מעשיי ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירת נשים?

א: הדבר הכי מרשים בשבוע האחרון זה שטוקבקים למדו להשתמש במושג "הדרת נשים" זה אדיר. באמת. זה מטורף. ואולי משהו דפוק אצלי, או שאני באמת לא יכולה להיות מרוצה, אבל איכשהו לא מסתדרים לי סדרי העדיפויות. קרו בסביבה עוד כמה דברים בשבוע שבו טניה רוזנבליט עלתה לאוטובוס.

ב: את לא מרגישה קצת כמו האנשים שמגינים על יצחק לאור או אוכפים חוקי צניעות בשייח ג'ראח?

א: קצת. אבל אז אני רואה בחטף את הכותרת "עיריות שיאפשרו שלטי הפרדה ייענשו", ומשום מה חושבת על אילת, ולרגע שואלת את עצמי האם ייתכן שבמשך כמה שעות שבהן לא קראתי חדשות קרה משהו מהפכני ועצום ומשמח. ורגע אחר כך אני מבינה שאני מסונוורת מהיומיום שלי, שמלא במתקני משמורת, סכנת התבוללות ונהלי גירוש, ושהם לא מתכוונים להפרדה גזעית.

ב: הפרדה גזעית זה ביטוי קצת חריף, לא? חוצמזה, איזו מין פמיניסטית את? יורקים על ילדות בנות שמונה, מקללים נשים באוטובוס, מצנזרים פוסטרים של אד"י, וזה מה שמטריד אותך כרגע? פליטיםאעלק?

א: קצת, כן.

ב: תראי, באמת, זה נוגע ללב מה שקורה באפריקה, אבל עניי עירך קודמים.

א: עניי עירך קודמים זה העיקרון שבשלו אני אמורה לדאוג לאתיופי מהפלשמורה שנמצא באדיס אבבה יותר מלאתיופי מהאורומו שנמצא במרחק שני רחובות, נכון?

ב: אורו-מה? ועם כל הכבוד, הם בכלל לא פליטים.

א: כן, הם לא כולם פליטים. זה קצת יותר מורכב, ומשום מה אנשים מתקשים לתפוס את כל העניין עם הגנה זמנית קולקטיבית.

ב: מזתומרת אנשים מתקשים לתפוס?

א: מחוץ לפייסבוק? חגי סגל נניח כתב כאן שיש להם אותו מעמד משפטי כמו לישראלי שרוצה ויזה לארצות הברית.

ב: נו, חגי סגל הוא לא אחד שהייתי מתווכחת איתו על מעמד משפטי. תגידי, הוא מהטרוריסטים ששוחררו בעסקת ג'יבריל או מהטרוריסטים ששוחרו בעסקת שליט?

א: מהטרוריסטים ששוחררו בעסקת טיעון[*].

ב: טוב, זה אחד שיודע איך להתמודד עם איומים. לפחות הוא לא מציע לטפל באיום האפריקאי כמו שהוא טיפל באיום הפלסטיני.

א: עם כל הדיבורים האלו על ה"איום האפריקאי", אני כבר לא בטוחה אם נשים הן הכושי של העולם או שכושים הם האישה של העולם.

ב: אל תגידי כושים, זה משפיל.

א: רגע – מותר להגיד שהם מפיצים מחלות, מותר להגיד "באנו חושך לגרש", מותר להגיד "סכנה קיומית", אבל אסור להגיד כושים?

ב: זה מעליב את האתיופים.

א: אוקיי, אז איך אני אמורה לקרוא להם?

ב: כמו כולם. בעיה דמוגרפית.

א: אבל אז איך מבדילים בינם לבין הערבים?

.

.

[*] חגי סגל לא שוחרר בעסקת טיעון. הוא קיבל שלוש שנות מאסר, ויצא אחרי שנתיים. קיצרו לו שליש על התנהגות טובה. הייתה אווירה של חנינות וכאלו. ואנשים עוד מבקרים את היד הקשה שנוקטות הרשויות בישראל עם חברים בארגוני טרור.

[**] ד. רצה את הכותרת הקודמת. יום אחד אצטרך אותה למשהו אחר ואתחרט שהקשבתי לו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה האישי הוא הפוליטי, הגירה, חפיפה חלקית בלבד למציאות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על מעשיי ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירת נשים?

  1. ד"פ הגיב:

    הגנה זמנית קולקטיבית? אני חושש שגם אני מתקשה לתפוס. בפרט, למה בדיוק הכוונה ב"זמנית"?

