אמינות

[אזהרת טריגר, אבל קלה]

זוכרות איך לפני שבוע חצי פייסבוק שיתף את הכתבה ב"הארץ" על התקנות החדשות שימנעו מזרים גישה לערכאות משפטיות?

זוכרות את תגובות הזעם מקיר לקיר על פרסום מידע מוטה וחד צדדי בלי לתת לצד השני לדבר, וזה בטח לא קרה, ואי אפשר לעשות למישהו לינצ' ציבורי רק על סמך מילה של כתב ב"הארץ" שאף אחת מאיתנו לא מכירה אישית?

זוכרות איך קצת אחר כך פורסמו הבהרות שהסבירו שגם אם יש גרעין של אמת בכתבה, הוא מוקף באידיוקים והגזמות?

זוכרות איך אחר כך כולנו הפסקנו לשתף כתבות מעיתונים, כי הנה עובדה שכתב אחד הפיץ בפומבי סיפור מלא השמצות בלי לתת לצד השני להסביר את עצמו? זוכרות את הטענות שלהגיד דבר כזה על שר המשפטים זו הוצאת דיבה ומשפט פומבי, ובשביל זה יש בתי משפט?

טוב, יכול להיות שזה לא תיאור לגמרי מדויק. אבל:

פורסם סיפור שלרובנו אין דרך לאמת (כי הוא דורש גישה למקורות ראשוניים וידע משפטי בתחום משעמם במיוחד, ואת החלק של ללכת לבדוק באופן אישי).

לסיפור היו השלכות חמורות על הדימוי הציבורי של אדם מסוים. מה שנכון – מדובר בדמות ציבורית, ואפשר לטעון שנאמן, בשונה מאדם פרטי, הביא את זה על עצמו1.

הסיפור כלל כמה אי דיוקים במקרה הטוב, והשמצות לא מבוססות במקרה הרע. כלי תקשורת עושים את זה מדי פעם, כפי שיודעת כל מי שקראה מספיק כתבות על תחום שמוכר לה מקרוב.

מה שלא קרה הוא גילויי חוסר אמון מקיר לקיר בכתבות מהסוג הזה, והאשמות נגד מי שמפיצות כתבה בלי לטרוח לבדוק בעצמן את עובדות המקרה או לשאול מישהי במשרד המשפטים אם היא יכולה לתת את הצד השני של הפרשה.

שזה, בערך, מה שאומרים כשאנחנו מחליטות להאמין לקרבן של פגיעה מינית, לפני שבית המשפט נתן לה אישור רשמי שהיא לא משקרת.

גם בלי אישור בית משפט, אין לנו סיבה טובה שלא להאמין לקרבנות. רוב הקרבנות שהתלוננו על עבירות מין אינן משקרות. אפשר למצוא מחקרים שיגידו ששיעור האשמות השווא באונס הוא פחותאויותר כל מה שתרצי למצוא שהוא, אבל יש מגמות, והשקרים הם לא רוב. אני לא יכולה לטעון בוודאות ש"זה 2%, כמו עבירות אחרות", ואתם לא יכולים לטעון ש"זה גבוה בהרבה מעבירות אחרות"2. עבירות מין הן הרבה פעמים סיפור של מילה כנגד מילה בלי עדים או ראיות חפציות, אבל גם הרבה עבירות אחרות הן כאלו3.

ויש לנו כמה סיבות טובות להאמין לקרבנות.

כי יש דברים שקשה לדבר עליהם, והמינימום שאנחנו יכולות לעשות הוא להקל קצת את השלב הזה. כי מעט מדי עבירות מין מדווחות. כי אם מישהי מתלוננת על פגיעה מינית, היא הולכת להיתקל בהרבה חוסר אמון מצד המשטרה, ומצד בית המשפט שיחפש חורים בסיפור שלה ובמוסר המיני שלה ובאופי שלה, ויתעלם מחורים וסתירות ושקרים בגרסת האנס.

אפשר לבחור להאמין לקרבנות על רקע אישי או על רקע פוליטי, או לא להאמין להן על רקע אישי או פוליטי. אפשר גם לדבר על חזקת חפות וספק סביר ומשפטי שדה. אבל עדיף לא להפריז עם זה יותר מדי. יש לא מעט צביעות בעמדה הספקניתביחסלעבירות מין, שמוכנה להיתלות בכל הסבר דחוק לכך שאולי לא באמת קרה שומדבר. אולי היא רצתה לסחוט אותו. אולי היא רצתה לנקום בו. אולי היא לא רצתה שיחשבו שהיא מופקרת. אולי היא כעסה עליו שנגמר לו הכוח באמצע הסקס4. אבל גם לא להאמין, גם להיות אגנוסטי עד להכרעת הדין, זו בחירה. להגיד שאין לך מושג, אולי היא משקרת, אולי היא לא הבינה – זו הבעת עמדה, זו בחירת צד. להסביר למה צריך להטיל ספק באמינות שלה ולבדוק מה אומר הצד השני, אבל לא לנסות בעצמך לשאול את הצד השני כדי להחליט אם שווה להאמין לו, זו בחירת צד.

