Jailhouse Porn

To be a prisoner means to be defined as a member of a group for whom the rules of what can be done to you, of what is seen as abuse of you, are reduced as part of the definition of your status[1].

עמנואל פלד (שאחת העבירות בגינן נשלח לבית הסוהר היא סחיטה על רקע טענת קיום שיחות אירוטיות, אגב) פנה לביהמ"ש לעניינים מנהליים כדי שיבטל את פקודת שירות בתי הסוהר האוסרת הכנסת חומר פורנוגרפי לבתי הסוהר[2] . עתירתו נדחתה, והוא עירער לבית המשפט העליון[3]

לטענתו של פלד, הצורך בפורקן מיני מוגן במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכשם שניתן לאסירים להתייחד עם בני ובנות זוגם, יש לאפשר לו גישה לחומר פורנוגרפי. מאחר שהאיסור אינו חוקתי, יש לבטלו. כמו כן פלד טען שחופש הביטוי כולל צריכת מידע, ובכלל זה ביטויים פורנוגרפיים

השב"ס טען שהכנסת חומר פורנוגרפי עלולה להוביל למתח, התפרעויות, ותקיפות מיניות בתוך הכלא.

ביהמ"ש קיבל את עמדת השב"ס. הוא ציין שגם לאסירים זכויות יסוד מוגנות, וניתן לפגוע הן רק במקרים מיוחדים ומוצדקים. אח"כ הוא נפנה לדיון חוקתי ומשפטי, ובתוכו למעמד הביטוי הפורנוגרפי בדין הישראלי. למרות שהביטוי הפורנוגרפי עדיין נתפס כביטוי מוגן, ההגנות עליו פחותות (בראש המדרג ניצב הביטוי הפוליטי, מתחתיו ביטוי אמנותי ותרבותי, ובתחתית ביטוי מסחרי, שביטוי פורנוגרפי נתפס כתתזן מפוקפק במיוחד שלו). מאחר שהביטוי הפורנוגרפי אינו תורם לחקר האמת, פיתוח שיח דמוקרטי, התפתחות רוחנית של האדם, ואף משפיל ומזיק עבור קבוצות מסוימות (בעיקר נשים, כמובן), ביהמ"ש מנסה ללכת על הקו הדק של "אנחנו ממש לא אוהבים את זה, ולהלל פורנוגרפיה לא ממש מתאים לפרסטיז'ה שלנו, אבל אנחנו עדיין ליברליים והכל, אז תמשיכו, רק בלי להגזים".

למרות שבית המשפט מתייחס לפורנוגרפיה פעמייםשלוש כ"חומר תועבה", המגמה העיקרית בפסק הדין חורגת מהגישה השמרנית שמתבטאת המונח הזה (מה גם שמקורו בחוק העונשין[4], כך שקשה להאשים רק את בית המשפט. חוצמזה, הם מצטטים את מקינון במקום אחר, סוג של עצם לזרוק לפמיניסטיות זועמות).

ביהמ"ש החליט שהחלופות שפלד מציע כדי לאפשר הכנסת פורנוגרפיה לבית הכלא תאי צפייה מופרדים ובדיקה של החומר כדי לוודא שהוא לא כולל פורנוגרפיה אלימה (אם בכלל יש דבר כזה פורנוגרפיה לא אלימה, שזו הנקודה בה ביהמ"ש ציטט את מקינון וקיבל שתי נקודות) – לא סבירה.

עם סיפורת אירוטית אין לי שום בעיה. גם לא עם ציורים של מאנה. כל זמן ששום לוויתן אמיתי לא נפגע בעת צילום הסרט, אני בסדר[5]. לעומת זאת, אין לי שום כוונה להגן על פרסומים פורנוגרפיים. אני חושבת שמדובר בחומר משפיל, מחפיץ ואלים, שלא לומר זנות מתועדת. הטענה שיש קשר בין פורנוגרפיה ופרסום מוגן, או חופש המידע, נראית לי מגוחכת. אין שומדבר מוגן או ראוי במידע שעיקרו "איך לנצל אנשים אחרים ולהתייחס אליהם כאל חפצים". הייתי שמחה אם פרסומים פורנוגרפיים היו מטופלים באותו אופן שבו מגיבים בבני ברק לתמונות של נשים לבושות. הייתי שמחה גם אם בבני ברק היו לומדים להבדיל בין "יצור אנושי" ו"צעצוע מין מהלך", אבל אני לא מקבלת את ההחלטות בישראל של המאה העשרים ואחת (וגם לא בבני ברק, שנמצאת רק מאהמאתיים שנה מישראל של המאה העשרים ואחת. או שאני אופטימית?)[6].

