אחרי שחרור חגי עמיר

[לליאן, כי הבטחתי]

חגי עמיר השתחרר מהכלא השבוע, לאחר 16.5 שנות מאסר בבידודהפרדה, חצי השנה האחרונה בשל חוש הומור גרוע[1]. אין לי סימפטיה מיוחדת לפושע עמיר, לעמדותיו או לדרכים בהן הוא ביטא אותן. אבל כל מה שקשור לרצח רבין מקלף מאנשים את הציפוי הליברלי, הנאור ומבקש השלום שהם מראים בהזדמנויות אחרות, ומדאיג אותי הרבה יותר מגורלו של קושר קשר לרצח.

חרטה

בכתבות היום, ובדיונים בבקשות שהגיש עמיר בעבר (למשל, לקבלת חופשה אחרי ארבע שנים, מסתבר שזה נוהג), עולה הנסיבה המחמירה של "והוא לא הביע חרטה".  זו לא הפעם הראשונה שהיא עולה – גם בדיון בערעורם של עמיר, אחיו יגאל עמיר ושותפם דרור עדני, במסגרת שאר התוכחות הנמלצות ודברי הזעזוע של השופט מצא, מוזכרת לרעה גם היעדרה של חרטה על מעשיהם:
והמה – אף לא צל של חרטה או צער על דל שפתותיהם; ולא ניחמו על מעשיהם הנוראיים, ולא היכו על חטא, בחינת – רשע באמונתו יחיה; וחפים הם מכל נקיפות מצפון ומוסר כליות[2].

הזעזוע  הצדקני מהיעדר חרטה של עבריין פוליטי קצת מטריד. חגי עמיר לא עשה טעות. הוא לא היה מעורב בתאונת פגע וברח שבטעות הרגה את רבין. הוא היה מעורב במזימה ממושכת לרצח מתוכנן היטב[3].  אם מישהו מניח שמאסר ממושך הוא הדרך היעילה ביותר להעביר את המסר "עכשיו שב לבד ותחשוב על מה שעשית", הגישה החינוכית שלו דורשת בדיקה.
יש דרכי טיפול בעבריינים שנועדו לשיקום, טיפול, חזרה לקהילה והבנת ההשלכות של המעשים שלהם. הן לא תמיד עובדות, אבל יש שיטות לא רעות שכדאי לקדם ולהשתמש בהן יותר[4]. שש עשרה שנים בהפרדה זו לא אחת מהן.
הזעזוע הזה הרי לא באמת קשור לחרטה של עמיר, הוא קשור לחיוך שלא נמחק מהפרצוף של אח שלו. החיוך הזה הכעיס אנשים לפני שנים, והוא מכעיס אותם היום. יגאל עמיר רצח אדם, אבל הוא רצח גם רעיון ואג'נדה והחליש קבוצה עם כוח. עבריינים יוצאים מהכלא. גם עבריינים אלימים. גם רוצחים. גם טרוריסטים (אם יש להם מזל). העובדה שרבין עדיין מת ואוסלו עדיין מת וביבי עדיין בשלטון ומרצ מתכווצת והעבודה נמחקת ועמיר מחוץ לכלא מערערת לאנשים איזו תחושה של איזון קוסמי.
רצח רבין הוא אחד משני המקרים שלוחצים אוטומטית על כפתור ה"לא נשכח ולא נסלח" הציבורי בישראל. שני המקרים האלו, באופן לא מקרי, מתבטאים גם בחוק. בדין הפלילי הישראלי  יש שני מקרים בהם אין התיישנות בכלל – עבירות לפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם, ורצח של ראש ממשלה. ומי שקראה חלק מהתגובות לשחרור עמיר בימים האחרונים יכולה לזהות בהן את תבנית "עד שוך עלבוני, עד כולם, עד כולהם". היריות ברבין היו רצח, אבל הן היו גם פגיעה ברגשות הציבור. על הפגיעה הזו עמיר לא נשפט ולא נאסר, לפחות לא באופן רשמי, ו"הציבור" עדיין פגוע, ומחכה שיגידו לו סליחה.
רגשית, זו ציפיה מובנת ולגיטימית. קרבנות עבירה מחפשים הכרה בפגיעה שנגרמה להם, בכך שנעשה להם עוול, ובשביל הרבה אנשים גם הם קרבנות עבירה כאן.
חוקית, זה סיפור אחר. החוק בישראל לא רואה בכל מי שנפגע או בכה או נעלב ממשהו שקרה לאדם אחר קרבן עבירה. חרטה על פשע היא נסיבה מקילה, אבל זה לא סימטרי – היעדר חרטה היא לא נסיבה מחמירה. היא יכולה להשפיע על הערכת המסוכנות של העבריין, אבל לא נראה לי שזה המקרה. הסיכוי שחגי עמיר יהיה מעורב ברצח של עוד ראש ממשלה לא גבוה במיוחד, ואם מתישהו בעתיד הקרוב הוא יצליח לבצע את התכניות שהיו לו לפגוע בערבים בשטחים – נו, יהיה נחמד לראות מישהו נענש על מעשים כאלו מדי פעם.

