זאת לא בדיחה

אפריל זה זמן בעייתי להסתובב באינטרנט. את נתקלת בכלמיני דברים הזויים לחלוטין ולא בטוחה אם הם שם כי העולם משתגע באחד באפריל או כי העולם משתגע באופן כללי.

חבר הפנה אותי לכתבה הזו, והוא מתעקש שזאת לא בדיחה. שאלתי. פעמיים.

זה ששנאת חרדים (ושנאת דתיים, ושנאת זרים בכלל) מעבירה חילונים פנאטים על דעתם ומוציאה צדדים אפלים ומטורפים מאנשים שבימים כתיקונם הם חביבים, רציונליים ונוחים לבריות זה לא חדש. לפעמים זה מתבטא בהתלהבות בלתי נשלטת להילחם ב"הדרת נשים" (שהפכה לשם קוד ל"דברים האלו שדתיים עושים לנשים ואנחנו לא כי אנחנו נאורים ומה הבעיה שיהיו נשים חצי ערומות על פרסומות לבושם ומה זה קשור בכלל"). לפעמים זה מתבטא בקבוצות פייסבוק שמתחפשות לרעיונות אתאיסטיים למתחילים.
לפעמים, וככה זה היה איפה שאני גדלתי (אני ממש מקווה שזו הייתה תופעה מקומית), אלו שירי שטנה ארסיים במיוחד, כאלו שאפילו אוהדי כדורגל היו חושבים עליהם פעמיים. כולם מסביב הכירו את המילים שלהם. לא כולם הרגישו בנוח עם שורות כמו “דרוס כל דוס”1, אבל כולם ידעו מה ההמשך. אין ספק שבהשוואה לקריאות עליזות ומחורזות להשמדה המונית, הקמפיין של עכבר העיר (“לעידוד אוכלוסיה יצרנית ושמירה על חירותנו החילונית") הוא שיפור.

מצד שני, אני כמעט בטוחה שמאחורי הקמפיין הזה לא עומדים ילדים טיפשים בני 112.

ילדים זה מפחיד

לא שרעיון "הם אחרים ורעים ומתרבים ואנחנו צריכים המון המון ילדים כדי לנצח אותם" חדש למישהו בסביבה, כן? אובססיה לילודה, טיפולי פוריות, הכרה ב"זכות להורות" שלא ברור מה הגבולות שלה אם בכלל ישנם כאלו הם רק צד אחד של העניין. הבעיה עם דההומניזציה ושיטות לחימה שמתבססות עליה, היא שיש להן נטייה לזלוג. אם השיטה היא לעודד ציבור לשמור על רוב יהודי, כדי שנהיה רוב ונוכל להמשיך לשלוט ולעשות מה שבא לנו (ומיעוט של 7% אפשר להפלות? אוכלוסיה שהיא פחות מעשירית מאיתנו מותר להחזיק תחת שלטון צבאי עד שיימאס להם והם ילכו?), קצת קשה לשמור אותה רק נגד ערבים (קצת כמו מעצר מנהלי). המסר ש"רוב קובע איך הוא יחיה ואיך המיעוט יחיה, ולכן חייבים להישאר הרוב" תופס, והוא צובע גם מחלוקות אחרות.

כמובן, מרגע שהתרגלנו להסתכל על הילדים "שלנו" כמגן מפניהם, זה עובד גם לצד השני, והילדים שלהם הופכים לנשק נגדנו. ילדים זה מפחיד.

ילדים זה משחק

למרות האופן בו הורים (והורים בפוטנציה) מציגים את זה לפעמים, אני לא חושבת שעצם הבחירה להביא ילדים היא בחירה אלטרואיסטית. הבחירה להביא לעולם אדם חי וחושב ומרגיש, רק כי את רוצה שהוא יהיה קיים וזה יעשה לך טוב, היא לא בחירה אלטרואיסטית. יכול להיות שכל מה שההורה עושה מאותו רגע הוא רצף ארוך ומפרך של ויתורים והקרבה, אבל הבחירה עצמה, ההחלטה שמישהו אחר יהיה כדי שאני אהיה מאושרת, היא בחירה אגואיסטית ממדרגה ראשונה. כל זמן שלא מגזימים עם זה, היא נראית לי בחירה אגואיסטית סבירה.

מה שלא אומר שהיא לא בחירה שקולה ומתוכננת. להיפך.

ילדים, נפלאים ככל שיהיו3, ובלי לזלזל בקיומם האוטונומי, הם תחביב שדורש הרבה מאוד משאבים – זמן ותשומת לב וכסף ומקום ושינוי סדרי עדיפויות וסבלנות ואלף דברים אחרים. ובשונה מנשף תחפושות, שדורש את כל הדברים האלו ללילה אחד, ילדים דורשים השקעה של כל הדברים האלו לאורך תקופה ארוכה, כל הזמן, גם אם ביום שלישי לא בא לי.

אני לא בטוחה מי בדיוק אמורים לשנות את דעתם על החלטה שתשפיע על כל היבט של חייהם מכאן והלאה בגלל כרזה בעיתון, אבל נדמה לי שהם כנראה לא יהיו הדמויות ההוריות הטובות ביותר בעולם. מי שלא יהיה שעיצב את הכרזות של "חילונים תנו גז" ו"תתחילו לתת בראש או שבקרוב לא יהיה יום עצמאות", הדבר האחרון שהייתי נותנת לו לעשות זה לשמור על ילד בן עשר. אם מישהו מוכר ברצינות את הרעיון של “תינוק זה high הרבה יותר חזק מסמים”, אפילו אם המסר חוקי לגמרי, צריך לבדוק את הראש שלו. ואם מישהו קונה את הרעיון הזה, צריך לקחת לו את הילד. עכשיו.

אני לא מכירה את תפיסת העולם השלמה שמאחורי הכרזות, אבל שמעתי מספיק התבטאויות אנטי חרדיות שבדרך כלל נלוות לקמפיינים מהסוג הזה. כלמיני אמירות על העברת הסמכות לקבל החלטות לגורמים זרים ועלומים, היעדר שיקול דעת וחוסר אחריות4. איך זה משתלב עם "רדו מהניסיון הזה לתכנן את החיים שלכם לבד, תעשו ילדים, זה יותר טוב מאקסטזי", לא ברור לי.

