ואם הפלסטינים ילכו להאג?

הניסיונות האלו של ישראל למנוע מהפלסטינים אפשרות לתבוע בהאג – יכול להיות שמישהו בירושלים מאמין ברצינות שיש עילה להרשיע ישראלים בפשעי מלחמה?

  • הפלסטינים יוכלו לתבוע את ישראל? את ראש הממשלה? מי תובע את מי בסיפור הזה?

בית הדין הפלילי הבינלאומי (הICC ) דן באישומים פליליים כלפי אנשים ספציפיים – בשונה מבית הדין הבינלאומי לצדק (הICJ), שבו נדונות שאלות הנוגעות למדינות (נניח, חוות הדעת על גדר ההפרדה).  תביעה בהאג היא נגד "אהוד ברק" (נניח), לא נגד "מדינת ישראל".
הפלסטינים לא יכולים לתבוע בעצמם. לבית הדין יש תובע. רק התובע מחליט להגיש כתבי אישום. הפלסטינים יוכלו להפנות אליו מקרה שנראה שבוצעו בו פשעים בסמכות בית הדין, שיחקור ויכריע האם לפתוח בהליכים. בזה נגמר החלק שלהם בסיפור1.

  • ומתנחלים?

העברת אוכלוסייה אזרחית לשטח כבוש היא פשע מלחמה שמוגדר בחוקת בית הדין2, אבל קריאה סבירה של הסעיף הזה מטילה אחריות פלילית על מי שמעביר את האוכלוסייה לשטח הכבוש (כלומר, הממשלה, לפעמים גורמים צבאיים), לא על האוכלוסייה האזרחית.

  • על מה עוד אפשר להיתבע בהאג?

יש ארבעה סוגי עבירות בסמכות בית הדין: תוקפנות3, רצח עם, פשעים נגד האנושות, ופשעי מלחמה. [כתבתי קצת בעבר על העבירות ותפקוד בית הדין ברשומה הארוכהמדיאךחביבה הזו]

  • מה ישראל יכולה לעשות כדי שישראלים לא יגיעו להאג?

דרך אחת לצמצם אישומים בביצוע פשעי מלחמה היא לצמצם פשעי מלחמה. אלגנטי, לא?

אבל גם אם נסכים שכל מלחמה היא פשע, או שבכל סכסוך מזוין יהיו אנשים שיבצעו פשעים (ותחת תנאים מסוימים, יהיו יותר), אפשר להגיב לפשעים האלו. אפשר לחקור, לתבוע ולהעניש. המנגנון של ביה"ד הפלילי הוא מנגנון "משלים". בית הדין לא יקבל עניין שנמצא תחת חקירה בישראל, או שנחקר והוחלט שלא לתבוע בגינו, או שכבר התנהל בו משפט – אלא אם השתכנע שישראל אינה רוצה או אינה יכולה לטפל בעניין ברצינות4.

במילים אחרות: התעלמות מחשדות או עדויות לביצוע פשעי מלחמה, טיוח שלהם, הגנה על חשודים ופושעים, ענישה נמוכה ומגוחכת – לא רק שזו התנהלות בעייתית של מערכת משפט אזרחית או צבאית, פגיעה בשלטון החוק ועידוד הפרות של זכויות אדם זו קריאה למערכת הבינלאומית להתערב ולטפל בעניין, כי ישראל לא רוצה (או לא יכולה) לטפל בו בעצמה.

  • ואם הפלסטינים סתם ימציאו שמישהו פושע מלחמה?

קודם כל,יש חיילים ופוליטיקאים ישראלים שאחראים לפשעי מלחמה ומעולם לא נחקרו או נענשו עליהם, וזה ידוע לכולנו. לא חייבים להמציא.

מעבר לזה ככלל, בבית הדין מתנהלים תיקים "כבדים" – לרוב פשעים נגד האנושות, ובתיקים שכוללים "רק" פשעי מלחמה, מדובר בפשעי מלחמה חמורים במיוחד. מבחינה משפטית יכולים להישפט בהאג חיילים שהפעילו נוהל שכן. במציאות, זה לא נראה תרחיש סביר במיוחד.