בידוד
בכל מקרה, הבעיה החמורה יותר בידיעה ש"חגי עמיר יוצא מהכלא אחרי 16.5 שנים בבידוד" היא לא העובדה שחגי עמיר משתחרר, אלא העובדה שהוא שהה תקופה ארוכה כל כך בבידוד. המילה שבית המשפט משתמש בה, אגב, היא  "הפרדה", שזה אותו דבר כמו בידוד, אבל יש פיקוח של בית משפט, והיא לא נחשבת עונש משמעתי אלא אילוץ ביטחוני.
יכול להיות שחגי עמיר מעורר בעיות ביטחוניות ומחייב סידורים מיוחדים בסביבה שלו, גם לטובתו. סביר להניח שההחלטה לאסור עליו להגיע לחתונת אחותו הייתה הגיונית. להרחיק אותו לגמרי מחברת בני אדם זה כבר סיפור אחר. חלק מההנמקה להרחקה הגורפת הזו נובעת מהרעיון שמתוך אינטרקציה עם האחים עמיר,  בהיותם גורמי ימין קיצוני אלימים ומסוכנים, מישהו אחר עשוי לקבל רעיונות למעשים אלימים.
יכול להיות, אבל לא נראה שחסרונם של מטיפי ימין קיצוניים ואלימים מורגש בשטח. מדינת ישראל מלאה אנשי ימין קיצוני שמטיפים לרעיונות מסוכנים ואלימים, שמסתובבים חופשי ומדברים עם הציבור בלי מגבלה. לפחות שלושה מהם מסתובבים בכנסת, ואף אחד לא מרחיק קהל מהנאומים שלהם למקרה שמישהו ישתגע ויתחיל לזרוק בקבוקי תבערה על גני ילדים. אחד מהדברים המטרידים בשש עשרה שנות המאסר של חגי עמיר הוא הידיעה שכנראה היום, בשיח האלים והמסוכן שסביבנו, הוא בטח היה מקבל פחות.

אפילו אם שיחה עם חגי עמיר הייתה מוכחת כמעוררת מהומות, שש עשרה שנות בידוד זו תגובה מוגזמת.
החזקה ממושכת בבידוד סותרת את המטרה החשובה של שיקום עבריינים (מטרה שקשורה גם לחרטה האמורה לעיל, שהיעדרה כל כך מעצבן אנשים) וגרוע מזה – בידוד שנמשך יותר מדי, הוא פגיעה חמורה מספיק כדי להיחשב עינויים. ארגוני זכויות אדם בולטים כמו אמנסטי אינטרנשיונל אומרים את זה, מומחים של האו"ם אומרים את זה. בידוד הוא עינויים, וצריך להתייחס אליו בהתאם. רצח של מנהיג הוא דבר נורא, שמערער יסודות של חברה דמוקרטית – וגם עינויים הם דבר כזה. עינויים הם לא ענישה לגיטימית, הם לא הרתעה לגיטימית, והם בטח לא גמול לגיטימי. לאף אחד. לא לעבריינים ולא לטרוריסטים ערבים ולא לטרוריסטים יהודיים. עינויים הם אחד המקרים היחידים שאסורים באופן מוחלט לפי המשפט הבינלאומי, תחת כל נסיבות שהן[5].

