חוזרת למטבח

"The Feminist agenda is not about equal rights for women… It is about a socialist, anti-family political movement that encourages women to leave their husbands, kill their children, practice witchcraft, destroy capitalism, and become Lesbians!." -Pat Robertson

אי שם בקיץ 2009 התפטר מהכנסת אחד, חיים רמון, ובמקומו נכנסה יוליה "תודעה כוזבת" שמאלוב-ברקוביץ'. שמאלוב-ברקוביץ' היא לא אישה שנוכחותה בכנסת משמחת אותי מהרבה סיבות, אבל היחס שלה לזכויות נשים והתמיכה בארגון השוביניסטי "פמיליזם" מעורר חשד שאולי מוטב היה לנו שיישאר המטריד-מינית, אם זו החלופה.

שמאלוב-ברקוביץ' הצליחה להגיע להישגים במערכת הפוליטית, ככל שלהיות חלק מקדימה נחשב הישג. היא לא חייבת על כך תודה לאמלין פנקהרסט, והיא לא מחויבת לאג'נדה נשית רק מתוקף היותה אישה, או בשביל ציפי לבני. אבל ח"כ שמאלוב-ברקוביץ' תומכת בתנועה שמאמינה שהיא לא צריכה להיות חברת כנסת.

יש הרבה דברים רעים בקדימה, אבל ככל שניתן לייחס לגוף הזה אג'נדה, יש בו קידום של אג'נדה פמיניסטית, בעבודה פרלמנטרית יומיומית. חלק מהזמן זה פמיניזם ליברלי-לייט מסוג כזה או אחר, אבל יש מהלכים מעמיקים וחשובים שנובעים מחברות כנסת בקדימה. הצעת "חוק הפוטושופ" של ח"כ רחל אדטו (יחד עם דני דנון), ודברי ההסבר שלה העוסקים בקשר בין תעשיית הפרסום ואנורקסיה, ועיצוב דימוי גוף של נערות, למשל. או אורית זוארץ, שאולי יום אחד תצליח להעביר בישראל הפללת לקוחות זנות, הצעה שהיא מקדמת שגורמת לי להצטער שהיא לא חברה במפלגה שאפשר להצביע לה בלי לחוש בחילה.

יש חשיבות מרובה להצעות חוק שמגינות על נשים בתחומים שהפמיניזם הליברלי לא תופס כאפליה. ובניגוד לתחום המדיני, לקידום אג'נדה פמיניסטית בכנסת יש משמעות. אם אדטו וזוארץ היו מתמודדות לכנסת בלי 90% מהרשימה שמקיפה אותן, אולי אפשר היה להתגבר על הבחילה ולבזבז עליהן קול שלחדש יש מה לעשות איתו, גם אם חלק מהזמן הן ישתמשו בו כדי להיות ליכודניקיות.

למרבה הצער, דבוקה להצעות האלו גם שמאלוב-ברקוביץ'. שמרגישה צורך להתנצל על כך שהיא בכלל חברת כנסת, טעות טראגית ללא ספק.

שמאלוב-ברקוביץ' חברה בתנועה שמתיימרת לקדם נשים. ייצוג נשים בפוליטיקה הוא תחום שקדימה מתגאה בתרומתה אליו. האג'נדה החינוכית של קדימה כוללת חינוך לשוויוניות, חינוך טכנולוגי לבנות, ופיתוח מנהיגות אצל נערות. בתחום התעסוקה, קדימה מתחייבת לקדם תעסוקת נשים ולעודד פתרונות שיאפשרו להן לצאת לעבוד.

כל הנושאים האלו, שאמורים להיות מובנים מאליהם, הם נושאים שתנועת פמיליזם מתנגדת להם.

ה"פמיניסט" (הגבר שאכפת לו מנשים, לפי פמיליזם, בניגוד ל"מגדריסט" שזו החלופה שלהם למה שנשים נורמליות מגדירות כפמיניזם) האמיתי הוא זה "שגורם לגבר לעמוד דום מול אשה בוכה ולעשות כל מה שצריך בכדי שתפסיק לבכות." הפמיניסט הוא זה שיוצא לקרב להגן על נשים. הוא זה שמציל עלמות במצוקה.

