בנדיקטוס אל תדאג, עוד נפגוש אותך בהאג

ארגון שמייצג נפגעי תקיפה מינית ע"י כמרים מנסה לגרום לתובע הכללי בביה"ד הפלילי הבינ"ל(הICC) לתבוע את האפיפיור על פשעים נגד האנושות. כשנתקלתי בידיעה לראשונה התכוונתי לכתוב למה הרעיון נראה לא סביר מבחינה משפטית (הוא נראה עוד פחות סביר מבחינה מעשית, אבל על כך בהמשך). אלא שאז קרה משהו מפתיע

קראתי את חומר הרקע לבקשה (מעט מאוד ממנו – מדובר בעשרות אלפי עמודים של חומר רקע. המסמך החשוב לענייננו נמצא כאן), וגם אם הוא לא מספיק כדי להפוך את האפיפיור למורשע הראשון בביה"ד בשלב זה, אני כבר לא חושבת שאין ביסוס משפטי לטענה.

כמובן, זה עוד לא אומר שהאפיפיור צריך לשקול גלות בבישופות (דיוקסיה) קטנה ונחמדה במדינה שלא חייבת להסגיר חשודים לביה"ד. העולם מלא אנשים שבאופן עקרוני ניתן למצוא אותם אחראים לפשעי מלחמה, ולא נראה שמישהו מכין להם תא בהאג בעתיד הקרוב.

נכון לעכשיו, ביה"ד לא מתעסק עם המערב. שש סיטואציות נמצאות בשלבים כלשהם של ההליך בביה"ד – כולן מאפריקה. עד פברואר האחרון, כולן היו מאפריקהשמדרוםלסהרה (Sub Saharan Africa), עד שקדאפי נוסף לרשימה.

ברור שהבחירה להאשים את האפיפיור בפשעים נגד האנושות מושפעת לא רק מהרצון לראות את הקרבנות זוכים לצדק. ביה"ד הפלילי הבינ"ל הוא גוף עונשי שלא נועד לשיקום וטיפול בקרבנות ולא יודע איך להתמודד איתם, ההליכים שלו ארוכים ואיטיים, וספק אם במקרה זה בכלל יתקיימו. סביר יותר שהמטרה היא עצם הדיון על כך שאולי אפשר להאשים את האפיפיור באחריות למשהו נורא כלכך. שימוש במונח שהוא אולי הדבר הגרוע ביותר שאפשר להגיד על מישהו בשיח הפוליטי המודרני נשמע אחרת לגמרי מ"שערוריית מין" או "ניצול", מונחים שהמבקשים מודעים היטב לשימוש שנעשה בהם, ולרושם שבסך הכל לא מדובר במשהו חמור במיוחד.

ובכל זאת, בלי להתעלם מהסיכוי הקלוש שביה"ד יחליט לשחק בהפגנת כוח אזרחית נוסח אביניון, השאלה המשפטית מעניינת מספיק כדי להקדיש לה תשומת לב.

הרקע לתביעה

המסמך מתאר ריבוי מקרים של תקיפות מיניות של ילדים, צעירים ומבוגרים פגיעים ע"י כמרים, והטענה שהכנסייה הקתולית התאמצה להסתיר מקרים ותלונות, לפגוע בחקירות, נמנעה מהפעלת סנקציות נגד הפוגעים, והעדיפה לשמור על חשאיות, להגן על הפוגעים ועל תדמית הכנסייה, על חשבון פגיעות נוספות בקרבנות.

לפי הטענות המפורטות בבקשה, נהגים ונהלים איפשרו את המשך הפגיעות ולא מנעו פגיעות נוספות,

וחשמנים בכירים, ביניהם האפיפיור הנוכחי, יוזף רצינגר/בנדיקטוס הXVI, ידעו על מקרים חמורים מאוד, התעלמו מעדויות ופעלו כדי להשתיק תלונות. במקרים מסוימים הושמדו ראיות והייתה פגיעה בהליכים אזרחיים. גורמים שונים בכנסייה פגעו במתריעים ותרמו לשימור קשר השתיקה סביב מעשי אונס וניצול מיני.

הבקשה כוללת התייחסות מרובה לפרקטיקות שתרמו להמשך הניצול ע"י כמרים. הכנסייה בכלל ואורגנים שונים שלה נמנעו משיתוף פעולה עם רשויות אזרחיות והעברת מידע, גם כשלכאורה הסכימו לשתף פעולה (למשל, באירלנד). נעשה שימוש רב בהפחדה ומרמה כדי למנוע תלונות של קרבנות, וכן בהכפשות של מתלוננים וניסיון לפגוע באמינותם לאחר שתלונה הוגשה והמעשים התפרסמו.