אסירים הם קבוצה שחשופה לסיכונים מיוחדים. הם מנותקים מהסביבה, מנותקים מהשגחה וביקורת, ונתונים לגמרי למשמורתם וחסדיהם של שומרים שאין להם סיבה מיוחדת לאהוב אותם.
יותר מזה, אף אחד לא אוהב אסירים. כשאנחנו חושבות על אסירים, אנחנו בדרך כלל חושבות על אנשים רעים שעשו משהו איום ונורא, אחרת הם לא היו בכלא. זו בדיוק הסיבה שהקפדה על זכויות אסירים ועצורים חשובה כל כך – כי אף אחד לא יודע מה קורה איתם. כי לאף אחד לא אכפת במיוחד ממה שיקרה איתם. כי מגיע להם להיפגע.
זכויות אדם הן לא עניין של "מגיע", וכן, לפעמים האנשים הרעים הם אלו שזקוקים להגנות הפרוצדורליות יותר מכל אחד אחר. לא משנה אם הם אנשים רעים משמאל או מימין.
מערכת משפט פלילי מתפקדת לא רק מרחיקה מהרחובות רוצחים ואנסים – היא גם דואגת שהם לא יורחקו ללא משפט. היא אמורה להקפיד שמאף אחד לא יישללו חירותו וזכויותיו בלי ביקורת רצינית, ולהפעיל מערכת של איזונים ובלמים[6].

בישראל אין עונש מוות (למעט מקרים נדירים מאוד). וטוב שכך.  הבחירה לא להנהיג עונש מוות היא בחירה ערכית מודעת, לא טעות טכנית. כשאבי דיכטר אומר על יגאל עמיר שהוא "בסטטוס הכי קרוב לאדם שנגזר עליו עונש מוות, אבל מאחר שבמדינה הזאת אין עונש מוות, כל מה שיורד הוא מדרגת הענישה."[7]; כשאנשי שלום עכשיו קוראים להחרים ולהמשיך להעניש את עמיר ומשפחתו בחיים האזרחיים הם מפספסים בדיוק את הנקודה הזו. היעדר עונש מוות הוא לא תקלה טכנית שצריך לעקוף איכשהו. הוא בחירה עקרונית, לפיה מותר לנו להגביל בצורה מהותית את חירותם של עבריינים, לכמה שנים ולפעמים לכל חייהם – אבל לא להרוג אותם. לא להתעלל בהם. לא לחפש דרך להפוך את חייהם למרים ממוות, כי זה הכי קרוב שנותנים לנו.
אז כן,  יגאל עמיר יכול להתחתן ולפגוש את אשתו ולשכב איתה ולהביא ילדים לעולם בזמן שרבין בקבר. זה חלק מהמחיר של החיים בחברה שלא מתירה את דמם של רוצחים. זה חלק מהמחיר של החיים בחברה שלא מתירה לפגוע באנשים כי הם ריסקו את המדינה שרצית.
מי שלא יהיה שמדבר בשם אנשי שלום עכשיו וקורא לחרם מוחלט על משפחת עמיר, סירוב להעסיק אותם, למכור ולקנות מהם, כי יצא מתוכם רוצח, מסתובב חופשי ברחובות ומטיף את המסר המפוקפק הזה. והוא כנראה מסוכן הרבה יותר למה שנשאר מהדמוקרטיה הישראלית מהעבריין המורשע והמשוחרר חגי עמיר.


[1] המשפט "אני יכול להרים שיחת טלפון ולדאוג שיחסלו ויפוצצו את שרון", שנאמר ע"י אסיר מבודד לסוהר, לאחר כישלונה של שיחת טלפון, אולי עומד בקריטריונים המשפטיים ל"איומים", אבל הרעיון שאדם רציני, ובכלל זה סוהר, יאמין שמישהו יושב בשקט בזמן ההתנתקות ומחכה לטלפון מחגי עמיר כדי להתנקש בשרון הוא קצת, איך לומר, מופרך.

[2] תפח (ת"א) 499/95 מדינת ישראל נ' עמיר

[3] בית המשפט קבע שעדני וחגי עמיר לא נטלו חלק בתכנון והביצוע של מעשה הרצח הספציפי בעצרת ב4/11, אבל הם כן היו מעורבים בקשר לרצוח את רבין ובתכניות בהזדמנויות קודמות.