באופן טבעי, גברים נמצאים במבנה ההיררכי בחברה, נשים נמצאות בספרה המשפחתית. ["לבעל יש אחריות מיוחדת כמי שמחבר את המשפחה להירארכיה החיצונית. האשה, מצד שני, היא מרכז הבית — או כפי שקוראים לה ביהדות, עקרת (מלשון "עיקר") הבית."]. פמיליזם מאשים את ה"מגדריזם" במבנה חברתי שהוא מגדיר "פמינארכיסטי" (ביטוי נפלא שראוי להפוך לסיכות וסטיקרים בסגול). וכאן, שימו לב, אנחנו מגיעות להסבר שאפילו הציטוט הנפלא שבתחילת הרשומה לא יכול היה לתאר טוב יותר:

"מבנה של מלחמה. הנשים כפופות לארגוני הנשים המכוונים אותן פוליטית, ומפתחות תלות בהם. המשפחות הופכות "חד הוריות", קטנות יותר ויציבות פחות. השלד הגברי הבסיסי של החברה מצוי תחת מתקפה מתמדת ובסכנת התפוררות. ארגוני הנשים, אשר בבסיסם אידיאולוגיה מגדרית אנטי-לאומית, פולשים לתחומי הסמכות ולמבני הכוח באמצעים לא-דמוקרטיים, ע"י שיריוּן. החברה מסורסת ופחות יציבה."

לאט לאט, בואו נראה בדיוק מה יש כאן:

ראשית, הנשים שאמורות להתרחק מהיררכיה (משום שאינן קשוחות, תחרותיות, ולא יודעות להפעיל כוח בצורה מידתית) מצליחות איכשהו לגרום להמונים לפתח בהן תלות, ולצבור כוח שמאיים על ההיררכיה הגברית, זו שמנוהלת ע"י אלו שכוח, שליטה והיררכיה באים להם באופן טבעי. אכן, הסבר הגיוני ועקבי כזה לא שמענו מאז ששמאלוב-ברקוביץ' הסבירה שנוכחות כלשהי של נשים בכנס פמיליזם מוכיחה שהתנועה צודקת.

שנית – לנשים (כנשים סתם, נפרדות) אין, כמובן, אג'נדה כלשהי שמכוונת אותן. הן נשלטות כמו מריונטות ע"י ארגוני הנשים שמכניעים אותן.

שלישית – האידאולוגיה המגדרית היא אנטי לאומית. הבסיס לטענה הזו טמון בהשוואה בין הקומוניזם לפמיניזם [2]. ההסבר לכך מובא במקום אחר, שוב, מעטו של גיל רונן, יו"ר ומייסד התנועה הפמיליסטית[3]:

בעשורים האחרונים, משסר חינו של הקומוניזם אצל אותם חוגים שהוקסמו ממנו, הם אימצו להם רעיון קוסמופוליטי על-לאומי ואל-לאומי אחר – הפמיניזם – שגם הוא סובב סביב דמות חלשה ומנוצלת – האשה. עבור הפמיניסטית, הגברים הם מדכאי האשה ומנצליה, והלאומים הם חלק מהמשחק הפטריארכלי, ועליה להזדהות עם המגדר החלש והמנוצל – המין הנשי. כאשר מספיק נשים הפנימו את ההשקפה הזו, ניתן היה לבנות גם סביבה עולם תודעתי ופוליטי על-לאומי ואל-לאומי."

ההסבר הזה מעט פשטני, אבל בגדול – יופי, רונן – בדיוק ככה. כן, יש מבנה פטריארכלי. כן, הוא ממציא כלמיני קונסטרוקציות וחברים דמיוניים כדי לשמר את עצמו. כן, יש קבוצות גדולות שנפגעות מהמבנה הזה, שמשמר אותן בעמדת חולשה ונחיתות. כן, נשים הן קבוצה כזו. שתי טעויות, בכל זאת.

האחת שולית: טענות על דיכוי גברי של נשים היו קיימות הרבה לפני שסר חינו של הקומוניזם. אפילו בלי לספור את אולאמפ דה גוז'[4], סופרז'יסטיות היו פעילות לא רק לפני שהקומוניזם ברוסיה התמוטט, אלא לפני שהוא עלה לשלטון.

