העם הפלסטיני שואף לחופשי, אל תקחי את האונס באופן אישי

1

באביב 2010 "סולידריות שייח ג'ראח" החליטה להקים משטרת צניעות (לרמוז בעדינות לבחורות על הלבוש הראוי בשכונה, לנזוף בכאלו שהגיעו בלבוש לא הולם2 וכאלו). התנועה חטפה על הראש, ובצדק. בתגובה, היא בחרה לקרוא למי שמתחו עליה ביקורות "פמיניסטיות של גופיות ספגטי", ולהאשים אותן בכך שזכותן ללבוש חצאית מיני חשובה להן יותר מהמאבק בכיבוש. ולהיעלב. מאוד.

כמה חודשים אחר כך, במסגרת האשמות על טיוח תלונות על הטרדות מיניות (ולפחות האשמה אחת על אונס שככל הנראה באמת הייתה מופרזת ולא נכונה), היא דיברה על

"מסע ההכפשות המובל בידי קבוצה מצומצת של בלוגרים ובלוגריות בעלות אג’נדה מפוקפקת פוגע לא רק בפעילות נגד הכיבוש בשייח ג’ראח ובמקומות אחרים אלא גם באמינותה ומהימנותה של התנועה הפמיניסטית בישראל.3"

באמצע היא הספיקה לפרסם בעמוד הראשי מאמר סקסיסטי כזה או אחר (שאכן פורסם לראשונה בתקשורת קצת יותר מיינסטרימית), לארגן פאנל על טהרת המין הגברי (ונורא נורא להיעלב מביקורות), ולהסתפק בכך שבין הפעילות המרכזיות בתנועה יש כמה וכמה נשים, אז זה כנראה חיסון ומענה להכל.

אבל מאז עבר המון זמן, והתנועה שמוכרת את עצמה בתור "סולידריות" כבר מזמן לא הפגינה שוביניזם, מיזוגניה, וחוסר הבנה מוחלט במשמעות של "סולידריות" שחורגת ממאבק משותף ליהודים וערבים.

אז היא מריצה קמפיין שמבוסס על דימויי אונס כדי להסביר את ההתנגדות לפינוי מגרון (“מגרון עמוק"; “תשתקו, תתכופפו ותבלעו. אתם הרי יודעים שאתם רוצים את זה.”). כי לא הספיק לנו סקסיזם למען בעלי חיים.

תחזית: גם הפעם, יהיה רעש. גם הפעם, כמה גברים כועסים בשנות העשרים והשלושים לחייהם, עם חולצות בשחוראדוםלבן יגידו כמה דברים נזעמים על "האעלק פמיניסטיות האלו", ועל זה שרודפים אותם כי הם פועלים נגד הכיבוש, ושגורמי ימין מנסים לפגוע במאבקם הצודק והמוצלח. יהיה יותר רעש, והם יורידו את הקמפיין, ושוב יתנצלו בלי להבין מה הם שוב עשו לא בסדר. רק שנמשיך לבוא בימי שישי. ונמשיך לבוא בימי שישי, אבל שוב תרד קצת הנוכחות הנשית בהפגנות בשישי בצהריים, כי ראבאק, סולידריות זה לא רק עם ערבים, ומקומות שבהם אף אחד לא סופר אותי יש גם בלי לנסוע עד מזרח ירושלים. ושוב יהיה שקט. עד העונג הבא.

אז בכנות – בואו נתחיל מלהוריד, מיד, את השקר היומרני של "סולידריות" מהתנועה הסקסיסטית והמיזוגנית הזאת. לא אכפת לי מה אתם עושים נגד הכיבוש וכמה מהר תביאו את השלום. פשוט לא אכפת לי. סולידריות זה עוד משהו מעבר ל"כמה אנשים משתפים פעולה במאבק אחד". לשלב שבו אתם סופסוף מנסים לחשוב לעומק איך אתם נופלים כל פעם מחדש לטעות הזו נגיע אחר כך – כנראה שכמה נשים שהן פעילות מרכזיות זה לא מספיק. גם למסמס ישיבות שמנסות להתמודד עם שוביניזם וסקסיזם לא ממש תורם לעניין, אגב.

אונס הוא לא כלי שיווקי לגיטימי. לא למטרות מסחריות, לא למטרות עקרוניות, לא לסיום הכיבוש, לא למחאה נגד מדיניות הממשלה. הוא לא כלי לגיטימי. זה עד כדי כך פשוט.

עדכון: "סולידריות" שייח ג'ראח פירסמה הבהרה ומשהו שהם כנראה רואים בו התנצלות, שזו לשונה:

חברים, הפוסטר על מגרון שעלה כאן לפני שעה נמחק לאחר התלבטות לאור מספר בקשות בהערות. מצד אחד, אין סיבה לא להסיר פוסטר שפוגע ברגשותיהם של אחדים. מצד שני, לעיתים הרגישות הזו מצרה את אמצעי הביטוי הפוליטיים של המחנה שלנו והופכת אותנו מצודקים לצדקנים. אבל אנחנו מסכימים שאין טעם להסיט את תשומת הלב מהביקורת על שערוריית מגרון.

ובכן, "חברים" – לא.
"פוגע ברגשותיהם של אחדים" (ועוד אחדים "צדקנים"!) זו התנערות מאחריות ושומדבר מעבר לזה – זה לא שאתם מבינים שהייתם לא בסדר (ו"לא בסדר" זה האנדרסטייטמנט של העשור ל"חשבנו למכור את עצמנו באמצעות אונס. מה, לא חזק?"), זה שפשוט כמה נקבות צדקניות ואובר-רגישות מצרות את אמצעי הביטוי של המחנה שלנו ומפריעות לנו להיות צודקים. הדבר היחיד שמפריע לכם להיות צודקים הוא העובדה שאתם טועים.

וגוף שמקדם את המטרות שלו על חשבון קרבנות אלימות מינית צריך לקבל בדיוק את אותה התגובה שהייתה מקבלת חברה מסחרית על זה – פנייה למממנים. פנייה למשתתפים. פנייה למפרסמים. פנייה לשותפים ושותפות. בלי נשים בהפגנה הקרובה. ואם עדיין יש שם גברים שהמילה "סולידריות" אומרת להם משהו – גם בלעדיהם.
ביטול פעולות משותפות. ביטול פאנלים משותפים. אפס סובלנות, אפס סולידריות.

ולספר ל"סולידריות" שאנחנו עושות את זה.
מתוך אידאולוגיה.
.

.

1מצטערת על הניצול החוזר של "האונס" מ"מאמי" בכותרת – זה היה נחוץ, הפעם.

2מעדויות מגוף ראשון, לא משמועות, כן?

3ציטוט מדויק מאתר התנועה – הקטע הזה נמחק אחר כך. הבלוגרים עם האג'נדה המפוקפקת היו כמה מהמתנגדים העקביים לכיבוש, אגב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אל תקרא לי מותק, האישי הוא הפוליטי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

64 תגובות על העם הפלסטיני שואף לחופשי, אל תקחי את האונס באופן אישי

  1. מרים הגיב:

    שפתיים ישק. לו ידעו הסולדאריים משני הצדדים כמה נשים נדחות מהמאבק הזה, לנוכח הדרישה (הגלויה והסמויה) להמתין עם המאבק בעוולות האיומות נגד נשים, עד לסיום אלה שקשורות לסכסוך בין "העמים" (המרכאות משום שאיש אינו טורח להגדיר את מקומן/ם של גברים-נשים בסכסוך הנ"ל, בזירה זו אין חלילה הדרת נשים ולטעמם של הגברים בכל צד העמים כולם נלחמים זה בזה, נשים וגברים שכם אל שכם בנשים וגברים של הצד השני. יותר נוח ככה).