[4] הגישה של "צדק מאחה" שהולכת ומתפתחת, ואפילו מתחילה לתפוס בישראל במקרים מסוימים, היא גישה כזו. יש לה אחוזי הצלחה יפים במקרים שמתאימים לה, והיא טובה לכל הנוגעים בדבר, אבל זה לא הנושא כרגע.

[5] זה לא במקום הרשומה הרצינית יותר על עינויים בישראל, שאגיע אליה מתישהו בקרוב, עכשיו כשיש לי זמן לדברים מעניינים.

[6] כן, גם מעצר מנהלי הוא בעיה, ושלילה של הזכות הבסיסית למשפט תקין והוגן בטרם הרשעה ועונש. וגם כאן, הבעיה נובעת מהתעלמות מזכויות דיוניות של חשודים ונאשמים, כי הם אנשים רעים ומגיע להם.

[7] בראיון לידיעות ב-2007, כאן.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה האישי הוא הפוליטי, הכל שפיט והרשות נתונה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

19 תגובות על אחרי שחרור חגי עמיר

  1. שי ל הגיב:

    פוסט חשוב. אני ממש מסכימה איתך בנושא. חלק מהענין הוא שאדם ריצה את עונשו אז לא אמורים לתת לו ענישה כפולה על אותו הפשע.
    אגב אישית גם אני לא הייתי מעסיקה את עמיר, אבל לא בגלל מטרה של ענישה אלא כי באופן אישי לא הייתי יכולה להעסיק בן אדם שגורם לי לתעב אותו. אני גם לא אקרא לאף אחד אחר להחרים אותו, הוא ריצה את עונשו. לשם הכנות אלמלא הבידוד הייתי רוצה שהמאסר יהיה ארוך יותר כי בעיני רצח ראש ממשלה כן גרוע יותר מרצח רגיל וצריך בהתאם ענישה גרועה יותר, אבל מכיוון שהחוק לפיו הוא נשפט אומר משהו אחד ואני עקרונית נגד לשבור את החוק בדיעבד אז טוב שלא האריכו את עונשו.

  2. נעמה הגיב:

    סוף סוף דברי טעם בעניין.
    אכן, נראה שהעולם השתגע סביב הנושא הזה. אבל ממש.
    מיטב השמאלנים איבדו את הצפון המוסרי וברגע שמדובר בציפור נפשם שכחו את כל עמדותיהם הנאורות באשר לזכויות אדם ואסיר.

    דווקא התגובה של משפחת רבין היתה סבירה. יותר גרועים בעיניי הם למשל דברי יו"ר השב"ס אשר בעבר הצהיר בפה מלא כי בכוונתו להתאנות ליגאל עמיר ולהכריח אותו להוציא כל זכות דרך בית המשפט. יותר גרועים- כי מדובר בנושא תפקיד רשמי. התקשורת יכולה להתלהם כהרגלה, מזכ"ל שלום עכשיו יכול להתבטא כאזרח (גם אם לא חכם במיוחד); אבל מוסדות המדינה אמורים להתעלות מעבר לזה.

    ברכות על סיום הבחינות,
    ומצפה בקוצר רוח לרשימה על עינויים.

    • ר.בקצה הגיב:

      דבר אחד טוב יצא משחרור האדם המתועב הזה-
      נקרעה עוד מסיכה מפרצופו של המיעוט הנאוריסטי.
      שוב הוכח (בפעם המי-יודע-כמה) שהמיעוט הנאוריסטי מחוייב לעיקרון אחד בלבד:
      חורבן המדינה היהודית והקמת מדינה אש"פו-נאוריסטית על חורבותיה.
      לא זכויות ולא אדם.

      לכן המיעוט הנאוריסטי לא פוצה פה כשערבים מתקיפים את נערותיו בהפגנות (נושא שנידון באתר זה לעייפה),
      לכן המיעוט הנאוריסטי לא גינה את מנהיגיו בחד"ש על תמיכתם בקדאפי,אסד,סטאלין וג'ורג' חבש (לאן נעלם הקומוניסט האדום הזה חנין, האם אין לו שום דבר להגיד על חבריו להנהגה?)
      לכן המיעוט הנאוריסטי תומך בשלטון החוק,אך רק כשהוא נוגע להריסת בתי יהודים,
      לכן המיעוט הנאוריסטי תומך בהצפתנו במסתננים- משום שזה משרת את מטרתו שלעיל

