שלום פלוגה א'

עוז לתמורה ותקצוב בתי ספר לפי אחוזי גיוס: לא חסרות לי בעיות עם היוזמה החדשה של סער, אבל גם כאן, נדמה לי שכדאי לבחון קודם מה יש ומה אין בה.

הנתונים האמורים בחלק הראשון מבוססים על פרסום של משרד החינוך (קישור כאן, העמודים הרלוונטיים הם 21-24), ועל נתוני גיוס ב-2011 (כאן – ההפרדה בין נערים ונערות קצת מבלבלת). הערות, הארות והבהרות יתקבלו בברכה.

לפי הכתוב במסמך הזה, יישובים יושוו לישובים אחרים מרמה סוציואקונומית דומה, ותהיה הפרדה בין בתי ספר ערבים ויהודיםכלומר, סביר שלא תהיה השוואה בין רהט ליהוד או בין אופקים למכביםרעות.

באותו עניין – לפי הכתוב, מרכיב מרכזי הוא השוואה לשנה קודמת. כלומר, יישוב שבאופן קבוע יש בו אחוזים גבוהים של הצלחה בבגרות או אחוזי גיוס גבוהים לא נהנה מיתרון על יישובים שבהם האחוזים האלו נמוכים באופן קבוע1.

אפשר בהחלט לטעון שהנתונים האלו הם מס שפתיים של משרד החינוך, וצריכים להילקח בערבון מוגבל – אבל המקור למידע על תגמול לפי אחוזי גיוס הוא המקור לכל השאר. אם אפשר לסמוך על משרד החינוך כשהוא אומר שיתגמל עובדי הוראה לפי אחוזי גיוס מביה"ס שלהם, אולי אפשר לסמוך עליו כשהוא אומר שייקח בחשבון גזע2, מצב סוציו אקונומי ונתוני עבר.

הסעיף הבא שצריך להתייחס אליו הוא מה בדיוק ה"תקצוב" הזה אומר.

החלק הזה בתכנית 'עוז לתמורה' מוגדר כ"תגמול עובדי הוראה בגין הישגי בית הספר". פרסום אחר של המשרד מפרט מה בדיוק כולל התגמול הזה3. לפי התיאור – מענק שנתי, חד פעמי, בסכום שנע בין 8000 ל-3000 ש"ח למורה. לא סכום שאפשר לזלזל בו, אבל גם לא שליש מתקציב ביה"ס.

מה מענק בסכום הזה עושה? נתחיל ממה שהוא לא עושה: הוא לא משפיע על האחוז שמתחיל שירות בצבא ולא מסיים אותו (בין 15% ל-60%, תלוי באיזה חלק באוכלוסיה ובפרסומים עליהם אתן מסתמכות). אם הבעיה היא מספר החיילים ולא עצם החינוך לצבא כערך, אפשר לחלוק על יעילות המהלך הזה, גם מסיבות נוספות

בהנחה שבחינת אחוזי הגיוס אכן תיעשה בהשוואה לשנה הקודמת, הוא גם לא יוצר תמריץ נוסף ללמד בבתי ספר "חזקים" יותר.

אז מה כן?

בעיקר, ההחלטה הזו מצביעה על סדרי העדיפויות של משרד החינוך והעומד בראשו.

לפי נתוני המשרד עצמו, המשקל שניתן לאחוזי הגיוס כפול מהמשקל שניתן להצטיינות בבגרות – כלומר, למשרד החינוך הרבה הרבה יותר חשוב שמערכת החינוך תייצר חיילים מאשר תלמידים מצטיינים. אם אני מורה בי"ב ורוצה לשפר את הסיכויים שלי לקבל מענק בסוף השנה, סער מעדיף שאשקיע עוד שיעור בהכנה לצבא ולא בהכנה לבגרות. זו לא קריאה חתרנית שלי זו הדרך הסבירה להבין את המודל הזה

סעיף השירות למדינה/אחוז מתגייסים שייך לקטיגוריית ה"הישגים חברתיים וערכיים", אבל הוא הרכיב הערכי המובהק היחיד בקטיגוריה הזו, והיחיד שלא קשור ישירות ללימודים עצמם (האחרים הם התמדה, קרבה לבגרות וקליטת חינוך מיוחד). כלומר, משרד החינוך אומר לנו שהערך היחיד שמצדיק תגמול הוא שירות בצבא – לא מעורבות בקהילה. לא השתתפות בחיים האזרחיים והפוליטיים. לא עזרה לזולת. לא דאגה לאחר. לא שמירה על הסביבה.

