עבד כי ימלוך

ויינט פרסמו לאחרונה סדרת כתבות על החיים הקשים של עובדות שנאלצות להיתקל בקהל הישראלי הממוצע1.

הטור האחרון כלל את מסכת ייסוריה של נעמי, העובדת בחנות ספרים. עם התסכול של עובדת צווארון ורוד בשכר מינימום שנתקלת בלקוחות מעצבנים ומפונקים עם דרישות ביזאריות אני יכולה להזדהות. אבל סדרת הכתבות של ויינט היא לא "תסכול מלקוחות שחושבים שהכל מגיע להם". היא תסכול אחר לגמרי, ויש בה בעיות שאי אפשר לפתור באמצעות סופר צללים2.

מתוך הטור האחרון (ההדגשות שלי):

"הפליאה לקוחה אחת בתשובתה אליי כשתפסתי אותה אוכלת גלידה מעל ספר ומטפטפת על דפיו טיפות שוקולדיות גדולות, וכך פוגמת ספר יקר (כ-128 שקלים) משמע היה מגזין משומש בחדר ההמתנה לקוסמטיקאית שלה. "אני אשמח אם לא תאכלי את הגלידה מעל הספר. זה פוגם בו, ולא אוכל למכור אותו במצב הזה". הלקוחה, שזופה היטב, לבושה בגופייה קצרצרה המותירה מעט מאוד מקום לדמיון, מרימה אליי את עיניה מאחורי עדשות המגע הצבעוניות. "למה מ'כפת לך?" היא שואלת אותי בכעס, "זה ספר ש'לך?" […] לאחר שנעלמה, הרהרתי בדבריה מלאי החוכמה, שהגתה בעברית כה צחה."

הרעיון שמישהי תטפטף גלידה על ספר, יקר או לא, בכל מקום שהוא, בהחלט מערער את שלוותי (ספר! ספרים הם המקום שבו מילים נמצאות). לא ברור לי איך אורך הגופייה שלה קשור לעניין. אני גם לא לגמרי מבינה מה מקור ההנחה שלבחורה המדוברת יש קוסמטיקאית, ויש לי חשד ש"שזופה היטב" זה קוד למשהו אחר לגמרי. כל הפרטים העודפים האלו תורמים לציור תמונה מסוימת מאוד – בחורות הגונות, איכותיות ולא “ברבריות”, שמתייחסות יפה לספרים לא עוסקות בזוטות כגון מחשופים, שיזוף וקוסמטיקאיות, והעור שלהן לבן כנדרש ממי שמבלה שעות ארוכות בלבוש צנוע בין מדפי ספרים, יודעות איך לכבד תרבות גבוהה, בפרט כשהיא עולה 128 שקלים. ויש עוד.

למוכרת הספרים קדם קב"ט בנתב"ג, לדבריו "בחור צעיר ששמר עליכם במהלך השירות הצבאי שלו כקצין קרבי ועכשיו דואג שתגיעו לחופשה שלכם בחו"ל בשלום." הוא לא הציוני היחיד שמתלונן אצל ויינט על הישראלי המכוער. לכותב אחר חשוב היה להדגיש, בין סיפור אחד למשנהו, שהוא "מגדיר את עצמי כמאוד ציוני כזה שאוהב מאוד את המדינה ואת התושבים שלה". להט ציוני כדרישת קדם להבעת ביקורת כבר מזמן לא מוגבל למחלוקות פוליטיות – גם כתבות מגזין נמוכות צריכות להתהדר בתו תקן נוסח אם תרצו, שחס וחלילה לא נחשוד שהכותב מנסה לעודד עריקה, ירידה מהארץ, ואת המחלקה למדע המדינה בבאר שבע3.

הקצין הצעיר לא לבד:

"מימיני עומדים שלושה בודקים נוספים: סטודנט לרפואה (שנה שנייה), סטודנטית (תואר שני) לכלכלה וסטודנט למשפטים. לשמאלי שתי בודקות נוספות: סטודנטית להנדסה וסטודנטית (תואר שני) לפסיכולוגיה. אנחנו בלי להשוויץ – "מלח הארץ" שכל כך חסר כאן. היינו יפי הבלורית ובלי התואר בשירות הצבאי ועכשיו אנחנו מנסים לשרוד את שלב "החיים האמיתיים"".

