לשחק לפי החוקים

[נוספו שתי פסקאות בסוף, נתונים שגיליתי הערב ולמרבה הצער לא הכרתי בעת כתיבת הרשומה הזו, והם חשובים מכדי להזניח אותם. קראו שוב את הסוף. באמת]

הַזֶּרֶם הַגּוֹרֵף נִקְרָא אַלִּים
אֲבָל לַאָפִיק הַמֵּצֵר אוֹתוֹ
אִישׁ לֹא יִקְרָא אַלִּים.

הַסּוּפָה הַמְּכוֹפֶפֶת אֶת עֲצֵי הַלִּבְנֶה
נֶחְשֶׁבֶת אַלִּימָה.
אֲבָל מַה בִּדְבַר הַסּוּפָה
הַמְּכוֹפֶפֶת אֶת גַּבּוֹת פּוֹעֲלֵי-הַכְּבִישׁ?*

לפני בערך חודש אנשים דיברו על חלונות שבורים, חוקים ואלימות, ובין השאר נאמרו כלמיני דברים יפים ואידאליסטיים על חוק, מהסוג שקצת ציניות ויומיים בביהמ"ש שורפים מהמערכת, כאילו שהחוק הוא מין דבר נייטרלי ולא חלק ממשחק של כוח והשפעה.
בימים האחרונים מסתובבים ברשת כמה ויכוחי "קרבן של מערכת שדופקת את החלשים, או לוזר חסר כישורים שחי בפנטזיות ובוכה כשהן מתרסקות"1. צד א' נוטה להציג זה מול זה אנשים שחייהם התרסקו בשל חוב של כמה מאות שקלים לביטוח לאומי, וטייקונים שעברו תספורת ויצאו מזה עשירים וחתיכים יותר.
אני רואה כל יום אנשים קטנים עם חובות קטנים שנתקלים בקשיים ואטימות, ובהחלט יש מה להגיד על זה, אבל לא הפעם.

אחד מהדברים שאנחנו צריכות להתמודד איתם כשאנחנו מדברות על העדפות ופריווילגיות (וגם כשאנחנו מדברות על שוויון ואפליה), זו העובדה שרוב הזמן לא נראה מצב שבו יש זהות מוחלטת בכל הפרמטרים, מלבד אחד שמהווה אפליה פסולה. האתגר הוא לנסות לזהות מתי יש דמיון מהותי בין שני מקרים, ולגמרי במקרה הקריטריון (הרלוונטי לפחות במידת מה) מבדיל קבוצה אחת שנוטה להיות חלשה יותר. אני לא מדברת על מקרים כמו "זכאי שבות", שבהם המחוקק אפילו לא מתאמץ, אלא מקרים קצת יותר חמקמקים, שבולטים בעיקר בתוצאה.

ביחס לאפליה, יש כאן מאמר מצוין של אווה אילוז, שמסבירה את הרעיון הרבה יותר טוב ממני2.
אבל אני לא רוצה לדבר על אפליה באקדמיה, אני רוצה לדבר על חוקים. לא על הרבה חוקים, משהו קטן. בשוליים של החוק הפלילי. אפשר למצוא גם דוגמאות כאלו מהתחום האזרחי, ואני מתכוונת להקדיש גם להן רשומה מתישהו בקרוב3, אבל פלילי זה יותר סקסי, אז נתחיל בפלילי.

מי שנאשם בעבירה מגיע לבית משפט, ואם הוא מורשע הוא מקבל עונש (כמו מאסר או קנס או עבודות שירות), ויש רישום של ההרשעה. לא כולם צריכים לדעת שיש לך רישום פלילי, אבל הוא כן מפריע לדברים מסוימים. זה נכון גם על עבירות חמורות וגם על עבירות קלות.

אבל לא על כל העבירות הקלות. החוק מגדיר קבוצה של "עבירות מנהליות", שאינן מדורגות כעבירות חמורות, ועליהן אפשר לשלם קנס בלי בית משפט, בלי הרשעה, ובלי רישום פלילי. המדינה מרוויחה חסכון בהליכים משפטיים, והעבריין (המנהלי) מרוויח תיק נקי מהרשעה, אלא אם הוא מבקש להישפט.