המטרות של המודל המתואר, לפי משרד החינוך, הן בין השאר "להגדיר ברבים את ההישגים הלימודיים, החברתיים והערכיים ואת היעדים שמציב משרד החינוך לבתי הספר" ו"להכיר ולהוקיר עבודה מיטבית של כל צוות ההוראה בבית הספר הראוי לתגמול.”.

כלומר, לפי משרד החינוך עצמו, ההישגים שמציב משרד החינוך לבתי הספר הם בגרויות, ושירות בצבא.

מורה שמהווה השראה לתלמידיה לא ראויה להכרה והוקרה. מורה שמעודדת מחשבה עצמאית, מעורבות וסקרנות, לא מבצעת עבודה מיטבית. מורה שדואגת לרווחת תלמידותיה, קשובה למצוקותיהן, מיידעת אותן על זכויותיהן, הופכת מידע חשוב לנגיש עבורן, מבזבזת את זמנה וזמנן. אם חשוב לה להשקיע זמן בהתייחסות לחייהן מעבר לבית הספר, מוטב שתדבר איתן על הגבורה, התרומה והשירות בסיירת, ולא על יחסי אנוש, זוגיות, ניהול תקציב או זכויות בעבודה.

זוכורת איך י"ב נראית רוב הזמן? יש לחץ מכל כיוון, ומה שלא לבגרות, לא חשוב. הבגרות היא לא כלי בדרך לשלב הבא, היא הראשית והתכלית. אז סער מוסיף אחוזי גיוס לצבא. בדיוק זה מה שהיה חסר למערכת החינוך בישראל. שמועה שמעתי שיש איזה שלושה נערים בנהריה שהצליחו לגמור 12 שנות לימוד בלי לראות אף פעם טקס יום זיכרון, לפגוש מורה חיילת, לעבור יום חיילות, לקבל שיחת מוטיבציה מבוגרים במדים, או לנסוע לגדנ"ע במקום לטיול שנתי. מה שהכי גרוע, הם בדיוק השלושה שהיו נחוצים לנו כדי לנצח את איראן.

דמיינו תכנית דומה, שבה היה משרד החינוך מעניק תוספות של אלפי שקלים למורות שבנוסף ללימוד לבגרות, דיברו עם הכיתות שלהן על חיזור והטרדה מינית, אינטרקציה זוגית, ונורות אדומות; על שעות מחנכת שהוקדשו להשתלבות בשוק העבודה, זכויות, בחירת מעסיק ועמידה על המגיע לך; על תכנית שנועדה לתת לך את הכלים להשתלבות בעולם המבוגרים, אלו שאף אחד לא מקנה לך היום בצורה מסודרת. על תכנית שהייתה אומרת "אם בלי תוספת שעות, יחידות ותכניות, אתן מסוגלות להשפיע בדיבורים על הבחירות של התלמידות שלכן כשיצאו מבית הספר, יש עוד כמה דברים שכדאי לדבר עליהם".

שר החינוך יכול לנאום על "חינוך", "ערכים" ו"מעורבות" עד מחרתיים. אם מה שהוא מעודד, מה שהוא מתגמל, מה שהוא מצהיר עליו כיעדים אופרטיביים, כאלו שיש להם תקציב וקווים מנחים ותמריצים ותגמולים, זה ציונים שקל להשוות, ואחוזי גיוס לצבא. שאר ה'חינוך' נשאר ברמת ההצרות, ולא ממש נכנס לכיתה.

