כתבתנו לענייני משפט האזינה הבוקר להקראת תקציר פסק הדין בעניין הפיצויים בגין מותה של פעילת הסולידריות הבינלאומית רייצ'ל קורי. יש לה כמה דברים לומר בעניין.
קרוביה של קורי הגישו תביעה אזרחית נגד המדינה, בשלוש עילות – תקיפה ע"י נהג הדחפור, רשלנות שהובילה למותה, ופגיעה בזכות לחיים. התביעה נדחתה. השופט עודד גרשון קבע שהאירוע היה חלק מפעילות מלחמתית, שלא הייתה כוונה של נהג הדחפור לפגוע בקורי (ולכן נשללת טענת התקיפה), ושהתנהלות הנהג והכוח הייתה סבירה בנסיבות העניין (ולכן נשללת טענת הרשלנות). השופט קבע שקורי הייתה מודעת לסיכון שבמעשיה, ונטלה אותו בכוונה לקם את האידאולוגיה שלה.
על ההכרעה הזו אין לי הרבה מה להגיד – בהתבסס (בעיקר) על פסק הדין עצמו, נראה שהניתוח סביר ותואם לחקיקה בעניין. החוק פוטר את המדינה מתשלום נזיקין בגין "פעולה מלחמתית"1, ולפי ההגדרה בחוק סביר לראות באירוע פעולה כזו.
התובעים העלו שאלות של משפט בינלאומי ודין הומניטרי. המדינה לא הגיבה ובית המשפט לא דן בהן. במקרה הזה בהחלט יש מקום לבחון את הפעילות של קורי כ"מגן אנושי מרצון", מה שיכול להיות חלק מדיון מעניין מאוד על נטילת חלק בפעולות איבה, אבל לא נראה שלמישהו אכפת.
לשופט יש כמה סיבות לאמץ את עמדת המדינה במקרה הזה. בכל זאת, יש כמה נקודות מעניינות באופן בו הוא בוחר לאמץ אותה.
כתב ההגנה של המדינה כולל התייחסות מפורטת ל"פעולות טרור מחרידות וחסרות תקדים" שביצעו ארגוני טרור פלסטיניים (חובה בכל פס”ד העוסק בפעילות צבאית בשטחים, רלוונטי או לא), ספירת מלאי כלי הנשק שהופעלו כלפי כוחות הצבא הישראלי בציר פילדלפי (פעמיים), שלושת ההרוגים ועשרות הפצועים הישראלים. ספירת אבידות בצד הפלסטיני אין2.
מספר עמודים בפסק הדין מוקדשים לדיון בתנועת הסולידריות הבינלאומית (ISM). השופט קובע כי הארגון "משתמש באלימות למרות הרטוריקה הלא אלימה שלו, ובכך אף פוגע בארגוני זכויות אדם אחרים הפועלים כנדרש".
הדוגמאות ל"אלימות" הארגון כוללות פעולה כ"מגן אנושי" וסיוע לפלסטינים.
לפי דיווחים בתקשורת, אלוף משנה פנחס זוארץ (שמוזכר בפמיליאריות אך ורק בשם החיבה “פינקי") קבע "בוודאות" בעדותו שארגון מחבלים שלח את קורי להפריע לפעילות חיילי צה"ל. לא ברור על מה הסתמך אל"מ זוארץ, ואין שום סימן לטענה זו במסמכים אחרים של גורמי הביטחון שחקרו את הפרשה (לא באלו שמצאתי, לפחות).
השופט נסמך על דוברת צה"ל לשעבר רות ירון ועל עבודת המחקר של מרכז המידע למודיעין וטרור. אלא שמעשרות עמודי עבודת המחקר, לא עולה תיאור של תנועה "אלימה" – מחברי המסמך, שאין לחשוד בהם באהדה יתרה לISM, מציינים שלא אותרו פעילי טרור בין פעילי התנועה, שנשיאת נשק אינה חלק ממדיניותה. בהפגנות בהן מתקיימת אלימות "רכה" (בעיקר השלכת אבנים), את הפעולות האלימות מבצעים הפלסטינים, אך נוכחות הפעילים הזרים אשמה ב "הגברת המתח", והפעילים החמושים במצלמות מקשים על פעולות כוחות הביטחון הישראלים ואולי אף מרתיעים אותם. “אלימות” התנועה מתבטאת בשליחת מתנדבים בכוונה ל"אזורי לחימה מסוכנים במהלך אירועי לחימה אינטנסיביים". מוזכרת תמיכת התנועה במאבק המזוין הפלסטיני, אבל מחברי המסמך שכחו לתרגם את הטקסט הכולל התנגדות לכל אלימות כלפי אזרחים ותמיכה רק במאבק "לגיטימי" ו"במסגרת המשפט הבינ"ל"3.