  2. אלון הגיב:

    " ואם עדיין יש שם גברים שהמילה "סולידריות" אומרת להם משהו"

    במה המשפט הזה שונה מהסיטואציה "האשכנזית" שהתלוננת עליה רק לפני כמה ימים?

    \\ללא כוונה לפגום בחשיבות הפוסט עצמו, כמובן, ובחשיבות העצומה שיש לפן הפמיניסטי של כל מאבק לשינוי כיום\\

    • interspem הגיב:

      המשפט הזה כנראה באמת לא ברור, ואני מתנצלת על הפגיעה –
      אני לא מתכוונת שאין בנמצא גברים פמיניסטיים, או גברים המפגינים סולידריות כלפי נשים. אין ספק שהזדהות אידאולוגית חשובה (לי, לפחות) יותר מהשתייכות מגדרית או אתנית.
      מהרקע שלי עם שייח ג'ראח, היה מובן מאליו שהגיע הזמן שההפגנות האלו יתרוקנו מנשים, ממגוון סיבות, אבל אין ספק שאין התאמה בין "נשים" לפמיניזם, ואני מודה לך על ההערה.

  3. Ran הגיב:

    יש הבדל בין קמפיין שאומר, מאז שהוא נהיה צמחוני הוא אונס אותי ואני אוהבת את זה, לקמפיין שטוען שמתנחלי מיגרון משולים לאנסים. הקמפיין הראשון מרמז שאונס זה בסדר, השני בבירור מניח שאונס זה נורא, ומשווה משהו אחר לאונס.

    במקרה הראשון זה ברור למה זה מקומם, בשני זה לפחות דורש הסבר.

    • interspem הגיב:

      חוששת שאני לא מסכימה –
      הטענה שמשהו שבבירור אינו כמו אונס (מלבד העובדה שהוא "לא חוקי", כנראה) הוא כמו אונס, ושימוש באונס כאמצעי לשיווק, לא משנה של מה, לא נראית לי כמו משהו שצריך להסביר למה הוא רע. להגיד שמה שהמתנחלים במגרון עושים לאזרחי מדינת ישראל, או מי שלא יהיו שהפוסטר הזה מדבר אליהם, הוא כמו אונס – כן, זה רע. לא רק כי זה שימוש במיניות אלימה ופוגעת כדי למכור משהו. כי זה יחס מופרך ומקומם ל"אונס".

      • דובי הגיב:

        ראוי להזכיר שלמילה "אונס" יש עוד משמעויות מלבד "כפיית יחסי מין". למעשה, המשמעות שלה היא רק "כפייה". לא הייתי רוצה להעלים לחלוטין את השימוש במילה אונס במשמעותה המקורית.
        כדי להבהיר – כאן בפירוש לא מדובר על "סתם" שימוש במילה אונס, ולכן ההערה שלי אינה מתייחסת לקמפיין הזה. בעצם, כשחושבים על זה הם אפילו לא משתמשים במילה אונס – הם סתם רומזים לאונס באופן דוחה.
        אז, לסיכום: הקמפיין הזה דוחה ורע. אבל זה לא אומר שאסור להשתמש במילה "אונס" בשום הקשר פרט לזה המיני.

        • interspem הגיב:

          תודה.
          אני מסכימה לגמרי עם הניתוח הלשוני, אבל תוהה בנוגע למשמעות המעשית שלו – ל"שואה", נניח, יש משמעות מקורית המדברת על אסונות באופן נרחב, ושאינה מוגבלת לאירופה בראשית שנות הארבעים. מבחינת שימוש בשפה, כנראה יהיה מדויק לחלוטין לתאר קשת רחבה של אירועים כ"שואה", לרבות אירועים אקטואליים ופוליטיים. נדמה לי שיהיה קצת תמים לבחור בביטוי הזה תוך התעלמות מהקונוטציות המיידיות שהוא מעורר, בכל משלב שהוא.
          נכון, "אונס" זו "כפייה". לו משה קצב, נניח, היה אומר ש"אונסים אותו לחתום על עסקת טיעון", אני בספק אם מישהי מאיתנו הייתה מגינה על האמירה הזו באמצעות מילונים.

      • adistav הגיב:

        רגע, רגע רגע. למה "לא נראית לי כמו משהו שצריך להסביר"? אם אנשים לא מסכימים או לא מבינים, כנראה שצריך להסביר, לא?

        הרי, זה לא שאנחנו מדברים על פעולות, אנחנו מדברים על מילים, על שיח. ואפילו לא שיח שמזלזל באונס (כמו ש-Ran הראה). אם יש פה בעיה, היא עקיפה. זה אולי חשוב, אבל זה לא מובן מאליו.

        אלא אם כן, זה אחד מהאירועים האלה שכולם צריכים מיד לקפוץ גבוה כמה שיותר מהר ולהביע זעזוע, כדי להפגין את דביקותם האידיאולוגית, וכדי לראות מי לא קופץ. ואז באמת לא צריך להסביר, כין פשוט אין הסבר. אבל מהרושם הזה אנחנו הרי רוצים להימנע.

  4. פינגבאק: בשביל הסולידריות « קרוא וכתוב

  5. מפגינה הגיב:

    רק להבהיר שההפגנות בשייח'-ג'ראח ממשיכות להתקיים מידי יום שישי, והן מאורגנות על ידי תושבי שייח'-ג'ראח ולא על ידי סולידריות. כך שאי-הגעה להפגנות קטנות אלו אינה הבעת סולידריות או חוסר סולידריות עם פוסטר של סולידריות שיצא לאחרונה שהיו בו תכנים פוגעניים.
    חבל שנשים וגברים יוותרו על ההפגנות הללו (שמי שהיה בהן בחודשים האחרונים יודע עד כמה הן צנועות ומנסות להמשיך להתקיים) בגלל שחושבים שזה של אירגון זה או אחר. זו התארגנות של תושבי שייח'-ג'ראח וכולן וכולם מוזמנות ומוזמנים להגיע.

    • זה נחמד שתמיד נמצאת האישה שתגונן על הקבוצה שפוגעת בה. היו בארה"ב עבדים שהתנגדו לביטול העבדות, הידעת? במשבצת הזו את יושבת.

      • מפגין הגיב:

        חנה קראת את מה שכתבה מפגינה לפני שהגבת? ה"מפגינה" לא מגינה על "סולידריות" בשום צורה ואופן אלא היא מבהירה שאין שום קשר בין תנועת "סולידריות" להפגנות שמתקיימות כל יום שישי בשייח ג'ארח,

      • האמת כואבת הגיב:

        לחנה שלום,
        התשובה שלך מוכיחה שלגברים/פשיסטים/פושעים אין אקסקלוסיביות על האלימות.
        האם האויב שלך הם מפגיני שיך ג'ארח?? האם הזדהות עם שיך ג'ארח מפחיתה/פוגעת במאבק הפמיניסטי?? הצורך שלך בהכפפת דעתה של אחרת שלא מסכימה איתך ב 100% אלא רק ב 96% מעידה כאלף עדים על זה שהמאבק האישי שלך אינו אלה קרדום לחפור בו וביום המחר כאשר (הלוואי) יגיע השוויון בין המינים את תמצאי מאבק אחר כדי להשתמש בו לתיעול האנרגיות השליליות.
        המאבק בנגזרות הרוע בנפרד יכשל אבל לאנשים כמוך זאת ממש לא בשורה רעה כי זה מבטיח מאבק עד סוף הימים.

      • פאסט סימפל? הגיב:

        תגובות כאלו מוציאות לפמינסטיות שם רע…

        איפה היא הגנה על מי שפוגע בה?