פרקטיקה מרכזית שמופיעה בבקשה מתייחסת למסורת לפי “בישוף עוזר לבישוף”, כמרים שהוגשו תלונות נגדם או התפרסם שפגעו בילדים הועברו מבישופות לבישופות. לפחות במקרה אחד מוזכר כומר שהועבר פעמים רבות כ"כ בין בישופויות, שכבר לא היו מקומות חדשים אליהם ניתן להעביר אותו ובהם לא היה מוכר. העברות אלו לוו בשקרים וניסיונות להטעות את הקהילות – הן אלו שמהם הורחקו הכמרים, והן אלו שאליהן הועברו, ומידע על עברו של הכומר והסיבה להעברתו הוסתר מהן.

לדברי המבקשים, למרות טענות על שינוי הליכים ואימוץ מדיניות של "אפס סובלנות" כלפי עבירות מין ע"י כמרים, למעשה לא התרחשה שום רפורמה, הפרקטיקות של השתקה עדיין נמשכות, הניצול עדיין נמשך.

העברה של כמרים שתקפו מקהילה לקהילה, בלי לדווח.

היקף העבירות שהתביעה מתייחסת אליהן רחב מאוד – בין השאר מוזכרים מחקרים לפיהם דווחו למעלה מעשרת אלפים תלונות אמינות בארה"ב במחצית השנייה של המאה ה-20. הערכות מדברות על למעלה ממאה אלף מקרים במספר מדינות באירופה וצפון אמריקה בין 1981 ל-2005.1

גורמים כנסייתיים רלוונטיים וכמה מילים ארוכות בלטינית

הוותיקן הוא מוסד היררכי, המרכז סמכויות רבות בראשו.

הכומר המקומי כפוף לבישוף או ארכיבישוף, הכפוף בתורו לאפיפיור. האפיפיור הוא המחוקק העליון, השופט והמנהל של כלל הכנסייה, ולו סמכות מוחלטת ומיידית.

גוף בעל חשיבות רבה לטיפול בעבירות מין של כמרים הוא מועצת הדוקטרינה (Congregation for the Doctrine of the Faith, או CDF), הממונה על פיקוח על ההליכים בהם נחקרים כמרים על עבירות מין. המועצה היא גלגול נוכחי של Supreme Sacred Congregation of the Roman and Universal Inquisition – האינקוויזיציה הרומית. מי שלא בטוחה שזה הגוף שניתן לסמוך עליו בענייני חקירות אמינות ודין צדק לא תופתע לגלות שכמרים מתעללים זכו לטיפול עדין בהרבה מזה שהופעל כלפי אסטרונומים ומכשפות. קרבנות התעללות, לעומת זאת, לא נהנו מיחס אכפתי ותומך, כפי שיוסבר בהמשך.

רצינגר עמד בראש המועצה מ-1981 ועד היבחרו לאפיפיור בשנת 2005.

שני מסמכים חשובים נוגעים למעורבות כמרים בעבירות מין. האחד הוא הCrimen Sollicitationis (פשע השידול), מסמך סודי משנת 1962 שכלל הוראות לטיפול במקרים של ביצוע עבירות מין ע"י כמרים, במסגרת טקס הווידוי.

המסמך כולל את דרכי הטיפול, ומציע בין השאר את האפשרות להעביר במקרים כאלו את הכומר למקום אחר2. סעיף חשוב בו עוסק בחובת הסודיות המוחלטת של כל המעורבים בדבר, תחת איום בנידוי מיידי על מי שיפר אותה3. חובה זו חלה גם על המתלונן, נפגע העבירה, וגם הוא חשוף לעונש הנידוי4. העונשים לכומר העבריין עצמו, אם הורשע, כוללים שלילת תפקידי כמורה שונים, עד כדי סילוק מהכמורה למעמד פשוטי העם (lay state), עונש קיצוני השמור למקרים חסרי תקנה לחלוטין. בין המקרים הקיצוניים כלולים יחסי מין עם בן אותו המין (“אלוהים ישמור"), ילדים, או בעלי חיים. גם במקרים אלו, לא מוצע עונש קיצוני יותר מהרחקה מהכמורה5.

