קודם תסתלקו, ואז נדבר

אז, מה משרד הפנים רוצה לעשות לזרים הפעם?

תזכיר החוק (כמו טיוטה להצעת חוק, לצרכים מעשיים) שאכתוב עליו כאן נכתב ע"י משרד הפנים1. החוק המוצע כולל כמה שינויים, מתוכם אתמקד באחד – לפי החוק, כדי לערער על גירוש יהיה המגורש חייב קודם כל לצאת מישראל

לפי דיווח בתקשורת, התזכיר הופץ (ואולי נידון) בישיבת ועדת שרים לחקיקה ב22 ליולי, ומשום מה הדוברות והמחלקה המשפטית של המשרד שחיבר אותו לא מודעות לקיומו (או לפחות, זה מה שטענו שם בטלפון הבוקר)2.

כשמשרד המשפטים מוציא תזכיר חוק, התזכיר מפורסם באתר המשרד, עם קישור מהעמוד הראשי ומעמוד החדשות. משרד הפנים זה סיפור אחר. כדי לדעת על תזכיר שמשרד הפנים העביר לעיון הממשלה, צריך לדעת יותר מהאנשים שתפקידם לדעת שהוא קיים, לא לסמוך עליהם, ולדעת בדיוק מה ואיפה לחפש. או לקרוא "הארץ" ולקוות לטוב. נראה כמעט כאילו שמישהו במשרד מעדיף שלא ישימו לב איך הוא רוצה לשנות את החוק. זה לא שאנחנו חיות בדמוקרטיה ואמורות לדעת על כל מהלכי הממשלה שלנו, בפרט אלו שנוגעים לחקיקה, או משהו כזה. אפשר לחשוב שעובדי ציבור עובדים אצלנו.

בכל מקרה, אפסיק להתמרמר על הגישה הסובייטית שמשרד הפנים מפגין כלפי חופש המידע ואגיע לעניין.
נוסח התיקון האמור:

ב4. לא יידרש בית משפט, לרבות בית דין לעררים, לעתירה או ערר של מי שסורבה כניסתו לישראל כל עוד אותו אדם לא יצא מישראל.

ב5.טען מי שסורבה כניסתו לישראל כאמור כי נשקפת סכנה לחייו או לגופו אם יוחזר למקום ממנו הגיע לישראל, ולא קבע קצין ביקורת הגבולות כי הטענה חסרת כל בסיס על פני הדברים, לא תחול הוראת סעיף קטן (ב4).

במילים אחרות אם מגרשים אותך מישראל, הפתרון הוא לצאת מישראל ולערער על ההחלטה מחו"ל.

סעיף ב5 מנסה לרכך קצת את הסעיף שלפניו אם "מסורב"3 יטען שנשקפת סכנה לחייו או לגופו, וקצין ביקורת הגבולות לא יקבע כי הטענה חסרת בסיס, ה"מסורב" לא יצטרך לצאת.

מדובר בסעיף שבלי ספק נועד להיראות כאילו הוא מונע החזרת פליטים למקום סכנה עד שיתברר מעמדם (על עיקרון אי ההחזרה כתבתי בעבר, בין השאר כאן וכאן). וכן, המונח שבו השתמשתי הוא "להיראות כאילו", לא "למנוע". למה רק כאילו?

קודם כל ההגדרה בסעיף צרה מדי, ולא תואמת לאיסור על החזרה, כפי שהוא מופיע באמנת הפליטים וכפי שהוא מוכר במשפט המנהגי ובהתחייבויות ישראל. הנוסח באמנה אוסר על החזרת אדם למקום שבו יהיו "חייו או חירותו בסכנה". הסעיף בתזכיר של משרד הפנים מאפשר להחזיר אדם למקום שבו אולי לא ייפגע גופו, אבל הוא ייכלא שלא כדין לשנים ארוכות. או יגוייס לשירות ממושך של עבודות כפייה בצבא אריתריאה. סתם, כדוגמא. כלומר, במסגרת החוק ניתן יהיה להחזיר למדינת מוצאם אנשים שהיו אמורים להיות מוכרים כפליטים.

החלק השני, והוא לא פחות חשוב, הוא שאי אפשר לסמוך על שיקול הדעת של קצין ביקורת גבולות מטעם משרד הפנים בעניין הבסיס שיש או אין לבקשות מקלט. למשרד הפנים יש קושי אמיתי לאשר בקשות מקלט. אולי זו איזושהי אלרגיה, והמשרד לא מסוגל לעכל יותר משני פליטים בשנה. לפי משרד הפנים, אין פליטים בישראל. כולם שקרנים. מדי פעם רשות האוכלוסין מנסה לגרש אנשים שאסור לה לגרש, ולפעמים מערכת המשפט מונעת זאת. כדי שהביקורת השיפוטית תהיה אפקטיבית ולו במעט, היא צריכה להתקיים. בית משפט צריך לבחון את ההחלטה לפני שיהיה מאוחר מדי, וכשעדיין ישנה אפשרות מעשית לבטל אותה.