יש רשימה די ארוכה ומגוונת של עבירות מנהליות כאלו, והיא סוג הטקסטים שכדי ליהנות ממנו צריך אופי מהסוג שאפשר למצוא במשרדי ראיית חשבון.

חלק מהעבירות איזוטריות (כמו חיסון נגד כלבת, טיפול בבאג 42000 וייצור דבש), ויש כמה תחומים בולטים שכמה סעיפים מתייחסים אליהם, כמו מסחר וחקלאות. עוד שלושה תחומים בולטים הם צרכנות, מיסוי (וכמה סעיפים "כלכליים כלליים" יותר, כמו ייעוץ השקעות), ודיני עבודה. מטבע הדברים, אלו לא עבירות שכל פרט בציבור עלול להסתבך בהן. מי שלא מייצר ומשווק מכשירי חשמל כנראה לא מרמה בסימון האנרגטי שלהם, ומי שלא מעסיק עובדים לא יכול לפטר אותם בלי הודעה. שמועה שמעתי שיועצי השקעות לא משלימים הכנסה בחברות אבטחה, ובשביל לשלם מיסי מקרקעין צריך קודם כל אפשרות לקנות או למכור בית.

חשוב לזכור שלא בכל תחום כזה יש רק עבירות מנהליות5, ולא כל העבירות המנהליות נוגעות לתחומים אלו, אבל בכל תחום כזה יש קבוצה די משמעותית של עבירות, ואלו ממש לא עבירות מינוריות.
בתחום העבודה, למשל, חוק העבירות המנהליות כולל את רוב חקיקת המגן6, ובכלל זה תחומים כמו תשלום שכר מינימום, ימי חופש וחופשה שנתית, עבודת נוער, אפליה ועוד.


לא שיש לי בעיה עם ניסיון לפטור אנשים ממאסר וכתם פלילי, בפרט אם יש שיטות אחרות שעובדות7. אבל “עבירה מנהלית” זה לא שם נרדף ל”עבירה קלה”, ו"קלה" זו גם שאלה של מאיפה מסתכלות עליה. עובד שגנב ממעביד נכס ששוויו עולה על אלף שקלים עלול להיכנס לשבע שנים בכלא. מעסיק שלא שילם לעובד שכר מינימום ישלם קנס.

מי שמקבל דבר בתחבולה או תוך ניצול טעות של הזולת יכול להיכנס לכלא לשנתיים. מי שלא מסמן פרטים הנדרשים בחוק (כמו מחיר, תאריך תפוגה, היות המוצר מסוכן) על מוצר שהוא מוכר, משלם קנס מנהלי.

אין סימטריה מלאה בעבירות האלו – גניבה זה לא אותו דבר כמו פשוט לא לשלם למישהו כסף שחייבים לו על עבודה, גם אם זה כל הכסף שיש לו. יש המון הבדלים. המון. אחרי הכל, מעסיק סומך על העובד שידאג לעסק, שיכבד את החוזה ואת היחסים ביניהם. להפר ככה חוזה, ועוד להפר את החוק על הדרך – נו, זו ממש מעילה באמון. שלא לדבר על הפגיעה בקניין, והנזק שיכול להיגרם לאדם שחשב שהוא יגמור את החודש עם אלף ש”ח יותר ממה שיש בקופה. אולי הוא צריך את הכסף הזה לשכר דירה, או לאוכל, או לתרופות.

אפשר למצוא עוד דוגמאות כאלו. חקיקה שמסדירה ביטוח, סימון מוצרים, ייעוץ השקעות והעסקת עובדים באמת נוגעת לפעמים לעבירות קלות יחסית שלא גורמות הרבה נזק. גם החזקת אולר או עישון מריחואנה לא גורמים הרבה נזק לסביבה, אבל צעיר שנתפס עם סכין או סמים עליו לא יכול פשוט לשלם קנס ולצאת מהסיפור בלי כתם. סמים זה חתיכת תיק. גם כיבוי פנס רחוב או הפרעה למנוחת הציבור הן לא ממש עבירות חמורות, ולמרות זאת הן לא מופיעות ברשימה הארוכה למדי של עבירות מנהליות. כנראה לא מנהליות מספיק.

