מוסדות שתחומם פרטי

וְנָכִים בְּלִיֹשוֹמֵעַ קוֹרְאִים "אֲחוֹתִי",

וְחוֹלֵי עֲצַבִּים

מְאַבְּדִים שְׂרִידֵידַעַת,

בְּתָאֵי מוֹסָדוֹת שֶׁתְּחוּמָם הוּא "פְּרָטִי",

וְשִלטָם:

רַחֲמִים וָסַעַד!1

הכותרת מדווחת על עשרות נחקרים בפרשת התעללות בחוסים במוסד לבריאות הנפש בפתח תקווה. האותיות הקטנות מספרות שמדובר בבית חולים פרטי, שמשרדי הבריאות והרווחה רוכשים ממנו שירותי אשפוז. מישהי עם זיכרון ארוך או מנוע חיפוש משוכלל יכולה למצוא תיאור מקרים דומים במוסד לפני חצי שנה, או דו"ח מלפני למעלה משנה, המתאר אלימות, הזנחה ותנאים ירודים במוסד.

התעללות בחסרי ישע לא מוגבלת רק למגזר הפרטי, כמובן. לא חסרים מתעללים ומענים במשטרה ובשב"כ. אבל הפרטה יוצרת בעיות נוספות.

לנהל מוסד בעל אופי רגיש כמו בית חולים פסיכיאטרי כעסק כלכלי זה משחק באש. העבודה האינטנסיבית, השעות הארוכות, התנאים הלא פשוטים והצורך בכישורים ואופי מיוחד, כפופים כולם לצורך לגמור את החודש ברווח. משכורות ותשתיות הן הוצאות, בדיוק מה שהפרטה נועדה לחסוך. כשהמדינה מעבירה את המסר שהיא מעדיפה לא להתעסק יותר מדי עם מה שקורה בפנים, למה לטרוח לשפר את המצב.

בנובמבר 2009 פסק בג"צ, לאחר הליכים ממושכים, שהפרטת בית סוהר אינה חוקית, ויש בה פגיעה בכבוד האדם ובחירותו2. הציר המרכזי להחלטה היה הבעייתיות שבעצם הפרטת סמכויות שהן בליבה של המדינה, כלומר אכיפת החוק והענישה הפלילית. למרות זאת, חלק מהקביעות הכלליות יותר בפסק הדין רלוונטיות גם למקרים אחרים. מן הסתם, גם שאלות הנוגעות ללב הסמכות השלטונית כפי שהיא מתבטאת בהפעלת בתי סוהר רלוונטיות יותר להפרטת מוסד פסיכיאטרי סגור מאשר להפרטת חברות בניין או תחבורה3. בואו נעבור על כמה מהדברים שבג"צ קבע אז [ההדגשות שלי]:

"נזכיר עוד, כי ישנם הסדרים בחוק המאפשרים את הפעלתן של סמכויות שונות בעלות אופי שלטוני על ידי גורמים פרטיים. דוגמאות להסדרים מעין אלה […] קיומם של מוסדות סיעודיים ופסיכיאטריים הפועלים למטרות רווח ושלאנשי הסגל בהם יש שליטה מלאה על ההיבטים השונים של חיי השוהים בהם4.

הפעלת הכוח הכופה במצב זה אינה נסמכת עוד על יסוד רחב של הסכמה המיועדת לאפשר חיים בטוחים, אלא דווקא על התפרקות מחלק ניכר מן האחריות הישירה ומן הצורך במתן דין וחשבון, והותרת האסיר המצוי ממילא, פעמים רבות, בתחתית הסולם החברתי ובסיטואציה רגישה ופגיעה, לבד לגורלו5.

כיבוד זכויותיו החוקתיות של הפרט עולה ממון רב. הגורם המופרט מבקש להרוויח. (…) חיסכון בהוצאותמשמעו גם גריעה מנוחותו ואף בריאותו של המטופל. התאגיד מבקש לתת שירות, אך בעיקר להרוויח ככל שיוכל ובמהירות. הוא רואה את עצמו נאמן של עצמו בלבד (…)

ניגוד האינטרסים המובנה הוא בין השאיפה של הגוף המופרט לרווח מקסימאלי לבין האינטרס לשיפורו של איכות השירות בהפרטה. החשש מתחזק כשמדובר באוכלוסיות נזקקות וחלשות6.

ככל שמנהלי בית הסוהר בניהול פרטי יבחרו להפחית את עלויותיהם ברכיב השכר של הסוהרים שיעסיקו, יביא הדבר, בין היתר, להעסקת עובדים מנוסים וכשירים פחות, שיתחלפו בתדירות גבוהה, וייתקלו בקושי מוגבר לספק מענה למצבים הרגישים המתעוררים מעת לעת בבית הסוהר7."