רשות האוכלוסין, אם זה היה תלוי בה, הייתה מגרשת עובדות שנכנסו להריון4, נשים שברחו מבן זוג ישראלי אלים5, קטינות שננטשו בישראל בגיל צעיר ואין להן משפחה במקום אחר6, ילדים שלפי תנאי החלטת הממשלה עצמה זכאים להישאר בישראל7, נשים ששוהות בישראל מאז שהיו קטינות, לפני למעלה מעשרים שנה8, אריתראיות שזכאיות להגנה קולקטיבית ואסור לגרש9, פליטים (לא אפריקאים, אפילו!) שחייהם מצויים בסכנה בגלל שבני משפחתם משתפים פעולה עם משטרת ישראל10, נשים שנציבות האו"ם ראיינה מספר פעמים וקבעה שיש להכיר בהן כפליטות על רקע רדיפה פוליטית11, וקרבנות סחר בבני אדם.
ואם אפשר, בלי משפט.

הליכי בקשת מקלט בישראל מתנהלים רע [הקישור לדו”ח "עד שייאטם ליבנו", של מוקד סיוע לעובדים זרים. קריאת חובה].

רשות האוכלוסין צריכה ביקורת משפטית, כדי שמדי פעם מישהו יוכל להסביר למנכ"ל שלה שהוא לא אמור לדחות בקשות מקלט על סמך מידע שלא נחשף אליו והמלצות שמעולם לא קרא12,נניח. או שיסביר לה שבעולם האמיתי "אין לצפות מאדם הנמלט על נפשו, שידאג קודם לכן ויאסוף מסמכים מקוריים שלא יכולה להיות מחלוקת לגבי אמיתותם13." או שיסביר לה שלא סביר שוועדה שאינה פועלת תשלח מכתבי דחייה.

או שיסביר לה שאם מראיינים אנשים תחת ההנחה שהם שקרנים, ומנסים בכוח למצוא בדבריהם סתירות שוליות וחסרות משמעות כדי לדחות בשלהן בקשות מקלט, מגלים שכולם שקרנים. היא צריכה שיסבירו לה שנערה שלא מצליחה לתאר בדיוק מלא את שהתרחש בלילה, בחשכה, כאשר יורים עליה והיא נמלטת על חייה, היא לא בהכרח "שקרנית"14.

הדרישה לעזוב את הארץ בטרם יתנהלו הליכי ערעור משמעה שלא יתקיימו הליכים כאלו, ומהאמור למעלה נראה לי שדי ברור שהם נחוצים. לפעמים הם יימנעו פשוט כי מישהו הצליח איכשהו למות או להיכלא במדינה שממנה ברח בגלל הנטייה של ממשלתה לכלוא ולהרוג אנשים. אבל גם במקרים החמורים פחות –ניהול הליכים מנהליים ישראליים ממדינת עולם שלישי יכול להיות מעט לא מעשי. בלי תרגום, בלי כסף, בלי שפה, בלי גישה לעורכת דין ישראלית, בלי שום יכולת להגיע פיזית למשרדים, לאמת תצהירים, להגיש ולקבל מסמכים ידנית (בעיקר מסמכים שמשרד הפנים לא מסר לך בעת דחיית הבקשה, והוא נוטה לעשות את זה), בלי גישה לראיות, לפעמים בלי תקשורת טלפונית או אינטרנטית, וכל זה כשהממשלה שלך תוהה למה בעצם את צריכה את כל זה והאם ייתכן שאת מנסה להימלט. משרד הפנים לא רוצה לאסור במפורש על מבקשי מקלט לערער על החלטותיו, אבל הוא גם לא רוצה שיערערו. הפתרון הוא העמדת פנים מרושעת שאפשרות ערעור קיימת ונגישה, בזמן שהאפשרות המעשית להגיש ערעור כזה נחסמת.

משרד הפנים יודע את זה, והוא מציין במפורש בדברי ההסבר שעתירות "יתייתרו" ויחסכו הליכים משפטיים "שלא לצורך". למהגרים דווקא יש צורך בהליכים כאלו, ולמדינה דמוקרטית עם מערכת משפט מתפקדת יש צורך לנהל ביקורת שיפוטית על החלטות רשויות המדינה, בעיקר רשויות שידועות כבעייתיות. השינוי היחיד שיכול לנבוע מהליכים כאלו הוא מתן אפשרות למהגרים להישאר בישראל, ומבחינת משרד הפנים, זה באמת מיותר

1אפשר למצוא אותו כאן, הוא בראש הרשימה.

2התלאות שעוברת אזרחית תמימה שמנסה לאתר את הצעת החוק הזו בצינורות המקובלים בהחלט ראויות לרשומה שלהן, בהזדמנות – מלבד הדוברות והמחלקה המשפטית, גורמים במדינה שלא היו מודעים לקיומו של התזכיר המדובר (למרות שהזכרתי במפורש "תזכיר חוק של משרד הפנים", את התאריך המשוער, ואת הנושא) כוללים גם שתי זרועות שונות של מזכירות הממשלה ומשרד רוה"מ, ולפחות ביחס לבירור ראשוני, גם ממונה על חופש המידע. באף אחת מהשיחות האלו לא נאמר לי שיש אתר ממשלתי שמרכז תזכירי חוק, אבל כן גרמו לי לעבור (פעמיים!), על הודעות של דובר רוה"מ שהתעקשתי שלא עוזרות לי, ואני לא חושבת שאלו שבע דקות שאקבל בחזרה.