        טוב שלא כתבת "היו גם יהודים שתמכו בהיטלר, הידעת? במשבצת הזאת את יושבת", זה היה ממש מכת מחץ…

      • חבר'ה, זה שתתקפו אותי אישית (ניסיון עלוב, לא באמת תצליחו) לא ישנה את העובדה המרה שאתם משקרים במצח נחושה: סולדיריות שייך ג'ראח מחוברת להפגנות בשייך ג'ראח ואחרות, יש הטרדות מיניות, הדרישה בזמנו לבנות להגיע בלבוש צנוע חשפה פרופיל מיזוגני מכוער שאין מייקאפ שיכול לכסות את פגמיו, וכן – סולדיריות, כמו גם תנועות "שמאל" רדיקליות אחרות שעוסקות דה-פאקטו בהדרת נשים ובתיעדוף זכויות אדם (שזה אוקסימורון למאבק זכויות אדם שאתם מתיימרים לייצג), צריכה להתפרק. אתם לא שמאל, אתם לא מייצגים אותי כאשת שמאל ואתם מעמיקים את הכיבוש כי יש לכם תפקיד מהותי בו – להיות אלו שמחד עושים רעש ומצטלמים ככח התנגדות, ומאידך משתפים פעולה עם המנגנון הפטריארכלי שתפקידכם בתוכו הוא של התנגדות. בתוכו, לא נגדו. זה ברור שאתם משבחים את האנשים הנפלאים מדי פעם – זה הרי כמו בחסמבה, כח הקבוצה ואווירת המאבק המשותף. לצערי שני זרמי השמאל הללו לא עברו מעולם לשלב תודעתי בוגר, אתם עדיין בתקופה האינפנטילית שבה יש חסמבה מימין וחסמבה משמאל. שניכם אותו דבר, אין הבדל, אתם ומתנחלי מיגרון למשל. ואותה מיזוגניה.

        האלטרנטיבה שלכם הוא בדק בית מוחלט – תקנון מחמיר שעניינו הפסקת ההפגנות בכל מקרה של חשד לפגיעה בנשים, והסגרה למשטרה של המטרידים גם אם הם "הנכבש" המורם מעם. כמו כן – חשיפה מידי לאור ולציבור של האמת, שאני ואתם יודעים אותה היטב. יש הטרדות בהפגנות בשטחים, ע"י פלשתינאים, אין מעשה נחרץ וחד משמעי להפסקתן אלא סוג של "להכשיר את המוטרדת", אין פרסום בולט בכל האתרים שלכם שמזהיר (כמו אזהרות של משרד הבריאות על קופסאות הסיגריות) נשים שהגעה להפגנות עלולה לחשוף אותן להטרדות מיניות. כשזה יהיה, תחזרו אלי ואשנה אולי את עמדתי. עד אז – אין לכם מקום בחברה שמכבדת את עצמה, והערכים שלכם לא מחזיקים מים אם אין הפגנות לפחות באותו סדר גודל נגד מטרידים בהפגנות. לגבי ה"טועה" שועה בקמפיין הזה – זה תירוץ כל כך עלוב, שאין בכלל מה להתייחס אליו. אבל בגיל 8 המנטאלי קשה לקחת אחריות, אה? אז צאו להפגין, יש אקשן, יש גז, יש מה לספר בפאב בשישי בערב – מה אכפת לנו מהבנות? שתתחשלנה.

  6. פינגבאק: מיליארד טועים | חנה בית הלחמי

  7. queerolla הגיב:

    פוסט מעולה וחשוב ותודה עליו.
    לכל הדברים שאמרת הייתי שמחה להוסיף בלהזכיר את כמויות ההמופוביה שנשפכת מהפוסטרים הללו.
    דוחה זאת לא מילה חזקה מספיק בשום מקלדת.

  8. פינגבאק: וזלין « m0rebutter

  9. ליטל מ. הגיב:

    נדמה לי מישהו לא מזמן, כנראה שיהודה בלו שהבלוג שלו עוסק בעיקר במעשי אונס וידוע כאמין (גם היחיד שמפרסם שמות מזוהים) לפרשיות אונס שקורות בארץ ושלא מדווחות בתקשורת הממסדית מספר בפירוש על פרשת כמעט אונס בשייח ג'ראח שטויחה. פשוט מחריד.

    • interspem הגיב:

      ככל שזכור לי, ההאשמות במקרה ההוא היו קצת מופרזות (הטרדות מיניות שטויחו ככל הנראה כן היו, אונס לא – יצא אז מכתב של רוני אלוני סדובניק שהיה מוגזם), אבל אשמח לתיקונים בעניין.

      • דובי הגיב:

        יהודה בלו ידוע כאמין רק לעצמו (ואני מוכן להתערב שהוא עצמו כתב את התגובה של "ליטל", ולו בשל הערת הסוגריים "שלה"). הוא שקרן פאתולוגי.

      • ג'ניה הגיב:

        עניין האונס עלה למיטב זכרוני בתגובות בבלוג החברים של ג'ורג' שבו אשה אחת טענה שבתה נאנסה בזמן שהתארחה אצל פלסטינים במהלך אחת מהפעילויות הפוליטיות שלה . הובאה גם דוגמה לפעילה מח"ול שעברה תקיפה מינית אך לא דווחה על כך לישראל מסיבות פולטיות . אין לי ידע עם המקרה נכון או לא נכון אבל בהתחשב בכך שמוטו הרשמי של רבות ממי שמזדהות עם סולידריות ומזהות את עצמן כפמינסטיות הוא להאמין לכל מתלוננת דבר ראשון לא ברור לי למה דווקה במקרה הזה פתאום צצה לה חובת ההוכחה

      • שי ל הגיב:

        על פי מה שזכור לי גם בפוסט התגובה שכתבו ליהי רוטשילד וסילאן דלאל לפרסום של רוני אלוני הוזכר שהיה ניסיון אונס. הן הדגישו שלא היה אונס אלא ניסיון אונס (לא פחות גרוע) והמקרה טופל כתנאי להמשך שיתוף הפעולה. אומנם על פי מה שפרסם נמרוד אבישר בנוגע לטיפול הוא אינו מספק, אבל זה סיפור אחר.
        הנקודה היא שאם גם בתגובה המגנה על סולידריות מוזכר ניסיון לאונס כנראה היה כזה. אבל מכיוון שהפוסט הורד בנתיים מהאינטרנט אין לי דרך לוודא מעבר לזיכרון שלי ומה שכתב נמרוד אבישר.

      • היו אז אונס של מפגינה אמריקאית שפורסם (דומני בתחקיר של אבי יששכרוב בהארץ) והטרדות במקומות שבהם הפגינו האנרכיסטים נגד הגדר, והיתה הדרישה של סולידריות ממפגינות להגיע בלבוש צנוע להפגנות. הם עצמם אלו שעלו בתגובות לפוסטים השונים אז בנושא שמותג כ"גופיות ספגטי" וסיפרו על הטרדות גם אצלהם. לא אנחנו.
        רוני אלוני סדובניק לא שיקרה אז אלא בלבלה בין אתרים. אולי קצת רשלני אבל ממש לא הרושם שהקמפיין האלים נגדה ניסה ליצור. רחוק מכך. האלימות אז מצד סולידריות ומצד האנרכיסטים (שאני יכולה להעיד על חלקיה שהופנו כלפי) היתה כזו, שהשאירה אצלי את הרושם שההבדל בהתנהלות בין המתנחלים לבינם קטן מאוד. עוד דבר מעניין בראייה פמיניסטית היה, שרוב האש הופנתה לבלוגריות – הבלוגרים שכתבו בחלקם דברים חריפים מאוד, לא חטפו את מה שאנחנו חטפנו, גם ובעיקר מנשות הארגונים הקיקיוניים הללו. ודבר מעניין אחרון הוא שזורם אלי מידע רב, כל הזמן מכיוונים שונים. גם אז וגם בדיעבד היה ידוע לי שחלק מהמתקפות וההכחשות באו ממוטרדות. הנושא הזה של חיבור למנגנוני הכוח (תסמונת פטי הרסט?) מעניין, מאוד. אם יש משהו שהייתי רוצה ללמוד לעומק, הוא איך לפרום את הקשר הזה, שהוא אחד הדברים המרכזיים שמאפשרים דיכוי והדרת נשים.
        השמאל הישראלי מעולם לא היה שמאל, הוא תמיד היה ימין אלים בתחפושת, מנגנון הסללה לעמדות כח והשפעה לגברים. כתבתי אז כמה פעמים בהקשר זה, לגבי איפה נמצאות נשיות השמאל משנות ה- 80 ואיפה הגברים, למשל. זה לא השתנה.