ילדים זה מצררמצרך

להתייחס להחלטה לגדל ילדים כאל תחביב קליל וספונטני זה רעיון מזיק למדי, אבל יכולים להיות דברים גרועים יותר.

נניח, להחליט להביא ילד לעולם כדי להשתמש בו בתור נשק אנטיחרדי.

חלק מהכרזות בקמפיין מראות את הגישה הזו בדיוק – הביטויים "תכבו את החושך" ו-"זה לא כוחות"; השימוש באמצעי מניעה כמשחק רולטה רוסית באקדח; התיאור של המון חרדי כ"צבא". לא ברור לי איך הם ויתרו על תמונה של ילדים חילוניים ורדרדים בבגדים צבעוניים מופגזים לעבר קהל לובש שחורים כחלק ממלחמת שחרור ירושלים.

אין לי מושג מה ההגדרה של "עכבר העיר" לחילוניות (מדובר בתלביבים מושבעים, אז יש לי חשדות מסוימים), אבל אם ההגדרה ה"חופשית" הזו כוללת קצת מעבר לאנטי, ולא מבוססת על תחבורה בשבת ופיתות בפסח, נדמה לי שאיפשהו בליבה צריך להיות מקום להומניזם בסיסי. כזה שלא מצמצם את מהותם של בני אדם לכלי להגשמת מטרות, נניח. אם תפיסה ערכית חילונית לא מתבססת על הרעיון שהאדם במרכז, לא ברור לי על מה היא כן מתבססת. יש כלמיני דברים שאפשר להגיד על תפיסת עולם הומניסטית. “הפכו את ילדיכם הלא קיימים למכשיר באמצעותו נשמור על החופש, על האנושיות, ועל הציבור החילוני במדינת ישראל!” הוא לא אחד מהם.

1ונעצור כאן, כי זה עוד מתדרדר בהמשך

2ייתכן שגם במקרה הזה אני נותנת לתקשורת הישראלית יותר מדי קרדיט.

3בשבילכן. אני מסתדרת נהדר ככה, תודה. אני מעדיפה לגדל חתולים ודוקטורט, לאו דווקא בסדר הזה.

4דברים כאלו, נניח (אני לא מתה על הסטיקר הזה. הערכת יכולת כלכלית לספק לילדים תנאים טובים היא חלק הכרחי מהבחירה להיות הורה, אבל נדמה לי שיש כאן התעלמות צינית מעוד כמה גורמים).

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה האישי הוא הפוליטי, פופוליזם. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

39 תגובות על זאת לא בדיחה

  1. hilanoga הגיב:

    ויש גם את הזווית הפמיניסטית – בחברה שאנחנו חיים בה, הדרישה להביא שפע של ילדים למען "המטרה" (כל מטרה), היא תמיד דרישה מנשים להתגייס ולהקריב לטובת המאבק. ילדים לא קונים במכולת – מישהי צריכה לשאת אותם במשך 9 חודשים, להניק אותם למשך תקופה ואז צריך לגדל אותם. בד"כ זו עדיין האמא שלהם שעושה את כל זה.

    באורח פלא, האופי החד-צדדי של ההקרבה שנדרשת מבחירה כזו תמיד שקוף כשמתנהל דיון בשאלה אם "צריך" להביא עוד ילדים או לא. הלו, מישהו שאל אותנו אם אנחנו מוכנות להביא כזו כמות של ילדים, או שבתור אינקובטורים מתניידים, שאלת הרצון שלנו לא ממש רלוונטית לדיון?

    • interspem הגיב:

      לגמרי.
      (הייתה אמורה להיות לי פסקה כזו בערך בסוף, ועם כל הבעיות שוורדפרס החליט לעשות לי היום, החלטתי שבאופן חד פעמי אסתדר בלי זווית פמיניסטית, למרות שזה כאב. אני שמחה שאותך וורדפרס אוהב והוא הסכים לך).

      • שחר הגיב:

        לגמרי לא.
        עם כל הכבוד, אם את מקבלת ~עשרים שנות תלות בהורים, הזווית הנשית של עוד תשעה חודשים הוא ניסיון לדחוף פמיניזם בכוח. את האב לא שואלים כאן בדיוק כמו שלא שואלים את האם – אין לדברים שום בסיס ובאמת לא צריך להתאמץ לחפש איך האנשים האלה עוד יותר לא בסדר כלפי נשים.

        • interspem הגיב:

          שחר, קראת את כל התגובה של הילה? היא לא מתמקדת רק בתשעת החודשים האלו.
          החלוקה של טיפול בילדים (אחרי שלב ההריון, שלא ברור לי לגמרי למה אתה מנסה למזער אותו) הפכה לאחרונה להיות שווה בפועל בין שני ההורים ולא סיפרו לי? או שזה היה באחד מהעיתונים שלא ראיתי בשבוע האחרון?

        • שחר הגיב:

          אי אפשר לענות ישירות לך. מניח שזו ההזחה.

          היה לך תוכן, או רק סימני שאלה?
          כן, החלוקה לא שוויונית. לא, היא לא קלה יותר לגבר. אם את מניחה משפחה גרעינית מיושנת, אז הגבר שצריך לעבוד כדי לפרנס את המשפחה המוגדלת לא מלקק דבש. להיפך, אם לשפוט ע"פ החברים שלי – לצורך העניין, בזוג חברים שלנו שעבר לפני שנתיים לנתניה נראה שבן הזוג שבבית הוא דווקא זה שחי חיים יותר נוחים. החלק היחיד בגידול ילדים שאובייקטיבית קשה יותר לאישה הוא ההריון, וזה מתגמד ביחס לקושי בטווח הארוך.
          אם את רוצה להתחיל עם "לי זה יותר קשה", בבקשה, תעשי את העבודה – דברי על ה"יותר", לא על ה"קשה".

