זמרת או ניירת

משום מה, נראה שמחצית מקיר הפייסבוק שלי, מכמה כיוונים שונים, מאמינה שאלו חדשות הראויות להתייחסות.

אין שום דבר פמיניסטי בנשים ששרות בקורס קצינים בצבא. אפילו אם נסתפק בפמיניזם ליברלי. אין שום דבר פמיניסטי בהתעקשות המטופשת לאפשר לנשים לשמור על המוראל של הבנים שעסוקים בדברים החשובים באמת, בשם ה"שוויון". אין שום דבר פמיניסטי ברעיון שאם יש נשים באיזשהו גוף, זה הופך אותו לשוויוני, לא משנה מה הן עושות ולפי אילו כללים. מסגרות שכדי להיכנס אליהן נשים לרוב צריכות להחזיק מיקרופון [*] הן לא מסגרות פמיניסטיות. אין שוויון בין נשים לגברים בצבא. זה לא קשור לחיילים דתיים, לא קשור לשירה בטקסים, ולא הולך להשתנות.

  • נוכחות נשית לא בהכרח יוצרת פמיניזם

כן, שילוב של יותר נשים בתפקידים בכירים, במנגנוני קבלת החלטות ובמגוון מקצועות בחברה יעודד שוויון, יעצים נשים, יאפשר להן יותר וישפר את האופן שבו הן נתפסות. זה לא אומר ש"צריך יותר נשים בכל מקום". בהרבה מאוד גופים, יש ערך בהגדלת הנוכחות הנשית בתפקידים משמעותיים. כדאי שיהיו יותר אקדמאיות בכירות. כדאי שיהיו יותר מנהלות. כדאי שיהיו יותר נערות אוצר.

אבל גם שם, לא מספיק שיהיו "נשים" – מה שדרוש באמת הוא שינוי תפיסת עולם. מאחר שנשים לא בהכרח מקדמות תפיסת עולם פמיניסטית רק בשל היותן נשים, גם בגופים “נייטרליים" אי אפשר להסתפק בשינוי דמוגרפי, ואם אנחנו רוצות שינוי אמיתי וחברה שוויונית יותר, צריך לשנות גם גישות ותפיסות עולם, ולא רק את זהות המחליטים.

  • גופים מסוימים לא יכולים להיות פמיניסטיים, ממהותם.

לפעמיםהבעיה אפילו יותר מורכבת. גם אם 51% מהדיינים בבתי דין רבניים יהיו נשים, הם לא יהפכו לגוף פמיניסטי. גם לא קצת, גם לא בערך. גם לא אם נסתפק בפמיניזם ליברלי. מערכת שפוסקת לפי ההלכה היהודית לא תהיה מערכת פמיניסטית (ואם היא תתאמץ יותר מדי בכיוון הזה, היא תפסיק להיות מערכת הלכתית. “פנים רבות ליהדות" לא יעזרו כאן).

מערכות דתיות מסורתיות הן גופים כאלו. תעשיית המין היא כזו.

  • וגם הצבא

מה שכנראה לא נתפס בעיני מחצית הקיר שהזכרתי קודם – גם הצבא הוא גוף כזה. וכאן ננטוש חלקית את הפמיניזם הליברלי (מה שמוטב היה לכולנו לעשות מאז ששנות השבעים העליזות הראו לנו את האור).

צבא נועד להבטיח ביטחון לאזרחי המדינה שעליה הוא מגן. הוא לא נועד לקדם שוויון, הוא לא נועד למנוע הטרדות מיניות, הוא לא נועד להשלמת בגרויות והוא לא נועד לפתוח את שוק התעסוקה לקהלים חדשים. הוא צריך לוודא שהאנשים הרעים עם הנשק בצד ההוא של הגבול לא יפגעו באנשים הטובים (עם או בלי הנשק) בצד הזה. הוא אולי יכול לעשות עוד דברים – אבל זה לא התפקיד שלו, ובד"כ יש גורמים אחרים שיכולים לעשות את הדברים האלו טוב יותר.

למה אני טוענת שזה לא פמיניסטי? הרי גם אגף תקציבים במשרד האוצר לא "נועד" לקדם נשים – הוא נועד לחלק כסף, ומשרות בכירות נועדו לנהל דברים.