בהמשך הטור, יתלונן הקצין בדימוס על אנשים שמדגישים שהטיסה שלהם לקייב היא רק קונקשן בדרך לניו יורק. מדוע אנשים מחפשים להתרברב ביעד שלהם ומתביישים שהם נוסעים קודם כל ליעד פחות נוצץ, הוא יתהה.

וואלה, אין לי מושג. מדוע אנשים חשים צורך עז לציין שהעבודה שלהם בנתב"ג היא רק תחנת ביניים עד שיגמרו את התואר היוקרתי (ברפואה, במשפטים, בפסיכולוגיה. מקצועות כאלו שקשה להתקבל אליהם)? התואר השני של הבחורה ששואלת אם ארזתי לבד חיוני להבנת שגרת היומיום שלה כבודקת ביטחונית? בלי זה, לא מגיעה לה לקבל מהקוראת אמפתיה ויחס אנושי ומכבד? או שסדרת הכתבות הזו לא עוסקת בדרישה ליחס ראוי לעובדות שירות, אלא במשהו אחר לגמרי?

לדברי שומר ישראל4, "אנחנו מאבדים את הישראלי היפה, תחושת השוויוניות”, אלא שהרושם הכללי מכותבי סדרת הטורים הזו הוא ש"תחושת השוויוניות" היא הדבר האחרון שמעניין אותם.

כותבי הטורים של ויינט הם הישראליהיפה מטעם עצמם. הם לא מבקרים (בצדק) יחס מזלזל ולא שוויוני, אלא מתלוננים על פגיעה בסדר הטבעי של הדברים, ועל אנשים שאינם יודעים את מקומם. הקצין הקרבי, ששמר עלינו אז ושומר עלינו היום, "התנדב עם שלל גווני האוכלוסייה הישראלית" ומצליח ללמוד לתואר אקדמי נחשק בדרך, לא אוהב שאנשים מפגינים כלפיו חוסר סבלנות. הוא, בלי להשוויץ, מלח הארץ יפה הבלורית. ויש לנהוג בו בכבוד הראוי לו.

בטור אחר כתב המחברשהוא"מרגיש בושה שככה העם שאני חי בו נראה. מרגיש בושה שאני חי עם אנשים חסרי תרבות שמרשים לעצמם לכער כל מקום עם הברבריות שלהם. ואני יודע שזה לא כולם, ואני יודע באמת שמי שיקרא את זה הוא משתייך לאותה אוכלוסייה איכותית יותר."

המחברים, כמובן, רואים בעצמם חלק מאותה אוכלוסיה איכותית, מצוידת בעברית צחה ובלורית נאה. להיות אוכלוסיה איכותית, שתקועה בעבודה בשכר מינימום, וצריכה לשרת את ה"עמך", הברברים חסרי התרבות עם השיזוף והקוסמטיקאית, ועוד לקבל יחס של משרתים כאילו שהיו איזו מנקה תאילנדית או שוטף כלים ערבי, זה מעליב. תחושה של "עבד כי ימלוך", שיש להתקומם כנגדה. "אולי עומד מולכם בחור צעיר שבעתיד יעבוד לצדכם בהייטק או יטפל בכם בבית החולים" מזהיר אותנו הקב"ט. לכל נתב"ג יש מוצאי נתב"ג.

[אחרי פרסום הרשומה הזו, נאמר לי שבחלקים מסוימים של האינטרנטים כבר מתקיים בעניין דיון ער שפיספסתי לחלוטין – אקשר מכאן כשאמצא אותם, אם ירשו לי]

1למי שממש רוצה לקרוא אותן, מסיבותיה שלה – כאן, כאן, וכאן.
2ויינט חייבים למצוא סופר צללים לפרויקט הזה. לא מישהו מהצוות הקבוע שלהם, אם אפשר.
3מה קורה איתה, באמת? סגרו?
4שחתום על הטור רק בשם הבדוי אלון, אחרת הייתי מזכירה את שמו.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

18 תגובות על עבד כי ימלוך

  1. רועי הגיב:

    כדאי לתקן את הלינק לכאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4289360,00.html

    ומשהו נוסף שאפשר לשים לב אליו: בשתיים מהכתבות, בנוסף לתחושת המרמור על "עבד כי ימלוך", יש גם התמרמרות כלפי מעלה: נוסעי המחלקה הראשונה המתנשאים והמשוויצים, כביכול, האמא עם עגלת התינוק ההיי-טקית מדי.

