוא נורא רלוונטי לתפיסת השואה שלי) והוא מלווה אותי מאז.
    אחד מהצדדים הוא: "מחו תמחה את זכר עמלק" יענו, אל תשכחו אף פעם את מה שהם עשו לכם, ותהיו תמיד מספיק חזקים כדי שתוכלו לחסל את מי שרק יעז לחשוב לקום עליכם שוב. לא נסלח ולא נשכח.
    השני: "זכור כי גר הייתי בארץ מצרים – לא תונא את הגר וכו'" (ואני מצטער שאין לי כוח לצטט במדיוק) זהו מסר הפוך – בגלל שהיית עבד, אתה יודע איך זה מרגיש, ואתה צריך לדאוג שזה לא יקרה לאף אחד אחר, בטח ובטח שלא ממך.

    זה לא בדיוק אותו קונפליקט, אבל הוא די קרוב לקונפליקט המאוחר יותר של עם סגולה אל מול אור לגויים.

    אחד מהדברים שאני כן נוטה להגיד על היהדות, ושאני אוהב לגביה, הוא שהיא במהותה דת דינמית, זאת דת שמקדשת את הדיאלוג, את ריבוי הדעות, את קבלת ההחלטות מתוך דיון ותהליך, זאת דת שכבר לפני 2000 שנה ידעה לזרוק לפח מה שלא מצא חן בעיניה, ולשנות את מה שכבר לא התאים. בעיני (ואני לא לבד בעניין הזה) צריך להתחיל לעשות את זה באופן מודע ומואץ, כזה שמתאים לעולם בקצב שלנו, ולרמת ולנגישות ההשכלה שיש לנו בדורנו, כפי שאכן קורה בלא מעט מקומות. לעומת זאת יש כאלו שמגיבים לתהליך הזה בראקציה שמרנית, הרי גם זה הוא אחד הקונפליקטים הקדומים של היהדות.

    כפי שדיברנו מיד לאחר ההפגנה, היהדות אינה בדיוק מערכת ערכים, זאת שאלה מאוד טובה מה היא כן, אבל אני לא חושב שהיא באמת מתמקמת בחלוקות שלך לאסכולות ערכיות. היהדות אכן מסדירה את חיי היום יום של האדם הדתי על פי קריטריונים ערכיים, אבל היא גם נועדה לענות על ענייני רוחניות וקדושה, והיא גם עושה משהו מעניין נוסף – היא יוצרת שיטה שעל פיה מנהלים את השיח הערכי, שעל פיה מסדירים את מערך החיים. במובן זה, היהדות היא יותר שפה מתוכן, והיא מאפשרת, כפי שהיא איפשרה לאורך הדורות, לאנשים לבטא את מה שיש להם להגיד על החיים באופן ששואב חזק יותר ממסורות ומקורות, אך מבלי להיות באמת מחוייבים להם (גם אם אף אחד לא מודה בזה בקול).

    כן, אפשר להשתמש בדת היהודית בשביל לבסס לאומנות, שוביניזם, וגם סתם שמרנות חשוכה, אבל זוהי בחירה של אנשים שהם כבר חשוכים ומטומטמים, היהדות בהחלט אינה מובילה בהכרח לשם, ודווקא הדוגמא האמורה מראה את זה יפה. היהדות מאפשרת לכל אחד לבסס את מה שהוא רוצה להגיד, אבל האמירה – גם החשוכה וגם הנאורה, נשארות אמירות ערכיות בפני עצמן.
    אך עדיין נשארנו עם כמה שאלות מהותיות בעניין, שאלות שעבורי הן קריטיות בבחירה שלי אם לבחור להיות יהודי או לא (ובטח שמת לב כבר שאני בתקופה שנוטה יותר לכיוון הלא): האם יכולה להיות יהדות נקייה מכל זה? ואם כן, מה היא מרוויחה מלהיות יהודית? והשאלה השנייה, האם היהדות מעודדת חשכנות ולאומיות? ואם כן, מה עושים עם זה?
    לשאלה הראשונה, אני נוטה לענות בחיוב, למרות שאני חייב להודות שאני לא בטוח. בכל אופן שווה לפתוח עליה דיון שלם בפני עצמו. זאת בעצם אותה שאלה שאת שואלת בסוף הקטע שלך, רק באופן פנימי ולא ביקורתי, באופן בונה במקום באופן מקנטר. אולי כי אותי קודם כל מעניינת השאלה האישית – האם יש ליהדות שלי ערך עבורי? גם אחרי שאני מנקה ממנה את הגועל נפש? התשובה שלי היא כן. (למרות שכאמור, אני לא בטוח בזה) אבל זאת לא שאלה שאני רוצה לשאול מתוך השוואה לרבנים מטומטמים, אלא מתוך החיים שלי.
    אני יכול רק לציין בחטף שתי מיני תשובות: אחת שיהדות עבורי היא שפה לרוחניות, באופן שהשיח האינטלקטואלי האירופאי לא מצליח להביא לי (ופה אני יודע שאנחנו שונים – אני עדין בבסיסי אדם דתי). התשובה השנייה היא התשובה התרבותית, שהיהדות מעניקה עומק ונפח לחיינו, ובעיקר לשיח שלנו.
    ולשאלה השנייה, אני יודע שהיום היהדות מושכת מטה, אבל אני חושב שזה מצב שהוא לא מחוייב מציאות, ובעיני הדרך היותר חזקה להתמודד איתו (אבל רק בהנחה שפתרנו את השאלה הראשונה) היא על ידי יהדות שפויה, על ידי האמירה (הערכית, לא העובדתית) שזאת לא היהדות. הביטול של היהדות ה"חשוכה" הופך את זה לקרב בין משכילים אינטלקטואלים שמאלנים אוניברסליים, לבין רבנים רודפי אלוהים וקדושה. בעיני יותר מוצלח להציג את המאבק בין אנשי רוח נאורים לאנשי רוח חשוכים, כשיהדות עומדת באמצע ומשמשת כשפה, ומפה נעשית עוד יותר מעניינת האמירה הערכית שזאת היא אינה היהדות.

