סיבוב שני לחוק החרם?

אורי אורבך הוא אחד מהימנים החביבים עליי. חוצמזה, הוא כותב ספרי ילדים נהדרים.
היום אורבך כבר לא כותב ספרי ילדים
. במקום זה, הוא כותב הצעות חוק. עכשיו, למשל, הוא מקדם הצעת חוק לפיה ניתן יהיה לתבוע עשרות אלפי שקלים ממי שמסרב להופיע בהתנחלויות, ללא הוכחת נזק. יש עוד הרבה גלוגלים עד שהיא תעבור, אבל לגישתי הזמן לדבר על הצעות חוק הוא בשלבים המוקדמים שלהן, כשיש הרבה מקום לדיון ציבורי, התייחסות ושינויים, ולא אחרי שהן עוברות ונשאר רק להתמרמר (או לחגוג) בפייסבוק.

ראשית, חשוב לציין שהצעת החוק של אורבך אינה מוגבלת להתנחלויות, ותאפשר לתבוע גם מי שמסרב לספק תשתית אינטרנט לכפר ערבי בגליל, נניח. לישיבה מוזמנות מספר חברות שתחום עיסוקן הענקת שירותים שונים הכוללים התקנת תשתיות, כמו חברת החשמל, חברת בזק, חברות הגז, חברת הוט, חברת יס, ארגוני צרכנים1.

מלבד הגופים האלו, מוזמנת לישיבה מועצת יש"ע. מועצת יש"ע היא המועצה האזורית הגוף האזורי היחיד שמוזמן לישיבה. נחזור לזה בהמשך.

אז מה אומרת ההצעה?
מתוך דברי ההסבר להצעת החוק
:
לאחרונה הסתבר כי קיימת תופעה של הפליה על בסיס מקום מגורים
. גופים שונים שעיסוקם בהספקת מוצר או שירותים ציבוריים מפלים קבוצות רחבות באוכלוסיה בהספקת המוצר או השירות הציבורי על בסיס מקום מגוריהם. לעתים השירותים או המוצרים כלל אינם מסופקים לאותן אוכלוסיות, המתגוררות באזורים מסוימים, דוגמת היישובים היהודיים ביהודה ושומרון או הכפרים הערביים באזורים הפריפריאליים, ולעתים השירותים והמוצרים מסופקים למתגוררים באזורים אלה, אלא שדרישת התשלום עבורם גבוהה מזו הרגילה2.

ראשית, הסבר קצר על חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים, ובכניסה למקומות בידור ציבוריים (להלן "חוק איסור הפליה"), וכמה נקודות חשובות.

החוק הוא חוק חדש יחסית, משנת 2000 (אפילו יותר צעיר מהחוק למניעת הטרדה מינית!). הוא אוסר להפלות בקבלת מוצרים ושירותים שונים על רקע עילות שונות, בעיקר עילות הפליה מסורתיות (כמו דת גזע ומין), אבל לא רק (כולל למשל השתייכות מפלגתית, או הורות). לאחרונה אפילו הוסיפו לו עוד כמה עילות. כשמישהו תובע מועדון שסירב להכניס אותו בגלל שהוא מזרחי3, למשל, הוא תובע על בסיס החוק הזה.

החוק מגדיר שירותים ציבוריים כ"שירותי תחבורה, תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור, תיירות ושירותים פיננסיים, המיועדים לשימוש הציבור". גם שירותים שאינם בתשלום נכללים במסגרת החוק: "לענין חוק זה, אחת היא אם העיסוק נעשה למטרת רווח או שלא למטרת רווח ואם נגבה או לא נגבה תשלום תמורת הספקת המוצר או השירות הציבורי, הפעלת המקום הציבורי, מתן הכניסה למקום הציבורי או מתן השירות במקום הציבורי."

החוק כולל גם עבירה פלילית שבצידה קנס על הפליה כאמור וגם עוולה אזרחית, בשלה אפשר לתבוע (ולקבל) פיצויים של עד 50 אלף ש"ח בלא הוכחת נזק.

מאפיין חשוב נוסף של החוק הוא קיומן של חזקות הפועלות לטובת התובע (כלומר, מרגע שהוכחה עובדה מסוימת, ביהמ"ש יאמץ הנחה שהייתה הפליה, כל עוד לא הוכח אחרת). חזקות אלו מתעוררות כשהתובע הוכיח כי:

"הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3;

(2)  הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;

(3)  הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה."