חשבו על הנזק שייגרם לאדם שבגלל שטות כמו בטיחות בעבודה או העלמת מס יצטרך לשבת בכלא. עם פושעים אמיתיים. חשבו על מה שזה יעשה לקריירה שלו. על הסיכוי שלו להשתלב בשוק העבודה אחר כך (ולהעסיק עובדים), ולהמשיך להיות גורם יצרני ומועיל. לעשות דבר כזה לאדם נורמטיבי, זו באמת נקמנות קטנונית של מערכת המשפט. זה יהיה כמעט כאילו מישהו חשב על פרופיל ספציפי של אנשים שאפשר להפחיד אותם בעונשים חמורים על עבירות מינוריות.
פושעים אמיתיים, כאלו שבאמת מהווים סכנה למישהו, זה סיפור אחר. אנשים נורמטיביים לא מסתובבים עם סכין, שוברים פנסים, מעשנים סמים או מעליבים עובדי ציבור. ברור שבחור צעיר שמסתובב עם סמים עליו הוא טיפוס שוחר רע, והעונש שיוטל עליו צריך להיות כבד. להרתיע הרבה יותר מזה שמוטל על פרסום סיגריות בעיתון נוער או משחק מחשב, נניח. הוא לא יודע איזה נזק סמים גורמים לבנאדם?

עבירות מנהליות נועדו לחסוך זמן למערכת, ולחסוך כתם לעבריינים. יש עבריינים שלא שווים את הזמן של המערכת, ושלא מגיע להם להסתובב עם כתם פלילי בגלל משהו שהם עשו ולא היה לגמרי בסדר. זאת לא קפריזה, זה לא מקרה, זה בחוק. החוק הזה בערך בגיל שלי, ובניגוד אליי, לפחות פעם בשנה טורחים ולעדכן ולשנות בו סעיפים. אולי לא את כולם8, אבל הוא חוק פעיל ומוכר. הוא לא באמת מסמן קו ברור בין אנשים שיש להם ואנשים שאין להם, אבל הוא כן מסמן מגמות מסוימות. חוק אינו דבר נייטרלי ואובייקטיבי. מישהו קובע אותו, מישהו מעביר אותו, מישהו מחזיק לוביסטים וקמפיינים שיקדמו אותו, ומישהו מרוויח ממנו. השאלות מי עבריין, מי מסוכן לציבור, ואת מי צריך להכתים ולהרתיע הן הסיבה למה שכתוב בחוק, לא להיפך.

[תוספת מאוחרת: בשנת 2010 שיעור מקרי הרצח בישראל עמד על 1.8 מקרי רצח לכל מאה אלף תושבים. באותה שנה שיעור תאונות העבודה הקטלניות עמד על 1.79 תאונות לכל מאה אלף עובדים (נשבעת שאני לא ממציאה את הנתון הזה, ואלוהים יודע שהייתי רוצה אותו מולי אתמול לפני שפרסמתי את הרשומה הזו).
במילים אחרות – בשנת 2010 הסיכוי של אזרח להירצח היה פחות-או-יותר שווה לסיכוי של פועל למות בתאונת עבודה. העונש על הפרות של פקודת הבטיחות בעבודה, כאלו שגורמות סיכונים אמיתיים מאוד, נזכיר שוב, הוא קנס מנהלי (אני לא מדברת רק על רצפה רטובה – גם על פיגומים וגגות בלי גידור, היעדר מוצא מאש ואדים רעילים, מכונות לא ממוגנות, כאלו).
אם ההנחה שלנו היא שהאיסור על התנהגות "אלימה" נובע ממתן ערך לחיי אדם ושלמות הגוף, נדמה לי שלתוצאה יש כאן משמעות. בפועל, כמה עשרות אנשים בשנה מתים כי סביבת העבודה שלהם מסוכנת, והעובדה שאתה מת לא בגלל שאדם רע דקר אותך אלא בגלל שאדם נורמטיבי לא גידר פיגום לא הופכת אותך לפחות מת.
.
* ברכט, "על האלימות"

1לא יהיו הפניות. אני לא רוצה להיכנס לוויכוחים האלו ולא רוצה לעודד אותם. זה לא הסיפור.