[תוספת חשובה: ביחס לפגיעה של המהלך הזה בערבים, חרדים, פריפריה, תלמידים מאזורים מוחלשים – אני לא בטוחה שהמהלך כשלעצמו יגרור את הפגיעה שהרשת מדברת עליה. טווח הארוך זה סיפור אחר – בוודאי שחברה מיליטריסטית שמשתמשת בשירות הצבאי כמדד ערכי מרכזי היא חברה שבה למי שלא משרתת בצבא (כי היא ערבייה או דתייה או שיש לה בעיות בריאות, או שלא יכלה לקחת שלוש שנים חופש מעזרה בפרנסת המשפחה שלה) בהחלט יהיה יותר קשה אחר כך, ובנוסף לכל גם יאשימו אותה בהיותה 'נטל']

1אני לא מבינה מספיק בסטטיסטיקה בשביל זה, אבל נדמה לי שבמקרים מסוימים אפילו יכול להיות קל יותר לעלות מ40% ל-45% מאשר מ70% ל-75%. אם מישהי יכולה להאיר את עיני כאן, הערות יתקבלו בברכה.

2'מגזר' זו כזו מילה יפה, נכון? היא לא זורקת לנו מול הפרצוף שיש בישראל מערכות שונות לחלוטין עם מאפיינים שונים לחלוטין, לפי דת ומוצא.

33כאן, עמ' 20.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה האישי הוא הפוליטי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על שלום פלוגה א'

  1. The Hebrew Man הגיב:

    רק כדי להיות הפרקליט השטן יש לי הערה אחת לפוסט שאני בגדול מסכים איתו- איך אתה מכמת ערכים? הרי היתרון של בגרויות ואחוזי גיוס שקל מאוד למדוד אותם וקל מאוד לתגמל לפיהם, "פיתוח חשיבה" או אפילו "תפיסת עולם ציונית" קצת פחות…

    אני חושב שאם את רוצה לראות את סדר הקדימויות שערכי של משרד החינוך את צריכה להיסתכל בתקצוב הכללי על דברים כמו טיולים שנתיים לשטחים או דילול שיעורי אזרחות וכ"ו ולא דווקא תוכנית מאוד ספציפית שמתאימה לעידוד התנהגות מאוד ספציפית…

    • interspem הגיב:

      לצורך העניין, אתה עובר ממדידת תוצאות למדידת מאמץ.
      זה לא בדיוק אותו דבר, אבל הרי ההנחה שבלב מענק למורה לפי תואות מדידות של התלמידים, היא שיש קשר בין פעולת המורה לתוצאות המדידות האלו. להחליט, נניח, שיש תכנית של 4, 5, 20 שעות מחנך בשנה שכוללת בין השאר תכנית א', ב', ג'.

      אפשרות אחרת היא למדוד דברים אחרים – בהרבה בתי ספר יש תכניות של 'מחויבות אישית'. בלי קשר לשאלה האם זו הדרך לעודד מעורבות או לא, אתה יכול למדוד מספר תלמידים שהשתתפו בזה, או מספר תלמידים שהמשיכו גם כשכבר לא היה חובה.
      אתה יכול לקשור את התגמול הזה לכלמיני דברים אחרים (היו בזמנו כלמיני פרויקטים סביבתיים של בתי ספר – איסוף אשפה ומחזור, כאלו). שיפוץ של מרכז קהילתי כלשהו. התנדבות עם ילדים איפשהו. חלוקת אוכל. עבודה עם ילדי אסירים. כלמיני דברים.

      מעבר לזה – ינעל ראבאק, זו מערכת שהכותרת שלה היא 'חינוך'. אם באופן מוצהר היא מעדיפה לתגמל ערכים שקל למדוד על פני ערכים שחשוב לטפח, יש כאן בעיה.
      אני לא מדברת על מדידת קירוב קל של אותו דבר עצמו (ציוני בגרות כמדד לידע או יכולת למידה), אני מדברת על השאלה מה בכלל למדוד.

  2. goolash הגיב:

    ברוכים הבאים לספרטה.

  3. רועי הגיב:

    1. "זו לא קריאה חתרנית שלי – זו הדרך הסבירה להבין את המודל הזה." – לא חתרנית, אבל נאיבית. נגיד שאת משפרת את הסיכויים לקבל מענק (או את גודל המענק) באותה מידה אם עוד עשרה תלמידים שלך מקבלים ציון גבוה באנגלית או אם רק תלמיד אחד שלך מגיע לירח עד גיל 21. לפי הקריאה שלך, את תמליצי למורה שרוצה לקבל את המענק להשקיע באסטרונאוטים. זו כמובן דוגמה פשטנית ולא מדוייקת, אבל הרבה תלוי בדרך החישוב, בהתפלגויות הבסיס, ובמודל הסיבתי.
    2. "לפי נתוני המשרד עצמו, המשקל שניתן לאחוזי הגיוס כפול מהמשקל שניתן להצטיינות בבגרות…" איפה את רואה את זה? אני רואה בעמוד 23 32.5% להצטיינות בבגרות ו-20% לאחוזי גיוס/התנדבות.
    3, על הישגים ערכיים נאמר: "בהמשך, בהתאם לזמינות הנתונים, גם שיעור המתנדבים לשנת שירות, המצטרפים למכינות קדם צבאיות והתורמים לקהילה." כלומר, מתחילים מהישגים מדידים בכוונה לשפר את יכולת המדידה של דברים חשובים יותר בהמשך. אולי לא נכון, אבל לא ממש מה שאת מציגה. העובדה שמשווים שירות צבאי לשירות אזרחי גם לא מתאימה לטיעון שלך, עד כדי לקרב אותו לאיש קש.

    • interspem הגיב:

      1. סיכוי טוב שאסכים איתך על הפסקה הזו, אבל כרגע אני לא מבינה אותה. אתה יכול לטפש אותה קצת למען בחורה בלי רקע אמיתי בסטטיסטיקה?
      2. יכול להיות שאנחנו לא רואים אותה טבלה? אצלי 'מצטיינים מהלומדים בי"ב" זה 20% (מתוך ה50% של החלק הלימודי), ו"שירות למדינה" זה 40% (מתוך ה50% של החלק החברתי-ערכי).
      3. על מכינות ושנות שירות – כשנגיע לגשר הזה נדבר עליו (גם שם יש בעיות שאפשר להעלות, אבל כרגע הן לא על הפרק ולכן הזנחתי אותן, אולי זה לא היה מאוד יסודי מצידי, אבל באמת שניסיתי לשמור את הרשומה הזו באורך סביר). בנוגע לשירות אזרחי, כאן כבר באמת ויתרתי לעצמי על טיעון העומק (שעלה בעיקר בצ'אטים אח"כ, ואולי הייתי צריכה להכניס כאן הבהרה) – מעבר לבעיות ערכיות ביחס לשירות לאומי (ישנן כאלו, ואני אומרת את זה אחרי שנתיים כבת שירות ולא מעט עבודה עם בנות שירות אח"כ), יש הבדלים פרוצדורליים די משמעותיים בין השניים, בעיקר בגישה אליהם. לצורך העניין, ובאמת באמת על קצה המזלג, הנגישות של ערבים לשירות לאומי לעומת הנגישות של נשים יהודיות; האופציה של שירות לאומי רק אחרי שהצבא דחה אותך, והעובדה שכמעט בכל הקשר שבו נאמר שירות צבאי או שירות לאומי, השירות הלאומי מוזכר ברמה פרוצדורלית, והתוכן מתייחס לשירות בצבא. בהקשרים מסוימים, התווית של 'שירות לאומי' (קצת בדומה לתוויות כמו 'זכאי שבות') מאפשרת להגיד כלמיני דברים בלי לומר אותם במפורש.

      • רועי הגיב:

        1. חשבתי שזה מה שעשיתי בדוגמה. מה הדרך האופטימלית לשפר את הסיכויים לקבל את המענק לא תלויה רק במשקל שכל ערוץ מקבל בשקלול, אלא גם ביכולת שלך להשפיע על כל ערוץ. אם הגעה לירח מקבלת 90% בשקלול, אבל למעשה כל המורים מקבלים בחלק הזה ציון 0 לא משנה מה הם עושים, אז למעשה המודל מתמרץ פעילויות אחרות. יכול להיות שבוני המודל בחרו לתת שקלול גבוה למימד מסוים לא בגלל שהוא יותר חשוב, אלא בגלל שיותר קשה להשפיע עליו, כך שבלי השקלול הגבוה לא יהיה שווה להתייחס אליו.
        2. ציון גבוה לא נחשב בעינייך הצטיינות בבחינה?
        3. הוספתי את ההסתייגות שאולי זה לא הדבר הנכון לעשות, ואני מקבל את זה שיש לך טיעונים לגבות את זה.
        את כתבת "כלומר, לפי משרד החינוך עצמו, ההישגים שמציב משרד החינוך לבתי הספר הם בגרויות, ושירות בצבא." למעשה שירות אזרחי הוא שווה ערך לשירות בצבא, אבל את זה בחרת להסתיר. ביחוד משפט כמו "משרד החינוך אומר לנו שהערך היחיד שמצדיק תגמול הוא שירות בצבא – לא מעורבות בקהילה. לא השתתפות בחיים האזרחיים והפוליטיים. לא עזרה לזולת. לא דאגה לאחר. לא שמירה על הסביבה." נראה לאור זה אמין כמו נאום של ביבי.
        קצת מתמם מצידך להגיד שמשרד החינוך יכול לנאום על מה שהוא רוצה, אבל מה שחשוב זה מה הוא מתגמל, ואז בתשובה אלי להגיד שהתגמול הוא 'רמה פרוצדורלית' כזו, טכנית, נו, ומה שחשוב זה בעצם הרטוריקה.