      • צופה מהצד הגיב:

        סדר בדברים:

        בשביעי לפברואר 2010 חנה בית הלחמי ונעמה כרמי פרסמו באתר רשימות חשדות על אונס ששויך למשורר סמולני (שאי אפשר היה לספר מי זה בגלל צו איסור פרסום). יהודה בלו כנראה בתיאום איתן סיפר באתר רשימות באותו יום על ריב ישן שהיה לו עם המשורר יצחק לאור. הבלוגוספירה רעשה אז כמו שלא רעשה אף פעם. לא עבר הרבה זמן ונסלי ברדה פרסמה את הסיפור בערוץ עשר על יצחק לאור ואשכר. יהודה המשיך לספר על ריבים שלו עם אנשים ותיכף אחרי זה מישהי סיפרה על הטרדה מינית או אונס. דוגמה: יום אחד יהודה סיפר שהוא הולך לריב עם איזה רב אחד בבית כנסת. מוזר, לא? כמה שעות אחרי זה סיפרה יולי כהן באתר רשימות שאיזה רב ניצל אותה מינית. כאמור, הכול מתואם.

        יום אחרי שהתפוצץ הסיפור על יצחק לאור וכנראה בהשראת הסיפור הזה התחילו כי הסיפורי אונס של סמולניות בשטחים. בשמיני לפברואר יהודה פרסם פוסט על פעילות שנאנסות יום אחר יום לילה אחר לילה, בהקשר לסקנדינביה (הוא נשוי לסקנדינבית אם אינני טועה ומתעסק בעיקר באונס של סקנדינביות על ידי ערבים. עוד לפני הטבח בנורבגיה הוא סיפר שהולך לקרות שם משהו נורא). לינק: http://benhateva.wordpress.com/2010/02/08/64914/ אחרי שבועיים בערך הוא כתב פוסט על זה שמאיימים עליו ופרסם ניסיון אונס של ערבי בתיירת אמריקאית שסמולנים מנסים לטייח. מכאן התגלגלה הפרשה הלאה.

    • דוד הגיב:

      הידיעה המדוברת שעליה דיבר בלו לא היתה בשייח ג'ראח והיתה ללא זיהוי שם. זה קרה באום סלמונה. בלו היה הראשון לפרסם את הידיעה שמפגינה הלכה להתלונן במשטרה הפלסטינית על ניסיון אונס כולל עותק מצולם של התלונה ללא זיהוי שם. מאוחר יותר פירסם פוסט שמאיימים עליו ועוד פוסט שהוא מוריד את הפוסט הראשון מהרשת לבקשה של אותה מפגינה.

  10. דרול הגיב:

    מסתבר שלארגון הזה "סולידריות שייח ג'ארח" ,ישנה יומרנות פוליטית , שחורגת הרבה מעבר למטרותיו המוצהרות.
    מכיוון שכך, לא צריך להתפלא ,שבנוסף לסלפנות המובנית שלו, גם יתר התנהלות נעשית באותו הסגנון.

    תודה רבה לך על פוסט מחושל היטב.

    • ר.בקצה הגיב:

      זו מין תכונה נרכשת בכנופיות הקרן החד״שה.
      כך אתה מוצא פתאום את ארגון רופאים לזכויות אדם חתום על מכתבים המעידים על פגיעה מכוונת באזרחי עזה כמטרת העל של מבצע עופרת יצוקה (כנראה שעוסקים שם באסטרטגיה צבאית בהפסקות העישון במרפאה למסתננים),
      או שהארגון האנטי ישראלי עדאלה שמטרתו המוצהרת היא בכלל טיפול בערביי ישראל ,לפתע פונה למדינות זרות כדי שישנו את מדיניותן כלפי ישראל בעקבות יחסה לערביי עזה,או מגיש חוות דעת משפטית לבית משפט ספרדי בענין עופרת יצוקה..

  11. גליה ששון הגיב:

    פוסט מצוין וחשוב. משתפת אותו בפייסבוק שלי.
    בדיוק הזכיר לי את הקמפיין הנורא של PETA ש-RAN התייחס אליו למעלה.
    אנחנו מוחים נגד "הדרת נשים" בחברה החרדית וכאן אצלנו מתרחשים דברים לא פחות גרועים.
    תודה

  12. מור הגיב:

    איזו טיפשה חנה בית הלחמי. אולי די. הפגמים שלך בהבנת הנקרא כבר לא מביכים או מצחיקים. הם מדאיגים. אם את רוצה לתרום במאבק הפמניסטי הצודק, עדיף שלא תפגיני את פגמייך הקוגניטיביים ברבים. לא תהיה תרומה גדולה מזו

    • interspem הגיב:

      אני לא נוטה למחוק תגובות אצלי, אלא אם הן ספאם מוחלט, אבל מבקשת להימנע בעתיד מביטויים כמו "טיפשה". יש מספיק דרכים לגיטימיות למתוח ביקורת.

    • נו, תהיתי מתי יגמרו לכם המילים. זה קורה די מהר בדרך כלל, מיד אחרי ההכחשה והשקרים (מסוג "אין ולא היה יחס כזה או אחר לנשים").

  13. הרשליקוביץ הגיב:

    אצל ההם מההם, בלו ואחרים מדווח הרבה זמן על הטרדות מיניות בשיח ג'ראח. למה לא נאמין להם? כי מישהו לא רוצה שנאמין? חלאס עם זה כבר. הפוסטר הזה מעיד מאה מונים שיש שם בעיה שיש לטפל בה ברצינות.

    • ר.בקצה הגיב:

      במדרג העדיפויות של המיעוט הנאוריסטי המדרגה העליונה תפוסה על ידי קבוצות שעשויות להועיל למיעוט הנאוריסטי ולסייע במימוש מטרתו-חורבן המדינה היהודית והקמת מדינה אש״פו נאוריסטית על חורבותיה. שתי הקבוצות האפקטיביות ביותר הן ערבים ומסתננים.
      לכן,בכל התנגשות בין יושבי המדרגה העליונה לאלה שמאכלסים את המדרגות התחתונות (נאוריסטים/ות ,ישראלים, מתנחלים ודתיים) העדיפות תנתן לראשונים.
      המקרה המפורט לעיל הוא דוגמה מצוינת.
      דוגמא נוספת היא הסיפור על הערבי שהתחזה ליהודי כדי לשכב עם אישה בירושלים, הואשם באונס והלך הביתה בסוף. נדמה לי שרק צדיקה אחת בעיתון העיר כתבה על כך שהאקט עצמו היה די אלים.
      מה עוד?
      בכירי מפלגתו של המיעוט הנאוריסטי,ביניהם מנהיג המפלגה בארכה תומכים בקדאפי ,ג׳ורג׳ חבש ואסד ומצביעיהם מקבלים זאת בהבנה רק משום שהם ערבים.

      • שי ל הגיב:

        באופן כללי התגובה הזאת והמחשבה המעוותת לגבי שנאת ישראל של פלג באוכלוסיה לא גורמים לי לרצות להגיב.
        אבל אני חייבת לציין לגבי הסיפור על הערבי שהתחזה ליהודי והואשם באונס. זאת הדוגמא שלך? אף סוג אחר של התחזות שיידוע לי עליו, כולל נשוי שמציג עצמו כרווק וגורם למישהי להיות שותפה בבגידה ללא ידיעתה, לא נגמר באישום באונס, למעשה הסיבה היחידה שזה נגמר בזה כנראה הייתה גזענות בוטה. במקרה המדובר הייתה הסכמה ואותה אישה הודתה בכך. אולי היא הסכימה בגלל מידע מוטעה אבל גם לטעון שיחסי מין בהסכמה הם אונס מהווה רק כי מישהו גילה משהו אחר כך מהווה בעיני זילות של אונס. בתגובה לפוסט שמדבר על זילות אונס זה מפריע לי במיוחד.