    • interspem הגיב:

      תודה, תוקן.

      ביחס לאמא עם עגלת התינוק – נכון. התחושה שלי מהחלק הזה ומהמחלקה הראשונה, ובהחלט ייתכן שהיא לגמרי סובייקטיבית, היא שיש כאן סוג של "יאללה יאללה, כסף לא עושה אתכם יותר טובים מכולם (בניגוד לדברים אחרים, שדווקא כן הופכים אנשים מסוימים לאוכלוסייה "איכותית יותר").

  2. ד.ר הגיב:

    בקשר לבאר שבע: עד כמה שאני זוכר, הדיון הקובע אמור להתקיים במל"ג ב-23 באוקטובר (לא הייתי זוכר את זה אם זה לא היה התאריך של היום הולדת שלי).

  3. פינגבאק: מומלץ: עבד כי ימלוך « טיפול שורש

  4. פינגבאק: מומלץ: עבד כי ימלוך « טיפול שורש

  5. עמית הגיב:

    אני לא בטוח שאני יכול להסכים עם מה שאת כותבת כאן.
    כן, יש כאן חלוקה ל"הם, הברברים" ו"אנחנו, יפי הבלורית", אבל לדעתי זה נעשה מתוך כורח – מי אכפת לנו, ליפי הבלורית, עם התואר המפונפן והמשכורת שרחוקה מלהיות מינימלית, מאיזה ארחי-פרחי שעובד במקדונלדס? מהמלצרית שהתבלבלה והביאה לי סלט עם גזר אפילו שביקשתי בלי? אני משלם להם, והם נותני שירות ולכן חייבים לי את כל העולם. אם לא יסבירו לי לאט ויזכירו לי שלעבוד במקדונלדס יכולה להיות הבחירה של אחי הקטן כשהוא ירצה לעבוד במהלך התואר שלו, או שהמלצרית יכולה גם להיות בת הדודה שלי בעבודה לפני הטיול הגדול – איך אני אמור לקבל את זה שגם נותני השירותים הם בעצם חלק מ"אנחנו"?
    התזכורת הבולטת הזו מאפשרת לי להזדהות עם הצד הנפגע, כי זה כבר לא משהו שלא יכול לקרות *לי*. הצעד הבא הוא לשים לב לכך שבעצם אני נופל לתוך הקטגוריה של הנודניק הבלתי נסבל הזה שמתואר בכתבה. אז נכון – סביר להניח שלא תמצאי אותי מטפטף גלידה על ספר, אבל אחרי שעה ועשרים דקות של המתנה לתמיכה הטלפונית של האינטרנט, אני בהחלט צריך שמשהו יזכיר לי להישאר מנומס גם כשברור לי לחלוטין שנפלתי על תומך חצי מפגר ונודניק, ולמה אחרי שאני מסביר לו שכבר ביצעתי את אותן פעולות עם שני התומכים לפניו הוא עדיין מתעקש על שטויות? כתבות כאלה משמשות לי כתזכורת כזו. ומי יודע, אולי הן גם יכולות לשנות משהו.

    • interspem הגיב:

      לא יודעת. אני משערת שסדרת הכתבות הזו הייתה שמה אותי בקבוצה של יפי הבלורית (גם כשהייתי סטודנטית למשפטים שעובדת בחנות ספרים – באמת שיש לי אמפתיה למי שנמצאת במקום הזה של שכר-מינימום-צווארון-ורוד-להיות-נחמדה-לאנשים שעושים דברים לא סבירים), והיא בכל זאת מעוררת אצלי יותר אנטגוניזם מאמפתיה.