    אני רוצה רק לציין שבמקרה הספציפי, באופן חריג, דווקא לא מעניינת אותי השאלה הפנים יהודית. בניגוד לכל האמור, אני חושב שבמקרה זה על הערכים הדמוקרטיים לשים את ידם על העליונה ולשפוט את הדיון מבלי להתייחס למורכבות הפנים יהודית שלו כפשע במדינה דמוקרטית, ויש לדון את הדיינים במידת הדין. אך בטווח הארוך, האמירה "זאת לא היהדות" מעניינת ואפקטיבית בעיני הרבה יותר מהאמירה "חבורה של פנאטים, נשים את כולכם בכלא".

    • interspem הגיב:

      תודה. זה מעניין.
      לעניין דבריך:
      השאלה האם האמירה "מהי היהדות" היא ערכית או עובדתית תלויה בעיקר במה שרוצים להשיג ממנה, אבל הדיונים הם שני דיונים שונים.
      אני מודעת לנטיה להגדיר יהדות כ"מה שיהודים עושים", אבל יש בעייתיות בהפשטה הזו (כמו שלא יהיה נכון להגדיר "פמיניזם" כ"מה שפמיניסטיות עושות" בלי להפריד למה שבמקרה שם ומה שחלק מהעקרונות היסודיים). הגדרה מדויקת כאן, אגב, היא אובייקטיבית במובן שהיא ניתנת לניצול והפרכה באותה מידה בשני הצדדים (אם כי לא הייתי ממליצה להשתמש ב,מה שיהודים עושים בשם היהדות" אם רוצים להראות שאין יותר מדי גזענות ושנאה בעניין…).

      ביחס להטיה אידאולוגית – אני לרגע לא מכחישה קיומה של הטיה אידאולוגית. בשביל ציניקנים חסרי אלוהים, דת היא מכשיר של שליטה והסדרה. היא מסתדרת נהדר עם לאומיות בהקשר הזה.

      בקשר לתנ"ך – כאמור, יכולתי לבחור תחומים אחרים. אפשר לנהל את הדיון הזה על בסיס התבטאויות של רבנים, או שו"ת, או פירושים, או הלכה – חלק מהם ידרשו ממני להשקיע יותר בשיעורי בית (בגלל שאנחנו מדברים על גזענות -מיזוגניה או הומופוביה יעשו לי חיים קלים יותר). אבל מהידע שיש לי כרגע הטענה שלי היא שהמסקנה לא תשתנה בצורה משמעותית. באיזה שדה אתה חושב שנכון יהיה לבדוק? אם לא תנ"ך, מה כן?

      ביחס לקונפליקט, כי זו כבר נקודה מעניינת יותר:
      אני לא מתווכחת על זה שאם מחפשים אפשר למצוא. באוסף ענק של טקסט והוראות אפשר למצוא די הרבה דברים – השמועה טוענת שמצאו שם אזהרות מהשריפה בכרמל. השאלה שלי היא בשתי רמות –
      מה אפשר למצוא אם מחפשים, לעומת מה שאי אפשר לברוח ממנו.
      אחרי שהכרנו בקונפליקט, או בדיסוננס הקוגניטיבי, או בעובדה שמישהו בדרך כלל צריך לוותר – מי "מנצח" בדרך כלל.
      כדוגמה, אפשר לקחת את התחום כחול-החולצות וירוק-הסטיקרים המכונה "שמאל ציוני". במקרים מסוימים, כל אידאולוגיה מסתדרת נהדר ולא דורכת לשנייה על הרגליים. מה קורה כשצריך לבחור צד? כשצריך לשלם מחיר, לאיזה צד הוא נוטה ליפול? (נחשוב, למשל, על תנועת שמאל שמתנגדת לכיבוש וקוראת לאחוות עמים, אבל שולחת פעילים שלה לשרת בחברון).
      שוויון אמיתי ופתיחות דורשים ממאפיינים קבוצתיים, מסורת ובדלנות לשלם מחיר. אם הבחירה בשוויון עוצרת כאשר יש בו איום על אלו, הטענה שהתפיסה שוויונית היא שקרית. אדם בודד יכול לקבוע גבולות שמעוצבים בהתאם לסיטואציה, אבל אוסף חוקים כללי שאמור להיות בעל משמעות כלשהי מחייב הכללות. מה קובעות ההכללות האלו בדרך כלל?