הבדל אחד הוא שחלוקת תקציבים, וכוח, והשפעה, היא בהחלט מקום שבו יש ערך מיוחד לשוויון ולייצוג של קבוצות מוחלשות באוכלוסייה. גם אם תקציב לא בהכרח מנוהל בצורה פמיניסטית כרגע, ניתן באופן עקרוני לנהל אותו בצורה פמיניסטית – וזו בדיוק הסיבה שלא צריך לוותר על חלק במנגנון הזה.

צבא אי אפשר לנהל בצורה פמיניסטית. צבא הוא מערכת היררכית שמשמרת יחסי כוח מסורתיים. שימור יחסי כוח מסורתיים זה משהו שלא הולך כ"כ טוב עם פמיניזם. (נכון, יש מגמה של יותר חיילים מאוכלוסיות מוחלשות. זה אולי משפר את המצב של החייל הבודד, מדי פעם – מישהי רוצה לטעון ברצינות שזה קידם את כלל הקבוצה שלו?). אפילו אם נתעלם מההעדפה לתכונות שמאפיינות גברים (בין אם כתוצאה מביולוגיהאו מהבניות חברתיות), צבא לא בנוי לערעור על מסורות, לקבלת החלטות בקונצנזוס, לבחינה ביקורתית של יחסי כוח. הוא לא יכול גם להיות צבא היררכי ומתפקד, עם רובים וטנקים וציות לכל פקודה (שאינה בלתי חוקית בעליל), וגם לבחון מחדש יחסי כוח ואת מי הם משרתים.

הרעש התעורר סביב זמרות ולא סביב מדריכות כושר, ולא במקרה. התפקיד של נשים כצוות הווי ובידור נתפס, גם בעיני מי שרואים את עצמם כמגיניהן, כתפקיד לגיטימי לחלוטין שיש להגן עליו בשם ייצוג נשים בצבא. מסיבה כלשהי, מיוחסת חשיבות לחובה של קצינים צעירים לשמוע זמרות בלהקה צבאית. שירה בלהקה היא לא ממש מקצוע "צווארון ורוד" קלאסי, אבל היא די קרובה למקצועות "תצוגתיים", שבהם צריך להיות יפה ונחמדה וקישוט ייצוגי וחמוד. אלו לא מקצועות שצריך להיאבק כדי לראות בהם יותר נשים, להיפך.

נכון, אלו לא רק זמרות – ביקורת קשורה גם לכך שהסירוב לשמוע שירת נשים נתפס כעוד סימפטום להדרה של נשים מהמרחב הציבורי. ההדרה הזו, והסימפטומים שלה, ראויים לטיפול. 

סירוב לשמוע זמרות אולי מקומם, ומעצבן, אבל הוא מטרה קלה, והחשיבות העיקרית שלו היא ביצירת מראית עין. שירת נשים בטקסים צבאיים לא מקדמת את התנועה הפמיניסטית במילימטר, ומראית עין של שוויון לנשים מהווה תירוץ נוח להימנע משינויים קשים וחשובים באמת. רוצים לנהל מלחמת חילונים-דתיים – אחלה. אבל אל תאמינו פנים שאתם עושים טובה גדולה לפמיניזם במהלך הזה.

.


[*] 
כן, שוב השתמשתי בפוסטר של המטרופוליטן. אני אוהבת אותו, הוא דוגמא טובה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אל תקרא לי מותק. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על זמרת או ניירת

  1. hilanoga הגיב:

    בקצרה כי אני ממהרת:
    את כותבת על הצבא כאילו אנחנו חיים בארצות הברית. בין אם אנחנו אוהבות את זה ובין אם לא (ולמען הסר ספק, אנחנו לא), הצבא בארץ עדיין ממלא תפקיד משמעותי בחיים החברתיים שלנו. הוא בהחלט מהווה כור היתוך, גוף מחנך וכל שאר הדברים שהזכרת. בין השאר, שירות "משמעותי" בצבא, רקע קרבי, תפקידי פיקוד בכירים וכו' הם עדיין כרטיס כניסה ולפעמים אפילו דרישת קדם לא רשמית לתפקידים מסויימים בחיים האזרחיים ובפוליטיקה.
    כיוון שכך, נוכחות נשית בצבא (בכללותו, ולאו דווקא במקהלה צבאית) כן מקדמת פמיניזם בחברה שלנו במובן הזה שהיא פותחת בפני עוד נשים דלתות שבעבר היו סגורות בפניהן. אני בהחלט רואה טעם להלחם *עכשיו* על המקום שלי בגוף הזה בתור אשה. אני לא רואה איך הגישה הטהרנית שאומרת שהמאבק הזה הוא מאבק שאין טעם להלחם אותו כי כל המבנה החברתי דפוק תוביל אותנו לאנשהו.

