שאלה של הסכמה, חלק א'

"אכן, אם תשבחו את הספק

אל תשבחו

את הספק שהוא יאוש!

מה מועילה יכולת הספק לאיש

אשר אינו יודע להחליט!

בפעלתו ישגה

המסתפק במעט מדי נמוקים

אבל מי שצריך יותר מדי

נשאר בלי מעשה לעת סכנה.” [1]

[התכוונתי לכתוב על פס"ד מעניין שניתן בבימ"ש השלום לפני שבועיים, וההקדמה נהייתה ארוכה מדי לטקסט שהוא בכל זאת רשומה בבלוג ולא מאמר אקדמי חובבני. המשך יבוא.]

בעבירות מסוימות, קיומה של הסכמה או היעדרה אינו רלוונטי. אין משמעות להסכמתו של אדם להיות עבד, ואין צורך להוכיח היעדר הסכמה כזו. כלל דומה קיים (לפחות בדין הישראלי) ביחס לרצח – רצון הקרבן להירצח אינו מזכה מרצח (אם כי הוא יכול להקל בעונש). הפסיקה בישראל דנה בכמה מקרים כאלו – בפרשת הלמןנדונה אם שהרגה את בנה, שחלה במחלה חשוכת מרפא וביקש לשים קץ לחייו, לשנת מאסר בפועל. בית המשפט התייחס לקשייה של האם, וקבע שפעולתה נבעה מרחמיה על בנה שסבל ורצה למות, אבל אין בכך כדי לבטל את קיומן של נסיבות עבירת ההריגה[2].

בפרשה שעסקה בהמתת חסד של ילדה חולת טיי זקס, כלל פס"ד של השופט אלון דיון בשאלה זו, לאור ערכים יהודיים ודמוקרטיים:

"אותנזיה אקטיבית אסורה היא אפוא באיסור מוחלט; כך עולה מהוראות החוק הפלילי, וכך עלה מהסינתזה של ערכיה של מדינה יהודית ודמוקרטית, כפי שעמדנו על כך לעיל. גם הסכמתו של החולה לגרימת מותו אינה מעלה ואינה מורידה; בעלותו של החולה על גופו כפופה לאינטרס החברתי של הגנה על קדושת החיים:

"העבירה מתגבשת ללא קשר לשאלה אם הנפגע ממנה הסכים לביצועה אם לאו. כי העבירה פוגעת בציבור כולו, ואין זה משנה מה יחסו של פרט זה או אחר, אף אם הוא הנפגע ממנה, כלפי ביצועה. אין הוא יכול להכשיר מעשה עבירה או לסלוח על ביצועה, על חשבון הציבור והמדינה כאירגון פוליטי של החברה, המעוניינים בהדברת התופעה העבריינית" (פלר, בספרו הנ"ל, בעמ' 112).

        וכך נאמר מפי הנשיא זוסמן המנוח, בע"פ 478/72 פנקס נ' מדינת ישראל, פ"ד כז (2) 617, בעמ' 627:

"… הסכמתו של הקרבן אינה פוטרת מאחריות פלילית, והטעם לכך הוא פשוט… אין אדם יכול למחול על אחריות הזולת בפלילים, הואיל והאישום הפלילי אינו בא לאכוף את זכותו אלא את זכות הציבור, ואין אדם יכול למחול על מה שאין לו…".

  […]"

לעומת עבירות אלו, ישנן עבירות אחרות (הנתפסות, ככלל, כחמורות פחות) כמו גניבה או תקיפה, המחייבות חוסר הסכמה של הקרבן.

הגדרת הגניבה (חלקית) בדין הישראלי מצויה בסעיף 383(א)(1) לחוק העונשין (ההדגשות שלי) –

נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע.

והגדרת התקיפה (ס' 378):

המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמיתהרי זו תקיפה.

למיטב ידיעתי, נאשמים בגניבה או תקיפה אלימה אינם משתמשים על בסיס קבוע בהגנת "הוא רצה שאתן לו אגרוף" או "הוא רצה שאקח את כרטיס האשראי".

בנוגע לתקיפה, אין כאן קושי – אנשים סבירים, ברובו המכריע של הזמן, לא רוצים שיפעילו על גופם כוח. בד"כ נניח שאם הופעל כוח על גופו של אדם, הדבר היה בניגוד לרצונו. היאבקות בתור תחביב, יחסים סאדו מאזוכיסטיים ומבחני כוח הם החריג – לא הכלל.

בנוגע לגניבה, האינטואיציה הזו מבלבלת – נכון שעל פי רוב איננו רוצות שיגנבו מאיתנו דברים, אבל אין לנו שום בעיה שחפצים שלנו יועברו מיד ליד בהסכמה. עבירת הנטילה מורכבת משני גורמים – נטילת הדבר (כדי לשלול אותו מבעליו שלילת קבע); וחוסר ההסכמה לנטילה זו. האמת היא, שאנחנו נוטלות דברים, ודברים ניטלים מאיתנו, כל הזמן – כוס משקה בפאב; כרטיס אוטובוס; חבילת שוקולד; מחברת בחינה במועד א'. נטילה בלי הסכמה היא החריג שאנו לא נתקלות בו לעתים קרובות.