באופן כללי, ערכאות כאלו בדרך כלל מפעילות סינון ראשוני די רציני גם לפני הגשת כתבי אישום. יש הרבה תשומת לב ושיקולים פוליטיים בעניין, ותביעה שתוגש בלי הכנה מעמיקה ובסיס עובדתי רציני יכולה לפגוע בבית הדין בערך כמו שהיא יכולה לפגוע בישראל. גם התובע בעצמו צריך לקבל מערכאת קדם משפט אישור להמשך החקירה, שתלוי בקיום בסיס סביר לחשד. אלו מנגנוני סינון שנועדו למנוע מהאשמות מופרכות לחלוטין להוביל לתביעה. לא שהמערכת נקייה מטעויות, אבל משמעותית פחות סביר שחקירה תגיע בלי עובדות מספיקות לשלב התביעה בהאג מאשר בחיפה, נניח.

  • משהו אשכרה ייצא מזה? ישראלים ייתבעו בבית הדין? יורשעו?

התשובה שלי לשאלה הזו חורגת מהמבוא למשפט בינלאומי לתחום ההשערות. הגרסה הקצרה – ספק רב.עד עכשיו, כל התיקים שבטיפול בית הדין נוגעים לאירועים מאפריקה, בעיקר מאפריקה שמדרום לסהרה. המצב הזה מעורר לא מעט ביקורת וטענות על הטיה ועל כך שמדובר בעוד מסגרת שמענישה מדינות מתפתחות ולא נוגעת במנהיגים מערביים.

קשה לחלוק על הביקורת הזו. משפט בינלאומי מושפע מאוד מכוח ושיקולים פוליטיים, ולמדינות חזקות (כאלו שיש להן מילה במועצת הביטחון ובנאט"ו, נניח) יש הרבה מאוד השפעה על הנושאים שגופים בינלאומיים יעסקו בהם. מועצת הביטחון יכולה לבקש מביה"ד לעכב חקירה למשך שנה (עם אפשרות להארכה)5, והשיקולים שלה הם לא בדיוק שאלות משפטיות ונטלי הוכחה.

גם אם יוגש כתב אישום הנאשם לא בהכרח ימצא את עצמו בהאג – נגד נשיא סודאן עומר אל באשיר הוצא צו מעצר ראשון כבר ב2009, ושומדבר לא קרה בעניין. אולי הוא לא יכול לטוס ללונדון או אמסטרדם, אבל כל זמן שהוא מתרחק מהאינטרפול, אין לו יותר מדי ממה לדאוג.
אם לא שולחים כוח מיוחד לעצור את אל באשיר, ספק אם מישהו יטרח בשביל קצין בגבעתי. למרות שאם במקרה יוצא נגדו צו מעצר, חופשה באיטליה כנראה תרד מהפרק.

ההימור שלי הוא שהתיק הראשון מחוץ לאפריקה שיגיע לבית הדין יהיה בכלל נגד אסד. אחרי שהמצב יירגע קצת, האבק ישקע והעולם (ובפרט, המערב) ירגיש רע על הזוועות שהתרחשו בסוריה בלי שמישהו עשה משהו בעניין. משפטים בינלאומיים היו הפלסטר שנועד להרגיש שבכל זאת עשינו משהו אחרי רואנדה ויוגוסלביה, ואותם שיקולים יכולים לחול גם כאן. אבל זה, כאמור, הימור.

ובנוגע לכותרת – אז שיילכו. גם אם שומדבר אחר לא ייצא מזה, תמריץ לישראל לטפל בפושעי המלחמה שלה בעצמה זה רעיון לא רע בכלל.

1ס' 14 לחוקת בית הדין
2ס' 8(2)(b)(viii)

3שנעזוב כרגע, מסיבות שקשורת לדין בינלאומי ולא לישראל

4ס' 17
5ס' 16. “לבקש" זה מונח מנומס, כמובן – אם מועצת הביטחון תבקש, החקירה תעוכב.
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכל שפיט והרשות נתונה, כיבוש נאור. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

27 תגובות על ואם הפלסטינים ילכו להאג?