      אם הבנתי נכון את החלוקה, אתה מציג את היהדות כתערובת של אתיקה (שילוב של כללים והוראות כלליות, אתה תצטרך להרחיב בחלק הזה), ומשהו רוחני שלא נכנס במשבצות שאני מכירה (אלא אם התכוונת ל"תשובות בשאלה מהו האל ומהו העולם", ונדמה לי שלא).
      בנוגע לרוחניות וקדושה – חלק מהתחום של קדושה הוא טוב נעלה, או נכסף. במובן הזה כן אפשר לגזור ממנו בין השאר שאלות של נכון-לא נכון. בשליפה, קשה לי לחשוב על רעיון של קדושה שמנותק ממה שראוי לעשות. אתה יכול לתת דוגמאות, או הסבר נוסף למושג?

      דינאמיות – אולי אני טועה, אבל בשביל משמעות מסוימת של דינאמיות כל תפיסת עולם ששרדה מספיק זמן עברה שינויים, ובדרך כלל יש בהן מנגנון כלשהו לשינוי. קורפוס כבד שחלק גדול מחשיבותו הוא במסורת הוא, בהגדרה, קשה יותר לשינוי. הוא שואב כוח מהיציבות שלו, אבל הכוח הזה בא עם תג מחיר.
      אני לא בטוחה אם אני מקבלת את טענת היהדות כדת דינאמית, אבל יש כאן כמה תת-שאלות שנראות לי חלק מהעניין:
      כשאתה טוען שהיהדות היא דת דינאמית, איזו דוגמת-נגד אתה רואה?
      אילו עקרונות מהותיים הופכים אותה לדינאמית? אם המנגנון הזה הוא דיאלוג, מה מאפשר ל"טובים" להרוויח משהו בדיאלוג הזה?
      מנגנון שינוי בניגוד למנגנון היפרדות – האם השינוי נוצר כשמתקבלת פרשנות חדשה או ננטשת נורמה שאיבדה רלוונטיות, או כשמי שנוטשים את הכלל יוצרים זרם חדש?

      אם יכולה להיות יהדות נקייה מכל זה, מה בעצם יהפוך אותה ליהדות?

      אני חוזרת על טענת המדד החיצוני שלי, כי אני חושבת שהיא רלוונטית ולא מקבלת ממך מענה – אם המדד שלי למה טוב מנותק לחלוטין מהיהדות, למה אני צריכה לתת ליהדות איזשהו משקל מוסרי? אם השאלה היא של אסתטיקה, למה לא לצמצם לשם?
      [אני מציקה, מן הסתם. ברור לי שזה לא אפשרי. אבל כשנבין למה לא, זה יתחבר לרוב הדיון שלמעלה]

  2. יאיר הגיב:

    התגובות שלכם ארוכות מכדי להגיב…
    יש לי בכל זאת כמה הערות:
    אחת – האמירה "היהדות היא…" זאת אמירה שכמעט תמיד חסרת בסיס, היהדות היא מרחב אמונות ודיעות עצום ואפשר למצוא חיזוקים לכל שיטה.
    ובכל זאת בהחלט ניתן לשים לב למגמות בולטות, לרוב דיעות בנושאים מסוימים וכו' (לכן תמיד בדיונים הלכתיים יכתבו רוב הראשונים או רוב האחרונים וכד').

    שתיים – בענין הדינאמיות, כדאי לשים לב לאסכולה ה"פוזיטיבית היסטורית" של זכריה פרענקל, צבי גרץ ועוד, זו שהולידה את התנועה הקונסרבטיבית בארה"ב (שגדולה פי 3 מהאורתודוקסית שם) ובמידה לא קטנה גם היתה חלק מהמהפכה הציונות במזרח אירופה. תפיסה יהודית זאת שהיום רווחת בקרב חילונים לומדי יהדות והאורתודוקסיה המודרנית בישרארל, גורסת לבדוק את כיוון ההתפתחות. כלומר אם לתנ"ך יש מגמה מוסרית מובהקת בתחומים שונים (כמו הדאגה לחלש ולזר, או בדיני מלחמה) אזי המגמה הזאת נמשכת וכל הזמן צריך "לעלות בדרגה" על המוסריות שמסביב.
    זו אופציה אחת לשאלת איך להתייחס לתנ"ך, יש עוד.

    שלוש – לבקשתך למעלה, התנ"ך בהחלט יכול להכיל פרשנות מהסוג שאת מבקשת, הרש"ר הירש בפירושיו לתורה כתב כמה מהטקסטים ההומניסטים והליברלים ביותר שאני מכיר ויש עוד רבים.

    יש יותר מידי הערות נקודתיות על הלוגיקה שאת מפעילה בניתוח הדברים ולדעתי על חוסר דיוקים, אבל אני לא יכול להקיף את הכל בתגובה אחת, בכל מקרה יישר כוח על החשיבה ועל המטרה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s