    השירה היא לא הסוגיה המרכזית בכל הסיפור הזה, אלא הדרישה להדיר נשים ממרחבים ציבוריים מסויימים כדי שדתיים יוכלו להשתלב. אני, למשל, יודעת ממקור ראשון שיש קורסי תכנות בצבא אותם נשים לא יכולות להדריך ולפקד עליהם כי החניכים הם דתיים. אז אולי עוד נשים שרות אנחנו לא צריכים, אבל מתכנתתות ומפקדות בצהל – אנחנו בהחלט כן. אלו שני מקצועות שיוקרה בצידם, אבל סבלו ועדיין סובלים מתת ייצוג נשי, והצבא בהחלט מאפשר לעוד נשים להכנס אליהם.
    ואי אפשר לעשות חצי עבודה – אי אפשר להגיד שהשירה לא חשובה לנו אבל קורסי התכנות והתפקידים הפיקודיים כן, ולצפות שהמהלך הזה יצליח, כי הדרישה שאשה לא תשיר לפני גבר והדרישה שאשה לא תרצה לפני גבר הן סימפטומים של אותה הבעיה בדיוק.

    מהסיבות הללו, אני חושבת שאת הפסקה הבאה שלך:
    הבדל אחד הוא שחלוקת תקציבים, וכוח, והשפעה, היא בהחלט מקום שבו יש ערך מיוחד לשוויון ולייצוג של קבוצות מוחלשות באוכלוסייה. גם אם תקציב לא בהכרח מנוהל בצורה פמיניסטית כרגע, ניתן באופן עקרוני לנהל אותו בצורה פמיניסטית – וזו בדיוק הסיבה שלא צריך לוותר על חלק במנגנון הזה.
    אפשר להחיל באותה צורה בדיוק על הצבא הישראלי, ולהגיע לאותה מסקנה שאת הגעת אליה בנוגע לתקציב.

    • interspem הגיב:

      תודה.
      אני מכירה בזה שהצבא הוא כרטיס הכניסה כיום, אבל כפמיניסטית, יש לי בעיה עם הניסיון לעשות קוסמטיקה למוסדות שאינהרנטית לא יקבלו אותי כשווה, אף פעם, ויקשו עליי להשיג שוויון במקומות אחרים. כל זמן שאנחנו מוכנות לאפשר לצבא להמשיך להיות כרטיס הכניסה, בתנאי שגם אנחנו (ברמה האישית) מקבלות חלק מההטבות, אנחנו עוזרות למערכת שבאופן מהותי מדירה נשים (ולא רק ממקומות בהם דתיים לא רוצים לשמוע אותן) להרגיש טוב עם עצמה, לטעון שהיא שוויונית ("הנה, תראו, אפילו היו לנו נשים בקורס טיס. אנחנו שוקלים למנות אלופה לפורום בכיר כלשהו. יש לנו מדריכות האמרים!"), ולא לפתור בעיות מהותיות.
      בעיני, זו תחזוקה של מיתוס "מי שרוצה יכול(ה)". מערכת שעדיין מייעדת את רוב הנשים להיות פקידות, מטפלות, צוות הווי ומעוררות מוטיבציה היא לא מערכת שוויונית גם אם היא מסירה מחסומים פורמליים בפני הגעה לתפקידים שבפועל לא פתוחים לנשים.
      גם בלי לגלוש לשאלה "האם מערכת שמבוססת על כוח, דיכוי ומלחמה יכולה להתאים לערכים פמיניסטיים", מספיקות ההטרדות המיניות, הדרישות הגופניות שמקשות על נשים, הייעוד בפועל לתפקידים נשיים מסורתיים (חינוך, טיפול, פקידות) אומר שאחוז קטן ירוויחו שורה לקורות חיים, ואחרות יבזבזו שנתיים בלהיות צווארון ורוד, והפער בינן ובין גברים בגילן רק יגדל.
      זה טיעון מרגיז, אבל המשאבים שלנו מוגבלים – את הזמן והאנרגיה שאנחנו משקיעות בשירת נשים בצבא יכולנו להשקיע בשלטים מצונזרים בבני ברק, שהם אולי סימפטום לאותה בעיה, אבל הם סימפטום הרבה יותר מטריד.
      ההדרה היא אכן בעיה מרכזית, אבל כשאנחנו עושות דין אחד להדרה ממרחבים שצריכים ויכולים להיות שוויוניים (רחובות, כנסת, מהדורת החדשות בטלוויזיה, תפקידים בכירים במגזר האזרחי) ולהדרה ממרחבים שלא יהיו שוויוניים ועל כל צעד קדימה ימצאו דרכים אחרות לעקב אותנו, אנחנו םוגעות במאבק של עצמנו. לצבא יש הרבה סיבות להיות לא שוויוני ולא פמיניסטי. לחברה האזרחית לא.