        • hilanoga הגיב:

          מה שinterspem אמרה, ואני אוסיף לגבי נושא ההריון:

          אתה מתעלם מהעובדה שהריון הוא תהליך גופני שעוברות רק נשים. גם בעולם שבו חלוקת הנטל לאחר הלידה היא שוויונית לחלוטין, הלחץ ללדת כמויות של ילדים בשם אידיאולוגיה כלשהי מהווה התערבות מאד פולשנית באוטונומיה של האשה על הגוף שלה. לשם ההשוואה, ראה את הדיון הציבורי הסוער בנושא הפלות שמתנהל בארה"ב ובמידה פחותה בארץ בתקופה האחרונה.

        • שחר הגיב:

          הילה, אני חושב שאת בוחרת במילים הלא נכונות. אין כאן התערבות ואין כאן פולשנות. יש כאן לחץ, אבל הלחץ לא מכוון לנשים ולא מתערב או פולש לחייהן יותר מכל מודעה אחרת בעיתון. לכן הדוגמה של ההפלות בארה"ב לא רלוונטית – שם זו כן התערבות. כאן, לא.
          כן, הריון זה קשה. לא, זה לא עיקר הבעיה. זה אפילו לא מתקרב לעיקר הבעיה. זה פשוט טפל ללב הנושא. את מדגימה היטב את הסיבה שאני מתנגד לפנייה לצד הטפל – העיסוק בזוטות וההכנסה של פמיניזם בכוח לנושאים בהם הוא לא עניין משמעותי בעיקר מוזילה את הפמיניזם ומקבעת את התפיסה שהמילה "פמיניזם" היא בעיקר כלי רטורי ריק. יש מקומות בהם ראוי לדבר על התערבות פולשנית, יש שלא. אם את רוצה שלמילים האלה תוותר משמעות, ראוי להכניס אותם רק לראשונים.

          ואם את לא מסכימה איתי, את מתערבת בפולשנות בחופש המצפון שלי.

        • hilanoga הגיב:

          אז אנחנו מתווכחים על סמנטיקה?

          שחר, לנושא הזה יש אספקטים ייחודיים שרלוונטים רק לנשים, ולהגיד שזה לא המצב זו איוולת גמורה.
          כן, באופן כללי יש סוגיות שמשפיעות בצורה שונה על נשים וגברים – פרנסה ושירות צבאי הם נושאים שמעלים בעיות ייחודיות לגברים בחברה שלנו. להריון וגידול ילדים יש מאפיינים ייחודיים עבור נשים.

          עם זאת, את המשחק של "מי יותר מסכן" שהמצאת, אני מסרבת לשחק – העובדה שנשים מושפעות מהסוגיה בצורות מסויימות שגברים לא, לא הופכת את הכל ל"סבבה" מהצד הגברי. זה לא משחק סכום-אפס שבו מי שנוגס בנתח יותר גדול מהמסכנות מנצח, והגישה שלך מעידה יותר מהכל על כך שאתה מסרב להכיר במורכבות של הדיון מאשר על מאפיין כזה או אחר של הפמיניזם.

          למקרה שהנקודה שלי לא היתה ברורה: אפשר להכיר בכך שלאנשים אחרים יש בעיות שלך אין, להעלות אותן לדיון, להביע אמפתיה כלפיהן ולמצוא להן פתרונות, בלי שזה יהפוך את הבעיות שלך לממשיות או חשובות פחות.

          ולסיום, להגיד שהסוגיות הללו טפלות ללב הנושא – נו, אני מצטערת אבל זה מאד נוח כשהדיון הוא תאורטי לחלוטין עבורך. כמה כיף שיש נשים שיולדות במקומך, ואפשר לבטל את החוויה הזו, שהיא אחת המשמעותיות בחיים של הרבה מאד נשים בתור "זוטות". גם לי, גם לבעלת הבלוג וגם לחגית מכמה תגובות למטה, ההתייחסות לרחם כאל כלי נשק בשירות האידיאולוגיה צרמה, ואני יודעת בוודאות שאנחנו לא הנשים היחידות שמרגישות ככה. להגיד לכו-לנו שזו סוגיה שולית זו אטימות שאין כדוגמתה (ושיעור מאלף בצורה שבה נקבעו לפני עליית הפמיניזם הנושאים שנתפשים כחשובים ועל סדר היום הציבורי, לעומת כאלה שנחשבו לעיסוק בטפל ונדחקו לקרן זוית, אז תודה לך על כך).

        • שחר הגיב:

          ובכן, אם אני פסול מלהגיב כי אני חסר רחם, אני חושב שבאמת אחסוך את המשך הדיון.
          רק דבר אחד אגיד – כן, השימוש ברחם ככלי צורם. במיוחד כשסותמים בעזרתו פיות.

        • hilanoga הגיב:

          אה שכחתי, לבטל חוויות שאתה לא מכיר ולעולם לא תכיר כזוטות והתעסקות בטפל זו טכניקת דיון לגיטימית, אבל להעיר למישהו שעושה את זו שזו אטימות וגסות רוח להתייחס ככה לאנשים, זו סתימת פיות.

        • שחר הגיב:

          א. כן, אד-הומינם זה פסול. לא, להגיד שדבריך שוליים זה לא אד-הומינם.
          ב. ציינתי למה אני חושב שזו זוטה. את מוזמנת גם להתייחס לדבריי.
          ג. ואם כבר אד-הומינם, אז לפחות תעשי את זה נכון. אין לי מושג מה כותבת הבלוג יודעת על הריון יותר ממני – אני די בטוח שאני חוויתי יותר הריונות ממנה, גם אם לא דרך הרחם.
          ד. שזה בלתי אפשרי, כמובן – החוויה הזו, היא אחת המשמעותיות בחיים של הרבה מאד נשים. גברים? לא בשבילם, חס וחלילה. הם לא חווים כלום מזה ולהם זה לא חשוב. העיקר הוא ברחם – כי לשם את מרדדת את הזווית הפמיניסטית, ובדיוק זה מה שטענתי שקורה כשמנסים לדחוק אותה בכוח למקום בו היא לא קשורה.