  1. יונתן הגיב:

    אני חושב שגם ראוי לציין את העובדה שאם הפלשתינאים בוחרים לחשוף את עצמם להאג ולהעמיד לביקורת את פשעי המלחמה לכאורה שביצעה ישראל בשטחם, אין דרך שבה הם יכולים לתחום את הדברים כך שלא יכללו גם פשעי המלחמה לכאורה שהם מבצעים (כמו ירי מתוך שטח אזרחי, אל שטח אזרחי, תוך כדי התחזות לאזרחים, הפרה של הגנות מיוחדות של מקומות מוגנים במיוחד, וזה רק מה שקורה כאשר משתמשים ברכב ללא סימונים מזהים כלשהם כדי להוביל קסאם לחצר מסגד ולירות אותו לכיוון הכללי של באר שבע). אז שהידים-שהידים, אבל הם לא כל כך אוהבים ללכת לכלא.

    כמו כן – ארה"ב העבירה חוק המותיר לנשיא להפעיל כוח צבאי כדי לשחרר נתין אמריקאי המצוי במעצר בחזקת מדינה שאיננה מדינה ארה"ב באשמת פשעים מן הסוג המפורט באמנת רומא. לא מן הנמנע שגם ישראל תעביר מן "Invasion of the Hague act" משלה אם היא תחשוש שיש סכנה אמיתית להעמדה לדין.

    • assafr הגיב:

      כמי שלא בקי בכלל בחומר: איך ההחלטה של הפלסטינים לתבוע הופכת אותם באחת גם לצד שיכול להיתבע? איך זה עובד?

      • interspem הגיב:

        תראה – להצטרף לאמנה בינלאומית אומר קודם כל שהמדינה כפופה לה, מעבר ליכולת להשתמש בה נגד מדינות אחרות. אמנות נועדו להגביל את המדינה עצמה, לא לשמש ככלי נגד גורמים אחרים – למרות שכמובן לעתים אפשר להשתמש בהן לצורך זה (לא מאוד נפוץ, אגב).

        הצטרפות של מדינה לחוקת רומא אומרת שלבית הדין יש סמכות בשני מצבים – כש(לכאורה) בוצעו פשעים בשטח המדינה, או על ידי אזרחיה (סעיף 12 לחוקת רומא). זה אומר שאם מדינת פלסטין, נניח, היא צד לחוקת רומא, פשעים שבוצעו בשטח פלסטין או על ידי פלסטינים, החל מתאריך מסוים, הם בסמכות בית הדין.

  2. ארך אפיים הגיב:

    מה שיונתן אמר. אין צורך אפילו להתעסק בקטנות (ירי משטח אזרחי או התחזות לאזרחים) – דו"ח גולדסטון אומר בפירוש שלא רק תקיפת אזרחים היא פשע מלחמה, אלא אפילו זריעת פחד מסיבית (terrorizing) היא בקריטריון הזה, כך שכל מי שהיה מעורב אי פעם באירגון פיגועי התאבדות או בירי לא מדויק של טילים או מרגמות לעבר אוכלוסיה אזרחית הוא פושע מלחמה. לדעתי זאת הסיבה שנושאי הדגל של הפעלת החוק הבינלאומי נגד ישראל הם פעילים במערב, וההנהגה הפלסטינית נמנעת מהנושא הרבה שנים. עזמי בשארה, שמתנגד נחרצות לפניה לערכאות של הדין הבינלאומי, מתייחס אל זה לא פעם במאמרים. הלינק שאני מביא כאן הוא לא הדוגמא הטובה ביותר לזה אבל זה מה שיכולתי למצוא בדקה בגוגל.

    http://weekly.ahram.org.eg/2009/937/op1.htm

  3. עודד הגיב:

    יונתן וארך אפיים, אתם אולי צודקים בעובדות, אבל אני מסיק בדיוק ההיפך- זה יכול להוות דווקא עוד סיבה לאבו מאזן לפנות ל-ICC; שהרי מבחינת הרשות, הם זנחו את המאבק האלים, ואין להם שליטה אפקטיבית על עזה, לכן אין להם אחריות אישית על פשעי המלחמה של החמאס. אני לא בטוח שהוא יבכה אם, נניח, יוצא צו מעצר בינלאומי להנייה- זה יועיל לו בהמון רמות

    • יונתן הגיב:

      לדעתי השאלה אם הרצועה היה תחת שלטון הרש"פ לצורך סמכות שיפוט בינ"ל היא שלובה בשאלת האחריות של הרש"פ למעשי הפלשתינאים ברצועה. ייתכן ואבו-מאזן אישית יוכל להימנע ממשפט כתוצאה מכך שהוא אינו שולט על הרצועה דה-פאקטו, כמו שאתה אומר, אבל גם ייתכן שאם אבו-מאזן לא שולט על הרצועה כלל, לביה"ד הבינלאומי בהאג לא תהיה סמכות לשפוט שם, בדיוק כפי שמדינה אחרת דוגמת יוון לא יכולה להסכים על כך שישראלית תעמוד לדין על מעשיה בשטח הרצועה.

      • ארך אפיים הגיב:

        לאבו מאזן יש היסטוריה. משך הרבה שנים הרג מכוון של אזרחים היה מדיניות מוצהרת של הפת"ח, שהוא היה מבכירי מנהיגיו. ועל פשעי מלחמה אין התיישנות. ברגע שהסכר יפרץ וכל מיני גורמים יתחילו לדחוף אישומים ואישומים שכנגד, אין (כמעט?) שום מנהיג פלסטיני מוכר שלא ישטף בזרם. ולישראל יש יתרון על הפלסטינים, כי במקרים רבים היא כן חקרה (גם אם בחצי לב ועם מתן עונשים מגוחכים, מקנס של אגורה אחת על הטבח בכפר קאסם וצפונה), וכעיקרון המשפט הבינלאומי לא מתערב בענינים שנחקרו ונשפטו מקומית.

        • interspem הגיב:

          התיישנות לא רלוונטית – לביה"ד סמכות רק מכניסת חוקת רומא (חוקת ביה"ד הפלילי) לתוקף (יולי 2002) או הצטרפות מדינה, לפי המאוחר.
          ס' 11 לחוקת רומא:
          The Court has jurisdiction only with respect to crimes committed after the entry
          into force of this Statute.
          2. If a State becomes a Party to this Statute after its entry into force, the Court may
          exercise its jurisdiction only with respect to crimes committed after the entry into
          force of this Statute for that State, unless that State has made a declaration under
          article 12, paragraph 3.

          יענו, לא רטרואקטיבי. על מה שלפני לא רלוונטי.

        • ארך אפיים הגיב:

          מרתק. זאת אומרת שיסוד שכונת גילה, נניח, הוא לא שפיט כי זה קרה לפני יולי 2002? ומה הקטע עם הצטרפות? ישראל הצטרפה בכלל?

        • interspem הגיב:

          ישראל לא הצטרפה. הייתה בכיוון בהתחלה, אבל אז האמריקאים היו נגד, וישראל, כיאה למדינה עצמאית העומדת בכוחות עצמה, החליטה לעשות מה שהאמריקאים עושים.

          בנוגע לגילה (כדוגמא כללית להתנחלות), באופן תאורטי יכול להיות שאפשר לראות בה "הפרה מתמשכת" נניח, כלומר כזו שהתחילה לפני הרבה זמן ונמשכת גם בתקופה שכבר "נספרת", אבל כמו מה שכתבתי לאופק למטה, אני בספק אם הנושא הזה יגיע להאג.

        • ארך אפיים הגיב:

          לא הצטרפה? אז הפלסטינים לא יוכלו לתבוע ישראלים שם בלי החלטה של מועצת הבטחון? הבנתי נכון?