        • "שירות לאומי" זה -לא- מעורבות בקהילה/דאגה לאחר/השתתפות בחיים האזרחיים והפוליטיים. שירות לאומי זה דבר שעושים במקום צבא. יש לנו תבנית בראש, של לסיים תיכון, ללכת לצבא ורק אחר כך להפוך לאנשים אמיתיים. וכשאין צבא, צריך להחליף אותו במשהו אחר כדי שלא תשתבש לך התבנית.

  4. המתלבט הגיב:

    בסופו של דבר יצאתי קצת מבולבל.
    אני חשבתי שתשלום מס הכנסה במדינה זו חובה המעוגנת בחוק
    אני חשבתי שאיסור רצח זו חובה המעוגנת בחוק
    כמו גם האיסור לחצות צומת באור אדום
    שלא לדבר על גיוס לצבא.
    לא את כול החוקים אני מחבב, לא עם כולם אני מסכים. אני נלחם בדרכים חוקיות בחוקים שלדעתי צריך לשנות.
    אבל…
    אני מציית לכולם (משתדל למען האמת)

    אני מבולבל כי הנושא הוא עידוד לציית לחוק?!
    אולי אתחיל להיות משתמט מעצירה באור אדום
    או משתמט משמירה על קדושת החיים.
    משתמט אעלק…

    • interspem הגיב:

      זו תגובה מיתממת, וברור לשנינו שהיא מיתמתת.
      ולו רק כי הנושא אינו "ציות לחוק" – שר החינוך לא קבע תכנית במסגרתה יתוגמלו בתי ספר ששיעור תלמידים או בוגריהם (נניח, שנה לאחר הסיום – בערך כמו גיוס) לא ייחקרו או יועמדו לדין או יורשעו בבית משפט. הוא לא קבע תכנית במסגרתה יתוגמלו בתי ספר שבוגריהם לא נקנסו בגין עבירות תנועה. בוא לא נעמיד פנים ששירות בצבא זה בסך הכל סמל לציות לחוק – שנינו מכירים מספיק את מדינת ישראל כדי לדעת שזה לא נכון.
      נקבעה תכנית שמתגמלת בתי ספר על כך שהם מעודדים גישה מאוד מאוד מסוימת ל"תרומה לחברה", גישה שמכניסה לבתי ספר עוד יורת ערכים מיליטריסטיים, שמקומם הוא לא במערכת חינוך מתוקנת.
      מעבר לכך – כל מי שמקבל פטור מהצבא במדינת ישראל, למעט המקרים היחסית חריגים של עריקים (וגם זה נפתר בסופו של דבר), מקבל אותו לפי חוק – מי שמכונים "שמתמטים" לא נותנים פטור לעצמם, הם מקבלים אותו מהצבא. הצבא נותן לאנשים פטור מטעמי דת, או מצפון, או בריאות. אם הצבא חושב שהפטורים שהוא עצמו נותן לא ראויים, שיבדוק מה לא בסדר במערכת שלו (לא שאני מעודדת את הצבא לתת פחות פטורים, חלילה – מספיק חיילים מתאבדים כל שנה כי מישהו החליט שהכל בסדר אצלם למרות שכל הסימנים הראו אחרת, ומספיק אנשים שלא מתאימים למערכת עורקים ונכלאים שוב ושוב כי מישהו החליט להפוך אותם לדוגמא ולמרר את חייהם).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s