        • interspem הגיב:

          שי, יש סיכוי שאני מפספסת אותך, אבל ממש לא מסכימה –
          העבירה של "אינוס במרמה" היא בעייתית מאוד בעיני, אבל המקרה של סבאר קאשור קצת יותר מורכב מזה (כתבתי בעבר משהו בנושא כאן – https://interspem.wordpress.com/2010/07/19/%D7%9E%D7%99%D7%94%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%A9%D7%94-%D7%91%D7%A2%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%A1-%D7%A0%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%97-%D7%9E%D7%A7%D7%A8%D7%94/.)
          קודם כל, הוא לא היה היחיד שהואשם בעבירה הזו – את חן אלקובי האשימו באותו דבר; היה מישהו שהתחזה לפקיד בכיר בסוכנות או במשרד הבינוי והשיכון; ואחד שהתחזה לטייס, נדמה לי, שהורשעו על אותו סעיף. נכון שנדיר, אבל קיים.
          במקרה של קאשור הסתבר אח"כ שההרשעה באינוס במרמה היית כחלק מעסקת טיעון, ולמעשה מעובדות המקרה עלה שה"מרמה" ממש לא הייתה הרכיב הבעייתי היחיד, אבל בגלל מאפיינים מיוחדים של הקרבן (ואולי קצת שמרנות בפרקליטות, שחשבה שהיא תהיה עדה בעייתית), החליטו שלא תעיד ולכן הלכו על עסקת טיעון.
          היו לא מעט התבטאויות גזעניות (ולא מעט התבטאויות שוביניסטיות) סביב הפרשה ההיא, אבל ממה שאני זוכרת שקראתי על המקרה לסבאר קאשור ממש לא הגיע שאגן עליו, וחבל שלא חטף עונש חמור יותר.

      • שי ל הגיב:

        האמת שאני בעיקר הסתמכתי על זה:
        http://megafon-news.co.il/asys/archives/15056
        שזה יותר מחשבה תאורטית על מקרים.
        ובעוד מהירות הסכמת הבחורה לקיים עם מישהו יחסי מין לא רלוונטית לקביעת המוסריות שלה בשום צורה זה כן רלוונטי לגבי רמת המרמה שהייתה. בעיקר עם אכן כל המרמה הייתה הצגת כינוי שנשמע כיהודי. מכיוון שלא קראתי את פסק הדין והאדם בקישור שאני שמה פה טוען שקרה את פסק הדין ולא מוזכר באיזה אופן היה המרמה אין לי איך לשפוט.
        אם כי אנצל את זה ואציין שאותו אדם כן קיבל עונש שכלל כלא, בניגוד לטענות ר.בקצה.
        לגבי זה שהיו מקרים אחרים לא ידעתי על כך ולך כתבתי למיטב ידיעתי, תודה על התיקון. כך שאני צריכה להשהות את טענתי שמדובר בעיקר בגזענות עד שאדע יותר פרטים על מספר מקרים ואוכל להשוות.

  14. shiri הגיב:

    זה כל כך מחליא… אני רק מדמיינת לעצמי את פגישת סיעור המוחות בקבוצה… מי המוח המעוות שאשכרה יצא לחפש דימויי אונס ובחר את מה שהיה לדעתו הכי מתאים? וזה שחשב שאלה הדימויים שיגרמו לנו לחשוב על מה שקורה בשיח גראח? מה קורה שם בסולידריות? הם חשבו שזה עשוי להרגיש רק פמיניסטיות "קיצוניות", כאילו שלא כל המין האנושי כולו אמור להזעזע מדימויים כאלה ולדרוש להסירם?

  15. דרור בל"ד הגיב:

    המהומה על הטרדות מיניות ועל שוביניזם הינה רק כיסוי להזדעזעות מדעות פוליטיות שאינן יכולות להיות מקובלות על ציונים, בין אם יגדירו עצמם שמאל ציוני או פמיניזם ציוני או כל הגדרה אחרת.

    ב2009 במאמר שכותרתו "פלסטין/ישראל: נאנסת ואנס" מספרת נעמה כרמי על חוויותיה בכנס באונ' יורק: "לא ממש הופתעתי לשוב ולשמוע את אותם טיעונים פלסטינים המושמעים מזה עשרות שנים. גם אם לעיתים בהקצנה קשה לשמיעה; וגם אם פה ושם תוך שימוש במונחים חדשים, כדי להתאים את השיח לבון-טון הפוליטי-האקדמי (ההתאמה למציאות פחות חשובה…). כך שמענו שישראל היא מדינת אפרטהייד גזענית; שהציונות היא תנועה קולוניאלית שנישלה, טבחה וטיהרה את אוכלוסיית הילידים ("indigenous") הפלסטינים; שהסיבה היחידה לאי-נכונותם של היהודים בישראל לוותר על מדינת לאום יהודית היא אי-רצונם לאבד כוח ופריווילגיות; ושיש בציונות נטייה איהנרנטית (כך!) לפשעי מלחמה".
    http://naama-carmi.com/2009/06/29/%D7%A4%D7%9C%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%9F%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A0%D7%90%D7%A0%D7%A1%D7%AA-%D7%95%D7%90%D7%A0%D7%A1/

    מסבירה נעמה כרמי מדוע היא מצנזרת את תגובותיי: "כל זה הוטח באקדמאים ואינטלקטואלים ישראלים בעלי השקפות מתונות, ליברליות ושמאליות, שכולם כאחד ביקורתיים עד מאד כלפי מדיניותה של ישראל לאורך השנים וחלקם אף פעילים בארגונים שונים לזכויות אדם ונגד הכיבוש. חלקם נחשבים בעיני הזרם המרכזי בארץ למה שנקרא כאן "עוכרי ישראל"… שם הם היו ציונים גזענים".

    בדיוק כך. ציוניות גזעניות. זה מה שאתן. כך סבורים רב רובם של הפלסטינים. ההשקפות המתונות וכו' הינן מתונות וכו' אך ורק בשיח הפנים ציוני. הקשקוש הזה המוטח מדי פעם בפעילי סולדריות שייח ג'ראח נעשה אך ורק ממניעים פוליטיים. כדאי לציין עוד כי חנה בית הלחמי הצביעה לקדימה. רק שתדענה. תעשו עם זה מה שאתן רוצות.

    • אבל זה לא פייר. אני זכיתי לקריאות גזעני וציוני ופתאום אתה מחלק את התארים האלה לאחרים.
      נ.ב1
      נעמה כרמי מתארת מציאות שאתה מסרב לראות. יש אנטישמיות. גם במקדש הנאורות האקדמי של השמאל. אנטישמיות עיוורת וכוללנית- ללא קשר לעמדה הפוליטית ולפעולות שעשית. שנאת גזע אמיתית נגד יהודים ומדינת ישראל. אם אתה בן אנוש שעלול לדמם זה אמור להטריד אותך מדי פעם.

      נ.ב2
      אני לא יודע על מה אתה, אבל בטוח שלא כדאי לנהוג תחת ההשפעה של זה.

      נ.ב 3
      עזוב, אני לא בטוח שאתה מבין את המילה השפעה.

  16. פינגבאק: התמונות מדברות בעד עצמן « האחות הגדולה

  17. דרור בל"ד הגיב:

    המהומה על הטרדות מיניות ועל שוביניזם הינה רק כיסוי להזדעזעות מדעות פוליטיות שאינן יכולות להיות מקובלות על ציונים, בין אם יגדירו עצמם שמאל ציוני או פמיניזם ציוני או כל הגדרה אחרת.