אנחנו שומעות הרבה שתלונת שווא יכולה לעלות לאדם במקום עבודה, בקשרים המשפחתיים שלו או בתפקוד היומיומי שלו. מאוד נוח לשכוח שתלונות אמתיות ומבוססות עדיין גובות מהמתלוננת את כל המחירים האלו, ולה יש גם טראומה להתמודד איתה. לא יודעת כמה קרבנות של תלונות שווא אתן מכירות, וכנראה יש כאלו. אני לא מכירה אף אחד כזה, אבל מסוגלת בלי לאמץ את הזיכרון יותר מדי לשלוף רק מהיכרות אישית ורק מהשנתיים האחרונות לפחות חמישה מקרים של קרבנות לפגיעות אמתיות מאוד שהיו צריכות לעבור פגיעות בהן ובאמינות שלהן ובעבודה שלהן ובחיי החברה והמשפחה שלהן, רק כי הן התלוננו על פגיעה מינית. אז אם צריך לבחור צד, וצריך לבחור צד – אני מעדיפה להיות בצד שלהן.

רובנו לא מוודאות את הרקע לכל דבר שאנחנו אומרות בוודאות שתספיק לפרסום מאמר בסיינטיפיק אמריקן. לפעמים אנחנו מפיצות קישורים לדיווחים על ממשלת ישראל, שלא הייתה לנו התרשמות בלתי אמצעית מאף אחת מהעובדות שמוזכרות בהם.

ואני לא בטוחה שיש לנו סיבה אמיתית להניח שקרבנות עבירות מין אמינות פחות מעיתונות יומית.

* הרקע המיידי לרשומה הזו הוא, מן הסתם, הדיונים בפייסבוק של כולן סביבי על הבחירה של מישהי (שאני מכירה, מאמינה לה, ולא חושבת שלהפנות אל הפוסט המקורי אצלה ישרת את טובתה של מישהי כרגע) לפרסם תמונה ומספר טלפון של נהג מונית שניסה להתחיל איתה בצורה מטרידה. אישית, אני לא הייתי בוחרת בתגובה הזו בנסיבות המתוארות, אבל זה לא הנושא. בחירה של נשים לחלוק בפורום פומבי תיאורים שמהם אפשר לזהות מי שפגע בהן מוציאה מאנשים דבקות נדירה בסדרי דין פליליים והקפדה על מסירת מידע מאוזן.

 
1ובלי קשר לסיפור הזה – נאמן ועוד איך הרוויח דימוי של אדם ששונא זכויות אדם בכלל וזרים בפרט.
2וזה רק כי אני לארג'ית כי לי יש כרגע מול העיניים מחקר מאנגליה על קבוצת מדגם גדולה, שנחשב רציני, ומדבר על 3%, ומסביר למה כשמסתמכים עם חוות הדעת של השוטר ששמע את העדות האחוזים גבוהים יותר, ולכם אין.
3על היבט אחר שנתפס כ"בעייתי" בהקשר המיני למרות שאין לנו בעיה לקבל אותו בעבירות אחרות, כתבתי קצת כאן.
4רצינית, זה הטרנד החדש למקרים שאין בהם שום הסבר סביר לעלילת שווא. עד בית המשפט העליון זה הגיע. מישהו שמסוגל לטעון בכנות שמתלוננת תגרור את עצמה דרך הסיוט של תלונה על תקיפה מינית, דרך האשמות וסצנות  ומשטרה ובית משפט, רק כי הוא התעייף לה באמצע הסקס, צריך להיות מאוד מאוד נואש. מצד שני, אולי לא צריך לצפות ליותר מדי ממערכת משפט שהמומחה הגדול שלה בדיני ראיות מסתמך על דמיונו הפרוע ולא על עובדות כשזה מגיע לתיקי אונס.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אל תקרא לי מותק, הכל שפיט והרשות נתונה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על אמינות

  1. חנן כהן הגיב:

    פרשות כאלה לא חדשות. על פי מיטב זכרוני, הראשונה שעלתה לדיון ציבורי נרחב היתה בשנת 2004 – פרשת "המוטרדת הנוקמת."

    הדיון הציבורי סביבן פחות קשור לאמינות ויותר למידתיות.

    http://irrelevant.org.il/2004/06/07/326

    • interspem הגיב:

      נראה לי שהפרספקטיבות שלנו די שונות בעניין. יש כאן שני מרכיבים.
      החלק שאתה מתייחס אליו הוא "מישהי הפיצה תמונה של מטריד, האם זו תגובה הולמת" – אין לי בעיה עם הדיון הזה. יש לי בעיה עם חלק מהטרולים שמנהלים אותו, אבל זה דיון שנראה לי סביר ולגיטימי. החלק הזה הוא תגובה לחלק הפחות נפוץ (תמונה ושם), שאליו התייחסת כ"פרשות". ברמה הזו הוא לא שונה מהדיון סביב הפצת התמונה של ההוא עם הזנב של החתול ביד.