2אני לא מבינה למה היא קוראת לאנשים נע"מ, אבל חוצמזה אני לגמרי לטובת המאמר של אילוז.

3בהנחה שסומכות עליי שאכתוב מה שאני טוענת שאכתוב, כמובן.

4לא מתלוננת  על סעיפים אנכרוניסטיים בחוק הישראלי. בטח לא על אלו שעדיין מתמחרים דברים בלירות. הכנסת עסוקה בלאסור על אנשים לציין את הנכבה, להחזיר את הסדר הכבילה, לתת ליישובים קהילתיים לסנן אנשים שהצבע שלהם לא נכון, ולשלוח מהגרים לבית כלא. יש לה דברים חשובים יותר מלהתאים את הדין בישראל למאה העשרים ואחת.

5יש עבירות חמורות שנוגעות להון ולמעסיקים. יש עבירות חמורות שנוגעות להונאות של סוכני ביטוח, ולא רק להונאות של ביטוח לאומי. אני לא מתכוונת למיין את כל הדין הפלילי בישראל לצורך הרשומה הזו – רק להאיר נקודה אחת.

6אני לא מצליחה לזכור ברגע זה חוק בולט בתחום שאינו מוזכר ברשימה (למעט האיסור על הטרדה מינית), אבל בהחלט ייתכן שפיספסתי.

7צריך לדבר בהזדמנות על צדק מאחה והליכים חלופיים. זה נושא מרתק, חשוב, ומעורר השראה. הרבה יותר מעבירות על חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, נניח.

8אמרתי כבר באג 2000? יש אנשים שקוראים את הרשומה הזו ולא יודעים על מה אני מדברת, נכון?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכל שפיט והרשות נתונה, מי ישמור על השומרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

20 תגובות על לשחק לפי החוקים

  1. עורך: טיפול שורש הגיב:

    וואו, משפטנים יכולים להיות מועילים

  2. דימיד הגיב:

    תודה מעין. רשומה מעולה, אם כי אני לא כ"כ מסכים עם הרישא (אפרט בהזדמנות). רציתי להעיר שהנתון שהוספת, שהוא מדהים לכשעצמו, מטעה במידה רבה. החישוב נעשה כיחס מספר התאונות שבהן היו הרוגים למספר כלל העובדים. לדעתי, החישוב הנכון הוא ביחס למקצועות מסוימים בהם יש סיכון כזה. למשל, עובדי כפיים, כימאים שעובדים עם חומרים מסוכנים וכיו"ב. בחישוב הגס, אם ניקח רק את העובדים הלא מקצועיים ואת העובדים המקצועיים בחקלאות, בבינוי ובתעשייה נקבל שהמספר עומד על 7.44 (!), וכמובן שמעניין יהיה לבדוק גם את התאונות שלא הסתיימו בהרוגים.

    החישוב נעשה על נתוני הלמס מהרבעון השלישי של 2011 (3 העמודות השמאליות בפילוח לפי משלח יד):
    http://www.cbs.gov.il/reader/newhodaot/hodaa_template.html?hodaa=201120308

  3. ronena הגיב:

    האם כשמישהו מת (מת ממש. לא רק שיש סכנה שימות) עקב אבטחה לקויה במקום העבודה, העברה היא עדין עברה מינהלית?

    • interspem הגיב:

      כשאתה אומר "אבטחה" אתה מתכוון ל"בטיחות", או לשומרים בכניסה (אני יודעת שזה נשמע מטופש, אבל פתאום לא הייתי בטוחה)?

      • Ronen הגיב:

        בטיחות (נו, כמו שאתה תלוי ~10 מטר באוויר ומישהו מחזיק את החבל ומאבטח אותך..)

        • interspem הגיב:

          לפי דו"ח של התמ"ת (כאן, ההפניה מגל, כפרה עליה), מקרי תאונות קטלניות מוגשים למשטרה, לפעמים מגיעים לפרקליטות, כתב אישום יכול להיות הריגה או גרימת מוות ברשלנות, העונש יכול להיות קנס או מאסר.
          זה בתיאוריה. אין לי את כל הטווח, אבל בוא ניקח כמה מקרים, שהקריטריון היחיד להם הוא מהשנתיים האחרונות ושעלו בעמודים הראשונים של חיפוש תיקים במאגר משפטי לפי "גרימת מוות" ו"בניין" (שזה הענף בו נגרמות הכי הרבה תאונות קטלניות).