    ב2009 במאמר שכותרתו "פלסטין/ישראל: נאנסת ואנס" מספרת נעמה כרמי על חוויותיה בכנס באונ' יורק: "לא ממש הופתעתי לשוב ולשמוע את אותם טיעונים פלסטינים המושמעים מזה עשרות שנים. גם אם לעיתים בהקצנה קשה לשמיעה; וגם אם פה ושם תוך שימוש במונחים חדשים, כדי להתאים את השיח לבון-טון הפוליטי-האקדמי (ההתאמה למציאות פחות חשובה…). כך שמענו שישראל היא מדינת אפרטהייד גזענית; שהציונות היא תנועה קולוניאלית שנישלה, טבחה וטיהרה את אוכלוסיית הילידים ("indigenous") הפלסטינים; שהסיבה היחידה לאי-נכונותם של היהודים בישראל לוותר על מדינת לאום יהודית היא אי-רצונם לאבד כוח ופריווילגיות; ושיש בציונות נטייה איהנרנטית (כך!) לפשעי מלחמה".

    מסבירה נעמה כרמי מדוע היא מצנזרת את תגובותיי: "כל זה הוטח באקדמאים ואינטלקטואלים ישראלים בעלי השקפות מתונות, ליברליות ושמאליות, שכולם כאחד ביקורתיים עד מאד כלפי מדיניותה של ישראל לאורך השנים וחלקם אף פעילים בארגונים שונים לזכויות אדם ונגד הכיבוש. חלקם נחשבים בעיני הזרם המרכזי בארץ למה שנקרא כאן "עוכרי ישראל"… שם הם היו ציונים גזענים".

    בדיוק כך. ציוניות גזעניות. זה מה שאתן. כך סבורים רב רובם של הפלסטינים. ההשקפות המתונות וכו' הינן מתונות וכו' אך ורק בשיח הפנים ציוני. הקשקוש הזה המוטח מדי פעם בפעילי סולדריות שייח ג'ראח נעשה אך ורק ממניעים פוליטיים. כדאי לציין עוד כי חנה בית הלחמי הצביעה לקדימה. רק שתדענה. תעשו עם זה מה שאתן רוצות.

    • interspem הגיב:

      לייחס לי עמדות שלא הבעתי ואז להסביר למה אני פועלת מכוחן זו טקטיקה די מטופשת.
      מפתיע ככל שהדבר יישמע, העמדות הפמיניסטיות שלי עקביות לחלוטין – ביחס ליהודים, ערבים, שמאלנים וימנים. אתה מוזמן לקרוא אחורה ולהתרשם בעצמך. חפש, על הדרך, משהו שמקשר את הפמיניזם שלי לציונות. באמת, בהצלחה.
      לריב עם נעמה כרמי אתה יכול אצלה – יש לה כושר הבעה נהדר, והיא בטח לא צריכה אותי שאענה במקומה.
      אין לי מושג למי הצביעה חנה בית הלחמי, ואני לא רואה איך זה ענייני. אני פועלת מתוך עמדות, לא מתוך מחנות. אני גם לא מבינה איך זה קשור לכרזה השוביניסטית של "סולידריות", ומציעה שתנסה להתמודד עם הביקורת לגופה במקום לחפש מה לא בסדר אצל המבקרות.

      • תרשי לי להאחז בקרנות המזבח: "אני פועלת מתוך עמדות, לא מתוך מחנות." ולהעיר שאם עקרונות (ללא שיוך למגדר או גזע) היו הנר שלאורו באמת השמאל היה צועד – היו למרץ למעלה משלושים מנדטים.

        הבעיה של אנשי שמאל כמוני, היא לזהות בשמאל של היום עקרון אנושי (אפילו אחד) שבעקבותיו הולכים באש ובמים.
        מקווה שיגיע היום.

      • דרור בל"ד הגיב:

        "לייחס לי עמדות שלא הבעתי ואז להסביר למה אני פועלת מכוחן זו טקטיקה די מטופשת.
        …חפש, על הדרך, משהו שמקשר את הפמיניזם שלי לציונות. באמת, בהצלחה".
        -לא צריך לחפש. זה מופיע כבר בפסקה הפותחת את מאמרך: "באביב 2010 "סולידריות שייח ג'ראח" החליטה להקים משטרת צניעות (לרמוז בעדינות לבחורות על הלבוש הראוי בשכונה, לנזוף בכאלו שהגיעו בלבוש לא הולם וכאלו)".
        יש הבדל עצום בין להקים משטרת צניעות ובין להסביר, לא לרמוז בעדינות, למה ראוי לבוא בלבוש המכבד את האוכלוסיה, כולל הנשים שבאוכלוסיה.

        "…ולהאשים אותן בכך שזכותן ללבוש חצאית מיני חשובה להן יותר מהמאבק בכיבוש".
        -בניגוד לפמיניסטיות הציוניות, הן לא הגדירו יחס סדר (חשוב יותר\חשוב פחות) אלא הציגו את עמדות הפמיניסטיות הפלסטיניות. אותן, ורק אותן, ראוי היה לשאול ולבקש את עצתן הטובה בנוגע לעניין זה, כמו גם בעניינים אחרים.

        נוואף עתאמנה: החשיבה הפמיניסטית היתה לרוב חשיבה מערבית שנתפסה, ובצדק, כחשיבה המנוכרת, ובמידה רבה מתנכרת, למזרח ולמזרחיות. מתח זה בין הפמיניזם "הלבן" לפמיניזם "השחור" הוליד חשיבה פמיניסטית מקורית של השחורות בארה"ב ושל אינטלקטואליות ערביות ברחבי העולם הערבי.

        הפמיניזם המערבי היה לרוב עיוור לצרכיהן ולמצבן של נשים שחורות, ערביות, דתיות ו"אחרות" בכלל. פעילות פמיניסטיות ערביות שהתוודעו לסוג זה של פמיניזם ניסו להעתיק אותו ולהלביש אותו על המציאות בישראל. כך יצא שפמיניזם זה המשיך באותו עיוורון כלפי פמיניסטיות דתיות למשל. "משרקיאת" בוחן, לעומת זאת, דרכי חשיבה אחרות ומקוריות.

        כך למשל דנה הפעילה הפמיניסטית ורכזת התקשורת בארגון אל-סיוואר, ערין הווארי, בסוגיית החג'אב. במאמרה הביקורתי והמקורי תוקפת הווארי את היחס הפטרוני ואף הגזעני של המערב לחיג'אב, ומבקרת גם את התפיסה האוריינטליסטית של פמיניסטיות וחילונים ערבים לחיג'אב. "האם אנחנו מבקרות את החיג'אב רק משום שהוא מסתיר את הנוכחות של האשה ומסתיר אותה מהמרחב הציבורי? האין בתפיסה זו שלנו מימד של התנשאות והנחה של דעות קדומות כאילו שכל הנשים עם החיג'אב הן בהכרח נשים שמרניות ושהן בהכרח אולצו ללבוש אותו? מתי ניסינו להקשיב לקולות של נשים אלה, מתי חשבנו לתת משקל וכבוד לבחירה האישית של נשים אלה? מתי טרחנו לקיים דיון רציני עם נשים אלה ולא להסתפק לקיים את הדיון בינינו לבין עצמנו בלבד? הרי אנחנו תמיד לוקחות את תפקיד המרצות המטיפות בפני נשים אלה. למה התמונה של אשה דתייה על חוף הים מטרידה אותנו ומעוררת בנו התנגדות? האם אנחנו באמת חרדות לזכותה שלה או שמא אנחנו מוטרדות כי אנחנו מייחסות 'למראה' זה מאפיינים של 'פרימיטיביות' שגורמים לנו מבוכה ובושה? הייתכן שההתנגדות שלנו מקורה בקביעה מערבית של האסתטיקה למשל? כמה פעמים אנחנו מצהירות שעדיף שנשים אלה לא יגיעו לחוף הים ולא ישחו בכלל?". מתוך: """משרקאית": ניצנים של חשיבה פמיניסטית ערבית מקומית" (מחסום)
        http://212.179.113.235/mahsom/article.php?id=7062