      • ido2267 הגיב:

        והרוב הפטריוטי נזכר שיש זכויות לאסיר כשמדובר בחגי עמיר. לא כשמדובר באסירים ערבים, אתה יודע מה , עזוב ערבים, הנה עוד מקרה של רדיפה פוליטית בחסות 'בטחונית' . לא ראיתי שמישהו בימין הוטרד מזה:
        http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=1518

        • ר.בקצה הגיב:

          חגי עמיר מעניין אותי כקליפת השום.
          אלא מאי, שאני לא מנפנף בדגל זכויות האדם כמו במחנה הקרן החד"שה.
          במילים אחרות,מי שמסתיר את פעילותו להחרבת המדינה היהודית תחת מעטה זכויות האדם, מן הדין שידאג לזכויותיהם של כל בני האדם ולו לפחות לטובתו שלו-
          שאחרת,המסיכה תתפרק הרבה יותר מהר..

        • interspem הגיב:

          אני לא בטוחה שהבנתי – אתה בוחר להגיב לרשומה שבה אני מבקרת הפרת זכויות אדם של עבריינים *ימניים* כדי להתלונן על כך שלפעילי זכויות אדם משמאל לא באמת אכפת מזכויות אדם של ימנים?

        • ר.בקצה הגיב:

          בדיוק.
          ואת היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.
          וממילא,אני כופר בהנחה שמדובר בפעילי זכויות אדם.
          מחוייבות לחורבנה של המדינה היהודית ולהקמת מדינה אש"פו-נאוריסטית על חורבותיה אינה מעידה על פעילות למען זכויות אדם

        • עדו הגיב:

          אולי, מה שבטוח הוא שהרצון העז של הימין לספח לישראל מליוני פלשתינאים מעיד על דחף עז להחריב את מדינת ישראל. זה,דרך אגב, מסביר את הדחצנות המעצבנת הזאת של שמאלנים. אם הימין פועל בכוונה להרוס את המדינה הרי שמדובר בבוגדים, אם לא בכוונה הרי שמדובר באידיוטים. עדיף לחשוב שמדובר באידיוטים.

        • עדו הגיב:

          "שחצנות", כמובן.

        • פאסט סימפל? הגיב:

          אלה פוגעים במדינה באמצעות סיפוח השטחים, פאשיזם וגזענות.
          ואלה פוגעים בה באמצעות נישולה מהזכות להגנה עצמית, ייבוא זרים, והחרמתה בעולם.

          ואלה וגם אלה סבורים שטובת שני העמים לנגד עיניהם, עם חברים כאלה מי צריך אוייבים…

        • פאסט סימפל? הגיב:

          טוב, בעצם הימנים הקיצונים טוענים שטובת עם אחד לנגד עיניהם.

        • עדו הגיב:

          מה שטוב הוא שיש אנדים מאוזנים שמגנים את המטורפים משני הצדדים. כך שכאשר יש מעל שלוש מאות אלף מתנחלים מעבר לגבולות המדינה אפשר תמיד להצביע על איזה פרופסור שמאלני שאמר כך או אחרת. כשנוער הזוועות שורף שדות של ערבים אפשר להצביע על איזה אנארכיסט שמסרב להתפנות מההפגנה (הלא חוקית!) וכשבלונדון מחרימים איזו הרצאה אז מי בכלל זוכר שרב שמקבל משכורת מהציבור קרא לא להשכיר דירות לערבים?
          העיקר האיזון , בין מאסות של אנשי ימין (כפי שציין הרגיש -הם הרוב) ובין שניים שלושה ממושקפים מהשמאל וברור שהסכנה למדינה מתחלקת שווה בשווה 

        • ר.בקצה הגיב:

          עוד לא נפטרתם מהתירוץ המשומש של מדינה דו-לאומית?