במצב העניינים הרגיל, תובע צריך להוכיח את כל העובדות הרלוונטיות לתביעתו. העברת נטל ההוכחה לנתבע הוא חריג. מדי פעם, המחוקק מאמץ חריג כזה במצבים בהם ניסיון החיים מצביע על קיומו של מצב דברים מסוים ("אם ראינו X כנראה שקרה Y"), שאינו תקין, וקשה יותר להוכיחו. החשיבות שלו להפליה בשירותים ומוצרים היא בכך שקיים קושי מיוחד להוכיח מדיניות שיטתית של הפליה, אבל לא מאוד מסובך להראות שהלכתי למועדון עם שני חברים בהירי עור ויפי בלורית ותואר, הם נכנסו ואני לא. הנתבע עדיין יכול להוכיח שפעולתו לא נבעה מהפליה והיו לה טעמים לגיטימיים כלשהם (למשל, ששני החברים שלי עמדו בתור בשקט כמו ילדים טובים ואני איימתי על המאבטח).

הדבר האחרון שנגיד על החוק הוא שהוא מאפשר תביעה על ידי גוף שעוסק בהגנה על זכויות אנשים מהסוג שאסור להפלות לפי החוק (אבל אם נפגע אדם ספציפי, מותר לתבוע רק בהסכמתו).

וחזרה להצעה של אורבך:

המבחן שאורי אורבך מציע להפליה הוא "מבחן המרחק הדומה" – אם הסכמתי להעניק שירותים ליישוב X הנמצא במרחק כארבעים קילומטר מתלאביב, וסירבתי להעניק אותו השירות ליישוב Y הנמצא באותו מרחק, חזקה שמדובר בהפליה. המבחן הזה אומר, למשל, שמי לא מכיר בקיומם של אזורים הנמצאים מחוץ לתלאביב רבתי (כמו כל תלביבי מצוי), ומתעלם מכל הפריפריה במידה שווה, יכול להמשיך – החוק לא יתייחס אליו.

מתי החוק כן רלוונטי?
דוגמא אחת שאורבך מעלה היא תושבי כפר ערבי
. עולה השאלה באילו מקרים ישפיע החוק על תושבי כפר ערבי – נראה שאם ניתן להראות שמישהו מוכן לפעול במצפה היהודי השכן, ומסרב להעניק שירותים לתושבי הכפר, באופן עקרוני אפשר לטעון שמדובר בהפליה גזעית או דתית (מעניק השירותים יוכל לטעון שמדובר בהבדל רלוונטי הנובע, למשל, מתשתיות שונות בין היישובים – אבל הטיעון הזה יהיה בתוקף גם אחרי התיקון).

דוגמא אחרת שאורבך מציין התנחלויות בגדה המערבית (או "יישובים יהודיים ביהודה ושומרון"). בהתחשב בעובדה שנציגי היישובים היחידים שהוזמנו לדיון בוועדה הם נציגי מועצת יש"ע, נדמה לי שאפשר להניח שהם נתפסים כגורם המשמעותי באמת לעניין.

נראה גם שדי ברור שעיקר היעד של החוק הוא לא מסעדות ובתי קפה שמסרבים לתת למתנחלים להיכנס לבלות בהם, אלא גורמים שונים שמסרבים להגיע להתנחלויות. לצורך מתן שירותי תרבות ובידור, נניח.