מספר נקודות בפסק הדין מראות את האמפטיה של גרשון לצד המדינה והצבא. פסקאות שלמות מדברי עדי המדינה מופיעות כלשונן בפסק הדין, כשאין ציטוטים דומים של עדי התביעה. בשאלות מסוימות, כגון מטרת הדחפורים –
האם הגיעו במטרה להרוס או ל"חישוף" הקרקע – השופט מציין שיש מחלוקת בין דברי התובעים ודברי המדינה. עמדת נציגי הצבא מוצגת בפסק הדין. דברי התביעה אינם מוזכרים בו.
השופט מקבל את ההסבר כי "הוראות הבטיחות בצה"ל נועדו למצב של שגרה ואימונים ולא למצב של מלחמה שבו היו הלוחמים נתונים". השאלה האם אין צורך בהוראות בטיחות גם למצב מלחמה אינה עולה.
ביחס לתנאי השטח, קובע השופט כי: "יש לזכור שכח צה"ל פעל במקום בתנאי לחץ כפולים: כשמן הצד האחד ארבה להם הסכנה מצד המחבלים הפלסטינים המחכים לשעת כושר כדי לירות ירי צלפים או לעשות שימוש בנשק אחר כדי לפגוע בחיילי צה"ל, ומן הצד האחר היה עליהם להתמודד עם פעילי ארגון פורעי חוק שבאו להפריע ללוחמים למלא את משימתם שנועדה למנוע מעשי איבה וטרור. באופן לא מפתיע, פסק הדין אינו כולל כל ספק בנוגע ללגיטימיות הפעולות נגדן ביקשה קורי למחות וצדקתן. היא חלק מארגון אלים ופורע חוק השולח אנשים להסתכן מתוך אידאולוגיה. בהקראת פסק דינו, טרח השופט גרשון להדגיש את המרכאות סביב המילים "הכיבוש הישראלי" ו"הגנה" על משפחות4. שלא יהיה לשומעות ספק מהי מידת הרצינות בה ראוי להתייחס לאותה אידאולוגיה.
לקראת סוף פסק הדין, מזהיר השופט גרשון מפני "הפקרת בטחון המדינה בשל פעילותם הבלתי חוקית של אזרחים שדעתם שונה מדעת שלטונות הבטחון של מדינת ישראל.”ההדגשה שלי. העמדה, מסתבר, של השופט.
מעונן חלקית 
מעיין אני חייב להודות שהפעם אני לא מבין רבות מהטענות שלך. מדובר בפסק דין שדן במקרה ספציפי הוא לא צריך להתעסק בכלל בסכסוך הישראלי פלסטיני, הוא צריך לקבוע טענה בדיני נזיקין. מהסיבה הזאת בדיוק לא אמור לעניין אותו כמות ההרוגים הפסטינאים בזמן האירוע כי אין בהם להשפיע על שיקול דעתו של נהג הD9.
באותו עיקרון אין בצדקת הטענות של ISM כל השלכה על מהות התיק הזה. מדוע שהסבל של העם הפלסטינאי רלוונטי לשאלה המשפטית של מדוע רייצל קורי העמידה עצמה מול הD9.
אדוני, אני לא כתבתי את פסק הדין.
בשונה מכמה וכמה אנשים ברשת, כן קראתי אותו. וחומרים שונים המוזכרים בו. יש הרבה דברים שאינם רלוונטיים לצורך קביעת הטענה בדיני נזיקין (אופי הISM, אופי פעולות הטרור מספק שנים לפני ואחרי האירוע, ועוד), שהשופט בחר להתייחס אליהם. מרגע שפסק הדין כולל כלמיני דברים שאינם הכרחיים לצורך ההכרעה בתיק, יש משמעות לשאלה מה נכתב, ואיך.
אז פרטים שונים מופיעים הרבה מעבר לדרוש לצורך ההכרעה הספציפית, בין השאר כי זה עוזר לספר סיפור מסוים ולמסגר החלטה בצורה מסוימת. זו שאלה נפרדת מהניתוח המשפטי שהוביל להחלטה עצמה. השופט בוחר לספר סיפור מסוים, ולדעתי לבחירה הזו יש משמעות.
שאלה-
האם המשפחה חוייבה בהוצאות המשפט?
אם לא, מדוע לא?
המשפחה לא חויבה בהוצאות.