בית סוהר מופרט נתפס כחציית הקו האדום של בית המשפט (אבל לא של הכנסת והממשלה). בתי חולים פסיכיאטריים, למרות כל האמור לעיל, עדיין לא שם.
הפרטה של מוסדת לטיפול בבריאות הנפש היא בחירה של סדרי עדיפויות. היא קביעה שמדובר בשירותים שניתן וראוי לחסוך בהוצאות עליהם, ושלא מדובר בשירות שלמדינה יש אחריות מיוחדת לספק לאזרחיה ולבדוק את איכותו ותקינותו. היא לא בחירה מכוונת להתעלל בחוסים, כמובן. היא רק מראה על מידת האכפתיות
.

.

1נתן אלתרמן, “חקירה תהיה"
2בג"צ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ועסקים נ' שר האוצר (19/11/2009).
3תנאי העבודה בפנימיות מופרטות הגיעו לכותרות לאחרונה, ומן הסתם חלק מהסיכונים של מוסדות סגורים, שימוש בענישה, תנאי עבודה ירודים ומעט פיקוח רלוונטיים גם לכאן. לא שזה יגרום למישהו לחשוב מחדש על הפרטת מוסדות כאלו, חלילה.
4ס' 32 לפסק דינה של הנשיאה דאז בייניש
5ס' 4 לפסק דינה של השופטת ארבל.
6ציטוט של איל פלג, מתוך פסק דינה של השופטת ארבל, ס' 5.
7ס' 5 לפסק דינה של השופטת ארבל.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכל שפיט והרשות נתונה, מי ישמור על השומרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מוסדות שתחומם פרטי

  1. נעמה הגיב:

    [זה יהיה אאוץ' אחד ארוך]

    ראיתי היום את הידיעות בראש החדשות, ובסוף גם אזרתי עוז לקרוא אותן.
    זה נורא.
    כן, אני יודעת, קיימים מקרים גרועים יותר; אבל זה לחץ לי על נקודה רגישה. עד בחילה.
    מצד אחד לא מצליחה להבין איך זה ניתן ואפשרי, ועד כמה מגיעה שפלות האדם; מצד שני, אני יודעת ומכירה. הייתי שם, אני עדיין שם, מכירה את האופן בו פועלת המערכת. זה לא צריך להפתיע. אבל עדיין מפתיע כל פעם מחדש כמה זה נורא.

    הפרטת מערכת בריאות הנפש.
    עבדתי בהוסטל ששייך לעמותה פרטית, בניהולו של איש עסקים שהוא לא רק בעל אפס הבנה בטיפול או שיקום אלא גם בעל אפס נשמה. הוא ניהל את ההוסטלים כאחוזתו הפרטית, הצניח אנשים לא מוכשרים לתפקיד לפי טעמו האישי, או גרוע יותר- לפי כדאיותם הכלכלית.
    הכשלים בהוסטל שעבדתי בו הגיעו עד לסף הפלילי. את זה המוסרי הם חצו מזמן. מקום פוגעני לא רק כלפי הדיירים אלא גם בעובדים- כולם, ללא יוצא מן הכלל, יצאו ממנו עם שריטה עמוקה. מצבת העובדים נראתה כמו תחנת רכבת, אבל אלה מהם- כמוני- אשר נקשרו לדיירים ולא היו מסוגלים לנטוש את העכברים בספינה הטובעת לגורלם, עברו התעללות על ידי המערכת, אין לי מילה אחרת. והנורא מכל הוא שלמרות כל המאמצים, לא הצלחתי באמת לעזור להם. כלומר כן, נכון, להישאר שם ולהיות בשבילם זה היה המון, אני יודעת; אבל תחושת התסכול מכך שאני לא מצליחה להיטיב את מצבם ברמה המערכתית היא נוראית. כי כשהדג מסריח מהראש, אין לרקקים הקטנים הרבה מה לעשות.
    לקח לי זמן לקלוט שהאכזבה שלי היא לא מהמנהלת או מהיזם- מהם באמת שאי אפשר לצפות לכלום- אלא מהגוף שאמור לפקח עליהם. הכשל הקולוסאלי כאן הוא של משרד הבריאות. משרד הבריאות שלמרות דיווחים חוזרים ונשנים לא עשה צעד דרסטי כי אין לו מספיק עמידה ושיניים מול היזם, כי הוא אימפוטנט, כי מדובר ברשלנות פושעת. בתכלס ברגע שהוא העביר את ניהול ההוסטלים לידי העמותות, יכולת הפיקוח והסנקציות של משרד הבריאות על הנעשה בהם היא נמוכה להפליא. אי אפשר באמת לשלוט בכל פרטי הפרטים של התנהלותו של גוף עיסקי שרק מחפש להרוויח עוד גרוש על חשבון הדיירים. נכון יש חוזה ונהלים מחייבים, אבל הם לא באמת יכולים לכסות את כל המימדים. ולא באמת ניתן לעקוב גם אחרי אלה שכן מכוסים. זה פשוט לא עובד- ליזם תמיד תהיה יותר מוטיבציה ואנרגיה למצוא את הדרך לחסוך על חשבון המתמודדים מאשר למשרד הבריאות ללכת איתו ראש בראש.
    עבדתי שנה ורבע במערכת רקובה עד שפוטרתי על ידי ההנהלה בגלל דיווח שהעברתי למשרד הבריאות. הדיווח כמובן לא עזר לכלום מלבד לפיטוריי- הרגשתי פושעת שאני נוטשת את הדיירים לבד במערכת שלא מטפלת בהם כמו שצריך.
    בשפה המקצועית יש לזה שם: "פנטזית הצלה". אבל זה לא עובד ככה. אי אפשר לתקן מלמטה, לא באמת. כשהמערכת רקובה, היא רומסת תחתיה גם את האנשים הטובים. והפרטת שירותי בריאות הנפש הפקירה למעשה את פגועי הנפש לשרירות ליבם של אנשי עסקים. לא טוב ליבם של העובדים הסוציאלים, המדריכים או המטפלים- היזמים, הם שקובעים את איכות השירות שיקבלו בסופו של דבר החולים.