      • hilanoga הגיב:

        אני לא מסכימה עם האקסיומה שהצבא הוא אינהרנטית לא שיוויוני כלפי נשים, ואני חושבת שהיום אין לנו חברה אזרחית אמיתית, כך שההפרדה שאת עושה בין המרחבים השונים דווקא מחלישה את ההשפעה שלך בכל אחד מהם.

        מעבר לכך, ברמה האישית (ואני יודעת שהאמירה הזו לא תהיה פופולרית) – הצבא הוא שלי כמו שהוא של כל אחד אחר במדינה הזו. ביליתי בצבא 6 שנים. על הטוב והרע שבכך, הוא עיצב חלק גדול מהזהות שלי. האופי של הצבא *חשוב לי* ולו רק כי הוא חלק ממני, גם אם לשיטתך, המאבק שלי עליו עקר. אני מאמינה שזה המצב עבור הרבה נשים אחרות במדינה וכל עוד יש לנו גיוס חובה הוא יישאר כך.
        מהנקודה הזו התעלמת לחלוטין.

        ולבסוף, אני מרגישה שהטיעונים שלך הם התעסקות אקדמית ב"איך פמיניזם מושלם צריך להראות", ואישית, אני לא מאמינה שלגישה הזו יש יכולת לשנות משהו בשטח. הכח שלה יפה מאד לחוגים מצומצמים שחולקים את עולם הערכים שלך, באים מאותו רקע ומבינים את הז'רגון, אבל לא מעבר לכך. נשים בתפקידים בכירים בצה"ל – זה שינוי ש"אפשר ללכת איתו למכולת" וככזה הוא שינוי טוב מספיק בשביל שארצה להילחם עליו.

        • interspem הגיב:

          אני חושבת שיותר מזה שהצבא אינהרנטית לא שוויוני, הוא אינהרנטית לא פמיניסטי.
          ועדיין – בהינתן שחלק גדול מהתכונות המוערכות מאפיינות בפועל גברים הרבה יותר ממה שהן מאפיינות נשים (שוב – זה יכול להיות כושר גופני, וזו יכולה להיות אגרסיביות – אני לא אומרת שאלו "ערכים" נשיים, רק שביולוגית או הבנייתית, זה נפוץ פחות אצל נשים); שיש בה הרבה מאוד הטרדות מיניות וסביבה שמקשה על נשים; שמה שמוצע לנשים וגברים, והפרופיל של המתגייסים, שונה; שהיא מערכת שדורשת, בשביל להתקדם, דרישות שמקשות על נשים יותר – אז זה לא שאי אפשר לחשוב על עולם תיאורטי שבו זה לא ישנה – אבל אנחנו לא חיות בו.

          בנוגע לחוגים המצומצמים וההתעסקות האקדמית – כאן אני לא מסכימה, אני חושבת שבמקרה הזה ההיפך הוא הנכון. הנשים שהצבא כמו שהוא היום (אולי) עוזר להן להתקדם הן אליס מילריות ותוכניתניות מבתי ספר טובים. זה אולי לא מאה אחוז מדויק, אבל ככלל, זו הקבוצה. בקב"א נמוכות, אחוז הגיוס של גברים הרבה יותר גבוה משל נשים; התפקידים המוצעים לנשים שאינן בטופ הרבה פחות משמעותיים, אטרקטיביים, ומביאים תועלת אח"כ; מה שהן עושות נתפס כפחות משמעותי. אנחנו אולי עוזרות לאליס מילריות להשתמש במקפצה הזו, אבל בכך אנחנו נותנות לה לגיטימציה, ומקשות על תיקון המערכת – כי אם אפשר לטעון ש"הנה, המערכת כמעט-שוויונית, ועוזרת גם לנשים", יש פחות תמריצים לתקן אותה, ויותר קשה למי שאומרות שיש נשים שכן מצליחות, אבל הן לא הסוג שלהן. זה לא בדיוק cross-discrimination, אבל זה כן קצת דומה למצב של האישה שמופלית בגלל שהיא אישה *וגם* שחורה – הטענה שנשים לבנות לא מופלות, וגם הן נשים, נכונה – אבל היא מתעלמת מהמצב הייחודי שלה.