פרטים אלו אינם מבוססים רק על תיעוד של פרקטיקה, ובטח שלא נובעים מהשמצות פרועות – הם מופיעים במסמך רשמי, מטעם האפיפיור, שכיום ניתן למצוא באתר הוותיקן.

המסמך מכיר במפורש במקרים של ניצול חוזר ומספר קרבנות לאותו עבריין, וכן במקרים של פגיעה בילדים. למרות זאת, בין עשרות סעיפיו, המפרטים בדקדקנות מספרי מעורבים, דרגתם והליכי בירור, לא מופיעים סעיפים שמטרתם הגנה על נפגעים או קרבנות פוטנציאליים, וההרחקה מהכמורה מופיעה כעונש (קיצוני, כאמור, גם בלי לקחת בחשבון את מיעוט המקרים בהם נעשה בו שימוש בפועל), ולא כדרך לוודא שמקרים כאלו לא יישנו. על עירוב הרשויות האזרחיות, משטרה ובתי משפט, אין מה לדבר.

בלי להכחיש את קיומה של פגיעה אמיתית בכומר שאיבד את מעמדו, דומה שהשוואת העונשים הנקובים במסמך מבהירה את גישת הכנסייה לטיפול בעבירות מין מעבר לכל ספק. כומר שברור שביצע עבירות מין, תוך ניצול סמכותו וחולשתם של אחרים – וגם אז, רק במקרים קיצוניים ביותר ואם לא ניתן להימנע מכך – עלול לאבד את מעמדו ככומר, ובזה יתמצה עונשו. קרבן תקיפה שמספר את שעבר עליו למישהו פרט לגוף החשאי שאמור לטפל בעניין במלוא הדיסקרטיות צפוי לנידוי – עונש שעבור מאמינים רבים, כפי שמוסבר בבקשה לביה"ד, מהווה הרחקה לא רק מהקהילה, אלא גם מהדת. האנציקלופדיה הקתולית מסבירה ש"כעונש, הוא מניח אשמה; ובהיותו העונש החמור ביותר שהכנסייה יכולה להטיל, הוא מחייב עבירה חמורה מאוד"6 [ההדגשה שלי].

בשנת 2001 התפרסם הSACRAMENTORUM SANCTITATIS TUTELA (שמירה על קדושת הסקרמנטים), מסמך של האפיפיור דאז, הממנה את מועצת הדוקטרינה (הCDF שכאמור, בתקופה זו רצינגר עמד בראשה) כאחראית על החקירה והטיפול בעבירות מסוימות, ביניהן ניצול טקס הווידוי לצורך שידול ליחסי מין, והפרת הדיבר "לא תנאף" עם ילד מתחת לגיל 718.

הבקשה מאשימה את רצינגר ושלושה קרדינלים נוספים – סודאנו, ברטונה, ולוואדה – כולם בעלי תפקידים בכירים כגון מזכירי מדינה של הוותיקן או בעלי תפקיד בכיר ב-CDF.

המסגרת המשפטית

ביה"ד הפלילי הבינ"ל מוסמך לדון בעבירות שנחשבות החמורות ביותר רצח עם, פשעים נגד האנושות, ופשעי מלחמה8. עבירות אלו נתפסות לא רק כחמורות ביותר, אלא גם ככאלו שבשל מעורבות המדינה או גופים בעלי עצמה דומה בביצוען, בהיעדר מסגרת חיצונית האשמים בהן יצאו פטורים מעונש, משום שלא יהיה למערכת המשפט הפנימית אינטרס להתמודד איתם.

פשע נגד האנושות מחייב קיומם של מספר יסודות:

הפשע חייב להיות חלק מהתקפה נרחבת או שיטתית (widespread or systematic attack) כלפי אוכלוסייה אזרחית. המונח "התקפה" אינו מתייחס בהכרח להתקפה צבאית, אלא לביצוע של מעשים רבים מהסוג המנוי בסעיף (רצח, אונס, עינויים ועוד), כנגד אוכלוסייה אזרחית, כקידום התקפה כזו או כחלק ממדינות של מדינה או ארגון לבצע אותה9.