השופט לא נימק את הבחירה הזו בפירוט, הוא אמר משהו על "לאור הנסיבות". להערכתי, הסיבה העיקרית הייתה יחס מיוחד למשפחה שאיבדה בת, והעובדה שתביעה במקרה כזה היא לא מופרכת, גם אם בסופו של דבר נקבע שאין לה בסיס מספיק.
מעיין – כמו שכבר אמרתי לך אתמול, פסק הדין לא נכתב בוואקום. ישנה חשיבות עצומה לדעה של בית המשפט כי פעולת חישוף צמחיה בעזה זו פעולה כל כך מסוכנת וכל כך לא-שגרתית שצריך ליווי טנקים, מסוקי קרב, שלוש שקרניקים וצב נינג'ה כדי לבצע אותה כמו שצריך.
השאלות של המשפט הבינלאומי הפומבי פה אינן רלוונטיות לטענה הנזיקית והטענה הנזיקית אינה רלוונטית לטענות של המשפט הבינלאומי הפומבי. נזיקית – יש חסינות. אם הפעילות היא מלחמתית, פה נגמר התיק, והשופט לא היה צריך לעשות דבר מלבד זאת. הנרטיב שהוא מספר נועד לשכנע את הציבור שהוא עושה צדק ואת העליון שהוא חקר לעומק את הסוגיה, ולא סתם חיכה 9 שנים.
במישור של הדין הבינלאומי – לכשעצמי, השאלה של האם אדם צריך להיות "אלים" כדי להיות DPIH, היא שאלה מעניינת, אבל מאחר ואני נמנה בקרב הפרשנים המרחיבים של העסק הזה, אני סבור שהתשובה שלילית. אני חושב שהקביעה של השופט בהקשר הזה אפילו מעט מעבר לנדרש.
אני משוכנע שאפילו אדם שמספק תמיכה לוגיסטית או מונע בגופו פעילות כנגד קבוצה אחרת (מגן אנושי מרצון, בקיצור) יכול להיות מוגדר כ-DPIH וככזה, מוותר על ההגנות המיוחדות שלו כאזרח. דווקא במקרה "פשוט" כמו של קורי, בו לא עולה בכלל שאלת הרצון החופשי של המגן האנושי מרצון (היא הרי הצהירה בעצמה שזה מה שהיא רוצה לעשות ועשתה מעשה פוזיטיבי מטורף לחלוטין כדי להמחיש את הכוונה שלה), עוד יותר ברור בעיני שאם חישוף צמחיה או אפילו הריסת בתים היא פעולה מלחמתית, היא DPIH. אז קורי לא זכאית להגנה וזה נורא עצוב שבולדוזר נכנס בה, אבל היא הביאה את זה על עצמה.
נדמה לי שאמרתי במפורש שאני לא מתווכחת עם המסקנות בפסק הדין. ושוב – פסק הדין (כלומר – החלק העוסק בניתוח העובדתי והמשפטי, ברובו) נראה לי סביר.
השופט לא חיכה תשע שנים, התיק מלפני שנתיים. למערכת המשפט הישראלית, זה לא רע בכלל.
על DPIH – זו כנראה אחת הנקודות בהן גם לדעתי שמיט הגיוני יותר מהצלב האדום. זתומרת, אני כמובן מעדיפה שהעולם יאמץ את עמדת הצלב האדום (ויקבל את ההנהחה שמניעה משפטית היא מניעה, ושעדיין מדובר באזרחים מוגנים), אבל צריך להודות שמנקודת מבט של, ובכן, כולם, הגיוני להתייחס למגן אנושי מרצון כמי שנוטל חלק בפעולות איבה, עם או בלי השפעה על חישובי מידתיות.
לא נכנסתי לזה לעומק כאן בעיקר כי זה לא מופיע בפסק הדין (בתי משפט משום מה מעדיפים לנתח שאלות נזיקיות משעממות ולא דין הומניטרי מעניין), ולכן לא המקום.
הי, יש לך קישור לפסק-הדין? תודה- אני לא מוצא אותו משום מה בנבו
גם לא מצאתי שם אתמול – שלחו לי במייל, אבל יש גם את הקישור הזה: http://www.news1.co.il/RedirectToFile.aspx?FileID=10844
תודה!
את מודעת לזה שהתמונה למטה צולמה לפני האירוע, והדחפור שבתמונה הוא לא הדחפור שדחף ערימת עפר + גרוטאות, שאחת הגרוטאות פגעה ברייצ'ל קורי.
גם אירגון ISM שפירסם את התמונה כ'רגעיה האחרונים של רייצ'ל' שינה את הכיתוב.
http://www.peacewithrealism.org/corrie.htm
http://www.indybay.org/newsitems/2003/03/17/15838231.php
כן, אני מודעת לכך.