          על נקודת ה"זה גם הצבא שלי" באמת אין לי מה להגיד כאן, למרות שאני יכולה להזדהות עם הרצון להילחם על מערכת שאני מרגישה קשורה אליה ולהפוך אותה לטובה יותר. החשש שלי הוא שבהרבה מאוד מקרים אנחנו נותנות לקשר הרגשי שלנו להשפיע עלינו יותר מדי, ומסרבות לנטוש פילים לבנים שאי אפשר לתקן.

      • hilanoga הגיב:

        ההתייחסות למערכת כ"פמיניסטית" מוזרה בעיני.
        אם, לצורך הדיון, נגיד שיש כזה דבר מערכת פמיניסטית – אני לא רואה מה הטעם בלקחת מערכת שהיא כבר פמיניסטית ולנסות להפוך אותה לפמיניסטית עוד יותר.

        את כל מה שכתבת על הצבא, להוציא את נושא הכושר הגופני, אפשר להגיד גם על עולם העסקים של לפני 50 שנה, וגם על זה של היום, וגם על עולם הפוליטיקה ולמעשה על כל מבנה ארגוני גדול ובר השפעה בחברה שלנו. שנוותר על כולם?

        נשים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות תמיד יהיו מופלות ביחס לנשים משכבות סוציו-אקונומיות גבוהות. בטח שזה נותן לי ייתרון אקדמי שההורים שלי יכלו להרשות לעצמם לשלם על חינוך מהשורה הראשונה עבורי. אולי נוותר גם על האקדמיה, כי לי יש סיכוי יותר טוב להיות פרופסורית ממישהי שגדלה בעוני עם 6 אחים בפריפריה ונשרה מבית הספר בכיתה ז' בגלל שהיא היתה צריכה לעזור לפרנס את המשפחה?
        וכהערת שוליים, יכול מאד להיות שדווקא הנתונים של מישהי כזו יעשו אותה מפקדת טובה, כך שהצבא ייתן לה מקפצה מתאימה יותר לחיים האזרחיים מתואר אוניברסיטאי.

  2. רוני הגיב:

    זה נכון שנוכחות נשית בצבא לא הופך את צה"ל לגוף פמיניסטי. אבל החברה הישראלית, המבוססת על שירות צבאי בהרבה מאוד תחומים, לא יכולה להרשות לעצמה להדיר נשים מהגוף הזה (למשל, שירות צבאי בתחום מסוים מוביל אח"כ להתברגות בתחומים דומים באזרחות). זה מורכב, וחשוב להעביר ביקורת על אופן השילוב של נשים בצה"ל. על נושא הדרת נשים מיחידות עילית בצה"ל, כתבנו פה בשנה שעברה (ועדיין, רלוונטי כמובן):
    http://meandiscourse.wordpress.com/2010/11/07/removing-women-from-elite-units/

    • interspem הגיב:

      החברה הישראלית בפועל אולי לא "מדירה" נשים מהגוף הזה, אבל אחוז גבוה מאוד מהן לא מגיעות אליו, דווקא מהשכבות שצריכות יותר את המקפצה להמשך. כשאנחנו עוזרות לאליס מילריות, ונותנות לגיטימציה להשפעה של הצבא על החברה האזרחית, ולתפיסה שהצבא כן מאפשר לכולם להתקדם דרכו והוא כן פרמטר לגיטימי, אנחנו מקשות עליהן עוד יותר.
      אפשר לפתח את זה לענף של המתח בין הפמיניזם הלבן לשחור/מזרחי, אבל כשאנחנו מדברות על קידום והדרה, כן כדאי לבדוק מי מקודמת ומי מודרת, גם בתרחיש ה"מתקדם".

      • רוני הגיב:

        בבירור. אך גם לאליס מילריות מגיע להתקדם – על אף שהן מקודמות יותר – וכבוד הקידום הזה במקומו מונח.