        • interspem הגיב:

          לא בדיוק –
          ס' 12:
          Article 12
          Preconditions to the exercise of jurisdiction
          1. A State which becomes a Party to this Statute thereby accepts the jurisdiction of
          the Court with respect to the crimes referred to in article 5.
          2. In the case of article 13, paragraph (a) or (c), the Court may exercise its jurisdiction
          if one or more of the following States are Parties to this Statute or have accepted
          the jurisdiction of the Court in accordance with paragraph 3:
          (a) The State on the territory of which the conduct in question occurred or, if
          the crime was committed on board a vessel or aircraft, the State of
          registration of that vessel or aircraft;
          (b) The State of which the person accused of the crime is a national.
          3. If the acceptance of a State which is not a Party to this Statute is required under
          paragraph 2, that State may, by declaration lodged with the Registrar, accept the
          exercise of jurisdiction by the Court with respect to the crime in question. The
          accepting State shall cooperate with the Court without any delay or exception in
          accordance with Part 9.

        • ארך אפיים הגיב:

          הבנתי. אז אפשר לתבוע את הפלסטינים על פיגועי התאבדות בתל אביב (נאמר) אבל לא על ירי על אזרחים ישראלים בגדה (בהנחה שהפלסטינים לא יסכימו). ואם ישראל מענה עצירים מהגדה בשטח ישראל, אז אפשר לתבוע אותם על העברת אזרחים מהשטח הכבוש, אבל לא על העינויים (כי העינויים התרחשו בשטח ישראל – שוב בהנחה שישראל לא תסכים). והרקטות מעזה זה תחום אפור, כי טיל שנורה משטח של מדינה אחת לשטח של מדינה אחרת, זה אירוע שהתרחש איפה בדיוק? וכנ"ל ירי לא מדויק (אם היה כזה) של חיל הים על עזה.

  4. ofekbenavi הגיב:

    צריך לדעתי להבחין בין התנחלויות ל"פשעי מלחמה ממש" (נאמר, ולו מפני שבישראל התנחלויות לא נחשבות לפשע מלחמה, ורצח/אונס אזרחים כן). לגבי פשעי-מלחמה, למרות כל הקמפיינים של אם-תרצו ונגד גולדסטון וכד', בסופו של דבר ישראל מפעילה מערכת שיפוטית (גם אם בסוף זה מגיע לנזיפה על ירי כפות וכד'). אז בעצם מה שנשאר מהמהלך הוא לחץ על ישראל בעניין התנחלויות – שזה כבר עניין פוליטי לחלוטין…

    • interspem הגיב:

      התגובה הזו כוללת כמה בעיות.
      ראשית, לא ברור לי מזתומרת "בישראל לא נחשבת…". בעיני כלמיני גורמים בישראל התנחלויות לא נחשבות להפרה של אמנת ז'נבה, ואם תשאל את "הציבור" בישראל, או מי שזה לא יהיה שבעיניו דברים "נחשבים", גם מעצרים מנהליים ללא משפט והשמדה מאסיבית של רכוש אזרחי לא ייחשבו ל"פשע מלחמה ממש" – וזו לא פרשנות שנויה במחלוקת, זה הארד קור. זה בתוך ס' 147 לאמנת ז'נבה.
      ההגדרה ל"פשעי מלחמה" היא לא, משום נקודת מבט סבירה, "מה הציבור חסר ההשכלה הרלוונטית בישראל חושב שפשע מלחמה", בדיוק כמו שההגדרה לשום עבירה בדין הפנימי היא לא "מה הציבור הרחב חושב שתקיפה או אונס".

      שנית, בנוגע למערכת שיפוטית:
      מערכת שנגמרת בנזיפה או מכה קטנה על גב היד לפושעי מלחמה היא מערכת שלפי כל סטנדרט סביר (בפרט סטנדרט בינלאומי), אינה רוצה או אינה יכולה לשפוט עבריינים במסגרת הפנימית. זה עדי כך פשוט. יש סעיפים שנועדו בדיוק למקרים האלו – מקרים בהם המערכת מעמידה פנים שהיא שופטת, כדי לתת לבנאדם חסינות מהליכים במקום אחר. זה לא עובד ככה.