מה שנכון, לרוב לא תהיה לנו בעיה לזהות את החריג הזה – לרובנו יש מושג די ברור של “מתי לא הסכימו לנו לקחת משו” [3]. נדמה לי שאנחנו גם לא מוטרדות מדי מהחשש מסיטואציות של מילה-כנגד-מילה בנוגע להסכמה לקחת דבר או היעדרה, או מקיומם של שטחים אפורים (כשאמרו לי "המקרר פתוח", זה סימן שאני יכולה לקחת לחם עם חומוס, או שאני יכולה לקחת בקבוק יין? כשמישהו אומר "יש אצלי ספר שימצא חן בעיניך", הוא מתכוון שאחזיר אותו אח"כ? לקחת ארגז דברים ישנים שהשותף הבטיח לפני חצי שנה לסדר, והוא עדיין תקוע בסלון, ופשוט לזרוק אותו לפח – זו גניבה?). ברור לנו שיש התנהגות סבירה, התנהגות אסורה, והתנהגות גבולית – ושאם לא ברור למה הייתה הכוונה, אפשר לשאול – או לאמץ את הפירוש המחמיר יותר.

יותר מזה – ברור לנו שאנחנו, אישית, לא מתכוונות לגנוב ונעשה מאמץ להימנע מזה, כי אנחנו מכבדות את הזכות של אחרות לשמור על רכושן. ברור לנו שלא סביר שהאקסית תלך למשטרה ותאשים אותנו שגנבנו את הסוודר שהשאלנו ממנה לפני שזרקנו אותה. אנשים נורמליים (ואקסיות) פשוט לא מגישים תלונה על עבירה כל שני וחמישי, גם כשמישהו מעצבן אותם. ואם הם כן – אנחנו מניחות שמערכת אכיפת החוק מסוגלת לזהות בהצלחה, פחות-או-יותר, מתי מישהי משקרת ונקמנית. אין לנו בעיה מיוחדת עם הרעיון של איסור על גניבה לא בגלל שאין שטח אפור (לכל חוק יש, בעיקר אלו שמנוסחים בצורה כללית מאוד), ולא בגלל שאף פעם לא נתקלנו במקרה שנראה אבסורדי.

עבירות מסוג נוסף, שמחייבות גם הן חוסר הסכמה של הקרבן, הן עבירות מין (ומן הסתם, ניתן היה להבין מההתחלה שלכאן אני חותרת). עבירות מין, כמו תקיפה וגניבה, מחייבות מחשבה פלילית של העבריין. מחשבה פלילית מוגדרת בסעיף 20 לחוק העונשין – היא כוללת מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות גרימת תוצאות המעשה. יש שלושה סוגי מחשבה פלילית הנוגעים לגרימת התוצאות – כוונה, אדישות וקלות דעת (כלומר, נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות, מתוך תקווה להצליח למנוע זאת). אדם שנמנע מלברר חשד בנוגע לטיב ההתנהגות או קיום הנסיבות, נתפס כמי שהיה מודע אליהן[4]. כלומר – אי אפשר לאנוס ברשלנות.

בשונה מרצח, עבדות ותקיפה, עבירות מין עוסקות בהתנהגות מסוימת, שבמצב העניינים הרגיל לא נרצה לאסור – סקס לא נראה לנו דבר רע בבסיסו, ולכן הוא נאסר רק בהיעדר הסכמה. אפשר לראות דמיון לגניבה בהקשר הזה – מותר ורצוי לתרום כסף ולתת מתנות. אסור לחטוף לאנשים את הארנק; אסור לקחת אותו אם הם השאירו אותו על השולחן בפאב ולטעון שזה היה חוסר אחריות מצידם, ושאם הם היו מייחסים ערך לכסף הם לא היו משתכרים ומניחים אותו במקום גלוי.

.

[1] ברכט, מתוך "השבח לספק"

[2] ת"פ (ת"א) 555/75 מ"י נ' עליזה הלמן, פ"מ תשל"ו(2) 134. התביעה הגישה אישום בהריגה ולא ברצח, משום שהרשעה ברצח כוללת בדין הישראלי מאסר עולם חובה, שבמקרה זה אפילו התביעה לא רצתה שייגזר.

[3] “אמא, אני יכול לקחת את הרכב מחר בערב?”

-”לא.”

“כשאת אומרת לא, למה את מתכוונת?

[4] ס' 20 לחוק העונשין.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אל תקרא לי מותק, האישי הוא הפוליטי, הכל שפיט והרשות נתונה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על שאלה של הסכמה, חלק א'

  1. פינגבאק: שאלה של הסכמה, חלק ב’. | Inter Spem et Metum

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s