מבין העבירות המנויות בסעיף, שתיים רלוונטיות להאשמה כלפי האפיפיור – אונס ועינויים כפשעים נגד האנושות. בשני המקרים, מעבר ליסודות המרכיבים את העבירה (גרימת סבל גופני או נפשי חמור בעינויים; כפיית חדירה מינית לגוף הקרבן באונס), נדרש שהמעשה יהיה חלק מהתקפה נרחבת או שיטתית כנגד אוכלוסייה אזרחית, והעבריין ידע או התכוון לכך שהמעשה יהיה חלק מהתקפה כזו. הדרישה היא להתקפה החורגת בבירור מאוסף של מקרים ספורדיים מבחינת היקפה, חומרה ומספר הנפגעים ממנה (וזאת בשונה מפשע מלחמה, שיסודותיו יכולים להתקיים גם בביצוע עבירה בודדת).

לכאורה, בשלב זה ניתן לטעון שדרישות הסעיף לא מתמלאות – אף אחד מהמוזכרים בבקשה לא נאשם בכך שביצע מעשים כאלו בעצמו, וקשה לטעון שלכנסייה הייתה מדיניות לתקוף מינית ילדים שתחת השגחתה.

הבעיה הראשונה פשוטה יחסית. חוקת בית הדין מתייחסת לא רק למבצעים ישירים של העבירה, אלא מטילה אחריות גם במספר מקרים נוספים.

לפי הטענות בבקשה, היקפן של הפגיעות המיניות התאפשר הודות להחלטות שקולות, מדיניות מכוונת, והתעלמות מתוכננת היטב. ארבעת ה"נאשמים" שהמסמך מתייחס אליהם היו בעמדות בכירות, קבעו כללים והכתיבו מדיניות. ניתן לראות תבנית ושיטה בעבירות שבוצעו.

סעיף המתייחס לכך נוגע לאחריות ממונה על מעשים שביצעו כפופים לו, כאשר מעשים אלו היו קשורים לתחום סמכותו, הוא ידע או התעלם ממידע על ביצוע פשעים כאלו על ידי הכפופים, ולא נקט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע את הפשעים או להביא את הכפופים להעמדה לדין10. ביחס לבכירי הכנסייה הקתולית, נראה שבהחלט ניתן לטעון שמתקיימים כל התנאים האלו: הכנסייה היא גוף בעל מבנה היררכי; הכמרים כפופים לאפיפיור ; המעשים בוצעו במסגרת הקשר בין כמרים לבני קהילתם, תוך ניצול מסגרות כנסייתיות; פרטים על הפשעים היו ידועים, ולא נעשו מאמצים למנוע את הישנות העבירות, או להביא עבריינים לדין. בהחלט סביר שניתן גם לראות בבכירי הכנסייה מי שסייעו לביצוע פשע, או תרמו לביצועו מתוך ידיעה על כוונה לבצעו11.

הבעיה השנייה כבר מורכבת יותר. ניתן בהחלט להראות שהייתה מדיניות מכוונת להסתיר עבירות מין, למנוע דיווח וטיפול בהן, ולסייע לכמרים עבריינים לחמוק מעונש. סביר גם שככל שהתקיים נוהג "בישוף עוזר לבישוף" ושל העברת כמרים לאזורים שונים, ניתן להניח שגורמים שונים היו מודעים להיקף התופעה. אלא שההגדרה בחוקת רומא מחייבת מדיניות לא להסתרת הפשעים, אלא לביצועם.

אלא שאחריות ממונה, סיוע ותרומה לעבירה הם חלק מהאחריות הפלילית – לא חלק ממרכיבי העבירה. מדיניות שלא לטפל באונס היא לא מדיניות לבצע אותו, וגם אם היעדר טיפול ראוי מצד הכנסייה תרם לריבוי מקרי האונס, אי אפשר לגזור ישירות מכך מדיניות לביצוע המעשים.

ביחס לסיטואציה בקניה, ביה"ד הפלילי הביא הסבר לדרישת ה"מדיניות", לפיה יש צורך שהארגון יקדם או יעודד את ביצוע העבירות. במקרים חריגים, ניתן לראות במחדל מכוון שנועד לעודד את ההתקפה מדיניות כזו, אך לא ניתן להסיק מדיניות רק מהיעדר פעולה12. במקרה זה, אפשר לראות במדיניות הכנסייה מעבר למחדל בלבד, כאשר צעדים שונים שננקטו תרמו להמשך הפגיעות.

האם די באלו כדי לגרום לתובע הכללי בביה"ד לקבל את הבקשה? כפי שציינתי בהתחלה, סביר להניח שלא. ביה"ד הוא גוף משפטי, אבל אינו עיוור לשיקולים פוליטיים, ומגיעות אליו אלפי פניות – חלק מהשאלות המשפטיות העולות מהמקרה הזה מעניינות מאוד, והייתי שמחה לראות את ביה"ד דן ומכריע בהן, אבל אני חוששת שזה לא יקרה בעתיד הקרוב.