יש בחוק הזה מאפיינים מסוימים שמזכירים את חוק החרם, אבל יש כמה הבדלים משמעותיים. ראשית, הוא לא מחייב קריאה פומבית להטלת חרם על מקום מסוים. כל מה שהוא מחייב זו הוכחה שמישהו סירב להעניק שירותים בהתנחלות בגלל שהיא התנחלות. הוא גם לא דורש התייחסות פומבית ל"אני לא מוכנה להופיע שם כי זו התנחלות" – מספיק להראות שאותו גורם מוכן להעניק את שירותיו ביישוב אחר הנמצא במרחק דומה. נניח, לשם ההמחשה, שאין למישהו בעיה להופיע בעיר שמרחקה קצת מעל 40 ק"מ מתלאביב, אבל יש לו בעיה להופיע בעיר אחרת, דרומית מזרחית ממנה (נקרא לה א'), המצויה במרחק דומה – הרי שקמה חזקה שהוא מפלה את העיר א', ועלול לשלם פיצויים של עד 50 אלף ש"ח ללא הוכחת נזק. הוא לא צריך להוציא את דיבת העיר א' רעה, הוא לא צריך לקרוא לאחרים להחרים אותה, הוא לא צריך להגיד דברים לא יפים בעולם – מספיק שהוא מסרב להגיע.
אני לא לגמרי בטוחה, אבל נדמה לי שעם קצת מאמץ ורצון טוב, ניתן יהיה למצוא בישראל תאגיד או שניים שישמחו להגיש תביעות נגד גורמים שונים המחרימים התנחלויות, כך שאפשר להעריך מה יהיו ההשלכות המעשיות לחוק כזה, אם יעבור.

1מתוך תיאור הישיבה באתר הכנסת, כאן, http://www.knesset.gov.il/agenda/heb/vaada.asp?vaada=3 , ליום 6/3.

2עמ 1 לנוסח ההצעה, דברי ההסבר. ההצעה של אורבך תכונה להלן  "הצעת החוק" או "ההצעה".

3דוגמא בזכר בכוונה – כל התביעות שאני מכירה על רקע זה הוגשו על ידי גברים (למרות שייתכן בהחלט שקיימות אחרות שלא ידוע לי עליהן). השאלה האם מועדונים מפלים ספציפית גברים כהי עור היא שאלה מרתקת ויכולה להיות יופי של דוגמא לדיונים על הפליה כפולה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכל שפיט והרשות נתונה, כיבוש נאור. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על סיבוב שני לחוק החרם?

  1. נעם הגיב:

    למיטב ידיעתי מועצת יש"ע היא לא מועצה איזורית/מקומית, אלא גוף לא רשמי שמאגד את המועצות האיזוריות (גוש עציון, בנימין וכו') בשטחים. כמו מרכז השלטון המקומי, שהוא לא גוף רשמי אלא גוף שיצרו ביניהן הרשויות המקומיות, רק עם אוריינטציה לשטחים, מימון הרבה יותר גדול, וקמפיינים תעמולתיים בקנה מידה שלא היה מבייש מועמד לראשות ממשלה.

    • interspem הגיב:

      די בטוחה שאתה צודק, ועדיין, לא היה שום גוף לא רשמי שמאגד מועצות משום מקום אחר.
      בנוגע לאוריינטציה ומימון – נו, נדמה לי שזה נוגע ישירות לפסקה האחרונה שלי…

  2. פאסט סימפל? הגיב:

    ואת, תומכת או מתנגדת?

    אני סבור שכל עוד לא מדובר במונופול או בגוף ששילם למדינה זיכיון ומחוייב לספק שירות על פי תנאי הזיכיון (חברת חשמל, בזק, הוט וכיו"ב), מותר לי לא לספק שירות מאיזה טעם שאני רוצה (כן, גם אם הטעם הוא, הם "יהודים", "אתיופים" או ערבים). זה לא יפה, אבל לא צריך להיות פלילי. וכן, אני אומר את זה בתור גבר לבן אשכנזי שגר בתל אביב, אני יודע שזה פוגע לי בפרספקטיבה.

    אם אני צריך לנחש, אם החוק הזה עובר, לתושבי מזרח ירושלים יהיו הרבה יותר עילות לתביעה מאשר לתושבי ההתנחלויות. הסיעות הערביות תומכות בחוק?

    • interspem הגיב:

      אני לא מותחת ביקורת על חקיקה (פוטנציאלית) של הכנסת, רק מציינת שהיא קיימת.
      בנוגע לאפליה, שאלה מרכזית היא מי סובל ממנה – חלק מהבעיה בעילות "קלאסיות" (כמו גזע, מין, דת) היא החשש שאותה קבוצה תופלה שוב ושוב ושוב, בכל מקום. אם שליש מהמועדונים בתלביב היו מפלים אתיופים, שליש היו מפלים מרוקאים, ושליש היו מפלים אשכנזים, זה לא היה נחמד אבל לכולם היה לאן לצאת, והם היו דפוקים במידה שווה. אם מי שמופלים הם תמיד השחורים, ואם יש יותר אפליה במגזרים מסוימים (נניח, מועדונים בפריפריה או מועדונים שמנגנים טראש), יש פגיעה ישירה באדם.
      האיסור מלווה בפגיעה די מינורית בבעל העסק, אם בכלל – לא מדובר בשירות אישי (מי יגור איתי בבית או מי יטפל לי בחתול), אלא ב"מי הם מאות האנשים שנמצאים במועדון שלי ואין לי שום מגע איתם". ליברליזם נכשל כאן בענק במבחן תועלתני פשוט.

      מזרח ירושלים היא סיפור מסובך מאוד – הרעיון שלך יכול להיות מעניין תיאורטית, אבל אין לו שום בסיס במציאות (בעיקר כי הלכריע בו יהיה מסוכן מדי).

      • פאסט סימפל? הגיב:

        אני משער שאת לא מותחת ביקורת בגלל עבודתך?

        מועדון שהיה בו מקרה אלימות, נסגר בצו משטרתי, זה לא מקרה נדיר. אם יש בו מקרי אלימות תכופים, כנראה שהציבור יימנע מהכניסה אליו, שני המקרים הם פגיעה מהותית בבעל העסק. אם יש אוכלוסייה המועדת יותר לאלימות, ובואי נודה על האמת יש (גברים יותר מנשים, צעירים יותר ממבוגרים, חבורות יותר מבודדים, אתיופים יותר מאשכנזים…), יכול להיות שלבעל העסק, שווה לסנן אותם (לא בטוח אגב שזאת החלטה נבונה, הרבה מקומות לא מסננים).

  3. ronena הגיב:

    עם הבאת את טיעון ההבדלים בשתשתיות כטיעון רלוונטי-גנרי עבור המקרה של כפר ערבי, אי אפשר להביא את הטיעון הביטחוני כטיעון-רלוונטי-גנרי נגד הענקת שירותים בהתנחלויות?

    • interspem הגיב:

      לא לגמרי בטוחה אם מישהו יעלה את טיעון התשתיות, אבל זו נראתה לי כמו דוגמא סבירה.
      ביטחוני – תצטרך להראות בסיס סביר לטענה שמסוכן לך להיות בהתנחלות במידה שמצדיקה התייחסות, או שזה מסוכן בצורה משמעותית יותר מתלביב. זה יכול להיות נכון, אולי, על שני קרוואנים על גבעה, או על אמצע חברון (ואני לא בטוחה שהמדינה או בתי המשפט יסכימו לתת גיבוי רשמי גם לטענה הזו). זה בטח לא יעבוד במקרה של עיר שיש בה תיאטרון ומכללה.

  4. יונתן הגיב:

    ככל שהחקיקה הזו תיושם באופן שיוויוני גם על כפרים ערבים בגליל או בדואים בנגב, אני באמת לא רואה בעיה איתה. להיפך, אני חושב שמדובר על דבר חקיקה ראוי, חכם והמציג פתרון ומבחן אלגנטי ביותר…

    • interspem הגיב:

      שאלה אמיתית: מה לדעתך זה מוסיף עבור כפרים ערבים ובדואים שלא ניתן היה להשיג קודם דרך העילות של גזע ודת?

      • יונתן הגיב:

        את כל התשתיות שיכולה לקבל האחזות קרקע בלתי חוקית.
        אם מקודם ניתן היה להתנער מהטיעון שהיישוב X לא זכאי לשירותים כי הוא לא חוקי מבלי להיכנס לתנאי הסף של גזע ודת, עתה, כאשר השירותים מסופקים לישוב Y, שהוא לא חוקי בעצמו, והוא באותו מרחק גיאוגרפי מ-X, יש חזקה של אפליה.

        • interspem הגיב:

          כאן גם עולה השאלה האם צריך שיתקיים דמיון בשני התחומים (כלומר – יישוב Y צריך להיות גם לא חוקי וגם באותו המרחק).
          שהיא, כמובן, שאלה טכנית שמעניינת משפטנים קטנוניים, ושולית לשאלה המעשית והמהותית "האם יש בית משפט בישראל שייקבע שדין אל עראקיב כדין גבעת אסף?"

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s