          בבקשה, תמשיכי להדגים את דבריי.

        • שחר הגיב:

          ארג. קשורה צ"ל נחוצה.

        • hilanoga הגיב:

          אני לא חושבת שהאמירה שמישהו נוהג בחוסר רגישות היא אד-הומינם.
          הויכוח שלי איתך הוא על הנסיון לצמצם דיון בנושא שלי ולעוד נשים נראה חשוב כי לך הוא נראה כמו התעסקות בזוטות. זו סוגיה, היא קיימת, אני רוצה לדבר עליה. אתה אומר לי – "שקט, מדברים כאן על דברים חשובים יותר". עצם האמירה שלך היא הדבר שאני יוצאת נגדו.

          לא עניתי נקודתית לטיעונים שלך כי כאמור – אני לא רוצה להתווכח על מי יותר מסכן. אתה אומר: בעיה X גדולה מבעיה Y מסיבות כאלה וכאלה ולכן לא צריך לדבר על בעיה Y. אני אומרת – אני רואה בעיות X Y W ו-V ואני רוצה להעלות את כולן. לא מעניין אותי איזו בעיה יותר "גדולה" מבחינה אובייקטיבית (מה זה אומר בכלל? לפי אילו קריטריונים?), ולכן אני לא רוצה להתייחס לטיעונים האלה.

          ספציפית לגבי הנושא של הערות גבריות על הריון, ואם אתה באמת רוצה להכנס לזה – אין כאן נסיון לצמצם את חווית ההורות הגברית. אני חווה את הדרישה ללדת ילדים קודם כל, לפני שאני מתחילה לדבר על הורות, השקעה רגשית, מעשית או כלכלית, בתור התערבות בוטה באוטונומיה הגופנית שלי, באותו אופן שאולי הייתי מרגישה אם עשרות אנשים היו אומרים לי שאני מוכרחה לשכב עם בחור פלוני או לעשות ניתוח אף. לא – אף אחד לא כופה עלי, אבל יש כאן התערבות של החברה במשהו שהוא מאד אינטימי בעיני, ולכן האמירה הזו היא בכלל לא משהו שאני מעבדת במסגרת אינטלקטואלית של ערכים ועקרונות, אלא היא משהו שאני תופשת באופן מאד פשוט וראשוני – כאיום. מכאן גם הקשר לנושא ההפלות – בשני המקרים מתנהל דיון שהוא חיצוני לי לחלוטין בסוגיה שיש לה השפעה מאד ישירה על הגוף שלי.

          כיוון שכך, העניין הזה מנותק בעיני מנושא ההורות כשלעצמו, ותמיד מכעיס אותי כשגברים (וסליחה, אבל תמיד אלה גברים שעושים את זה) מנסים לגמד את העובדה שהריון הוא תהליך פיזי מאד משמעותי. כן, הריון קשור להורות, אבל יש לו גם מאפיינים שלא קשורים אליה ישירות, גברים לא חווים אותם ממקור ראשון, ומותר להתייחס אליהם לפעמים.

        • שי ל הגיב:

          שלום שחר.
          מכיוון שמערכת התגובות פה בעייתית תניח שזו תגובה כללית לרוב הדברים שכתבת.
          ראשית אתה טוען שיש רק לחץ אך לא התערבוטת או פולשנות. הלחץ הזה בישראל עדיין לא במימדים של ארה"ב אבל הוא בהחלט מגיע לפולשנות מכיוון שבישראל צריך לקבל אישור ועידה בשביל להפסיק ההריון. על פי הקריטריונים של הועידה הזאת כל אישה נשואה בגילאים 18-40 שבהריון מבן זוגה שאין לה או לעובר בעיות בריאות *לא תקבל אישור להפיל*. נשים במצב כזה בדרך כלל נאלצות לשקר לועידה בכדי לקבל הסכמה חיצונית, אין כאן שליטה על הגוף. בהערת אגב השקר הנפוץ ביותר הוא שההריון לא מבן הזוג, מה שיכול לסנדל את האישה במקרי גירושים עתידיים, זה בהנחה שהצורך לעבור ועדה במקום שהגוף וההחלטה יהיו שייעים לך לא מספיק גרוע.
          שנית לידה וגידול ילדים בהחלט משפיעים על נשים יותר מאשר על גברים. נשים בהריון הן המגזר שהכי קשה לו להתקבל לעבודה. בחוק אולי יש איסור על זה אבל זה קורה בפועל כל הזמן והסטיטיסטיקה מוכיחה. אני גם מכירה אישית מקרים של נשים שהיו צריכות להסתיר את הבטן בכדי להתקבל לעבודה. נשים גם סובלות מהבחירה לגדל ילדים יותר מכיוון שאישה שלא עבדה 4 שנים הופכת לעקרת בית בהגדרה של ביטוח לאומי ועל פי הכושר הזה מקבלת דברים במקרה פגיעה. גבר שבוחר להישאר עם הילדים לא מאבד את הגדרתו.באופן כללי גידול ילדים וחיי משפחה הם בין הגורמים לפערים בין שכר של נשים וגברים.
          כל ההערות האלו תקפות גם אם מתייחסים לתקופת ההריון כזניחה, מה שבעיני לא יהיה נכון מכיוון שהוא משפיע ריגשית וגופנית גם אחרי שהוא מסתיים, לא לדבר על זה שההריון עצמו משמעותי.
          אני לא טוענת שלגברים אין קשיים בזה שיש ילדים, כולל כל מה שהזכרת. אבל ההשלכות על נשים והלחץ עליהן כולל זה שהן ברירת המחדל בחברה של ימינו לגדל את הילדים, גם אם זה אומר לוותר על עבודה, זה חלק משמעותי ביותר והזוית הפמיניסטית בהחלט רלוונטית לחלוטין.
          בנוסף כפי שכבר ציינו יש את ענין המשמרת הכפולה, נשים שגם עובדות וגם אחראיות על חלק משמעותי יותר בגידול הילדים ועבודות הבית.