השניה חשובה יותר: טענת "הגברים הם מדכאי האישה" היא במידה רבה איש קש שנועד להפוך כל טיעון פמיניסטי (בעיקר רדיקלי) להאשמה של כל הגברים באונס. יש פטריארכיה, יש היררכיה מדכאת, גברים נמצאים בחלקים הגבוהים שלה. ארשה לעצמי לדבר בשם כל הפמיניסטיות המוכרות לי: אנחנו לא חושבות שכולכם מתכנסים לישיבות חשאיות כדי להחליט איך לדכא אותנו, ורובנו לא חושבות שכולכם אנסים ומכי נשים. אבל כן, יש מערכת כוחות, ויש גורמים שמשתלם מאוד למנוע ערעור של המערכת הזו. ופמיניזם הוא ערעור כזה.

ומכאן, לשלב הבא המתבקש – הרדיפה של כל הגברים כאנסים פוטנציאליים. למישהי היה ספק שזה יגיע?

"מאמץ חקיקתי מתמשך לאורך עשרות שנים מקבע את מעמדו של הגבר כחשוד תמידי באלימות פיזית ומינית. המשיכה המינית של הגבר לאשה, והעובדה שהתפקיד המיני שלו הוא אקטיבי, מנוצלת בכדי ליצור נגדו משטר אימים של תלונות שווא בגין עבירות "הטרדה" שאין צורך להוכיחן ואשר אינן ניתנות להפרכה. הגדרה מחדש של המושג "אלימות" באופן שמרחיב אותו ומייחסו רק לגבר מסרסת את הגברים, ומונעת מהם להילחם על כבודם וזכויותיהם." [ובחלק אחר: "אנו מתנגדים לתעמולה וחקיקה אשר נועדו להרעיל את היחסים בין המינים ולהשתית אותם על חשדנות ותחרות."]

הפסקה הזו מלאה טעויות מסוגים שונים. למען גיל רונן ודומיו, וחבריהם במרכזים לאומנות הפיתוי:

"הגבר" הוא לא חשוד תמידי באלימות פיזית ומינית בלי קשר למה שהוא עושה. כן, גבר שמתנהג בצורה תוקפנית ומאיימת מינית נתפס כתוקפני ומאיים מינית. יש לא מעט נשים שנמשכות מינית לגברים (ונשים שנמשכות לנשים, וגברים שנמשכים לגברים – תופעות שהפמיליזם מגנה כלא טבעיות ולא ראויות מבחינה ערכית[5]). רובן לא תוקפות אף אחד מתוך המשיכה הזו. תפקיד אקטיבי – לפעמים כן, לפעמים לא. תעשה במיטה שלך מה שאתה רוצה, אתה לא חייב לצאת עם דומית.

חקיקה ונטלי הוכחה – שוב, ניסוח מכובס ל"אנחנו מתנגדים לחקיקה שתאסור הטרדה מינית ותקיפות מיניות". למה? כי זה מעורר חשדנות. אם לא היינו מספרים לנשים שאסור להטריד אותן, אולי הן לא היו שמות לב לכך שהן לא יכולות לצאת מהבית בלי שישרקו להן, יעירו על המחשוף שלהן, ויסבירו מה היו עושים להן, ואיפה.

"משטר אימים של תלונות שאין צורך להוכיחן" – בולשיט. "תלונה" על הטרדה לא צריך להוכיח כמו שלא צריך להוכיח "תלונה" על כך שהשכנים מרעישים בשתיים בלילה. אישום בהטרדה מינית צריך להוכיח (בדיוק כמו שמוכיחים אישום באיום ברצח – שופט נחשף לראיות ושומע את הצדדים, ומחליט איזו גרסה אמינה יותר. מערכת משפט מודרנית מניחה שאמינות עדים היא חלק חשוב מההכרעה בתיק.)[6].

יתרון אחד שיש לתנועות בקלאש מהסוג הזה: הן מראות שהחולרות הריאקציונרים מתחילים לפחד. ואם הם מפחדים, כנראה שמשהו מצליח לנו.

[2] שבה, אגב, משתמש מייסד ויו"ר התנועה גיל רונן, כדי לנגח אחת, ציפי לבני. לגמרי במקרה, ציפי היא יו"ר המפלגה שבמסגרתה שמאלוב-ברקוביץ' לא הייתה צריכה להיבחר לכנסת, כי היא אישה.