אבל כל זמן שפורנוגרפיה נתפסת כביטוי לגיטימי, גם אם לא הראוי ביותר, וכל זמן שהיא נתפסת כעונה לצרכים ורצונות של אנשים מסוימים ומותר למכור ולצרוך אותה, יש לי בעיה עם המוסר הכפול שבית המשפט מפעיל.

אנשים נמצאים בכלא לתקופות ארוכות, לפעמים שנים. חלק מהם שם כי הם מסוכנים לסביבה שלהם, חלק מהם עלולים לתקוף את הסביבה שלהם מינית. להרחיק אותם מקרבנות פוטנציאליים ולנסות להפחיד אותם ואחרים בענישה חמורה זה לא רעיון רע. אבל כל זמן שהמערכת מכירה בכך שזכויות מסוימות שלהם, ובתוכן הזכות להנאה מינית, עדיין נשמרות (ולכן מתירה ביקורי התייחדות, למשל[7]), היא מקבלת את העובדה שישנן מגבלות.

ההיתלות בנימוק של הכנסת חומרים שיאפשרו לאסירים לנצל באופן "חיובי" את זמנם הפנוי לא מהווה נימוק משכנע. בתי סוהר אולי כוללים מרכיבים שיקומיים וטיפוליים, אבל נכון לעכשיו, הם טרם מהווים מערכת לחינוך מחדש. מותר לאסירים לקרוא ספרות גרועה, לצפות לאורך שעות בטלוויזיה (שככל הנראה אינה מכוונת על ערוץ 8 וערוץ ההיסטוריה לסירוגין), ולסבול מצפיפות, תנאי תברואה ירודים וענישה מופרזת. אני לא בטוחה איך זה עוזר לפיזור לחצים וצמצום מתחים בין קבוצות אוכלוסייה שונות, אבל אין ספק שזה פחות מתנשא ויומרני. גם ביקורי התייחדות הם כאב ראש לא קטן, ובכל זאת מוצאים דרך לאפשר אותם. התפיסה לפיה חומר פורנוגרפי הוא בזוי ולא חיובי, אבל מותר לכל מי שאינו נמצא תחת שליטתנו המוחלטת היא התחמקות מערכתית, לא גישה סבירה. .

אני לא מאמינה שמישהי, כולל נשיאת בית המשפט העליון, הצליחה לגרום לי לכתוב כמה פסקאות שמהן עלול להשתמע שאני מגינה על פורנוגרפיה ושמדובר במשהו שאינו תופעה שטנית שיש להכחידה (פורנוגרפיה, לא נשיאת בית המשפט העליון). למען הסר ספק – ניצול נשים (וילדים, וגברים) לצורך תעשיית המין, גם המצולמת, הוא מזעזע, פוגעני ונורא.

ואם מערכת אכיפת החוק בישראל מאמינה שמדובר בחומר שגורם כ"כ הרבה נזק, מעודד אלימות, ניצול, מתחים ותקיפות מיניות, אולי כדאי להתחיל בהסרתו מרחובות תלביב, שבהם יש די הרבה חפים מפשע ומעט מאוד שומרים, לפני שמטהרים את שאטה וגבעון.

.

[1] מקינון, "Francis Biddle's Sister: Pornography, Civil Rights, and Speech"

[2] נוסח הפקודה אוסר על הכנסת חומר קריאה "שלגביו קיים חשש סביר שיגרום סיכון לביטחון המדינה או בית הסוהר וכי תיאסר הכנסת חומר קריאה פורנוגרפי, אנטישמי או חומר קריאה שנועד להשפיע על אדם להמיר את דתו.” תפיסת האיסורים והסכנות של השב"ס כפי שמשתמעת מהפקודה הזו נראית לי מרתקת למדי, אבל לא נתעמק בה כרגע.