          הרי מנהיגתכם גלאון הגישה עתירה להצפת ישראל שבקו הירוק במאות אלפי ערבים (נגד פסקת ההגבלה בחוק האזרחות) ביחד עם בן-בריתה הטבעי, הארגון האנטי-ישראלי עדאלה.
          הרי באתר זה ממש מתנהל מסע נגד גירושם של מסתננים אפריקנים ובתקווה להצפתנו ברבים נוספים.
          הרי הקרן החד"שה תומכת בהפיכתה של ישראל למדינה דו-לאומית, כפי שמופיע באתר הזרוע הביצועית שלה שתי"ל:

          ""התכנית הפלסטינית" בשתיל פועלת לעיצוב תהליכים ומדיניות, באמצעות שילוב, חיזוק וחיבור הכוחות בחברה הפלסטינית ובחברה היהודית, השותפים לחזון המדינה השוויונית, המכירה בפלסטינים אזרחי ישראל כקבוצה לאומית, זכאית לשוויון אזרחי וקבוצתי-לאומי ."
          http://www.shatil.org.il/activity/palestinian

          אז מה אתם מספרים לנו מעשיות על פחד ממדינה דו-לאומית? אתם הרי משתוקקים לה…

          אגב-בימין יש תוכנית לסיפוח שטחי C,בהם יש כ-50 אלף ערבים (כולל אזרוחם כמובן),שמנטרלת את האיום הדמוגרפי.
          האם אתם תומכים בה?

        • עדו הגיב:

          וואו כמה הטעיות וסילופים בתגובה אחת קצרה . אני אתן לבעלת הבחוג לענות לבדה על מה שהיא "מואשמת" בו אם מתחשק לה. לעצם העניין – לא נטען כאן שהשמאל נגד מדינה דו לאומית (והוא נגד, להוציא השוליים שבשוליים ) אלא פשוט שהימין שמדבר בשם הפטריוטיות פועל כדי להרוס את המדינה. השאלה היחידה היא האם בכוונה או בטעות.

        • interspem הגיב:

          המייל שלך מקולקל, וכצעד אדיב וחריג, אני מפנה אותך למדיניות התגובות כאן לפני חסימה שלך:
          https://interspem.wordpress.com/%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA/

        • פאסט סימפל? הגיב:

          "ברור שהסכנה למדינה מתחלקת שווה בשווה" לא טענתי את זה. אבל אם כבר מדברים, אז למשל הנזק הכלכלי שגורמים גופים ש"מלשינים" על תוצרת ישראלית שמקורה בהתנחלויות ומשווקת באירופה הוא לא קטן בכלל.

          אבל, כאמור, אני לא רואה טעם בוויכוח מי הזיק\מזיק יותר, ויכוח מעניין הוא איזה עמדה היא מועילה או לא, לא לנסות לספור נזקים.

  3. פאסט סימפל? הגיב:

    ראשית דיסקליימר, אני מתנגד לעונש מוות, וסבור אי אפשר להאריך את העונש רטרואקטיבית כמו שכמה דרשו.

    אבל, אני לא מבין למה זכותו של יגאל עמיר לפגוש אשה ולשכב איתה היא זכות בסיסית? אני מסכים שאין סיבה שליגאל עמיר לא יהיו כל הזכויות של רוצח אחר שמתנהג כמוהו, אבל באופן בסיסי אני לא רואה למה זאת זכות בסיסית להביא צאצאים, לצאת לחופשות, או לראות טלוויזיה.

    חוץ מזה, מי קבע מה זאת התעללות אסורה? ברור שצריך להעביר את הקו איפשהוא, אבל הנקודה שבה הוא עובר היא די ערטילאית. בהגדרה כל עונש צריך לכאוב, כי אחרת אין סיבה להטיל אותו, מאסר או "שלילת חופש" זאת התעללות לא קלה. ואם נניח הייתי נתפס בגניבה, והיו מציעים לי כריתת יד ימין (אין ספק שזאת התעללות) או 20 שנה בכלא, אני לא בטוח שהייתי מעדיף את הכלא.

    בעניין אחר, מה רע בחרם על אלו שפשעו? זכות הציבור להביע תרעומת באופן אישי וקבוצתי על הפושעים. אם שני אנשים שווים יבואו אלייך וינסו להתקבל לעבודה, לא תתני משקל לעובדה שאחד מהם ישב בכלא על רצח (או אונס, או שוד)? אנחנו כחברה צריכים לאפשר קיום בכבוד לכל אדם, גם פושע מורשע, אבל אין סיבה שנתייחס אליו כאחד האדם ונתעלם מעברו, הוא צריך לזכות שנשכח את עברו, לא לדרוש זאת.