[3] שראוי שמישהו יכיר לו את יגאל שטארק, רומן ליבין וסטס סגין. החולרות יוכלו לשבת ביחד ולדסקס בקלאש קטן ונחמד בזמן שאנחנו משתלטות להם על ההיררכיה.

[4] המקראה הסגולה, למי שמתעניינת.

[5] "כפמיליסטים אנו מאמינים בקדושת קשר הנישואין בין גבר ואשה. אנו סבורים שיש לחנך בנים ובנות באופן שיזרום עם הנטיות המיניות הטבעיות שלהם, שמובילות ממילא ליצירת קשר-חיים עם בן/בת המין השני וגידול ילדים. אנו חושבים שיש לחנך ילדים וילדות לשאוף להתחתן ולעשות ילדים ולחיות יחד לנצח נצחים. […] איננו חושבים שחברה צריכה לרדוף הומוסקסואלים אך גם איננו סבורים שהתרבות צריכה לאמץ את ההומוסקסואליות כדגל ולהכריח את הציבור הכללי להגות בנושא יומם וליל." זה, גבירותיי, ניסוח מכובס ל"לא צריך לדבר עם ילדים על הומוסקסואליות כדי שלא יצאו הומואים, הקשר הראוי הוא רק בין גבר לאישה, חינוך צריך לדחוף להטרוסקסואליות, למאבק הגייז אין בסיסי לגיטימי".

[6] כן, יש פיצויים על הטרדה מינית "בלא הוכחת נזק" – אבל עדיין צריך להוכיח הטרדה, וגם בעבירות אחרות יש פיצויים בלי הוכחת נזק. אנחנו לא מכנסות בלילות מועצות שמטרתן להחליט "איך להכניס את גיל רונן לכלא" כמו שאתם לא מכנסים מועצות כדי להחליט איך לדפוק את דימוי הגוף שלנו לנצח.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אל תקרא לי מותק, האישי הוא הפוליטי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על חוזרת למטבח

  1. תמר הגיב:

    אח, איך אני אוהבת אנשים שמתעלמים מעובדות שלא מתאימות לאג'נדה שלהם, גם כשאלו צועקות את עצם קיומן בקולי קולות. לעזאזל עם הסטטיסטיקות שמראות שאחת מכל שלוש נשים חוותה במהלך חייה תקיפה מינית חמורה (זו הרי רק צורת ההסתכלות שלהן, עובדה שהח"כית הנכבדה לא הוטרדה מינית מעולם, רק קיבלה מחמאות), הלאה הישגיה של התנועה הפמיניסטית (שבזכותם יש לח"כית הנכבדה ממה להתפרנס), אז מה אם החקיקה המתקדמת בנושאי אלימות מינית אפשרה לראשונה, בין השאר, להאשים גם אישה באונס (לפני כן החוק הגדיר מעשה כאונס רק אם מעורב בו אבר מין גברי). שטויות במיץ עגבניות. בסופו של דבר, כולנו יודעים שנשים הן סתם נקבות היסטריות ומונחות רגש שמנסות לפתות גברים בדרכים נלוזות (מגדלות ציצים לתפארת, מסתובבות ברחוב לעין כל עם שיער פזור או, רחמנא ליצלן, עם מרפקים חשופים, ובעיקר – אומרות לא ומתכוונת בעצם לכן) כדי לדפוק להם את החיים, להכניס אותם לכלא על הטרדה, לגנוב את זרעם ולקבל מהם תשלומי מזונות מופקעים!
    השלב הבא הוא, כמובן, לנסות להסביר איך עדר של יצורים כל כך נחותים ולא רציונליים הצליח לצבור כוח והשפעה. הניחוש שלי הוא שההסבר יכלול קדירות, לחשים, דם של עטלפים ערלים, וכמובן את מנהיגותו של זכר האלפא האולטימטיבי – השטן בכבודו ובעצמו. הפיתרון האידיאלי יכלול, כמובן, אש.

