מחכים שתיפתח הדלת מבפנים

Out of the huts of history's shame
I rise
Up from a past that's rooted in pain
I rise
I'm a black ocean, leaping and wide,
Welling and swelling I bear in the tide.
Leaving behind nights of terror and fear
I rise
Into a daybreak that's wondrously clear
I rise
Bringing the gifts that my ancestors gave,
I am the dream and the hope of the slave.
I rise
I rise
I rise

[1]

זה נראה כמו סיפור על האיטי, על פליטים ועל ספינות, אבל האמת היא שהכל הוא לא יותר ממבוא לאחד מהטקסטים המשפטיים היפים יותר שנתקלתי בהם, שהוא שיעור במשפט ושפה וניתוח וניסוח.

היה היה, בארצות הברית הרחוקה, בראשית שנות התשעים אשר במאה הקודמת, צו שהורה ליירט סירות של פליטים שניסו להימלט מהאיטי מוכת הדיקטטורים אל חופי ארה"ב, ולהשיבן להאיטי.

האיטי של אותם ימים לא הייתה מקום סימפטי במיוחד. הפיכה צבאית טרייה הובילה לעינויים, הרג, ורדיפות של מתנגדים פוליטיים. מבין אלו שניסו להגיע לארצות הברית והוחזרו להאיטי, רבים סבלו מעצרים ממושכים, התעללות ומוות.

מספר הפליטים שניסו להגיע לארה"ב באופן לא חוקי בתקופה זו היה גדול, הליך הסינון שהתקיים עד אז לא התאים לשטף הפליטים שצריך היה להתמודד איתם (מתקן הסינון הזמני בגואנטנמו התאים לכל היותר לשניים-עשר אלף איש – פחות משליש ממספר הפליטים שהגיעו במחצית השנה הראשונה שלאחר ההפיכה הצבאית). האפשרויות שעמדו בפני ארה"ב היו הכנסתם של אנשים לשטח ארה"ב בלא שיתקיים הליך שיקבע האם הם זכאים למעמד פליט, או החזרתם להאיטי בלי הליך שיבדוק מה הסכנות הנשקפות לכל אחד מהם. נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש הקודם, בחר באפשרות השנייה. העניין התגלגל עד שהגיע לערעור בביהמ"ש העליון [2].

ההגדרה המקובלת לפליט מופיעה בסימן א(2) לאמנה בדבר מעמדם של פליטים:

(2)   הנמצא  מחוץ לארץ אזרחותו בגלל מאורעות שאירעו לפני 1 בינואר 1951 ובגלל פחד מבוסס להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור;  או הנמצא עקב המאורעות האמורים מחוץ  לארץ שבה היה קודם לכן מקום מגוריו הקבוע, והוא חסר אזרחות, ואינו יכול לחזור לאותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור;"[3]

עניינו של פס"ד הפדרלי בשאלת עקרון אי-ההחזרה (Non-Refoulement).

העקרון נחשב למנהגי (כלומר, מחייב לא רק מכוח האמנה, ולא רק את מי שחתמו עליה, אלא באופן גורף), ומשתקף בין השאר באמנת הפליטים –

"שום מדינה מבעלות האמנה לא תגרש ולא תחזיר ("refouler") פליט באיזו צורה שהיא אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי מסוים או להשקפה מדינית מסוימת."[4]

השאלה שעמדה בפני ביהמ"ש היא האם עקרון זה חל על המקרה הנידון, כלומר החזרת אנשים בטרם נכנסו לגבולות המדינה המגרשת.

פס"ד של הרוב קבע שהעקרון אינו חל על מי שטרם הגיעו לגבולות המדינה (לא הייתה מחלוקת על כך שהוא חל על כל מי שכבר נמצאים בגבולותיה), שישנו הבדל בין מי שנמצא בגבולות ארה"ב מבחינה טכנית ומי שנמצא בה משפטית, ושהחוק בארה"ב לא נועד למנוע מקרים כאלו. מלבד זאת, הוא עסק בהרחבה בניסוח המדויק של הסעיף באמנת הפליטים, כולל הבעייתיות בתרגום מהמונח הצרפתי (Refouler) למונח האנגלי (Return) הדיונים והרקע להכללתו. גם כאן, הגיע הרוב למסקנה שהאמנה אינה אוסרת על ארצות הברית להחזיר את הפליטים להאיטי – המשמעות המשפטית של "החזרה" צרה יותר מהמשמעות היומיומית של המונח, והחלטת הנשיא הייתה במסגרת החוק.

