ככה לא נראית עבדות

"Slavery may exist even without torture. Slaves may be well fed, well clothed, and comfortably housed, but they are still slaves if without lawful process they are deprived of their freedom by forceful restraint. We might eliminate all proof of ill-treatment, overlook the starvation, beatings, and other barbarous acts, but the admitted fact of slavery – compulsory uncompensated labour – would still remain. There is no such thing as benevolent slavery. Involuntary servitude, even if tempered by humane treatment, is still slavery." [1]

יפתיע מישהי אם אתווכח עם יאיר לפיד והכתיבה החנפנית שלו? לא חשבתי ככה.

למען הסר ספק – אין לי בעיה עם הרבה מהדברים שנאמרים סביב מחאת האוהלים. בכלל, מעורבות של אנשים במרחב הציבורי, במחאה ובקבלת החלטות נראית לי כמו פעולה דמוקרטית בריאה (אני לא בטוחה שאתר קמפינג במרכז העיר הוא הדרך הטובה ביותר, אבל לא ניכנס לזה כרגע). המטרה שלי אינה לפטור את מחאת האוהלים ב"הנושא לא מספיק חשוב". אפשר להגיב כמעט לכל מאבק ב"יש כאלו שסובלים יותר", אבל זה עוד לא אומר שהמאבק עצמו לא חשוב. מחאה על שכר דירה, ויוקר מחייה, ונגישות לעבודה ולמגורים עוסקת ביעדים בסיסיים שמוצדק וראוי לעסוק בהם. היא חשובה מספיק גם בלי להוסיף לה דרמה קיצונית.

יש הרבה דברים שאפשר לומר על שכר הדירה בתל-אביב, הנגישות לתחבורה ציבורית בפריפריה, ויוקר המחייה בישראל. חלקם אפילו נכונים. חלקם מטרידים מאוד. אבל יאיר לפיד אומר קצת יותר מזה.

עבדות היא לא "מצב שבו אתה עובד ומישהו אחר מרוויח". עבדות מודרנית היא לא יוקר המחייה בהשוואה לאירופה [2]. עבדים אינם ה"פראיירים" שמשלמים מסים ומממנים שיעורי עזר ומבקשים עזרה בשכר דירה ומחכים לרכבת.

לפיד הוא בטח לא הראשון שמותח את משמעותן של מילים עד שהן מאבדות אותה. זה מעצבן גם כשזעם פמיניסטי קדוש משתמש במילים "אונס" ו"אלימות" לכל מה שהרגיז את הדוברת, וזה מעצבן גם כשהאצבע קלה מדי על חוק גודווין.

עבדות אמיתית, כזו שבה אנשים מוחזקים בדירה בלי רשות לצאת ממנה לאורך תקופות ארוכות; שבה נשים נמכרות ומועברות מיד ליד; שבה פועלים מורעבים נשארים נעולים במרתף, מפחד שהמשטרה תיקח אותם אם יעזו לצאת, היא תופעה שזרה לרובנו. אנחנו לא מכירות מישהי שעברה משהו דומה. אנחנו מכירות אולי שברים של התסמינים, קצרים ומדוללים ומרוככים.

שכר נמוך הוא ניצול. תנאי עבודה מחפירים הם ניצול. שעות עבודה לא אנושיות הן ניצול. מתי אלו מצטברים למשהו חמור מספיק כדי שנקרא לו עבדות? קשה לצייר את הקו, אבל הוא לא עובר במחאת האוהלים, הוא לא עובר במחירי הדלק, ולא בשכר המינימום בישראל.

עבדות היא אחת מהצורות האיומות ביותר של ניצול בני אדם ופגיעה אנושה בכבודם. עבדות היא התפיסה של אדם כקניין, כרכוש. כשאנחנו מצמידות לכל הפרה של תנאי עבודה ראויים את התואר "עבדות", אנחנו שוחקות מונח שמתאר את אחד הדברים הנוראים שאפשר לעשות לאדם. הלב של רעיון העבדות אינו בניצול, אלא בשלילת האנושיות ממישהי אחרת, בדרך כלל ענייה, חלשה וזרה.