    • interspem הגיב:

      הגנה זמנית קולקטיבית –
      מדי פעם, בתקופות מסוימות ולמקומות מסוימים מגיע שטף של מבקשי מקלט מארצות שידועות כבעייתיות במיוחד, באופן יחסית גורף (כמו, נניח, אריתריאה). בגדול, הכרה במעמד פליט היא תהליך אינדיווידואלי, אבל במקרים האלו, אם המערכות במדינה לא מסוגלות להתמודד עם הליכים אינדיווידואלים ברמה סבירה וזמן לא ארוך מדי, וגם ככה יש יסוד סביר להניח שאי אפשר להחזיר את הבנאדם (על עיקרון אי ההחזרה הסברתי ברשומות אחרות מלפני כמה זמן, יכולה לקשר אותך), הולכים על קביעה גורפת שלא מחזירים אף אחד מאותה קבוצה למדינת המוצא. זה המעמד של אריתראים וסודאנים בישראל (רובם המוחלט של האפריקאים שנכנסים שלא כחוק דרך הגבול עם מצרים).
      זמנית – גם מעמד פליט הוא זמני – ההנחה היא שיום אחד המצב בארץ המוצא שלך יהיה כזה שמאפשר לך לחזור. אף אחד לא חושב שהפתרון האידאלי הוא שתישאר גולה בארץ אחרת לנצח. במקרה של הגנה קבוצתית, ההערכה היא שמדובר באיום ממשי וחמור *כרגע* שיזוז יום אחד בעתיד הנראה לעין (נציבות האו"ם לפליטים מכריזה שמבקשי מקלט ממדינות מסוימות זכאים להגנה כזו, אבל היא גם מכריזה מדי פעם שאזורים מסוימים כבר לא מצדיקים אותה – נדמה לי שחוף השנהב היה משהו כזה לא מזמן). לחלופין, אפשר להתחיל הליכים של בחינת בקשות מקלט אינדיוידואליות – ממדינות דפוקות מספיק, התוצאה כנראה תהיה שיכירו בו כפליט בכל מקרה, אם המטרה של ההליך היא גילוי המצב האמיתי (במידת האפשר).

      • ד"פ הגיב:

        תראי, המוני אירים נשארו בארה"ב – לא יודע אם לנצח, אבל לכמה דורות לפחות. כשמתגבשת קהילה, מה שנגרר במצבים שאת מתארת, תחושת הגלות היא לא בהכרח אותה התחושה. גולים כאלה הופכים עד מהרה למיעוט סתם. עד כמה שזכור לי, יש איזה קריטריון של עשר שנים? (אלא אם כן הם פלסטינים, ואז הם באמת פליטים לנצח).

        אז רגע, אם האו"ם תכריז שהמצב בסודאן הסתדר (עקב הכרזת המדינה הדרומית, נניח), תהיה לישראל זכות משפט בינלאומי לגרש את כל הפליטים משם? שוב, מי קובע את הזמניות?

        • interspem הגיב:

          א. קהילה: קודם כל, בעולם שלי, אם תיווצר עוד קהילה שבאמת מרגישה קשר למקום ולוקחת בו חלק – שתיווצר. חברות משתנות כתוצאה מהגירה, מקבלות עוד חלקים – וזה בסדר.
          שנית – קהילה שחיה במקום בו היא נמצאת יכולה לשמור על זיקה לארץ המוצא שלה, או לתרבות אליה היא מרגישה שייכות. שמועה שמעתי שיהודים, נניח, הסתובבו עם כמיהה לארץ זבת חלב ודבש גם אחרי יומיים-שלושה בגלות.

          ב. החזרה – כל זמן שהמצב לא בטוח, ואי אפשר להבטיח שאנשים לא יחוסלו או יעונו או יהרגו, אי אפשר להחזיר אותם – ההנחה שעומדת בלב העניין היא שחיים, חירות, ושלמות הגוף קצת יותר חשובים מאחידות דמוגרפית. אפשר לטעון שאם העסק מתמשך יותר מדי זמן, מוצדק לתת לאנשים מעמד קצת יותר ברור ויציב מפתרון ביניים – הרבה מדינות עושות את זה; מה ישראל תעשה – אני לא יודעת.
          מי מחליט? יש גופים בינלאומיים שחלק מתפקידם להעריך משברים וסכנות ברחבי העולם. נציבות האו"ם לפליטים, כאמור, יודעת להכריז על מצב סכנה כמו גם על יציאה ממנו. מאחר שהמטרה של הכלים האלו היא להגן על בני אדם ולא לערבב את אוכלוסיית העולם סתם כי זה נראה למישהו מגניב (וגם לא לפגוע אישית ובכוונה בישראל וביהודים – יש הרבה יותר פליטים במדינות אחרות), ומאחר שרוב מי שעוסק בזכויות מהגרים מסכים שבסך הכל המצב האידאלי הוא שאנשים ייקלטו בחברה חדשה או יחזרו לקודמת (ובכל מקרה, שהגירה יכולה להחליש את מדינת המוצא ולא רק לעצבן את מדינת היעד), אין עניין להחזיק אנשים במצב זמני עם זכויות חלקיות יותר מההכרחי.