[3] רע"ב 5493/06 עמנואל פלד נ' שירות בתי הסוהר, פס"ד של בייניש (אליה הצטרפו השופט מלצר בפס"ד משעמם למדי, והשופט רובינשטיין בפס"ד ששילב ציטוטים של אורית קמיר ועובדיה יוסף. הרי לך "יהודית ודמוקרטית".), מיום 12/10/2010.

[4] חוק העונשין לא מגדיר "תועבה", אבל הוא כן מסביר בסעיף אחר (ס' 214א לחוק העונשין) מהו "פרסום פוגע":

  1. תמונת עירום או תמונה של חלקי גוף אינטימיים של איש או אשה;
  2. תמונה שיש בה קיום של יחסי מין או של אלימות מינית, או שיש בה ביזוי או השפלה מיניים, או שהיא מציגה אדם כחפץ זמין לשימוש מיני;
  3. תמונה של חשיפה חלקית של גוף, של איש או אשה, שיש בה פגיעה ברגשותיו המוסריים של הציבור או חלק ממנו או השחתת המוסר הציבורי, או שיש בה פגיעה בקטינים או בחינוכם;

כמו שאפשר להבין מהסעיפים, הגדרת הפרסום הפוגע כוללת גם מגבלות הנובעות מגישות חדשות (ופמיניסטיות) יותר כמו פרסומים משפילים, אלימים או מחפיצים, וגם מגבלות שמרניות יותר, על פרסומים הפוגעים ב"רגשות מוסריים".

[5] לא התכוונתי ללוויתנים אמיתיים. אני מניחה שיש איזה חוק אינטרנט (34?) שאומר שיש פורנוגרפיה שכוללת לוויתנים אמיתיים, ואין לי שום רצון לדעת על קיומה.

[6] למעשה, אני לא חושבת שקיימת מסגרת מציאותית הכוללת יותר ממאה איש שבה אני מקבלת את ההחלטות. מזל שיש לי דמיון מפותח.

[7] ובכך חושפת את כולנו לידיעות על סאגת לריסה טרימבובלר, אם כבר פרסומים שמוטב היה לצנזר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אל תקרא לי מותק, הכל שפיט והרשות נתונה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על Jailhouse Porn

  1. נעמה הגיב:

    אוי, פורנוגרפיה זה כל כך נפיץ.
    עד לפני כמה שנים זה היה לי מאוד פשוט- שנורא ואיום- אבל מאז הראייה שלה השתכללה ונעשתה מורכבת יתר. סוגיה קשה, ללא ספק.
    כלומר, השאלה היא מה מקור ההתנגדות- לשוק הבשר, או לשוק החופשי. כי מהראשון קשה מאוד לצאת בלי טעם לוואי שמרני ומצטדק להחריד.
    כי הרי אם נניח עולם היפוטתי, בו הפורנו וולונטרי לגמרי- על משקל סיפורת אירוטית או קומיקס אירוטי, קיומו של פורנו חובבים בלבד, שאנשים מעלים לרשת מרצונם החופשי מטעמי אקסהביציוניזם ותשוקה טהורה- הרי שקשה לנמק את ההתנגדות בנימוק שהוא לא פוריטניוּת לשמה. הרי אנחנו לא מתנגדים לסקס חופשי, נכון? ניסיון למשטר את שוק הבשר עלול להישמע יותר מדי כמו שלילתו של כל סקס שאינו במסגרת הנישואין-לצרכי פרייה ורבייה-בתנוחה מיסיונרית בלבד.
    אמנם ניתן לטעון ברוח דבורקין ומקינון שגם בפורנו כזה- מצוייר או כתוב או סרטי חובבים- יש פגיעה עקרונית במין הנשי כולו בשל היותו מנקודת מבט גברית המחפיצה נשים ומגשימה עליהם פנטזיות שליטה מיזוגניות; אך זה דחוק. כי בלי קשר לנכונות הטיעון על היותו של הסקס מוקד לכינון ושכפול יחסי שליטה ושעבוד מגדריים, הרי שברגע שמדובר על התשוקות והפנטזיות של אנשים, קשה מאוד להתנגד להם בנימוקים מוסריים. קצת כמו להתנגד לנטיית BDSM או שלל פטישים אחרים כי הם "לא מוסריים", או לחילופין, אם לנקוט בשפה הפסיכולוגית שפוקו כבר לימדנו שהיא דכאנית לא פחות, כי הם "סוטים" ונובעים מצורך נפשי עקום שהוא תוצר של דיכוי חברתי או סתם נתונים אישיים. לא נשמע טוב. אף אחד לא רוצה להצטייר בעיני עצמו כמחרב תשוקה וכממשטר מיניות. ובהיעדר מרכיב הניצול, התנגדות לפורנו כחלק ממגוון אופני הביטוי של המיניות האנושית, נשמעת בדיוק ככה. פטרונות ופוריטניות אשר דרות בכפיפה אחת.
    [ובאותו העניין בדיוק, דיון מעניין ועכשווי על פורנו, מכמה זוויות מאירות עיניים, ניתן למצוא כאן: http://meandiscourse.wordpress.com/2010/12/23/banality_of_porn/#more-821 ]
    המזל הוא שהמציאות בשטח עושה את הסוגיה פשוטה בהרבה, בהיותו של הניצול האכזרי והמיסחור הגועלי חלק בלתי נפרד מתעשיית הפורנו. כך שקל מאוד, שלא לומר מתבקש, להתנגד לו בצורתו הנוכחית. והדיון התיאורטי והמורכב יותר פשוט נחסך מאיתנו, עד כדי כך שאני אף לא אעלה את הטיעונים הנ"ל בבמות מסויימות מחשש שישמש את תומכי הפורנו התעשייתי להצדקת תעשיית העוולה והניצול הזאת.
    לכן- אם נחזור לנושא הפוסט- לי דווקא נשמע צורם יותר לאסור על פורנו בבתי הסוהר מנימוקים של "מוסריות ותועבה"
    (כי אם כבר, אז למה לא לאסור גם על אוננות- כהצעתו המקסימה של יקיר המדור סטס סגין מהפוסט הקודם? גם זה פיכסה), מאשר מנימוקים ריאליים של חוסר יכולת לשלוט בהשלכותיו של מוצר הצריכה המופלא הזה. כי במציאות מלבבת בה אין מספיק משאבים לשלוט בתנאי צפיפות ותברואה ירודים וענישה מופרזת, סביר להניח שאין לשירות בתי הסוהר יכולת להכיל את השלכות הכנסת הפורנו לכלא (זה הזמן לעצור שנייה ולדמיין את תוצאות הכנסת פורנו לבית הסוהר. אוקיי, אני יכולה לראות איך זה גורם למהומות של ממש, אפילו יותר מרצף שידורי טמטמת הטראש והריאליטי. ועכשיו אני מנסה לסלק את התמונה מהראש. בררררר).
    לוי'דעת, אבל במציאות הנוכחית בה אין התייחסות חוקית בהירה, מוסרית והוגנת דיה לפורנו לטעמי, קצת קשה לי עם המחשבה אודות בית המשפט השולח את ידיו הארוכות לחנך ולמשטר את עולם התוכן המיני של האזרחים. אני מסתפקת בנזק שהוא עושה בהסדרת דיני האישות על פי חוקי הדת, תודה.

    [ ולפני שאזכה בתואר "התגובה הארוכה והטרחנית בתולדות הבלוג", רק אטען להגנתי ששבת בבית ההורים הדתי עושה דברים מוזרים לבנאדם; ובהיעדר אפשרויות תעסוקה אחרות, אני מוצאת את עצמי חופרת אף יותר מכרגיל בכל סוגיה שמאפשרת לי לנעוץ בה את שיניי.
    א גוטע שאבעס לכולם! ]

    • interspem הגיב:

      קודם כל, אני חושבת שזה מקסים שאת מגיבה לשבת קודש כהלכתה בדיונים על פורנוגרפיה.