        • adistav הגיב:

          הילה,

          קצת מפחיד אותי לתחוב את האף לפה עם כל הניצוצות שעפים והרוחות המתלהטות, אבל אני אקח את הצ'אנס וארשה לעצמי. אני לגמרי מבין ומזדהה עם הסנטימנט של שחר. (לא בהכרח עם כל טיעון שלו, אומנם.)

          זו לא רק התגובה שלך כשלעצמה. יש גם רגישויות. יש סאב-טקסט. יש הנחות קדם. צריך להתחשב בדברים האלה. העולם שלנו הרי לא חופשי ולא סימטרי, וכמו שמחוץ לשיח הפמיניסטי, המרחב הציבורי והפרנסה נתפסים לעיתים קרובות כגבריים גם אם לא אומרים את זה במפורש, אז הורות, ובמיוחד הורות לתינוקות, נתפסת כעניין נשי מובהק. אבל את זה דווקא כן אומרים במפורש, כל הזמן ובכל מקום, ויש לזה השלכות בעולם הפיסי, וזו דווקא כן גישה שנפוצה מאוד גם בשיח הפמיניסטי, שהרבה פעמים עיוור לגמרי לכשלים של עצמו. לכן, כשאת נותנת התייחסות ראשונה (סוף סוף!) גם לעלות של הבאת הילדים לעולם ולגידולם, אבל מדברת אך ורק על העלות שלהם לנשים, ופוטרת במפורש את העלות לגברים, זה מקפיץ את הפיוזים לכל אב בפועל (או בכוח) שזוכר את עצמו מנסה להרגיע תינוק שסובל מכאבי בטן באמצע הלילה, או עובד שעות נוספות כדי שלילד יהיה יום אחד חדר משלו. ואז זה כבר בכלל לא משנה עד כמה נכונה או רלבנטית הטענה שלך.

          במקרה הזה, שחר התרגז ואני הזדהיתי. באותה מידה יכולנו שנינו לשתוק. ואז מה?

          חוץ מזה, אני חושב שאת באמת ממעיטה הן בשיתוף המאמץ של שני ההורים בגידול ילדים (אצל רוב המשפחות בדור שלנו שאני מכיר), והן במאמץ הדרוש כדי לגדל ילד, גם מבחינת פרנסה וגם מבחינת טיפול, בהשוואה למאמץ של הריון ולידה. אבל זה כבר בקטנה.

      • hilanoga הגיב:

        באמת תהיתי מה הסיפור עם כל הפוסטים מ2009 שצצים לי בRSS 🙂

        • interspem הגיב:

          אני מבקשת להתנצל על זה בשם ההנהלה וועד העובדים. נמאס לי שיש כאן חמש וחצי קטיגוריות שרובן לא שימושיות (זה, והעובדה שחסמתי לי חצי אינטרנט ועכשיו אין לי איפה לשים את כל הדחיינות שמצטברת), ואין לי מושג איך למיין דברים בלי להציף את הרסס. בכל מקרה, זה הספיק לבינתיים.

        • eb הגיב:

          שחר, כתבת על חלוקת התפקידים המגדריים במשפחה הגרעינית ש"היא לא קלה יותר לגבר" שנאלץ לפרנס בעוד האישה בבית. אך כידוע לך, המציאות בימנו עברה שינויים מאז – על משמרת כפולה כבר שמעת? רב הנשים גם משתתפות בשוק העבודה וגם עוסקות בעיקר מלאכות הבית. זה לא אומר שאין גברים שמשתתפים או גברים שעושים זאת באופן בלעדי. אך במרבית המקרים נשים נאלצות גם ללדת, גם לעבוד, גם לטפל בילדים וגם לעשות את רב מלאכות הבית. כך שהסוגיה היא לבטח, ובאופן מרכזי, גם סוגיה פמיניסטית ובוודאי שהבאת נקודת הראות הפמיניסטית בנושא זה איננה כפי שאתה מתאר "הכנסה בכוח" אלא הכרחית לדיון.

    • דרול הגיב:

      אוי ב-א-מ-ת , כאילו ששאלת הזהות של המדינה הזו צריכה להטריד אך ורק גברים.
      כאילו דא "תפטרו את הבעיות שלכם מול החרדים בעצמכם , רק אל תטריחו את ציבור הפמניסטיות הקדושות בעיינים שאינם על טהרת המלחמה המגדרית."

      • hilanoga הגיב:

        אני אמרתי את זה?
        אתה מוזמן להלחם בפמיניסטיות-קש כאוות נפשך, אבל לי אין שום כוונה להגן על עמדון שאינן שלי ושלא הבעתי.

  2. ארך אפיים הגיב:

    אני לא הולך להגן על זה, אבל צריך קצת יותר רקע. יש לי ניחוש שמדובר פה בתלמידי בית ספר שמתרגלים קמפיין פרסום, ומישהו נתן להם בריף פרובוקטיבי, כי יש אנשים שחושבים שפרובוקציה זה חמוד ומעורר יצירתיות. באותה מידה יכלו לתת להם קמפיין לשכנע אנשים להפסיק ללדת ילדים, או להרוג את חיות המחמד שלהם, והם היו עושים גם את זה.

    זה די מחריד, אבל אבל אני עדיין מרגיש שחסר לי פה קצת הקשר – איך זה נולד כל הענין הזה, מי יזם, איך המשתתפים רואים את זה וכך הלאה. אני עדיין מקווה שזאת לא יותר מבדיחה סרת טעם.

    • interspem הגיב:

      חיפשתי שוב בכתבה עצמה (כי מה שהיה לי עד עכשיו זה PDF שלה, אבל הוא היה מדויק) – אין שום רמז לעוד הסבר. השאלה הראשונה שלי על הכתבה הזו הייתה האם היא מאחד באפריל – אבל היא לא.