          ת"פ מדינת ישראל נגד דוד וקנין, שהודה בגידור לא נאות של פיגומים. חודש שעבר:
          "כתב האישום בעניינו של נאשם זה תוקן באופן דרמטי, כאשר מעבירה חמורה המייחסת לו גרם מוות ברשלנות, הורשע סוף דבר בהסכמה בעבירה שטיבה טכני, כאשר גם התובעת המלומדת מסכימה כי ענישה ראויה כאן משמעה מאות בודדות של שקלים כקנס". הבנאדם הודה בגידור לא נאות של פיגומים. הקנס בסוף היה 200 ש"ח.

          זה לא אומר שכל המקרים כאלו – יש לי מול העיניים עוד שני מקרים מ2010 שנגמרו בחודשיים עבודות שירות על גרימת מוות ברשלנות, אחרי הודאה, אבל אין לי עובדות מול העיניים ולא בטוחה מה בדיוק קרה שם. יש עוד מקרה של חמישה חודשי מאסר בפועל שהומרו לעבודות שירות, אז אפשר להגיד שכן יש מקרים שבהם הסנקציה חמורה יותר מקנס.
          ועדיין, בחודש שעבר אדם קיבל קנס של 200 ש"ח על גרימת מוות ברשלנות. שזה בערך פי 2 ממה שקיבלתי פעם על חציית מעבר חצייה באדום, ברגל.

        • Ronen הגיב:

          "גרימת מוות ברשלנות" נשמע כמו תיאור טוב של העברה כאן. אבל מה שאת צריכה להשוות זה לא את הסטטוס של בטיחות בעבודה לסטטוס של רצח, אלא את הסטטוס של, לא יודע, אלימות מילולית לרצח*.
          כי אלימות מילולית יכולה להוביל למכות שיכולות להוביל לרצח.
          והעדר בטיחות נאותה יכולה להוביל לתאונה שיכולה להוביל למוות.

          * אני לא אומר שהשתלשלות זהה, אני רק תוהה כמה על כמה מוקדם בשרשרת-הדברים-שיכולים-להוביל-למוות את רוצה להחיל דין פלילי.

        • interspem הגיב:

          א. אני לא השוויתי "סטטוס" – השוויתי שיעור מקרי מוות. הסיבה שעשיתי את זה זה כדי להראות שיש פגיעות אמיתיות. מספר לא זניח של פגיעות אמיתיות.

          וזה לא "אני" רוצה להחיל על זה דין פלילי – המחוקק הישראלי החליט שאלו עבירות. הוא פשוט החליט שהן עבירות לא חשובות במיוחד.

          ויש לי מקבילה אפילו יותר מתאימה מ"אלימות מילולית", שדווקא מוזכרת ברשומה הזו – החזקת סכין. העונש על החזקת סכין בלי להוכיח שהיא למטרה כשרה יכול להגיע לחמש שנות מאסר. למיטב ידיעתי (ועבדתי על תיק כזה לאחרונה), *רק* על החזקת סכין בד"כ לא מקבלים מאסר בפועל – אבל כן אפשר לקבל עבודות שירות וכתם פלילי, גם על מקרה בודד עם המון המון נסיבות מקילות. ואפשר לקבל מאסר בפועל אם נפלת על שופטת…קיצונית במיוחד, נקרא לזה.

          אם אתה רוצה להפוך הפרות חמורות של כללי בטיחות בעבודה (שוב, לא רצפה רטובה – אלו שבגללן אנשים יפלו מפיגום או יתחשמלו או יתקעו בחדר עם אדים רעילים בלי יציאה) לעבירות של חמש שנות מאסר, בלי מכתבי אזהרה ובלי ציפורים, אני בסדר עם זה.

        • Ronen הגיב:

          בדיוק. תודה!