3לפי סעיף א, "מסורב" הוא מי שבא לישראל ונמצא שאינו רשאי להיכנס אליה.

4קו לעובד נ' משרד הפנים

5זוולדי נ' שר הפנים

6בוטנג נ' משרד הפנים

7דופרןאופורי נ' משרד הפנים.

8טגניש נ' מדינת ישראל

9טיגסט נ' משרד הפנים

10הרננדז נ' משרד הפנים

11סלומון נ' שר הפנים.

12 הרננדז נ' משרד הפנים. חשבתן שהמצאתי את זה?

13תאי נ' משרד הפנים.

14סלומון נ' משרד הפנים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה הגירה, הכל שפיט והרשות נתונה, מי ישמור על השומרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על קודם תסתלקו, ואז נדבר

  1. שיר-דמע הגיב:

    אני מנויה על תזכירי החוק של אתר קשרי ממשל וקיבלתי את התזכיר הנ"ל ישירות למייל שלי ב-22 ביולי.

    • interspem הגיב:

      לא ידעתי שיש אופציה כזו. אולי אני צריכה להשיג לי גם מנוי כזה.

      לא שזה משנה את העובדה שאני חושבת שמשרד ממשלתי אמור להודיע לעולם שהוא רוצה לשנות חוק מסוים, גם בלי שהעולם יתאמץ במיוחד למצוא את המידע הזה.
      וגם, נראה לי שהעובדה ששלושה גורמים שונים שתפקידם לדבר עם קהל לא חשבו להציע למישהי שמחפשת תזכיר חוק לבדוק באתר של תזכירי החוק (אבל כן שלחו להודעות דובר – זה לא שהם הניחו שמיציתי את הבסיס), זה סוג של בעיה.

    • יונתן הגיב:

      לינק, בבקשה?

  2. נעמה הגיב:

    עיקרון ה-non refoulement התרחב מעבר לאמנת הפליטים, אבל את מפנה אליה. והנוסח באמנת הפליטים אוסר על החזרת _פליט_ למקום שבו נשקפת סכנה לחייו או לחירותו. לא להחזרת "אדם" כפי שאת כותבת.

    • interspem הגיב:

      צודקת, חוסר תשומת לב שלי.
      הייתי צריכה לחדד את העיקרון המנהגי, ואולי גם להוסיף הפניה לסעיף 3 לאמנת העינויים (שהאיסור בו דווקא יותר מתאים ל"פגיעה בגוף" מאשר ל"פגיעה בחירות", אולי עם חריג של בידוד ממושך, נניח).

      • ר.בקצה הגיב:

        התזכורת של נעמה שומטת את הבסיס מתחת לכל הטיעון היפה שבנית.

        מה הקשר בין עובד זר שהוויזה שלו פקעה למסתנן אפריקאי שפלש לישראל?
        הראשון נכנס הנה כחוק אך מסרב לצאת כחוק,
        בעוד השני טוען בשמה של אמנת הפליטים, למרות שבעת מעברו במדינת-המקלט מצרים לא עלה כלל בדעתו לבקש מקלט בשמה של אותה אמנה בדיוק.
        רק שאצלכם במחנה כורכים את כולם יחד, אולי בתקווה להשאיר כאן את כולם.
        הרי רק כך תוכלו לטעון שבמדינות כסין, גאנה וירדן חירותו של הפרט נפגעת ולכן אי אפשר לשלוח אותו בחזרה…
        זכורה לי עדיין אמרתו האלמותית של הקומוניסט הצווחן חנין – בעת שעובדים זרים השתמשו בילדיהם כמגן אנושי בתקווה שיתירו להם להישאר בארץ – על שאנחנו שולחים את ילדי הפיליפינים חזרה אל התופת או משהו בסגנון.
        האם את חושבת שהציבור הישראלי מורכב כולו משוטים?

        וככלל, איך אפשר להשוות בין האמצעים העומדים לרשות המסתנן/עובד-זר בישראל לבין אלה העומדים לרשות דומיו במדינות אחרות?

        הרי כאן רבים את ריבו ארגוני הקרן החד"שה המשומנים במיליונים ממדינות זרות, תקשורת אוהדת ותומכת וגילדה שלמה של משפטנים המתפרנסים רק מכך, כשכולם מחוייבים לחורבנה של המדינה היהודית באמצעות הצפתה בעוד זרים ומסתננים.

  3. פינגבאק: אופס, שכחנו את הפלסטינים | חיים שרירותיים

  4. פינגבאק: זו לא טעות, זו מדיניות הגירה | Inter Spem et Metum

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s