1 לעניין השנים חשוב לציין שסמכות השיפוט של ביה"ד חלה רק על מקרים שהתרחשו אחרי 2002.

2ס' 4.

3ס' 11

4ס' 19 ו-23.

5ס' 71-74.

6Being a penalty, it supposes guilt; and being the most serious penalty that the Church can inflict, it naturally supposes a very grave offence. [here]

7סעיף 4(1). כן, זה הניסוח. וזה לא שאף אחד בוותיקן לא מסוגל להשתמש במילה סקס כשזה נראה לו נחוץ. יש כ"כ הרבה היבטים מתסכלים ביחס של הכנסייה לעבירות מין שמתישהו נמאס לספור אותם. ואם כבר בענייני ספירה – רק אני מופתעת מהעובדה שהמספור של הדיברות ביהדות ואצל הקתולים לא תואם?

8וכנראה שהחל מ2017 הוא יוכל לדון גם בפשע התוקפנות (Aggression), לפי החלטה שהתקבלה בקמפלה בשנה שעברה.

9"Attack directed against any civilian population" means a course of conduct involving the multiple commission of acts referred to in paragraph 1 against any civilian population, pursuant to or in furtherance of a State or organizational policy to commit such attack;

10ס' 28(b) לחוקת רומא

11שם, ס' 25(3).

12No. ICC-01/09, p. 35 –  policy which has a civilian population as the object of the attack would be implemented by State or organizational action. Such a policy may, in exceptional circumstances, be implemented by a deliberate failure to take action, which is consciously aimed at encouraging such attack. The existence of such a policy cannot

be inferred solely from the absence of governmental or organizational action.”

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכל שפיט והרשות נתונה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על בנדיקטוס אל תדאג, עוד נפגוש אותך בהאג

  1. עדו הגיב:

    יש עוד פשע שהכנסייה עושה אבל הפעם לא במחשכים אלא בגלוי ולאור היום. בעוד אלפים נדבקים מדי יום באיידס בכל רחבי העולם מנהלת הכנסייה מלחמת חורמה כנגד אמצעי מניעה.
    הייתי מצפה שהאפיפיור יקום ויגיד משהו כמו 'הכנסייה דוחה כל יחסים שאינם נהנים מבירכת הנישואים הקדושה, יחד עם זה , מי שהחליט לחטוא ולמרוד בסמכות הכנסייה טוב יותר שלא יוסיף חטא על פשע וישתמש בקונדום כדי לא להעביר מחלות בנוסף לכל." לא נשמע לי כפירתי כל כך אבל אני לא נוצרי אז לך תדע…

    • Shir הגיב:

      זה אולי ישמע קטנוני, ואלוהים עדי שאני באמת לא מתכוונת להגן על הכנסייה הקתולית בימים כתיקונם, אבל: הכנסייה הקתולית היא גוף גדול. מאוד. והמסדרים שונים אחד מן השני (למרות שכולם אמורים לציית, בגדול, לצווי הותיקן). ויש מסדר אחד, המסדר האורסוליאני, שכבר כמה שנים טובות מציב קערות קונדומים ענקיות בכניסה למקומות מפגשיו באפריקה תחת הסיסמא "ירצו – יקחו. לא ירצו – לא יקחו".

      בכל מקרה, בשנים האחרונות הותיקן מראה יותר ויותר גמישות בנוגע לשימוש באמצעי מניעה. לא שזה מכפר/מתקן את העוולות שנעשו עד כה, כמובן, אבל עבור מיליוני מאמינים (וחשוב יותר – מאמינות, כי יש היום יותר קתוליות מקתולים), אלו בשורות חשובות.

  2. interspem הגיב:

    יש לי עדכון מעניין – מסתבר שבגלגול הקודם של הקריירה שלו כעו"ד פלילי בארגנטינה, לואיס מורנו אוקמפו (התובע הכללי בביה"ד בהפלילי בהאג) הגן על כומר שהואשם בעבירות מין:
    He has also defended some controversial figures, including the footballer Diego Maradonna, the former economy minister, Domingo Cavallo, and a priest accused of sexually abusing minors.
    כאן: http://news.bbc.co.uk/2/hi/americas/2965263.stm

  3. the other Dan הגיב:

    אחלה פוסט.
    ואני רק רוצה לציין:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s