      בנוגע לתלמידי בית ספר – לא צריך ניחוש, זה כתוב בכותרת המשנה, אבל אם הם מספיק בוגרים להחזיק מקלדת, הם מספיק בוגרים לחשוב על מה שהם עושים עם המקצוע הזה, ואפשר לצפות מהם לחשוב על המסר שהעבודות שלהם מעבירות (אלא אם הם רוצים לעצב כרזות ל"סולידריות" שייח ג'ראח). אני לא בטוחה אם לפרסומאים יש אתיקה מקצועית – אני לא חושבת שפרסומאים מודעים לאחת כזו, אם קיימת – אבל "אני עובד, אני לא חושב על המשימה שהטילו עליי" זה לא תירוץ. בטח לא לאמנים וספק-אמנים.

      קמפיין שיווקי, ולא משנה אם הם משווקים מזון מהיר או רעיונות דפוקים, עובד על "מה שרואים". אין לו קיום אחר. אם העיתון ששותף לפרויקט מתגאה בו מספיק כדי לפרסם ותו בלי הבהרות, והתלמידים גאים מספיק בעבודות שלהם כדי לפרסם אותן בשמם, נדמה לי שזה הסבר די טוב לאיך שהם רואים את הפרויקט.

      • hilanoga הגיב:

        מה שמזכיר לי את הסיפור (שאין לי מושג אם אני מדייקת בו, איפה קראתי אותו או אם הוא אמיתי) על תלמידי פיזיקה(?) בטכניון, שנתבקשו לתכנן צינור שמעביר כך וכך ליטרים של דם לכך וכך מרחק, והם חקרו כל אספקט אפשרי של הבעיה, כולל צמיגות הדם, הטמפרטורה שלו ומאפייני הקרישה שלו, חוץ מהשאלה הברורה – מהיכן מגיע כל הדם הזה.

        • ר.בקצה הגיב:

          זה נכון-
          מדובר בפרופסור שהציג את השאלה למועמדים ללימודים בטכניון וכתוצאה מתגובתם החליטו להכניס לטכניון גם לימודי רוח
          http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%97%D7%A0%D7%A0%D7%99#.D7.A4.D7.A8.D7.A9.D7.AA_.D7.A6.D7.99.D7.A0.D7.95.D7.A8_.D7.94.D7.93.D7.9D_.D7.9C.D7.90.D7.99.D7.9C.D7.AA

        • ארך אפיים הגיב:

          זאת ממש סטיה מנושא הבלוג, אבל הערך בוויקיפדיה רק מחזק את ההנחה שזאת אגדה אורבנית. האסמכתא שמובאת מביאה גרסה שונה לסיפור מזאת שבערך. כמו שכתבתי במקום אחר

          "בהנדסה ובמדעים, מקובל לתת שאלות שמבוססות על נתונים שרירותיים או אבסורדיים. זכורה לי שאלה בפיסיקה שהתחילה במשפט "כידוע, הירח עשוי מגבינה צהובה", ואני מבטיח לך שתלמיד שהיה מתעקש שהירח לא עשוי מגבנ"צ היה מקבל אפס על השאלה, ובצדק. ואם תלמיד בית ספר מקבל שאלה על בכמה זמן תתמלא בריכת שחיה במים, זה יהיה לא לענין לענות שהכנרת ריקה ומה פתאום ממלאים בריכות שחיה. אף טיפת מים לא מתבזבזת על שאלות עם בריכות, ואף טיפת דם לא נשפכת מתרגילי צינורות. אם מישהו היה מעביר למהנדסים ברפא"ל פרויקט כזה, והם היו חושבים שזה אמיתי ומתחילים לתכנן צינור בלי לשאול על מה ולמה, אז באמת היתה בעיה. כמו שזה זה סיפור נחמד, אבל לחלוטין בלתי סביר."

      • שחר הגיב:

        "רק צייתתי לבריפינג"?

  3. חגית אדרי הגיב:

    איכס
    מזכיר לי את ערפאת http://www.goodreads.com/quotes/show/383672
    גברים, הרחם שלי הוא לא נשק!

  4. עורך: טיפול שורש הגיב:

    מכירה את המועצה לדמוגרפיה? זו הייתה המטרה שלה, כגוף מסדי מובהק

  5. דרול הגיב:

    אתמול בערב הסתובבתי במאה שערים. קראתי שם הרבה מאוד מודעות שהיו תלויות על הקירות.
    חבל שלא ציןלמתי , אבל כפרה.
    אחת מהיותר מדאיגות , הייתה זו שבה גיליתי שפיספסתי בשעתיים את כינוס החירום של נטורי קרתא .
    בכל אופן , אחרי החוויה הפרסומית הזו , ארסנל המודעות של לכבות את החושך , נשמע כמעט מרענן.

    • interspem הגיב:

      כינוס חירום באיזה עניין? משהו שווה?

      בכל מקרה, אני בטוחה שמישהו מהקופירייטרים של עכבר העיר צוהל עכשיו ואומר לעצמו "יש! לפחות אנחנו יותר מרעננים משפקווילים במאה שערים בפסח!" יש סיכוי שזו התגובה הכי אוהדת שהקמפיין הזה קיבל.
      יש סיכוי לשמוע מה דעתך עליו קצת יותר בפירוט מ"כמעט מרענן"? אני סקרנית.

      • תמר הגיב:

        מה שמזכיר לי – בדיוק היום ראיתי בשכונה חרדית בירושלים לוח מודעות שלם מכוסה בכרזות ענק בשחור-אדום, שהזהירו הורים תמימים משליחת ילדיהם לטבריה ולצפון בשבוע שאחרי פסח, משום שבניהם הקדושים נחשפים שם לטומאה שעלולה להזיק לנשמתם הזכה. עכשיו כשחושבים על זה, זה מזכיר (רעיונית) בצורה ממש מפחידה את כרזת הסבון שבכתבה הנידונה כאן (משהו בסגנון "תפסיק לאונן, תתחיל לזיין, או שהחרדים ישתלטו על המדינה").מעניין אם השלב הבא במערכה החילונית הוא לאסור אוננות והומוסקסואליות משום שמדובר בשפיכת זרע לבטלה – זרע שיכול היה להפוך לילדים חילונים גאים.
        שאמרו חכמינו – כל זרעון הינו קדוש:

        לכבות את החושך עאלק. יותר בסגנון של לאמץ את הנורמות החשוכות מתוך שנאה עיוורת.