      יש כאן משהו, קצת משחק-סכום-אפס על כבוד. צורך להזכיר לכל הצדדים שגם אם במקרה כרגע יש לך מספיק כסף, ואתה יכול לשלוח אותי להביא עוד קפה ועוד קטשופ וספר מהסניף הקרוב ולהסתכל עליי מלמעלה, במדד האיכות האמיתי – אני אצולת המלח הבלורית והתואר, ואתה נובוריש מכוער.
      אני לא אוהבת את המשחק הזה, ואני לא אוהבת את זה שהגישה שנבחרה כדי לגרום לצד השני להקשיב לי היא להנמיך אותו, כי רק אם הוא יהיה מתחתיי הוא יקשיב למה שיש לי להגיד.

  6. ארך אפיים הגיב:

    השארת אותי קצת עם תחושה לא נוחה, כמו מול יהודי שרואה אנטישמיות בכל פינה. כל הקטע של יפי הבלורית מול הנובורישים צפופי הפיגמנטים בהחלט קיים בחברה, אבל אני חושב שיש בפוסט יותר מדי מאמץ להחיל אותו איפה שצריך ואיפה שלא. בהקשר של עדשות המגע הצבעוניות והגופיה, השיזוף נשמע לי לגמרי לא עדתי – המסר הוא, הנה יש כאן מישהו שמשקיעה המון באיך שהיא נראית (חיצונית) אבל היא מתעלמת במופגן מאיך שהיא עוברת מבחינה ערכית ואנושית. זה שיזוף של מכון שיזוף, לא של מוצא. אי אפשר להוציא לגמרי מכלל אפשרות שהיתה כאן גם כוונה אחרת, אבל מבלי ראיות נוספות אני חושב שזה הוגן לתת לכותבת להנות מהספק.

    ולגבי שומר ישראל, ברור לי לגמרי שהשימוש שלו ב"יפי הבלורית והתואר" הוא אירוני ומודע. שמעת פעם מישהו שמשתמש בביטוי הזה בצורה אחרת? הוא אומר בצורה כמעט מפורשת ובודאי מודעת, הנה, בתיאוריה אני בעל הפריבילגיה הקלאסי, וגם זה לא עוזר לי מול המוני גסי הרוח. האם יכול להיות שבאיזה מקום הוא מרמז שמגיע לו שיתיחסו אליו יפה בגלל המוצא והמעמד שלו? אולי, אבך אני בספק, כי אז הוא לא היה משתמש באירוניה כדי לדבר על הפריבילגיה שלו. וגם אם אני טועה, אז זה מספיק דחוק בשביל לתת גם לו להנות מהספק.

    • interspem הגיב:

      מהסוף –
      תראה, השימוש שלו ב"מלח הארץ" נראה לי רציני לגמרי, לא אירוני בכלל. כקריאה של פסקה, נראה לי עקבי יותר להניח שמי שאומר על עצמו ברצינות ובלי אירוניה שהוא "מלח הארץ", אומר על עצמו בלי אירוניה שהוא "יפי הבלורית והתואר". אם לוקחים בחשבון את האיזכורים לשירות כקצין קרבי, להתנדבות בכלמיני מסגרות, לימודים בהווה ומקצוע נחשק בעתיד, שפזורים לאורך הטקסט – אני לא חושבת שזה היה אירוני. אולי הגזמה לצורך הדגשה או משהו, אבל אני לא חושבת שזו הייתה אירוניה.

      ביחס לבחורה עם השיזוף והגופיה והעדשות והקוסמטיקאית – אני לא בטוחה אם הכוונה הייתה באופן חד משמעי לרמוז למוצא עדתי, אבל הכללות וניסיון לצייר דמות סטריאוטיפית היו כאן בלי ספק. וגם בקריאה יותר נדיבה, והבנה לניסיון להדגיש פער בין תשומת הלב להופעה חיצונית לעומת אדישות ביחס למוסכמות חברתיות או אינטרקציה בין אישית – סורי, עדיין יש כאן פרטים קטנים שלא באמת תורמים לתמונה הזו. העברית העילגת ועומק המחשוף, נניח.
      יכול להיות שהקריאה שלי כאן נצבעה באנטי ולא הייתה אובייקטיבית – אני מודה שההתייחסות לעומק המחשוף הקפיצה אותי. בעולם שלי, ביקורת על מישהי שמעורבת באמירות על המיניות שלה, הלבוש החשוף שלה ש"משאיר מעט מאוד מקום לדמיון" (בפני עצמו מטבע לשון בעייתי שמניח שהגוף של מישהי *אמור* להיות מושא לדמיון הסובבים אותה), היא אוטומטית חשודה. יכול להיות שככלי ביקורתי זו בעיה, אבל כשמישהי מוצאת לנכון להעמיס עליי אמירות סקסיסטיות שלא משרתות את הטיעון שלה, הנכונות שלי לתת לה להנות מעיקרון החסד היא לא בשמיים.