      כמו כן, גם הטענה ש"בסופו של דבר ישראל מפעילה מערכת שיפוטית" – זה לא נכון. זה לא עניין סובייקטיבי – זה פשוט לא נכון. הרבה מאוד פשעי מלחמה פשוט לא מגיעים לבית משפט – דברים כמו פגיעה ברכוש אזרחי (תחשוב על הריסה של בתים או בארות או תשתיות), מעצרים מנהליים, וגם דברים דרמטיים כמו עינויים – זה לא שהמערכת בסך-הכל מטפלת ומדי פעם זה נגמר בעונש מגוחך. ככלל, אין חקירה, אין טיפול, אין ענישה.

      • ofekbenavi הגיב:

        לא מדובר ב"הדיוטות" אלא בעמדה הרשמית של המדינה, כולל מוסדותיה החוקיים/פרקליטות וכד': פגיעה ברכוש אזרחי נחשבת בעייתית ומתאמצים לתרץ אותה (או להעמיד לדין, כמו את החייל שגנב כרטיס אשראי בעופרת יצוקה; או שלא מתאמצים מספיק ועכשיו יצטרכו להתאמץ יותר), התנחלויות הן לא סעיף שקיבלנו כעבירה, כמדינה, והמדינה לא "תתאמץ יותר" (שזו המטרה של דין בינלאומי, לתמרץ עשיית דין מקומית). זו פשוט התנגשות חזיתית.

        • interspem הגיב:

          גניבה היא רק דוגמא אחת לפיגעה ברכוש. הריסת בתים, אטימה שלהם, הריסת בארות או תשתיות כאלו ואחרות הם פגיעות לא פחות חמורות מגניבת כרטיסי אשראי או מכשירים אלקטרוניים.
          ו"לתרץ" לא רלוונטי כאן. העובדה שמישהו טוען שבמקרה הזה זה היה מוצדק או מידתי לא מספיקה. אם המערכת לא עושה מספיק כדי לטפל בפשעי מלחמה, היא לא עושה מספיק – ואם המטרה היא לרצות את המערכת הבינ"ל, הסטנדרטים שצריך לעמוד בהם הם סטנדרטים של המערכת הבינ"ל, לא של מכתבים למערכת ידיעות אחרונות.

          מעבר לזה, יש כאן כמה דברים שאני לא בטוחה שהבנתי מה אתה אומר בהם. נדמה לי שהטון הכללי הוא "פשע המלחמה העיקרי שאפשר ליחס לישראל/שאפשר לייחס לישראל ואינו מטופל הוא התנחלויות, וישראל לא מסכימה שזה פשע מלחמה". הדבר הנכון היחיד במשפט הזה הוא הסיפא שלו – ישראל לא מסכימה שהתנחלויות הן פשע מלחמה.
          הסכמה או אי הסכמה של המדינה רלוונטית ככל שמדובר בשאלות של מנהג, תחולה כללית וכדומה, ובכל מקום שהוא וולונטרי (ורוב המשפט הבינ"ל הוא כזה, לשמחתן של ממשלות ולתסכולם של אנשים כמוני), ההסכמה הזו מעניינת מישהו. אבל יש מקרים חריגים שבהם מספיק שצד אחד (מדינה או אינדיוידואל) ייזום הליכים, ולא נדרשת הסכמת המדינה שבצד השני. זה לא שאין משמעות להתנגדות העקבית של ישראל להגדרת התנחלויות כפשע מלחמה – אבל ההתנגדות הזו לא מספיקה כדי לאיין סעיף באמנה שקובע שלצורך האמנה הזו, הן כן.
          עמדות רשמיות של המדינה – לישראל יש גם עמדה רשמית שאמנת ז'נבה הרביעית לא חלה בשטחים, לפי פרשנות חריגה של ס' 2 המשותף. זו פרשנות חריגה, רוב העולם (כולל משפטנים ישראלים. כולל משפטנים ישראלים שההסברה הישראלית היללה כמשפטן מבריק (מה שנכון) והישג ישראלי (ווטאבר) כשהוא מונה לועדת זכויות האדם של האו"ם לאחרונה, נניח) דוחה אותה, וגם אם טכנית ניתן להסביר אותה, זה לא יחזיק בבית משפט.
          העובדה שמדינה מחפשת התפלפלות משפטית כדי להסביר למה במקרה שלה לא חל חוק מסוים או לא צריכות להיגרם תוצאות מסוימות זה נחמד (וזה בדיוק מה שמשפטניות עושות, ואם הן לא מחפשות דרכים כאלו להגן על הלקוחות שלהן הן משפטניות לא טובות במיוחד), אבל העובדה שאתה מצליח למצוא טענה עוד לא אומרת שזו טענה מנצחת.