אז למה לא הוספת את זה, לטובת הקוראים?
לא ברור למה זה בכלל הגיע לבית משפט. אישה בוחרת לעמוד ולא לזוז מול דחפור ממוגן עם אפס ראות – זו לא בעיה של המדינה שהיא מתה, אלא של הפסיכאטר שלה.
זה הגיע לבית המשפט כי תבעו את המדינה. אני יודע שנראה לך הגיוני שלמדינה תהיה חסינות מפני תביעות שלא מגיעות מיהודים כשרים שמצביעים ליכוד וימינה, אבל כרגע בחוק אין חסינות כזו. חכה כמה שנים, תהיה.
מה הקשר בין הדברים שכתבתי לההאשמות אישיות נגדי? על העובדות אין ויכוח: היא נעמדה מול דחפור משורין.
אם אתה נוסע ברכב שלך, ואדם זורק את עצמו על הגלגלים, זה משנה למה הוא עשה את זה?
ליברטריאן ליברטריאן, זכויות הפרט זכויות הפרט, אבל כשנהיה קצת קשה – כל הכבוד לצה"ל.
צודק. ומתנחלים בוחרים לתקוף חיילי צה"ל שבאים לפנות אותם, זו לא בעיה שלנו אם אחד מהם מת.. רק שזה משום מה לא קרה. לא רק זה אלא שאף אחד לא מצא עד היום אף אחד מפעילי הטרור שתקפו את חטמ"ר אפרים ופצעו את המח"ט
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4160784,00.html
למען הסר ספק, אני בהחלט חושב שבמקרה הזה היה צריך לירות בכוונה (לא בהכרח כדי להרוג, מספיק לרגליים) . וכמובן שזה לא קרה, אבל איזו גויה שעומדת מול דחפור? מגיע לה.
זה לא עניין של מגיע לה.
הנהג לא קיבל את ההחלטה להרוג אותה ולא הייתה כאן כוונה, בדומה ללחיצה על ההדק. עמדת פעם לייד דחפור כזה? ישבת בקבינה?
דבר שני – איך צה"ל היה צריך להתנהג? לשלוח חייל רגלי שיסכן את החיים שלו, יהיה חשוף לירי צלפים, בשביל להזיז משם את האזחית?
תגיד, אדון עדו
השתתפת פעם בפעולת חישוף (חישוף! לא הריסת בתים כפי שניתצן להבין משקריו של המיעוט הנאוריסטי)?
בפעולה כזו אף אחד לא מסתובב בחוץ, כולם נמצאים על הכלים.
רייצ'ל המופרעת בחרה משום-מה לדלג בין דחפורים ממוגנים, ששדה הראייה שלהם מוגבל מלכתחילה.
וכעת, במקום לתבוע מהוריה את הוצאות המשפט כולם דנים בשאלה האם יש לשלם להם פיצויים בכל זאת, למרות ששלחו את ילדתם תומכת הטרור למשימה מסוכנת ביותר.
קורי עברה (כמו חבריה ברייאן אייבורי שנפצע קשה וטום הורנדל שמת מפצעיו, ו"המתנדב" הדני שהוכה בשפתיו לא מזמן על ידי סא"ל בצה"ל בבקעה) סדנה של ה-ISM, שבה לומדים "פעילי השלום" להתגרות בחיילי צה"ל כדי שאלה יירו בהם – הכל לפי הודאתו המפורשת של מייסד ה-ISM אדם שפירו לכתבת ערוץ 10 נועה קולפף (ניתן להגיע בקלות ללינקים ברשת). חבריה מן הארגון עמדו בצד וצילמו, ולא עלה בדעתם להזהיר לא את נהג הדחפור ולא את קורי, שלא ראו זה את זה – כי מותה המצולם של קורי היתה מטרתם. מדובר במקרה חד וחלק של סרט סנאף פוליטי, וחבל מאוד שמשפחתה של קורי לא תבעה את דמה מידי שופכיו האמיתיים: אלה ששלחו אותה אל מותה כדי להפיק ממנו רווחים פוליטיים.
שאתה אומר הכל לפי הודעתו אתה כולל בזה גם דברים ששמש לא עולים מהלינקים. ספק לינק ישיר או תודה שאתה משמיץ סתם.
העיתונאי החוקר דוד בדין חשף לפני מספר שנים שארגון הסולידריות אליו השתייכה אותה מופרעת קורי הינו ארגון תומך טרור לכל דבר, מה שנקרא אצלכם הנאוריסטים ״מאבק מזוין״.
ניתן לקרוא על כך בקישור הבא:
http://www.inn.co.il/wap/Item.aspx?type=0&item=105025
http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=3067