        • interspem הגיב:

          "מגיע" הוא מונח שקצת קשה לי להתמודד איתו. יותר קל לי לדבר על יחסי עלות תועלת – האם המהלך המועיל יותר הוא לעזור לאליס מילריות להשיג את הקידום שמגיע להן, אבל לשתף פעולה עם השיטה ולהקשות על [הכניסי שם מזרחי מעיירת פיתוח גנרי כאן] שלא יכולות להשתמש בה, או לשים על השולחן את העובדה שאם נתייחס לכלל הקבוצה שהיא "נשים", המערכת הזו לא עושה לה טוב.

          לא שאני לא חושבת שאין טיעונים חשובים לצד השני, אבל ההעדפה שלי היא לכאן. שאלה מעניינת אחרת שעולה מהכיוון הזה היא איך אנחנו קובעות עדיפויות כאשר הסולידריות הנשית והסולידריות המעמדית מצביעות לכיוונים שונים.

      • רוני הגיב:

        תראי, זה לא שבאופן עקרוני אני לא מסכימה איתך. אני כן. הצבא הוא מערכת די דפוקה, מכל כך הרבה בחינות, ובטח ובטח מהבחינה של אפליה מגדרית, כלפי נשים ככלל, ונשים משכבות חברתיות מסוימות בפרט. אני פשוט חושבת שהביקורת שלך בעייתית, כי כמו שהילהנגה אמרה פה מעליי – החברה האזרחית פה לא באמת קיימת. אנחנו חברה מבוססת-צבא. הלוואי וזה לא היה כך, אבל זה כן כך. וזוהי מסגרת בה נשים רבות בחברה הישראלית עוברות. אז לעומת מקרים בהם אני חושבת שיש מסגרות שאסור לשתף איתן פעולה כלל, במקרה הזה קטונתי מלעשות מהלך כזה, שכל כך רחוק מהמציאות של ישראל 2011.

        נשים עדיין משרתות בצה"ל, הרבה מהן. וצה"ל עדיין מייצג בעיני ישראלים וישראליות רבים מוסד חשוב ביותר. אז קשה לי לחשוב על פתרונות מחוץ למסגרת הזו כרגע, תוך נטישת המסגרת כליל. זה לא מציאותי. יש מסגרת, יש שיתוף פעולה של רוב האוכלוסייה עם המסגרת. ההתנגדות האישית שלי לדרך בה פועל צבא הגנה לישראל תמשיך להיות חלק מהשקפת עולמי. אני תומכת בהתנגדות לשרת בצה"ל. אני תומכת בפציפיזם, מעריכה אנרכיזם, חושבת שצריך להתנגד. אבל אני לא יכולה להתעלם מנשים רבות שנכנסות למערכת הזו, ומחפשות פתרון בתוך המערכת.

  3. חנן ש. הגיב:

    גם אני לא מסכים עם הנחת המוצא שלך – למה צבא הוא אינהרנטית לא פמניסטי ?

    אני חושב שהקריטריון לקבלה לתפקידים בצבא צריך להיות אובייקטיבי. יכול להיות שבקצה העליון של הסקלה של הכוח הגופני והאגרסיביות, נניח ביחידות הקומנדו, אין מקום לנשים. אבל יש מספיק תפקידים קרביים שלא דורשים לא כושר שיא ולא אגרסיביות חייתית, וכל מקצועות הטיס הם דוגמה מעולה לכך. אני לא רואה שום סיבה למה טייסת חיל האוויר היא באופן אינהרנטי (!) יותר שוביניסטית מאשר חברת היי-טק.

    זה שכרגע זו אולי מערכת יותר שוביניסטית ממשרד ממשלתי או חברת היי טק זה אולי נכון, אבל לא משהו שאי אפשר לתקן.

    למה להתמקד בצבא ? כי במובנים מסוימים זה הרבה יותר קל.

    זו מערכת ציבורית, שמושפעת מלחצים פוליטיים מאוד בקלות ונמצאת בלב תשומת הלב הציבורית\עיתונאית. אם יש סינון מגדרי בקורסיי תכנות של חברת אינטל, זה גם קשה מאוד להוכחה, זה קשה לשינוי, ולא פחות חשוב – זה לא מעניין אף אחד. החשיפה התקשורתית של מאבק באינטל הרבה יותר מצומצמת מאשר מאבק בצבא, וכן חשיפה תקשורתית זה חלק משמעותי מהמשחק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s