        • PonPonPon הגיב:

          לגבי העבירה של "החזקת סכין", חיפשתי ולא מצאתי היכן מוגדר מהי "מטרה כשרה". אין לי ידע משפטי אז יכול להיות שפשוט לא ידעתי איפה לחפש. יש איפושהו הגדרה של מה נחשב "מטרה כשרה" לצורך החזקת סכין, או שלשון החוק בעניין הזה עמומה בכוונה? ואם האחרון, כיצד יכולים לצפות מאדם שיוכיח שהיתה לו מטרה כשרה אם אין לו אפילו דרך לדעת מה נחשב למטרה כשרה בעיני החוק?

        • interspem הגיב:

          הכוונה ב"מטרה כשרה" היא למטרה חוקית – דברים כמו חיתוך אוכל, עבודה, מלאכת יד. כלומר, מטרה אמיתית שאינה כוללת דקירת אנשים.

  4. ארך אפיים הגיב:

    יופי של פוסט – תודה. ותודה גם על ההפניה אל אווה אילוז. מה שאהבתי שם (ואיריס חפץ בתגובות ממש לא אהבה) זה שהיא לא מאשימה את אלה במעגל הפנימי בגיזענות. יש כאן התנהגות סבירה, מוסרית אפילו ברמה האישית, שבמצטבר יוצרת אפקט לא צודק שצריך להלחם בו. לדעתי צריך יותר אומץ לראות את זה ככה, כי מטבענו אנחנו רוצים שיזהו לנו דרקונים להלחם בהם.

  5. מעניין מאוד. תודה שהפנת אותי 🙂

    אני אשתף אותך ברעיון שיש לי כבר הרבה זמן.
    הרעיון הוא לקחת סעיף זעיר בחוק או בתקנון המוסד לביטוח לאומי, ולנסות לחשוב על הצורה שבה אותו משפט קצר מעצב את החיים של אלפי אנשים.
    זה משהו שמאוד מטריד אותי כבר כמה שנים: חוסר תשומת הלב שיש לפרטים האלו.
    חשבתי על מזונות. או על העניין הזה שאומר, שאישה שבבעלותה רכב לא יכולה לקבל מזונות מבטל"א. סתם בחרתי בזה כי לאורך השנים נתקלתי בעניין הזה, וכל פעם נדהמתי מהדפיקות שלו.

    אבל אולי אני סוטה מהנושא שהצגת.
    אני מתכוון לומר שהרבה פעמים כשאנחנו מכוונים יד מאשימה זה מול מישהו, עם פנים, עם זהות אדיאולוגית, עם מצע רעיוני כלשהו… והתתי-סעיפים האלו כאילו נראים לציבור הרחב כמשהו תפל, שלא שווה את הזמן שלו. אנחנו נילחם עד חורמה על זכותה של אישה להפיל את העובר שבבטן שלה, אבל לא על הסעיף הפיצפון בבטל"א, שמונע ממישהי במשך, נגיד, 5 שנים תמימות, לעשות איזשהי התקדמות בחיים. כי הסעיף הוא קטן (אולי אפילו "קטן עלינו"), הוא יבש, הוא פיסת של איזשהי פסאודו-נצחיות (כאילו זה תמיד יהיה שם – האורה הקסומה של "החוק"), וקשה לנו להגיד שהוא מיזוגן! שהוא סקסיסט! וגזען! וחרא של בנאדם שלא שווה את היריקה שלי!

    ואולי זה מתקשר אל מה שאת כתבת. אני בחיים שלי לא שמעתי ההבדלה הזו, שאת מתארת בצורה כל כך יפה ומדויקת. וזו הבדלה חשובה ביותר. קריטית אפילו.
    ולמה בעצם?

    • interspem הגיב:

      כפרה על העיניים היפות שלך (ובמקרה שלך זה אפילו נכון).
      אם תרצה צד משפטי ליוזמה הזו, אשמח. בתמורה, אני יכולה לשתף אותך בכך שההמשך המתוכנן לרשומה הזו יכלול התייחסות לתחום משעמם בנושא הכי אפור ומשעמם במשפטים (סדר דין אזרחי), על הליכים מהירים ונוחים שאתה ואני לא באמת יכולים להשתמש בהם.