      • דרול הגיב:

        שמחתי מאוד לראות אותו , כיוון שראיתי שמישהו השקיע מחשבה וכישרון והשתמש בפוטושופ , פור הבן סטייק ,
        את יודעת איך נראים הפאשקווילים של נטורי קרתא ? "שומו שמיים נשמות בנותינו הטהורות מופקרות באטובוסים בשליטת ממשלת הכפירה והטומאה". ברוך השם שמישהו עושה משהו עם קצת ברק.

        חוץ מזה , למה החילוניים לא יולדים? כי העקרות היא הדרך שלהם להתמודד עם השחיתות, כי אין להם כסף להאכיל ילדים , ואין להם זמן לטפל בהם והם לא יכולים לקנות דירות גדולות מספיק, כך שהתנועה הזו לילודה חילונית , היא לא רק נגד החרדים , היא גם נגד השיטה , נגד הנפוטיזם , הוועדים הגדולים , ההון והשלטון , ואני חושב שזה משהו שצריך להעריך ולכבד.

        אה, ודבר האחרון.
        אי אפשר להגיד היום לאנשים "נו נו נו לכם שאתם שונאים חרדים" , הרי השנאה הזו היא תוצר של עשרות שנים של שטיפת מוח בכל החזיתות. אם רוצים לטפל בשנאה , לא מספיקות נזיפות. צריך סימפוזיונים , מפגשי נוער וכל הדברים האלו שמסייעים למיתון הפרספקטיבה.

  6. נעמה הגיב:

    מעבר למפגן הטעם הרע אותו ניתחת בכזה כישרון, יש משהו נאיבי/אידיוטי בלחשוב שקמפיין יכול לשנות במשהו שיעורי ילודה. אין לזה שום אפקטיביות. אלא אם כן הכוונה היתה להפגין חרדופוביה, שאז המטרה הושגה.

    שיעור ילודה הוא נתון שמאוד מאוד מאוד קשה להשפיע עליו ולשנותו. הוא מעוגן בגורמים חברתיים ותרבותיים רבי עוצמה, ולא ממש רגיש להכוונה מגבוה (אלא אם כן היא נעשית בצורה אלימה, כמו בסין למשל).
    חוקר שימצא מדיניות שתשפיע על שיעורי הילודה ולו בחצי אחוז, יזכה בפרס נובל לדמוגרפיה. זה נחשב לדבר כמעט בלתי אפשי.
    המדינה היחידה למיטב ידיעתי שהצליחה במדיניות של הפחתת שיעורי הילודה באמצעות מדיניות מכוונת וקמפיין מגבוה, היא…. איראן!!! כן כן, באיזשהו שלב עלו כמה גורמים בכירים שם על הקשר בין שיעור ילודה לתמ"ג ותל"ג ורמת חיים ועוני במדינה (קשר שלילי בין שיעורי ילודה לעושר ורמת חיים), והחליטו שהאינטרס הלאומי מחייב את הורדת שיעורי הילודה. הם הצליחו בכך (לא זוכרת בכמה), אך מדובר במקרה יוצא דופן, שהצליח הודות לתנאים הייחודיים שכללו מאמץ משולב, הסברתי, תרבותי ותודעתי בעיקר, ורק קצת כלכלי. בכל מקרה, צריך מידה כמעט מפחידה של פטריוטיזם כדי לממש קמפיין כזה. לא משהו שהייתי מאחלת לעצמינו.

    בכלל, גובה הקצבאות למשל, הוכח כבעל השפעה זניחה עד בלתי קיימת על אחוזי הילודה. כך הראו נתונים מאירופה. אך למרות זאת, כשמתישהו בשנות השמונים או התשעים (שוב, לא זוכרת תאריכים) איזה גאון בממשלה ניסה לחשוב על דרך יצירתית להתגונן מפני האיום הדמוגרפי הערבי ולעודד ילודה יהודית, הוצעה הגדלת קיצבאות הילדים (בקריטריונים שמתאימים בעיקר ליהודים, כמובן) כדרך נהדרת לעשות זאת. לא עזרו התנגדויות הדמוגרפים שמחו ואמרו כי זאת דרך לא יעילה. ואכן כך היה, מגזרים מסויימים זכו להטבות מסויימות, אך לא נרשמה תזוזה בשיעורי הילודה.

    השימוש בדמוגרפיה ככלי פוליטי נוטה להיות מגעיל מדי בכל צורה שהיא, לא משנה כנגד מי הוא מופנה. וברוב הפעמים, הוא גם מטופש, כאמור, והמטרות שהוא משיג הן בעיקר סמליות בתחום ההתלהמות והגזענויות למיניהן. תועלת מעשית בדרך כלל אין לו.
    באופן היסטורי, כפי שכבר ציינו כאן מעלי, הנסיון לשלוט בדמוגרפיה ככלי לשליטה באוכלוסיות, כמעט תמיד מבוסס על ערכים מפוקפקים של גזענות וכדומה. הוא הופנה נגד הערבים, ועכשיו נגד החרדים. אבל הרעיון הוא אותו רעיון. גם אם הוא לא מועיל.

    אפרופו קצבאות- ואני מתייחסת באופן ספציפי לקצבאות כי הן קשורות לטיעון הכלכלי שעולה באופן כל כך בולט בכרזות מסוג "אמא ושבת"- הקיצוץ המאסיבי שעשה ביבי בקצבאות בתחילת האלף, הביא בעיקר להגדלת שיעור העוני בקרב ילדים. אם אינני טועה, מחקר של מכון אדווה מצא כי העוני גדל דווקא במשפחות בהן היו הורים עובדים. כי הקשר בין תעסוקה, ילודה ועוני הוא מאוד מורכב.