כשיאיר לפיד מחליף את ה"פראיירים" בעבדים הוא אולי קונה קולות, ואמפטיה, ולהט, אבל המאבק שהוא מציג הוא שקרי. עבדות לא תלויה בשאלה "כמה אני מרוויחה ביחס לאירופה", ולמרות שהיא כרוכה בתנאים קשים וניצול, הלב שלה אינו במה אני יכולה להרשות לעצמי לקנות, אלא עד כמה חירותי מוגבלת ואנושיותי נשללת, האם אני כבולה למעסיק בלי יכולת לעזוב, האם מאיימים עליי או פוגעים בי כדי שלא אברח.

ודווקא משום היעדר הניסיון האישי שלנו, ההקפדה על מילים מדויקות כאן חשובה במיוחד. כי כשאנחנו מזהות "עבדות" עם העצמאית שבקושי משלמת שכ"ד של 3000 ש"ח בחודש, עם מי שעובד משרה וחצי, עם מי שמוותר על גבינה כשהיא יקרה מדי, עבדות הופכת מבחינתנו לעניין לא נעים, מקומם, אבל לא נורא במיוחד. הרגישות לסבל מתקהה, ואנחנו מתמקדות במלחמות היומיות הקטנות והקרובות שלנו, שבסך הכל מייצגות את המלחמות של כולם כחלק ממאבק אחד.

כשהפכנו דיון על שיפור רמת החיים לדיון על "עבדות", הפכנו את הדיון על עבדות לדיון על שיפור רמת חיים. ומכאן קל הרבה יותר לפטור את הניצול האמיתי כניסיון דומה. המהגרת שמרוויחה 200$ בחודש לא צריכה להתלונן, בפיליפינים אף אחד לא מרוויח סכומים כאלו ממילא. עובדת הסיעוד עזבה מעסיק מתעלל כי היא העדיפה לחיות בתל-אביב ולהרוויח יותר, די דומה למה שעשינו כשעזבנו את חדרה בגיל 22. האפריקאי שעזב מדינה קרועה, ענייה ונטולת עתיד הוא בסך הכל "מהגר איכות חיים", ששום סיכון אמיתי לא נשקף לו אם יחזור לפריפריה של העולם.

כשהקשיים המוכרים והיומיומיים שלי הופכים לאמת המידה לסבל בעולם, האמפטיה והאכפתיות שלי נפגעות. אם "איום ונורא ומחריד" זה מה שקורה כשאני לא יכולה לשכור דירת שני חדרים במרכז תל-אביב, אין משמעות ל"איום ונורא ומחריד". אם "עבדות מודרנית" היא המצב בו צריך עזרה מההורים כדי לגמור את החודש, אין סיבה לעשות משהו בנוגע לעבדות מודרנית של אנשים אחרים. זה עצוב, אבל גם לי יש צרות. השלום מתחיל בתוכי, תחשוב אחלה יהיה אחלה.

יאיר לפיד צודק במשפט אחד – תכונתם המובהקת ביותר של העבדים היא שהם בלתי נראים. אבל לא לעיני השלטון, אלא לעיני השכנים. וכשהשכנים בוחרים לראות בעצמם עבדים כי רמת חייהם ממשיכה לרדת, העבדים האמיתיים נשארים שקופים, והפשעים הנערמים נעשים בלתי נראים.

גם הצעקות נופלות כגשם קיץ. [3]

.

[1]Pohl case, US Military Tribunal at Nuremberg

[2] כמובן, להפרשים ברמת המחייה בין מדינות יש קשר ישיר לעבדות, ביצירה של ניידות וקבוצות עניות, חלשות ונוחות לניצול, אבל לא על זה לפיד מדבר.

[3] שוב ברכט. אם אני משתמשת יותר מדי בשיר הזה, זה רק כי הוא מתאר היטב דברים רבים מדי.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה האישי הוא הפוליטי, עבודה שחורה, פופוליזם. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על ככה לא נראית עבדות

  1. פאסט פרוגרסיב הגיב:

  2. פינגבאק: עבדות מודרנית ליד הבית | מרפסת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s