      בקשר ל"למה בעצם", אני חושבת שיש כמה סיבות.
      אחת מהן היא עניין הדרקונים, אם להשתמש בדימוי המוצלח של מר א. אפיים כאן למעלה.
      יותר קל כשיש לדברים שם ופנים.
      בעצם, זה שני סוגים שונים של "משעמם". סוג אחד זה שהרגילו אותנו ש"סיפור" זה עם דמויות ועלילה קורעת לב. כן מקרר ריק וילדים בלי כסף לטיול, לא מספרים בחלוקת תקציבים. ע"ע "טרגדיה אישית".
      אני חושבת שאחת הבעיות הכי גדולות עם כלכלה, נניח, שזה *באמת* תחום שצריך להבין קצת אם רוצים לעזור לבנות חברה יותר, ולבקר את הקיימת, זה שהוא פחות סיפור ויותר מספרים וכללים שצריך להבין איך הם עובדים (או לא עובדים).

      הסוג השני זה ראבאק, זה משעמם. זה באמת משעמם. זה לעבור בתוך המון ניסוחים טכניים, ויבשים, שמפנים אותך מכאן לשם ומשם למקום אחר וכל הדרך צריך לזכור מה בעצם חיפשת. ולרשום דברים בצד. ולספור, ולסמן

      אני חושבת שזה קשור גם לרטינה שלי מהערב, שאני מתעסקת בזה וכל שאר האינטרנט (החלקים ממנו שמדברים על אפליה, זתומרת) מדבר על תערוכת ציורים גזענית. אני לא אומרת שדימויים גזעניים זה לא חשוב, ושלא צריך מיומנות ופיתוח חשיבה ביקורתית כדי להצליח לזהות סטריאוטיפים ונזק ויחסי כוח, אבל במובן מסוים זה קל יותר. וזה בטוח סקסי יותר.
      גם האובססיה שלי עם מגדר, אגב, היא חלק מהעניין. וגם ההתעסקות שלנו במקרי אלימות "קלים" בשטחים, לעומת פגיעה יומיומית במרקם חיים.

      הייתה לי הזדמנות לעבוד קצת על התחום של תכנון ובנייה בגדה, משתיים-שלוש זוויות (משפטיות9 שונות, ואני חייבת להגיד שהתחושה שהייתה לי אז והיום הוא שזה אחד מהתחומים הכי חשובים, אבל הוא אפור ומשעמם וצריך להיכנס לכלמיני פרטים קטנים ובאמת צריך קצת יותר רקע, וכלי העבודה עצמם בכלל אפורים. נדמה לי שגם כפעילי זכויות אדם, יותר קל לנו כשבאמת יש "אדם" מול העיניים.

      שקלתי להכניס לרשומה הזו שורות נבחרות מפקודת הבטיחות בעבודה – אלו שהתיאורים שבהם קפצו לי מיד לראש בדימויים חזותיים די מזעזעים. בעקבות מה שאתה כותב, אני חושבת שאולי הייתה טעות שלא עשיתי את זה. השורה שפחדתי לא להירדם בגללה, אגב, היא "הוראות סימן זה יחולו אם יש לעשות עבודה בתוך מקום מוקף שבתוכו עלולים להיות אדים מסוכנים כדי כך שיכול שבני-אדם לא יעמדו בהם." אולי יסתבר שאני לא היחידה שלא יכולה להישאר אדישה מול המשפט הזה.

      הדבר האחרון, הוא שנדמה לי שזה משהו שבאמת יותר קשה להתמודד איתו בלי איזושהי מידה של ידע קודם (לאו דווקא מקצועי ואקדמי, אבל זה נראה לי כדאי – אני מנסה להפוך טקסטים משפטיים עמומים לנגישים בדיוק מהסיבה הזו). אני מסתובבת עם תסכול על עבירות מנהליות ומה נחשב עבירה מנהלית כבר כמה חודשים – רוב הבעיות של החניכים אצלנו זה חובות, דיני עבודה והליכים פליליים. לראות יום אחרי יום מה קורה לצעירים שמסתבכים עם תיק פלילי באמת על שטויות ואיך זה משפיע על החיים שלהם, ואת המעסיקים שמנצלים ועושקים ומרמים אותם וכלום לא קורה ולא יקרה להם, זה די מתסכל. ולא כתבתי על זה כי כל פעם המחשבה היא "נו, עבירות מנהליות, את מי זה מעניין".