  2. עדו הגיב:

    אני מסכים כמעט עם הכל וגם מוסיף קישורים למה שכתב שלום בוגוסלבסקי :
    http://www.hahem.co.il/scissors/?p=490
    והאחות ואן דר גראף: http://vandersister.wordpress.com/2011/01/21/open_lette/

    ובכל זאת יש לי בעיה עם חקיקה שהופכת זנות לבלתי חוקית בין אם זה נעשה באמצעות הפללת הלקוח או התנכלות לזונה עצמה. כמי שלא הלך לזונה מימיו אני לא רואה לעצמי זכות לקבוע לאישה איך היא תתפרנס. ניצול יכול להיות בכל עבודה – גם פועלת במפעל יכולה להיות מנוצלת וצריך להילחם בזה.
    סחר בנשים אסור ולכן להיות סרסור זה לא חוקי במדינה אבל זנות חוקית ולדעתי בצדק.
    א. יש אישה מפורסמת שכמעט והייתה חברת כנסת שהתקדמה ממיליונר אחד למשנהו במהלך חייה ואף אחד לא קורא לה 'זונה' בגלל שהייתה חלק מעולם הזוהר ולא עבדה בסימטאות חשוכות ביפו. באותה מידה אישה שמתחתנת עם גבר שאינה אוהבת רק בגלל שהוא עשיר גם היא מקיימת יחסים בשביל כסף.
    ב. בוידאומט שליד הבית שלי יש (בגובה העיניים של הבן הקטן שלי) סרטים פורנוגרפיים וזה נורמלי לגמרי, למעשה כשאמרתי לחבר שלי שאינני רואה סרטים כחולים הוא שאל אותי אם חזרתי בתשובה, משום מה ללכת לזונה זה פסול אבל לראות אישה שמקיימת יחסים בתשלום (וגם גבר) במסך הוידאו שלך זה לא פסול ואפילו נשים 'חברהמניות' נהנות להסתכל בסרטים כאלו. אני די בטוח שאם ליד הוידאומט שנמצא בשכונה המהוגנת שלי הייתה עומדת אישה ומשדלת גברים המשטרה הייתה מגיעה תוך חמש דקות, למה בעצם ? מה ההבדל בין ללכת לזונה ולצרוך סרט כחול?

    • interspem הגיב:

      א. ניצול יכול להיות בכל מקום, אבל השאלה מה הסבירות שזה יקרה ועל איזה סוג ניצול אנחנו מדברים. תחום עיסוק שכולל אחוז גבוה מאוד של אונס והתעללות בנשים, שכרוך בשימוש בסמים, פוסט טראומה ונזקים פיזיים ונפשיים, הוא תחום עיסוק מפוקפק.

      ב. אני לא חושבת שיש משהו רע מהותית בסקס תמורת כסף – בעולם שבו הבחירה היא אמיתית, ולא עוד חוליה בשרשרת העינויים של קרבנות גילוי עריות ותקיפות מיניות בילדות. אני חושבת שיש הסברים אמיתיים לעובדה שבעולם האמיתי, זה שאנחנו חיות בו, בחורות נורמטיביות לא מתלבטות בין זנות, פסיכולוגיה ורפואה. אפשר להאריך על זה אח"כ. בהינתן הבחירה בין מניעת צריכת סקס מגברים שרוצים (או צריכים) לקנות אותו (ונשים שבאמת בוחרות לעסוק בכך וחופש העיסוק שלהן נפגע), ובין החזקת נשים בתנאים שמלווים זנות כפי שהיא קיימת כיום, אני מעדיפה חברה שבה אנשים חיים עם פחות סקס וחופש עיסוק ממה שהיה רצוי על פני חברה שיש בה אונס ממוסד בחסות החוק.
      [אגב, לאמה גולדמן יש טקסט מעניין על זנות באוסף המאמרים הפמיניסטיים שלה. יום אחד, כשהעותק שלי יחזור אליי, אני צריכה לכתוב על זה בהרחבה – אבל ממליצה לך לחפש. זה קצר, מעניין, ולא מרגיש מיושן למרות שנכתב לפני עשרות שנים.]

      ג. אכן, סרטים פורנוגרפיים ממוקמים איפשהו על המדרג של זנות (אולי בתנאים טובים יותר, בחלק מהזמן). אבל אני חושבת שהאנלוגיה שלך הפוכה – סרטים פורנוגרפיים צריכים להידבק בחוסר הלגיטימיות של זנות, לא זנות צריכה לשאוב לגיטימיות מסרטים פורנוגרפיים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s