  7. דנה הגיב:

    אני מבינה ש"ציוני" מקפיץ לך פיוזים, אבל מה לעשות, ככה מגדיר את עצמו מי שאוהב את המדינה הזו. גם כשהמדינה לא אוהבת אותו בחזרה.
    וכן, "אנשים חסרי תרבות שמרשים לעצמם לכער כל דבר עם הברבריות שלהם" זה ביטוי לחלוטין מדוייק של הרבה ממה שאני רואה מסביב, בתור דנה שעובדת הרבה שעות בשבוע בתור נותנת שירות וגם בתור דנה ברגע שהיא מוציאה את האף מהחדר. וכן, אני מתייחסת אל עצמי ואל הרבה ממי שקרובים אלי בתור טובים יותר, כי אנחנו לא כאלה. סליחה שזה לא פוליטיקלי קורקט מספיק.

    • interspem הגיב:

      אין לי בעיה שיגדיר את עצמו כציוני, וזה לא עניין של פיוזים – איפה התרומה של המשפט לטור הזה? זה טקסט לא ארוך, שמתפרסם בבמה די מרכזית. אני הולכת להניח שהוא עבר מחשבה, ניסוח ועריכה (גם אם זו הערכה קצת מופרזת לויינט ולכותבים שלהם). למה המשפט הזה מופיע בו? איך הוא משתלב ברעיון הכללי?
      אם ההסבר הוא לא דיסקליימר נוסח "הכל מאהבה, כן? זה לא שיש לי בעיה עם ישראל או ישראלים", מה האמירה הזו משרתת, להבנתך?

  8. דנה הגיב:

    ועוד משהו –
    "באותה המידה אתה יכול לומר שהכלבים בזויים כי הם מרחרחים זה תחת זנבו של זה, והציפורים מטופשות כי הן שרות ללא תמורה. כשמעוותים הכל, הכל נראה מעוות" (ברונו לטאד, עפיפונים / רומאן גארי).
    זה די קרוב למה שעשית בפוסט הזה.

    • interspem הגיב:

      אני לא חושבת שהבנתי את מה שאת אומרת כאן. אני מבינה שיש כאן ביקורת, אני פשוט לא בטוחה מה היא.

    • יערה הגיב:

      מדהים, דווקא הציטוט הנ"ל מבקר באופן מדויק את הטקסטים בווינט, על משקל, "באותה מידה אתה יכול לומר שהנשים בזויות כי הן שזופות והולכות לקוסמטיקאיות, והטסים לחו"ל מטופשים כי הם מציינים את היעד האמיתי אליו הם נוסעים. כשמעוותים הכל, הכל נראה מעוות." ועם זאת, משום מה חשבת שזה מבקר את הפוסט הנ"ל. משעשע.

  9. הצועד בנעליו הגיב:

    מלוחלחי הארץ.

  10. רועי הגיב:

    אין בבאר שבע מחלקה למדע המדינה.
    חוץ מזה, "אני הולכת להניח שהוא עבר מחשבה, ניסוח ועריכה" זה כנראה המשפט הכי מצחיק בבלוג.

  11. ארך אפיים הגיב:

    אני חושב שבאמת יש פער מנטלי שלא קשור דווקא לעדה. יש אנשים שרואים את החיים כמלחמה מתמדת, ואם לא תפגין כוח אז ישפילו אותך. הזקנה אולי בת 90, אבל היא שברה להם את המילה, אז צריך ללמד אותה לקח. זאת כמובן נבואה שמגשימה את עצמה, כי כשאתה מתנהג ככה אתה נהיה חלק מהסביבה הזאת שדוחפת גם אחרת לראות בזה טקטיקה חיונית להישרדות. אז יש לפעמים "אנחנו" ו-"הם".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s