      • ארך אפיים הגיב:

        השורה עם האדים המסוכנים היא פנטסטית. לא משעממת בכלל, ומעלה מול העיניים תמונה גרפית של בני אדם מורעלים. משהו נגיש שטמקא יכול לשים בכותרת וחבר כנסת יכול לעשות עליו הון פוליטי. אולי זה האתגר, למצוא פנינים כאלה בתוך ים המינושה (איך תאמרי בעברית מינושה? ים הפרטים האפורים?)

        חוץ מזה שרואים כאן סימני נוכחות ברורים של לוביסט. למה לעזאזל לציין דבר כזה בפירוש אם לא יושב בחדר מישהו שמייצג מישהו ורוצה להכניס את זה למען הסר ספק?

      • ארך אפיים הגיב:

        ועוד משהו, גם נושאים כמו תקצוב אפשר לפעמים להפוך לסקסיים. אולי אני תמים, אבל כשאלה אילוז כותבת על ההבדל בין מערכת החינוך ברובע המהגרים העני שהיא גדלה בו בצרפת, לבין זאת בשכונות ובפריפריה בישראל, אפשר להבין למה היא אומרת שאם היא היתה גדלה בארץ היא בטח היתה היום קוסמטיקאית, ובצרפת היא נהייתה אווה אילוז. בלי לדבר על תקציבים במפורש, זאת נראית לי השוואה מאד נגישה.

      • אני מהנהן לאורך כל קריאת התגובה שלך (במיוחד בחלק של המחמאה לעיניים שלי:) אבל בסוף אני מהרהר לרגע, ומתעוררת בי אי-הסכמה.

        ראשית, כי מי שנפגע מהסעיף מכיר אותו. אלו אנשים שלא נספרים, אבל באמת שאין סיבה שלא נספור אותם. אולי נתחיל בלהכיל אותם בתוך קבוצת השיח שלנו.

        שנית, כי מה סקסי? עזבי את מה שקל – ואת כל השערוריות האינטרנטיות שמספקות שעשוע לשמאליים – מה בולט? מה מעניין? אולי גם הצורה שבא סעיף, כמו מין חפץ קסום בספרי פנטזיה, יכול לייצר מציאות מאוד עגומה. כשכולם עושים שייר לכתבות בכלכליסט על תירס, מה שמגניב אותם זה זה שלקחו נושא די פשוט ומשעמם לכאורה (תירס) ועפו על זה ועשו מזה סיפור ענק. גם בסיפורים של ביטוח לאומי, כמו שהרבה אנשים למדו דרך הביוגרפיה המקוצרת של משה סילמן, יש דרמה.

        אני חושב שהסיבה שאנשים לא מתעניינים בדברים האלו היא פשוטה יותר. כאילו, יש את הסיבות שמנית, אבל יש גם את זה, שמרבית האנשים מנותקים מהעוני והמצוקה ברמה החווייתית. גם אם הם חוו אותם בעברם, מהרגע שהם הופכים לאנשים בעלי קול בחברה הגבוהה של השמאל או בכלל, הם מתנתקים מכל הדברים האלו. זה בא ברמה הכי בסיסית של זה, שאנשים לא אוהבים לדבר על הכאב וההשפלה שלהם. אני לא מדבר בפומבי על היגון הענק שחוויתי ועודני חווה בגלל הבעיות התעסוקתיות שלי. וכשמדובר באחר – גם ממנו אני מנותק.

        אנחנו לא נותנים מקום לחוויות הקשות האלו, ולסעיפים שמעצבים אותן, כי כאילו… כל החיים שלנו אנחנו זורקים את המחשבות האלו לפח של הנפש שלנו. מפחד, מבושה, מאדישות. "הסעיף הזעיר הזה הכניע אותי, הפקידה הכלומניקית עשתה ממני אפס…"…

        אבל אולי אני טועה… כשאתה מערבב פסיכולוגיה עם סוציולוגיה… הכל נשמע ככ ספקולטיבי…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s