        • ארך אפיים הגיב:

          רציתי לשאול אותך משהו בענין הזה – אבל אולי זה לא מתאים לתגובה כאן. את מוכנה לשלוח לי כתובת אי-מייל ל-
          erech.apayim (at) google (dot) com ? תודה.

      • ofekbenavi הגיב:

        כמו-כן, האם יש כאן משמעות למה נחשב הפרה של החוק הבינ"ל ומה נחשב "הפרה חמורה"?

        • interspem הגיב:

          אני לא בטוחה שהבנתי מה משמע "כאן".
          הפרה חמורה (כלומר Grave breach), אם נתייחס לאמנת ז'נבה הרביעית, מתייחסת להפרות המנויות בסעיף 147, המוגדרות כהפרות חמורות – אבל הנקודה היא לא ההגדרה כ"חמורות" כשלעצמה, אלא העובדה שעל ההפרות האלו יש אחריות פלילית אישית.
          רוצה לומר – על הפרה "סתם" של אנת ז'נבה, אי אפשר לתבוע מישהו ספציפי, לא משנה כמה הוכחות יש ומה נסיבות המקרה. אפשר לבקר את ישראל, אפשר להוציא דוחות וכאלו, אפשר לדרוש ממנה להפסיק – אבל אי אפשר להגיש כתב אישום או לכלוא מפקד או שר שאחראי להן.

          פשעי המלחמה בחוקת רומא כוללים עוד דברים מלבד הפרות חמורות של אמנות ז'נבה – הפרות של ליבת האיסורים החלים גם בזמן סכסוך-שאינו-בינ"ל, נניח, ועוד כמה תוספות (כולל סעיף העברת האוכלוסייה לשטח כבוש האמור).

  5. ofekbenavi הגיב:

    הוא לא נותן לי לקנן-תגובות, אז ארכז כאן:
    א. לגבי grave breach – זה בדיוק מה ששאלתי. האם אפשר יהיה לתבוע אנשים ספציפיים גם על "התנחלויות", או רק על רצח/אונס/הריסות-בתים?
    ב. שאלת וענית על כמה שאלות ("על מה אפשר לתבוע? את מי? איך להמנע מזה? מה יקרה והאם זה בכלל רע או טוב?" וכד'); העליתי את עניין ההתנחלויות כי בניגוד להרבה סעיפים אחרים (בין אם רצח או הריסות בתים), אני חושב שכאן מדינת ישראל לא תפסיק לעשות את זה רק כי הפלסטינים חתמו על האמנה ולא תחקור את עצמה על מה שלדעתה אינו פשע, ולכן סביר יותר שיהיה כאן עימות לא פשוט. אפשר לחשוב שזה טוב, אפשר לחשוב שזה רע, אבל זה רחוק ממה שאת תיארת כ"אלגנטי".

    • interspem הגיב:

      מה זה לקנן-תגובות?
      א. אני לא בטוחה שאני מבינה את השאלה, אבל נראה לי שאתה מבלבל שני דברים שונים – כל מה שמוגדר כפשע מלחמה תחת חוקת רומא, הוא בחסות בית הדין. לא משנה איך הוא מוגדר באמנת ז'נבה, אם בכלל. אלו שני מסמכים שלא תלויים זה בזה (למרות שסביר להידרש לפירושים מסוימים של אמנות ז'נבה כשצריך להכריע בשאלות של פשעי מלחמה).
      מה שאולי עונה לשאלה שלך – אם אפשר להוכיח שאדם ספציפי אחראי לפשע של העברת אוכלוסיה אזרחית של הכובש לשטח הכובש (לא לכל ההתנחלויות מעולם, למקרה מסוים כזה), אפשר להרשיע אותו בפשע המלחמה שאלו היסודות שלו. יש הסבר למה נכלל ביסודות האלו בelements of crime.