    בתי חולים פסיכיאטריים משתייכים לקטגוריה של מוסדות טוטאליים, לצידם של בתי הסוהר והצבא. אין שום סיבה שהם יופרטו (אלא אם כן את ממשלה החושבת כי זה הגיוני להפריט בתי סוהר, כמובן). אם כבר שינויים במערכת האישפוז הפסיכיאטרית, עדיף לסגור את בתי החולים הפסיכיאטריים ולהעביר את החולים למחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים רגילים- זה גם יחסוך כסף, וגם יחסוך סטיגמה. לחולים פסיכיאטרים מגיע יחס כמו לכל חולה אחר. וזה לא יקרה כל עוד הם יופרדו משאר החולים ויורחקו מהחברה. כמה עצוב- ככה פשוט.

    • נעמה הגיב:

      הבהרה:
      בהוסטל בו עבדתי לא היו התעללות או הזנחה פיזיים, רחוק מכך. רמת היגיינה ותזונה סבירות פלוס, כל הצרכים הפיזיים סופקו, ללא חלילה סנקציות על דיירים. המקסימום היה צעקות במקרה ודייר אובססיבי הצליח להוציא איש צוות מדעתו לאחר 5 שעות של חפירות בלתי פוסקות.
      מדובר "רק" באי מענה רגשי-טיפולי-שיקומי. "רק". התנהלות לא טיפולית ולא שיקומית, שכאמור אפילו היא הביאה בסופו של דבר לכשלים עצומים- של דיירים שחטפו התקפים פסיכוטיים, במצבים אלימים ולא בטוחים, ועוד. כי כשמדובר באוכלוסיה קשה כמו פגועי נפש- ופה עוד היה מדובר במשתקמים צעירים, ולא בחולים כרוניים- המדרון החלקלק חלקלק במיוחד אם אין מקצועיות ופיקוח. שלא לדבר כמובן על הזנחה והתעללות מכוונת.

      בתי חולים פסיכיאטריים, לעומת זאת, משתייכים לקטגוריה של מוסדות טוטאליים בשל חומרת הפיקוח והסנקציות שהם מפעילים על החוסים בהם. הם שולטים על כל היבטי החיים של המאושפזים בהם- ממש כמו צבא, או בית סוהר. וזאת הסיבה שבאופן ספציפי- ובלי קשר לשאלת הפרטת שאר מערכת בריאות הנפש- אסור בשום פנים ואופן להפריט אותם.
      כאשר מדובר על צו אישפוז כפוי- והייתי עדה בחיי למצבים בהם הוא נדרש- בית חולים פסיכיאטרי לא שונה במאום מבית סוהר. וככזה, הוא צריך בדיוק באותה המידה להיות תחת אחריותה הישירה של המדינה.
      זה כבר לא סוגיית ההפרטה באופן כללי, זה נוגע לתחומים מהותיים של הגבלת הפעלת הכוח במדינה דמוקרטית.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s