      אני לא חושבת שביהמ"ש הגביל פורנוגרפיה בבית הסוהר כי זו "תועבה". ההנמקה ממש ממש לא שם. הם מזכירים גם את הנושא של מגוון אוכלוסיות, רגישויות וחשש למתחים, אבל אני לא חושבת שנכון לקפוץ משם ל"אסור לאסירים כי זו תועבה". הטענה שלי פשוטה מאוד: יש הרבה סיבות לאסור על פורנוגרפיה, ואם מחליטים לקבל אותן, המקום להתחיל ממנו הוא הרחוב, לא בתי כלא. אם פורנוגרפיה היא ביטוי נסבל מספיק בשביל לתת למי שרוצה למכור, לצרוך ולייצר אותו, אז היא ביטוי נסבל מספיק. כאמור – גם ביקורי התייחדות הם כאב ראש מערכתי רציני. אם לאסירים יש זכות לסוג כלשהו של פורקן מיני שמחייב גורם חיצוני, והחברה סביבנו מקבלת פורנוגרפיה כחלק ממיניות לגיטימית של בני אדם, יש כאן נטל שצריך להתמודד איתו, ובית המשפט בוחר להתחמק מדיון רציני ומעמיק בטיב הזכות, תוך הישענות על "זה מסובך".

      ולחלק שאינו נוגע לאסירים: אני חושבת שיש הבדל גדול בין לבקר תכנים מסוימים ובין לאסור עליהם, למשטר ולחרב מיניות. אפשר למתוח ביקורת על משהו, להתנגד לו, לחשוב שהוא מעיד על טעם רע, שלילי או מזיק, ועדיין לא לאסור עליו. הרעיון שיש רק שתי קטיגוריות – "אסור" ו"מותר", ומה שלא שייך לראשונה הוא בהחלט בסדר ומעבר לכל ביקורת לא נראה לי כמו גישה סבירה.
      מעבר לזה – הייתי נזהרת לפני הקפיצה ל"אז אפשר לשלול גם BDSM". ברור לי שהסביבה שלי לא בהכרח מעידה על שומדבר (ככלל), אבל דווקא נשים (וגברים) שמגלות הרבה מאוד רגישות לאחרת, לרצונות ולגבולות שלה יכולות להרשות לעצמן (והרבה פעמים, מרשות לעצמן בפועל) לבחון את הגבולות של עצמן ושל הפרטנריות שלהן, ולהשתמש בשליטה ומשחקי כוח כחלק מסקס, ולא בסקס כחלק משליטה ומאבקי כוח. הרבה פעמים, הפרקטיקה פחות חשובה ממי שמפעילה אותה.

      • נעמה הגיב:

        זה כי אני בחורה מקסימה 🙂
        ומשועממת מאוד, נכון ל24 השעות האחרונות.

        לגבי האסירים- לא אמרתי שביהמ"ש הגדיר פורנוגרפיה כתועבה [חיפשתי שוב בדבריי, ולא מצאתי. מעיין יקירתי- את יכולה לעשות טובה ולערוך גרפית את התגובה שלי, בעיקר הוספת רווח בין הפסקאות, כך שהיא לא תעשה בלגאן בעיניים?]. וטוב שכך. אלא, שלאור המצב העגום בבתי הסוהר, בו השב"ס לא מצליח לדאוג לזכויות הרבה הרבה יותר בסיסיות של האסירים כמו צפיפות וכדומה, לא בלתי סביר בעיניי שכרגע גדול עליו להשתלט על השלכות הכנסת פורנו לכלא. שזה כמובן מחורבן, אבל המציאות מחורבנת. ובדרך לתיקונה, הייתי מתחילה בהקצאת משאבים וכוח אדם לשיפור תנאי הדיור, ההיגיינה והשיטור האנושי בכלא, ורק אחר כך הגשמת זכויות מתקדמות יותר כגון וויסות נכון ולא אלים של הפורנו בכלא. וביקורי התייחדות אינם דומים להכנסת פורנו, בדיוק כי הם תחומים בזמן ובמקום, ולא עוברים מיד ליד ונושא למשא ומתן אלים בין האסירים.