    • interspem הגיב:

      א. הדבר היחיד שכל עונש צריך לעשות בהגדרה זה למנוע עבירות (בין אם ע"י הרחקת העבריין הספציפי, הרתעה כללית או הרתעה אישית). כאב חשוב רק כחלק מהמטרות האלו. [יש גם שיקום, ויש גמול, אבל אלו שאלות נפרדות והן לא חלק הכרחי].
      שלילת חירות שאינה חלק הכרחי מהכליאה וממניעת העבירות (ומהרתעת הכלל, אבל לך כמת את זה) היא משהו שאפשר להשתמש בו ואפשר לא להשתמש בו.
      יצא לא מזמן פסק דין נחמד על הזכות של אסירים לספרי קריאה שהתכוונתי לכתוב עליו אבל לא הגעתי לזה, והוא מעלה שאלות מאוד מעניינות על איך אנחנו תופסות כלא ומה שהוא עושה. בהזדמנות.
      ברור שיש הרבה תחומים אפורים – אני משערת שכולנו נסכים שלאסירים אין זכות לאימונים בטיפוס על קירות, ויש להם זכות לקבל טיפול רפואי. אינטרקציה אנושית כלשהי (לאו דווקא רומנטית) נראית לי בצד של טיפול רפואי, ומאחר שאנשים שהתפקיד שלהם הוא להבין בזה קובעים ששלילת כל אינטרקציה אנושית דופקת אנשים בצורה שגרועה בערך כמו התעללות פיזית, אני מוכנה לקבל את המילה שלהם כסיבה מספקת להתנגד לבידוד.
      ב. הזכות של יגאל עמיר להתחתן ולפגוש את אשתו נובעת בדיוק מכך שלאסירים אחרים יש זכות כזו. אנחנו לא מנהלים את הדיון הזה מאחורי מסך בערות – יש זכויות מסוימות שהשיטה המשפטית בישראל נותנת לאסירים, שתיתן אותן גם לעמיר.
      ג. זכות הציבור לעשות המון דברים, זה לא אומר שכדאי או מוסרי שהוא יעשה אותם.
      חלק מהמשמעות של שיקום ושל עונשי מאסר שנגמרים מתישהו הם שבשלב כלשהו, אמורים לתת לך להיות משהו מלבד אסיר. אני עמכסיק ספציפי יכולה להכניס כלמיני שיקולים למערכת קבלת ההחלטות שלי – ובדיוק כמו שאני יכולה לבחור להעסיק נער בסיכון, כדי לתת לו הזדמנות לבנות לעצמו חיים נורמליים, או נערה עם מוגבלות, אני יכולה לבחור להעסיק אסיר משוחרר. אתה יכול להסתכל על זה כהזדמנות שנייה, כשיקום, כקידום שוויון או כגרסה כלשהי של שמיטת חובות. אלו רעיונות לא פחות ראויים מנקמה. אני לא חושבת שעמיר דרש שמישהו ישכח את עברו, ואני לא חושבת שמישהו ישכח גם אם הוא ינסה – אבל הקריאה להחרים משפחה שלמה (לא רק פושע בודד, משפחה. בטח יש בפרקי אבות שלך משהו על זה), ולמנוע מבני אדם הזדמנות להשתלב בחברה מעתה ועד עולם מעמיסה עליו חתיכת משקולת נוספת.
      כשעוברים מעבודה משפטית שמתמודדת עם המעשים של חלאת המין האנושי לעבודה משפטית שמסייעת לצעירים שהסתבכו עם החוק, מפתחים סוג של דיסוננס ביחס לחומרת ענישה, ואני לא לגמרי בטוחה מאיזה צד של הדיסוננס הזה לענות לך. יש אנשים שהייתי רוצה שיטופלו במידת הרחמים, יש אנשים שהייתי רוצה שיטופלו בפטיש כבד. ובחלק נדמה לי שאפשר להסתפק במאסר הולם שנגמר מתישהו. אני לא אוהבת טרוריסטים ימניים, אבל אני גם לא חושבת שהמקרה של חגי עמיר מצדיק מאסר עולם. ומרגע שהוא יצא מהכלא, אפשר להפסיק לנסות לשלול את חירותו בדרכים אזרחיות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s