      החלק שהוא לא "פרשה" (וודאי שלא חדש – זה קורה כל הזמן) זו הביקורת על הפצה "חד צדדית" של סיפורים של נפגעות, שכוללת, בדרך כלל, גם ספקולציות בנוגע לסיבה שלהן להמציא סיפור כזה, וערעור האמינות של כל מי שמתלוננת על פגיעה על רקע מיני.
      וכאן קורה משהו שכן צריך להתייחס אליו – כי התמונה של האיש שמחזיק את החתול מהזנב לא זכתה להמוני תגובות של "אולי מישהו שלא אוהב אותו פיברק את זה בפוטושופ". הייתה שאלה האם נכון לשתף, האם זה הכלי, והאם לא מדובר כאן בהיטפלות לאדם שכנראה לא חזק ומבריק במיוחד – אבל הדיון לא התמקד ב"אי אפשר לסמוך על מידע מהסוג הזה".
      וזו הבעיה שלי עם היחס לסיפורי רשת על פגיעה מינית.

      • דניאל הגיב:

        הפרסום על החתול ורבים אחרים זכו גם זכו בדיוק לאותם גינויים ובדיוק מאותן סיבות.

      • ayo הגיב:

        יש הבדל מהותי בין תמונה שרואים בה את העברה – החזקת חתול מהזנב, לבין תמונה תמימה של אדם שמוסיפים עליו האשמות.
        במקרה בו נראית בתמונה העבירה, הרי שלפנינו יש עבירה ובשביל להכחיש אותה צריך להעלות טענות ממשיות. לעומת זאת במקרה בו סתם מעלים תמונה של אדם הרי שעומדת לו חזקת החפות, כל עוד לא הוכח אחרת.
        אני בהחלט רואה את המשפט שדה הזה כלינץ' ציבורי. זו פשוט הכפשה שלעיתים קרובות המכפיש מסתתר לו מאחורי איזו אנונימיות ואין שום דרך לוודא שיש מישהו רציני מאחורי התלונה. ובפרט שהוא בטוח שאין לו מה להפסיד. וממש לא דומה למתלוננת שמגישה תלונה רישמית במשטרה על כל ההשלכות שלה.

  2. ר.בקצה הגיב:

    בקישור הבא מופיעה דוגמה לאדם שהואשם באונס על לא עוול בכפו וחייו הפכו לגיהנום.
    למזלו הוא התעשת ותבע את המתלוננת, והיום היא נאלצת לשלם לו פיצויים:
    http://www.haaretz.co.il/misc/1.1431129

  3. מישהי אחת הגיב:

    לא ייאמן הלינק שהבאת לפסק הדין. האנס טען ש"במהלך יחסי המין, ובטרם הגיע המערער לסיפוקו המיני, הפסיק המערער את מהלך הדברים, מחמת עייפותו. המערער הסביר, כי הוא הוער בשעה 02:30 לערך, ולפיכך היה עייף ולא יכול היה להמשיך את המגע המיני, ולכן הפסיק אותו טרם שהגיע לסיפוקו […] [המערער] טען שייתכן שהמניע [בגינו ביקשה המתלוננת להפלילו לשווא] הוא הפסקת המגע המיני על ידו, שגרם למתלוננת להרגיש דחויה ולא רצויה".
    והשופטים פסקו: "הסברו […] של המערער – אף אם אינו סביר – אינו דמיוני, מופרך ומוצא מכל אפשרות". ואז גם הוסיפו: "בהקשר זה אוסיף ואציין, כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהמתלוננת הסכימה לקיום יחסי המין, או למצער לא התנגדה להם, אך לאחר מכן נבהלה מהמעשה וניסתה להכחיש את דבר הסכמתה, על מנת למנוע מעצמה את ה"כתם החברתי" כביכול, כדי שלא תיחשב בעיני אלכס ושימי כ"קלה להשגה" או מופקרת".

    מחכה בקוצר רוח שיתחלף כבר הדור הזה של השופטים.

    • ר.בקצה הגיב:

      אתם לא רוצים שהשופטים יתחלפו.
      לכן אתם מתנגדים להפקעת בחירת השופטים מידי השופטים עצמם, כאילו מדובר בוועד עובדים של מקורות או של הנמלים.
      להיפך, אתם רוצים לשבט עוד שופטים כאלה- ואז יוכלו אותם שופטים לקבל את העתירות של ארגוני הקרן החד"שה להצפת ישראל בערבים ובמסתננים.

  4. פינגבאק: משמרות « האחות הגדולה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s