      ב. אני לא חושבת שישראלים יישפטו בהאג כל כך מהר (אולי מתישהו ביה"ד יגיע למדינות מערביות או מערביות-בחלקן. לא כרגע). ואני בספק אם גם כשיגיעו לנקודה הזו, התנחלויות יהיו הבחירה הראשונה – זה יהיה תיק לא פשוט מבינה ראייתית (אנחנו מדברים על הוכחת אחריות מעבר לספק סביר, כן?), ומורכב מבחינה פוליטית – כדי שמהלך כזה יקרה, צריך תמריץ מאוד מאוד רציני וצפייה לגב פוליטי חזק (אלא אם כל השלבים הרלוונטיים בביה"ד ירצו לעשות שריר דווקא כאן – לא לחלוטין בלתי אפשרי, אבל גם לא מאוד סביר, וידרוש מחיר מביה"ד עצמו). למרות מה שאולי נראה לגורמים מסוימים בישראל, הביקורת על התנחלויות עוד לא עד כדי כך חזקה. כשהיא כן תהיה, אני בספק אם הליך בהאג יהיה הבעיה הראשונה, או החמישית, שיהיה צורך להתמודד איתה.

      • ארך אפיים הגיב:

        קינון הוא מושג משפות תכנות. אם קינון של סוגריים היה מקובל בעברית, אז יכולתי לכתוב משהו כמו: הנה מה שרציתי להגיד (אבל הנה משהו שאני רוצה להזכיר, אבל לא בזרם הראשי של הטקסט (והנה דבר אפילו יותר משני שרציתי להגיד)). סוגריים בתוך סוגריים (ובתוכנית מחשב מצויה יש הרבה יותר משתי דרגות של קינון). המשורר אומר קינון אבל מתכוון לשירשור של התגובה לתגובה הקודמת.

  6. goolash הגיב:

    למה אומרים שרוב המשפטים הם נגד מדינות אפריקאיות?
    אני גם זוכרת תביעות בעניין סרביה, למשל (לא בדיוק מדינה חזקה, אבל בכל זאת).
    פספסתי משהו?

    • interspem הגיב:

      נראה לי שכאן צריך לחזור רגע להיסטוריה של משפט בינלאומי פלילי.
      בשנות התשעים הוקמו שני טריבונלים ("אד-הוק") – אחד לרואנדה ואחד ליוגוסלביה. יש הרבה מאוד דמיון ביניהם מהרבה בחינות (יוגוסלביה היה קודם, אבל לא בהרבה), והעבירות בשניהם הן באותה קטיגוריה.
      בעשור-שניים אחר כך, קמו עוד כמה ערכאות לא זהות אבל דומות בכמה מובנים – בין השאר בסיירה לאון והטריבונל בלבנון שחוקר את הרצח של חרירי.
      אלו בעיקרן ערכאות שנועדו להתמודד עם סכסוך או סיטואציה ספציפית.
      הICC שונה – הוא הוקם במטרה שיהיה בית דין קבוע (שלא דורש החלטה פרטנית הלקים אחד ליוגוסלביה או רואנדה או סיירה לאון). הוא התחיל לפעול לפני בערך עשר שנים, ובינתיים כל הסיטואציות שנבחנות בו הן מאפריקה (ומלבד לוב, כאמור, כולן מ"אפריקה שמדרום לסהרה" (Sub-Saharan)).

  7. interspem הגיב:

    פרופסור אייל גרוס כתב בהארץ על הנושא, ויש כאן כמה נקודות מעניינות מאוד: http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1876372

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s