        הנה התלבטות אמיתית של פמיניסטית אמיתית, המחוייבת מחוייבות אמיתית למאבקו הצודק של העם הפלסטיני:
        "הווארי, שמקיימת אורח חיים חילוני, מדגישה כי אין היא שלמה עם החיג'אב כפריט לבוש וכמשמעות. "אני טוענת כי היחס שלנו לחיג'אב אינו פחות פנאטי מהיחס של מצדדי החיג'אב. תנועות דתיות רואות בחיג'אב סמל של הנשים המוסלמיות. אני מתנגדת לקביעה זו, שעושה רדוקציה לנשים, לסתם כיסוי של ראש ואף לדת. אלא שגם אנחנו תופסות את החיג'אב כסמל של פיגור ושמרנות".

        הווארי טוענת בהמשך מאמרה כי היחס העוין של פמיניסטיות ערביות וחילונים לחיג'אב משקף את ההגמוניה התרבותית המערבית. "אמנם אנו מצהירות שאנו שואבות את משמעות החירות מתרבויות כל העמים, כולל התרבות הערבית והמוסלמית, ולאו דווקא מהמערב, אלא שבמודע או שלא במודע אנחנו מאמצות מודלים של חשיבה מערבית הקובעת מה נכון ומה לא, והקובעת איך צריכות להראות נשים מתקדמות ואיך הן צריכות לחשוב".
        נוואף עתאמנה, (שם).

        "לריב עם נעמה כרמי אתה יכול אצלה"
        -לא אני לא יכול. הסברתי בתגובתי מדוע. בשם הפלורליזם ההומניזם וחופש הדעה, אפשר לשלוח תגובות כל עוד לא מובעות עמדות אנטי ציוניות נחרצות. נסי את. שלחי לה את מאמרו של עודה בשאראת שהתפרסם היום בהארץ. מתוכו: "המשורר העיראקי מודפר אל-נוואב כתב "האם תשתוק נאנסת?", בכוונו ל"אל-קודס" הנכבשת". כפי שציינתי בתגובתי הקודמת, הוא לא הפלסטיני היחיד הרואה כך את "מערכת היחסים" בין המשטר הציוני לבין פלסטין – האדם והאדמה.

        "אין לי מושג למי הצביעה חנה בית הלחמי, ואני לא רואה איך זה ענייני".
        -בוודאי שיש לך מושג. אמרתי לך. מעתה ואילך לא תוכלי לומר לא ידעתי. בוודאי שזה עניינך. מכיוון שהארכתי די והותר, אפנה אותך למאמר של שולה קשת ב'העוקץ' – "לא בשמה של ויקי שירן". שם, ובייחוד בקישורים לאיריס חפץ ולאורטל בן דיין, תסברנה לך אלו מדוע זה עניינך, מדוע בהחלט זה עניינך. אם לא תשתכנעי דייך, תוכלי לקרוא גם את תגובתי שם בעניין זה.

  18. ריקי ישראלי הגיב:

    לא יודעת מאיפה הגיע העניין של "לנזוף בעדינות בבחורות על הלבוש ההולם בשכונה" – כמשתתפת קבועה בהפגנות דאז, המשכתי להגיע בגופיות ללא שום בעיה ולא הייתי היחידה. כל שעשתה "סולידריות" הוא לבקש במייל שלה להגיע בלבוש צנוע-כיוון שנשם פלסטיניות ציינו שאינן חשות בנח להשתתף בהפגנות בהן שאר הנשים לבושות באופן בו חילוניות בחברה מערבית לבושות. אני מניחה שנשים חרדיות, אם היו מזמינות מי מהחילונים להשתתף איתן במאבק-היו מבקשות בקשה זהה.
    אפשר ורצוי להתווכח על זה, ואני אישית לא מסכימה לציית לכך, וכאמור לא הייתה בעיה לכל מי שרצתה להגיע לשכונה בלבושה הרגיל, אבל לקשור את זה לשאלת ההטרדות המיניות, זה לא הוגן.
    א. הטרדות מיניות יש בכל זירה ציבורית ואחרת, ואם קיימות – אכן יש לטפל בנחרצות ובמיידיות, ללא קשר למגזר המדוכא או לא, ממנו המטרידן/ תוקף הגיע.
    מכל מה שקראתי בנושא, הדבר היחידי שעלה בוודאות הוא כי היו הטרדות כאלה, לא בהפגנות, אלא במשמרות הלילה של מתנדבות בשכונה והם טופלו מול המטרידים, אך לא הוגשה תלונה (כידוע, רוב מוחלט של החוות הטרדה מינית או תקיפה מינית- אינו מגיש תלונה במשטרה). כולי תקווה שלא היה נסיון למנוע מהמתלוננות להגיש תלונה, אך אני לא מכירה מקור אמין שטוען זאת.
    ב. נושא קוד הלבוש הוא לא כל כך מובן מאליו, כאשר אתה מוזמן לקחת חלק במאבק של אוכלוסיה אשר יש לה ערכים אחרים משלך בכל הקשור למה שמוגדר "צניעות". מותר להיות קצת צנועים ולא להכריז קבל עם ועדה שהדרך בה אנו רואים את אופן הלבוש הנכון – היא הדרך היחידה. הרי גם לנו קוד לבוש משלנו, שחריגה ממנו (לדוגמא-אשה שתלך בחוצות העיר בביקיני) תיחשב למוגזמת ובלתי מובנת. והקוד הזה וגבולותיו – הם שרירותיים למדי.
    אם נשים משבט כזה או אחר, הנוהגות ללכת חשופות חזה באופן טבעי ומובן מאליו (כמו אנחנו וגופיותינו), היו מגיעות לאירוע ישראלי, גם נשים מתירניות במיוחד היו חשות חוסר נוחות מסויים (אם להתבטא בעדינות).
    כדתל"שית, אני מאד מודעת לסוג ההלם שחווה מי שגדל בציבור בו הגוף מכוסה לחלוטין (גם הגברי, דרך אגב-אם כי ברור שהפיקוח על נשים חמור אלפי מונים וכנ"ל הנימוקים לפיקוח) בהיתקלותו עם נשים חשופות כמונו – וזה לא משהו שאפשר לשנות במחי כמה הרצאות פמיניסטיות מלומדות.

    וללא קשר לאמור לעיל, הקמפיין המתואר כאן של סולידריות שייח' ג'ראח הוא מתועב ומביש, ומוטב היה לו שלא לראות אור יום. טוב שנגנז – וכולי תקווה שהעוסקים במלאכה יבינו ויפנימו את הנימוקים המצויינים בפוסט הזה להתנגדות לקמפיין.