    הטיעון הכלכלי לא יביא חילונים לעשות יותר ילדים או חרדים לעשות פחות ילדים. זה פשוט לא עובד ככה. ונסיונות לשלוט על התהליך מבחינה כלכלית מביאים בעיקר אומללות ועוני, לא שינויים פוזיטיביים. גם טיעונים פוביים למיניהם לא יגרמו לפרט לשחק באושרו הפרטי (וגידול ילדים הוא, לפני הכל, עול והשקעה פרטיים מאוד) לטובת מטרה כלל מגזרית זו או אחרת. זה אמור להיות ברור, לא? גם ליוצרי הכרזות החביבים.

    כנראה שהעולם באמת משתגע. ומִיטַמְטֶם. ומִתְגַזְעֶן.
    עצוב

  7. פינגבאק: הסמויות « האחות הגדולה

  8. רחל הגיב:

    אני לא בטוחה מה דעתי בנוגע לקמפיין השיווקי הזה שהביא עכבר כל העיר אבל! הרבה הנחות וטיעונים בפוסט הזה הרגיזו אותי
    1. קודם כל כשייכת לקבוצת לא מצונזרת שנאבקת בהעלמת נשים מהמרחב הציבורי. דחיקתן לירכתי אוטובוסים.
    השתקת קולן בכנסים ובתחנות רדיו. זה ממש לא נכון להציג אותנו כחבורה שכל מה שמעניין אותה זה להחזיר נשים חצי עירומות לפרסומות. מדובר בטשטוש פני ילדות. בכך שחברת מועצה לא יכולה לפרסם את דמותה בשלטים. בקיצוץ ראשן של דוגמניות. בין שתי הקצוות האלה נשים חצי ערומות או קצוצות ראש אני מעדיפה שתהיינה חצי עירומות. אישית אני נאבקת גם וגם. גם בשביל ייצוגים מורכבים ומכובדים של נשים וגם כדי להחזיר להן את המראה הקול והכוח להשפיע. וזה מתחיל בנראות.

    2. לעשות ילדים זו החלטה אגואיסטית סבירה. זו אמירה שכנראה לא מכירה או מודעת לאלפי או מאות ילדים שחיים בתנאי הזנחה התעללות וסתם עוני מחפיר. צפיפות או כשהם כבר מגיל 6בריכים לטפל באחים ואחיות קטנים. (איך חשבת שעושים את זה במשפחות המרובות ילדים?) תבררי בבתי ילדים בסיכון ותראי כמה לא סבירה ההחלטה הזו. נהפוך הוא. ילדים הפכו לכלי נשק, למטבע עובר לסוחר, לרעיון מופשט, למאבק אתני או לאומני, לחיילים שאפשר לשטוף להם את המוח ברעיונות ומעשים שההומאניסטיות רחוקה מהם נצח. אין בזה שום דבר סביר.
    3. יש שנאת חרדים. הם זכו בה די ביושר. אני לא מסכימה איתה. יש תפיסה מכלילה ולא הוגנת ביחס לציבור החרדי. אבל אי אפשר לומר שהיא מופרכת או מנותקת מעובדות. הראשונים שעושים שימוש ברחם האישה אלה חרדים ודתיים לאומיים. ולא שמעתי מספיק על המחיר שנשים משלמות כשהווייתן היא רחם להשכיר.
    4. הפרוייקט הזה יכול להיתפס כביקורת וסרקזם.

    • interspem הגיב:

      רחל שלום,
      אני תוהה בכנות אם קראת לעומק את הנקודות שאת מתרגזת עליהן, או שהחלטת להוציא עצבים על דברים שלא אמרתי.
      1. אני לא דיברתי דווקא על "לא מצונזרות". דיברתי על ההיתלות של לא מעט אנשים ב"הדרת נשים" כתירוץ לנגח חרדים, כשהאכפתיות והמודעות שלהם לייצוג ונוכחות נשית במרחב הציבורי (כשהיא לא מצונזרת מטעמי "צניעות") נמוכה עד לא קיימת. אני מתנגדת להסתרת נשים וחושבת שזה משתיק את הקול שלהן, אבל הניסיון להתעלם מכל מה שלא קשור לחרדים וצניעות הוא מזיק. למה החלטת שהפסקה ההיא מתייחסת ל"לא מצונזרות", אין לי מושג.
      2. לעשות ילדים זו החלטה אגואיסטית גם כשמקבלים אותה אנשים עם יכולת לתת לילדים האלו כל מה שהם צריכים, חומרית ונפשית, ושאוהבים את הילדים שלהם מאוד. ההחלטה לא "אגואיסטית" רק כשמקבלים אותה הורים רעים – גם כשהורים (פוטנציאליים) נהדרים מחליטים להביא ילדים לעולם, הם חושבים על זה שהם מאוד מאוד רוצה ילד וזה חשוב להם. זו החלטה אגואיסטית במהותה, בלי קשר לעוני, ההזנחה או האכזריות שאחר כך.
      3. א. אני לא מבינה את ההיגיון שבאמירה ש"אני לא מסכיהמ עם שנאת חרדים, אבל הם זכו בה ביושר".
      ב. אין לי מושג מאיפה שמעת או לא שמעת ביקורת על חרדים, דתיים לאומיים וחרם להשכיר – אני יכולה להחליט לבקר את ההקמפיין של עכבר העיר בלי לטרוח למתוח ביקורת על כל דבר רע אחר שעושה כל אחד אחר. הקמפיין הזה מזעזע, מקומם, ולא משנה באיזו תופעה הוא נאבק – הוא לא ראוי. אין *שום קשר* בין הביקורת הזו ובין הצדקת שימוש בנשים כרחם להשכיר, ואין קשר בינה ובין עובדות על החברה החרדית.
      4. אולי, ואני מניחה שאחרי מספיק רעש יהיו אנשים שינסו לצייר אותו ככה. הוא לא הוצג ככה בכתבה, הוא בהחלט יכול *שלא* להיתפס כביקורת וסרקזם, וגם ביקורת וסרקזם אפשר להעביר בדרכים ראויות. זו לא אחת מהן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s