  2. נעמה הגיב:

    נו באמת.
    אם היתה לך קצת הדרת כבוד נשית ולא היית פמניסטית ממורמרת שכזאת, היית מבינה שכבודו של כל גבר-גבר המחשיב עצמו כמלך נמצא פנימה בין הרגליים של אישה.
    "הַדְרָת נשים", לפיכך, מחייבת לשמור אותן מכל משמר הרחק מעינו של איזה כושי מזדמן שיחפוץ לחמוס את כבודן (ברברים!) ויפגע חלילה בזִקפה הלאומית אשר מתבטאת- איך לא- בגוף הנשי, ומסמנת אותו.

    הפרדה? הצחקת אותי.
    "המבדיל בין קודש לחול, חטאותינו הוא ימחול".
    אמן

  3. שי ל הגיב:

    לגבי המשפט "לא מסתדרים לי סדרי העדיפויות"
    נשים בניגוד לפליטים או לציבורים אחרים שמופלים הן אינן מיעוט. הן מהוות קבוצה שהיא חצי או רוב מהאוכלוסיה ומעצם טבעה משתייכת לכול הפלגים הקיימים וכך מגיעה ליותר מקומות ויותר אנשים נחשפים לבעיות האלו מאשר לבעיית הפליטים.
    למרות זאת בהרבה זכויות נשים נדחקות למקום אחרון במאבק כי יש דברים דחופים יותר. אבל תמיד יהיו דברים דחופים יותר, כי כמו במקרי פליטים מוות קודם למקום ישיבה. אבל יש לתת מקום בכל זאת גם לנושא הזה ובעיני אין שעה רעה לזה. תמיד אפשר לשאול למה עכשיו וזו שאלה חשובה. אולי דווקא בעת הק'צנה קל יחסית להתמקד במאבק נגד משהו שמופנה כלפי אחוז מאוד גדול מהאוכלוסיה ובניגוד לפליטים כזה שכול אחד מאיתנו מכיר באופן אישי או כה בעצמו.

    • interspem הגיב:

      כל מה שאת אומרת כמובן נכון.
      מעבר לזה, יש שני דברים אחרים שבכל זאת מפריעים לי. הבעיה העיקרית היא שכאן יש לי בעיה גם עם חלק גדול מהמאבק נגד הדרת נשים (שזה כבר באמת נושא לכתוב עליו בנפרד, אז בקיצור) – יש כאן מחאה מאוד מקיפה וחריפה, שקצת מתעלמת מהדיכוי שיש בצד שלה ועיוורת כלפיו, וכשהיא תירגע, ולא יהיו אוטובוסים נפרדים, אנשים מסיב יסתובבו בתחושה שהם ניצחו את השוביניזם ודיכוי אנשים, וכרזות בהן נראות נשים כמעט עירומות בתנוחות מיניות מופרכות ייראו כמו ניצחון על הדיכוי ולא כמו חלק ממנו.
      אז כן, כל המטרות של המאבק הזה (מלבד שנאת החרדים, שמלבה חלק לא מבוטל מהאש שלו) מוצדקות, אבל הייתי מעדיפה מאבק שמבוסס על הכרה אמיתית בזכויות נשים, ולא על עוד זירה במסגרת מלחמות הדת.
      דבר אחר קשור לזירות שבהם מתנהל מאבק ההדרה – כי להילחם נגד הפרדה באוטובוסים ובעד שירת נשים לא באמת דורש מאף אחד מהנאבקים לוותר על שום דבר שחשוב לו – זה אין כאן דרישה לשלם מחיר, אין כאן דרישה להכריע בין שני אינטרסים אמיתיים (כי הרעיונות של צניעות והלכה ומסורת לא באמת נתפסים כאינטרס לגיטימי במשחק הזה).
      הדבר האחרון, כמובן, והוא בשום פנים לא עונה למה שאת אמרת, הוא שבאופן מאוד אישי, הזירה שבה אני פועלת כרגע עוברת דברים גדולים מאוד, עם השלכות משמעותיות, והתחושה שדברים קורסים סביבי והעולם שותק, וכולם רוצים לדבר רק על צמד המילים החדש, בלי לנסות להצמיד לה הצדקות פוליטיות – היא מתסכלת.

  4. פינגבאק: משרד הפנים מגלה את אפריקה | Inter Spem et Metum

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s