    • interspem הגיב:

      שמחה בשבילך. אני חטפתי הערות על פחות מזה (כלומר – יותר בד, פחות חשוף). ממפגינים יהודיים. עצם העובדה שאני צריכה בכלל להיכנס לדיונים על מה שאני לובשת היא שמפריעה לי. אז במקרה שלי, זה הגיע מהמציאות. אבל אני לא היחידה. וזה לפני שבמהלך הדיונים אנשים מטיחים בי שאני "פמיניסטית של גופיות ספגטי" ושאכפת לי יותר ללבוש חצאית קצרה מאשר לסיים את הכיבוש או להתחשב בערבים.
      והקשר, מבחינתי, הוא בדיוק כאן – כי צריך למשטר את הלבוש שלי רק אם אני אובייקט מיני. רק אם יש משהו פרובוקטיבי ו"לא מכבד" במה שאני לובשת.
      א. הטרדות מיניות יש בכל מקום, ובכל מקום צריך להיאבק בהן, ובכל מקום הן קשורות לאופי המקום ואופי המשתתפים והמשתתפות. וככל שיש לי חלק גדול יותר והשפעה רבה יותר על המקום, המחויבות שלי גדולה יותר.
      ב. אני מודעת לעובדה שנדרש לבוש שונה לאירועים שונים. יש דרכים שונות להתמודד עם זה, בלי קשר להאם הדרך שלי היא הדרך "הנכונה" או "היחידה" – החשיבות מבחינתי היא לא השאלה "האם הלבוש שלי יותר נכון וערכי", אלא הפטור ממחשבה על "האם אני אובייקט מיני" כשאני פותחת את הארון.
      מעבר לזה – נעמה כרמי, כאן: http://naama-carmi.com/2010/08/03/%D7%A4%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%A4%D7%92%D7%98%D7%99/
      ג. תודה. אם יתקיימו מפגשים או שיחות בנושא זה, תרצי להצטרף?

      • ריקי ישראלי הגיב:

        אשמח להגיע למפגשים או שיחות בנושא המדובר.

        לגבי קוד הלבוש – אני לא מדברת על קוד לבוש לאירועים, אלא קוד תרבותי שאנחנו, כמובן, אינן חופשיות ממנו. עבור נשים חילוניות מערביות – גופיות הן דבר תדיר ורגיל ובטווח הנורמה ולכאורה אינו מצריך מחשבה, כאשר פותחים את הארון.
        אבל אנו לא נסתובב בחוצות העיר בביקיני – והשאלה היא מדוע לא, הרי נשים חופשיות אנחנו?
        והתשובה שאני מוצאת היא שהסתובבות בביקיני בחוצות העיר, נתפסת אצלי כמו שאשה בגופיה נתפסת אצל חרדים או ערבים, נשים וגברים כאחד.
        עכשיו, ברור שדיני צניעות בכל התרבויות השמרניות והדתיות נובעות מאותו מקור של מישטור האשה ומיניותה – אבל, כל זמן שהנשים הללו אינן שותפות לראיה הפמיניסטית שלנו – הרי שאני יודעת שהן חשות אי נוחות קשה בהיתקלות עם נורמות הלבוש שלנו.
        וכאשר אני רוצה ליצור קואליציה עם אנשים מתרבות שונה מאד משלי, האם לא איאלץ להתפשר על דברים מסויימים?
        אין לי תשובות ברורות בעניין, וכאמור, נטיית הלב (והשכל) שלי היא לא לשנות ממנהגי, כי איני רואה שום דבר רע באופן הלבוש הרגיל שלי וחורה לי שאחרים רואים…. אבל עדיין, לדעתי, יש פה דילמה שלא ניתן לבטל בהינף יד.

    • גל הגיב:

      אם האנשים הטובים של שיח ג'ראח היו מגלים כזאת פתיחות הם היו יושבים לשיחה עם המתנחלים ומנסים להבין את עמדתם בעניין. ומה אם האנשים שהיו "מזמינים" אותם לפעול איתם היו תומכים גם באלימות נגד ילדים? האם גם אז עליהם לקבל זאת? ומה אם הם היו תומכים בעבדות?
      אנשים שהולכים להפגין עושים זאת מתוך מטען ערכי. ההפגנה היא ביטוי מזוקק של ערכים, וכמו שמציינת הכותבת של הפוסט, הערכים המיזוגניים של שיח ג'ראח ניכרים מאד.

  19. פינגבאק: לא מופת של שוויון מגדרי | העוקץ

  20. פינגבאק: העם הפלסטיני שואף לחופשי, אל תקחי את האונס באופן אישי « טיפול שורש

  21. פינגבאק: העם הפלסטיני שואף לחופשי, אל תקחי את האונס באופן אישי « טיפול שורש

  22. Bikosh Bik הגיב:

    אני בשוק!! פעם ראשונה שאני נחשפת לשיח שמאלני כזה. קצת מרגיש לי כמו להקשיב מעבר לדלת לישיבה סגורה של אגודה סודית. אני פשוט מזועזעת. התמונה שמתוארת כאן כל כך רחוקה מהדימוי של השמאל כפי שהוא נתפס בעיני מי שאינו מגדיר עצמו שמאלני (כמוני) אבל כאישה וכפמיניסטית אני גאה באחיותיי מהשמאל על כך שיש בהן מספיק יושרה כדי להתייצב באומץ מול עוולות המחנה שאליו הן משתייכות ולהילחם על מקומן כנשים- יישר כוח!!

  23. פינגבאק: זכויות אדם בע"מ | חנה בית הלחמי

  24. הימין כובש את הקרקע,
    והשמאל כובש את הואגינה !!!!!

  25. נירה הגיב:

    אבל מה הבעיה עם הפוסטר "מגרון עמוק"? ולמה הוא בעייתי דווקא לנשים? הרי הוא מרמז על אונס של גבר לא פחות (ולדעתי יותר) מאשר של אישה. אולי מישהו יכול להסביר לי מה הקטע?

    • interspem הגיב:

      היי נירה,
      אני לא בטוחה על איזה מהפוסטרים את מדברת, אבל אם הכוונה לפוסטר עם הוזלין, אם טרם ראית, אני מפנה אותך לטקסט המצוין של מאיה בעניין: http://m0rebutter.wordpress.com/2012/03/04/%D7%95%D7%96%D7%9C%D7%99%D7%9F/ .
      ביחס לפוסטר השני, נדמה לי שהתשובה יותר פשוטה – ההוזלה של דימויי אונס, ההפיכה שלהם לפרובוקציה פרסומית לגיטימית ולפאנצ' ליין שאפשר לשחק איתו על "כל דבר רע", מזיקה למי שסובלות יורת מאלימות מינית, מתפיסה מפיצה ומפגיע באוטונומיה המינית שלהן – וברוב המקרים, אלו נשים.

      • נירה הגיב:

        קראתי את הלינק ולדעתי הפוסטרים של "מגרון עמוק", כולל זה עם הוזלין, עוסקים באונס ולא במין. ואונס אכן משפיל את הנאנס ומבזה את האנס, להבדיל מיחסי מין בהסכמה. אז זה נכון שסטטיסטית נשים סובלות יותר מאלימות מינית, אבל הפוסטרים מנוסחים בלשון זכר ורוב הדימויים בהם קשורים לגברים, לא לנשים. האם הטענה היא שהעולם לא מוכן לפוסטר הזה, כי הוא יעלה בהכרח אסוציאציות של אלימות מינית כלפי נשים? זה נשמע לי קצת לא הוגן.

        ובנוגע לאונס באופן כללי: אולי נפגעי ונפגעות אונס מסויימים ייפגעו משימוש בדימויי אונס, אין לי מושג. אלא שאני לא בטוחה שזו סיבה טובה לא להשתמש בדימויי אונס. לדעתי האנלוגיה, סרת טעם ומזעזעת ככל שתהיה, דווקא במקומה (כמו שדובי אמר – לאונס יש גם משמעות של כפייה), ואני מסתייגת מהגבלת חופש הביטוי בשל פגיעה ברגשות כאלו או אחרים. אם היה מדובר בהסתה לאונס או לאלימות – ניחא. אבל זה לא המצב.

    • ארך אפיים הגיב:

      הוא מניח שהחודר בעצם היותו חודר הוא החזק והמשפיל, והנחדר/ת הוא/היא חלש/ה ומושפל/ת.

  26. פינגבאק: Crude “Solidarity Movement” Poster Exploits Rape « The American Kafir

  27. בנגע ל"סולידאריות שייח' ג'ראח" וכיו"ב – עדות שפרסמתי, ממקור אמין באמת:
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=835886&blogcode=13853840

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s