        וזה שבית המשפט התחמק מדיון אמיתי בטיב הזכות- כמובן שאת צודקת. אבל שוב, במצב החוקי-שיפוטי הנוכחי, אני לא בטוחה שהייתי רוצה שזאת פינה שהוא ייכנס אליה. בדיוק בגלל שכפי שאנחנו יודעים לפי המצב ב"רחוב", סביר להניח שהייתי עוד יותר לא מרוצה מהמדיניות שהוא היה מציג, או מהנימוקים למדיניותו.

        זה ההיגיון שלי. אני לא יודעת עד כמה זה מציק מהבחינה המשפטית העקרונית, אבל מה לעשות שאני לא משפטנית; אני מסתכלת על הנושא מהזווית התועלתנית בשטח. בכל זאת סוציולוגית.

        אני לא בקיאה מאוד בהתייחסות הנוכחית בחוק במדינת ישראל לפורנוגרפיה, אבל החשש העיקרי שלי הוא שאם יהיה או יש איסור כזה, הוא נובע מטעמי פוריטניוּת- כאלה שהיו אוסרים בשמחה גם על פורנו חובבים לא מסחרי, על קומיקס אירוטי, על סיפורת אירוטית, ואם כבר, אז בדרך, גם על נשים בגופיות- ולא מטעמי הומאניות, כבוד האישה וחירותה, ומניעת ניצול ועוולה. יותר הכיוון של "פויה, לא עושים, בטח שלא מצלמים, בטח ובטח שלא מעלים לרשת, ועל אחת כמה וכמה שלא צופים- בסקס, רחמנא לצלן", סתם כי אני נגד סרטי סקס מטעמי פוריטניות ומישטור המיניות. פשוט כי אירוטיקה/פורנוגרפיה נתפסות בעיניי המחוקק כמשהו קינקי מדי ומעודד תועבה ופריצות, לא כי מענינות אותו בשיט סוגיות של פמניזם או ניצול.

        זה ההיגיון על פיו קפצתי לשלילת BDSN, או אוראלי, או אנאלי, או מה שבא לי, או כל דבר שאינו "במסגרת נישואין-למטרות רבייה-בתנוחה מיסיונרית- ואם אפשר אז גם בחושך, רק פעם בחודש, תודה". אני לא רוצה בכלל לפתוח פתח לאופציה שההתנגדות לפורנו נובעת באיזשהו היבט מטעמי "מוסר" של מישטור המיניות והגדרת קווי "תועבה" עליונים שלא על פי קריטריונים של ניצול אלא סתם כי זה "סוטה" או "לא סביר" או "לא הגיוני לאדם נורמאלי" ו"לא מקובלים עלי פטישים ביזאריים כאלה".

        וברגע שיש שיתוף אינטרסים עם גורמים דתיים למשל שמתנגדים לפורנוגרפיה מסיבות אחרות לגמרי, אז לא בטוח שזה מספיק ברור; ואנחנו עוד עלולים למצוא את עצמנו במדרון חלקלק בו האיסור על פורנו (מטעמי "גוועלד! סרט סקס, איכסה") מוביל ל- לא רק שלילת BDSM. ברור, סוטים!- אלא גם איסור על פרסומות לקונדומים, התנגדות לשיעורי חינוך מיני, הפלות, ועוד ועוד כיד הדמיון הטובה על שרהל'ה (פיילין. הפעם פיילין).

        זה בגדול.
        למיטב זכרוני, עמליה זיו עסקה בכל הסוגיות הללו ועוד רבות אחרות (וביתר הצלחה ממני, כמובן) במאמרה המקיף מאוד והארוך לא פחות, שאת שמו שכחתי. אבל שווה לחפש אותו.

        בברכת "ונזכה כולנו לקיים עונג שבת כהלכתו",
        נעמה

  2. נעמה הגיב:

    וכמובן, איך שכחתי, "בחורות עירומים זה חולרע".
    משפט המחץ החביב הזה מתמצת היטב חלק ניכר מהטיעונים שלי לעיל.
    ואם כבר משפטי מחץ-
    "העם דורשת צדק מגדרי!"

    לילה טוב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s