ואז הגיע פס"ד המיעוט. השופט בלאקמן [5] הגיב לנאמר בפס"ד הרוב, בניתוח חריף, מפורט ומדהים, שגורם למשפטנית צעירה אחרי יום עבודה ארוך לעצור הכל, ולהישאר במשרד עד שהיא תגמור לקרוא אותו. חלק גדול מפס"ד הוא דיון משפטי, מעניין למדי, שידרוש יותר מדי רקע והערות שוליים ממה שיש בכוונתי להנחית על עוברות אורך תמימות. אבל זה רק חלק. פסק דינו מתחיל כך:

"כשארצות הברית הצטרפה לפרוטוקול בדבר מעמדם של פליטים היא התחייבה לא להחזיר פליט בשום אופן למקום בו צפויה לו רדיפה פוליטית. בשנת 1980 הקונגרס שינה את חוק ההגירה שלנו כדי שישקף את הנחיות הפרוטוקול. למרות זאת, הרוב החליט היום שהשבתם הכפויה של הפליטים למולדתם חוקית לחלוקין, משום שמשמעות המילה "החזרה" אינה החזרה, משום שההיפך של "בתוך גבולות ארה"ב" אינו "מחוץ לגבולות ארה"ב", ומשום שלעובדת הציבור האחראית על הגירה אין שום תפקיד באכיפת צו שנועד להסדיר הגירה."

"אני מאמין שהחובה המופיעה בפרוטוקול ובחוק היא ברורה. הרוב מוצא זאת "חריג" שהקונגרס יתכוון שהאיסור על החזרת "כל זר" יחול על זרים בים. העובדה שהקונגרס התכוון למה שאמר אינה ראויה לציון. הדבר החריג בתיק הזה הוא שהרשות המבצעת, תוך התעלמות מהחוק, תיירט פליטים נמלטים בים ותחזיר אותם בכוח לרודפיהם – ושבית המשפט יתאמץ לתמוך בהתנהגות הזו."

בהמשך בלאקמן תוקף את המאמצים של הרוב לקרוא את המילה "החזרה" כמציינת, למעשה, גירוש של מי שנמצאים על סף כניסה לשטח ארה"ב, במקום לדבוק בפירוש הפשוט, לפיו האיסור על החזרה אוסר על "החזרה". כמענה לטיעונים הלשוניים של הרוב, בלאקמן נעזר במילונים משלו[6], כדי להראות שכל מילון שהוא תומך בפרשנות לפיה ארה"ב בפועל מחזירה את הפליטים להאיטי – בדיוק מה שנאסר עליה באמנה.

בהמשך, הוא מתייחס לחלק אחר בסעיף, המחריג מגדר הסעיף פליטים המהווים סיכון מיוחד או הורשעו בפשע חמור. בלאקמן מסביר שפרשנות הרוב מתעלמת מעקרונות בבסיסה של אמנת הפליטים – איסור ההחזרה הוא הכלל, ההחזרה היא החריג. הוא כותב:

"ההחלטה המובנת של החברות באמנה להתיר למדינותיהן לגרש פושעים זרים שנכנסו לשטחן אינה מעידה על כוונה להתיר תפיסה והחזרה של זרים שאינם פושעים שלא נכנסו לשטח המדינה, וייתכן שאינם מתכוונים להיכנס אליה. ניתן לתהות מה היה הרוב מסיק מחריג המוציא מהגנת הסעיף "פליטים המהווים סיכון למשפחתם". לפי היגיון הרוב, חריג כזה כנראה יהפוך את סימן לא(1) לחל רק על פליטים בעלי משפחות".

בלאקמן מסיים את פסק דינו באיזכור הרקע לכריתת אמנת הפליטים, כשהטראומה של השואה ואדישות העולם הובילו לאיסור על החזרת פליטים למקום בו יסבלו מרדיפות וסכנה לחייהם. הוא קורא לארצות הברית, מגינת החירות, לקבל את תביעתם של הפליטים מהאיטי  – לא תביעת הזכות להתקבל לתוכה, אלא תביעה להימנע מלהחזירם לסכנת כליאה, התעללות ומוות.

.

[1] מאיה אנג'לו, Still I rise.

[2]פס"ד SALE v. HAITIAN CENTERS COUNCIL ,INC.

[3]האמנה בדבר מעמדם של פליטים (1951) – ההתייחסות ל"מאורעות שאירעו לפני 1951" מקורה בהשפעה הרבה של הטראומה של השואה ומלה"ע II, הורחבה בהמשך ואינה מהווה חלק מההגדרה כיום.

[4] סימן לג(1). עקרון דומה קיים גם באיסור הבינ"ל על עינויים.

[5] Blackmun, שכתב את פס"ד הרוב בRoe v. Wade.

[6] "ביטויים בחוק הם לא מצודות שכובשים באמצעות מילונים", אמר לנו פעם פרופסור קרמניצר – נדמה לי שהוא ציטט את ברק בעניין.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה האישי הוא הפוליטי, הגירה, הכל שפיט והרשות נתונה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מחכים שתיפתח הדלת מבפנים

  1. פינגבאק: קודם תסתלקו, ואז נדבר | Inter Spem et Metum

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s