מסר מעוות

סיפורנו מתחיל ביפו, ביום קיץ חם באוגוסט 2009. מיכאל בן דוד ושלומי סיביליה הכו את שלום לוי ובעטו בו. בשלב מסוים הוא נפל ושכב על הרצפה. ואז הם בעטו לו בגב.

לוי חטף מכות כי היה עצור פצוע שדרש שייקחו אותו למרפאה. סיביליה ובן דוד היו הסוהרים ששמרו עליו1.

בהמשך, הפרקליטות סגרה עם בן דוד וסיביליה עסקת טיעון. נשאר האישום ב"תקיפה", ובוטל האישום ב"תקיפה בנסיבות מחמירות", עבירה שהעונש עליה כפול.

במסגרת הסדר הטיעון, הפרקליטות גם הסכימה למאסר על תנאי וקנס. מבחינתה, לא צריך להחמיר עם סוהרים שהתעללו בעצור.

בית המשפט (השופט עידו דרויאן) רמז שזה עונש קל מדי, ואולי צריך להוסיף לו גם פיצוי. הפרקליטות הציעה שכל אחד מהסוהרים יפצה אותו בחמשמאות ש"ח.

השופט דרויאן תיאר את התקיפה כ"חמורה ביותר" וכ"הוצאת עצבים" של סוהרים על עציר שתלוי בחסדיהם. בפסק דין שניתן שבוע שעבר הוא החליט לדחות את עסקת הטיעון ולהטיל על הסוהרים עונש חמור יותר.

לדבריו, עסקת הטיעון מעבירה "מסר מעוות" ויש להציב בפני סוהרים גבול ברור שאותו אין לעבור. מסתבר שלדעתו הגבול הזה עובר בעונש של חודשיים של עבודות שירות, קנס, ופיצוי של 2000 ש"ח לקרבן.

לפעמים הסדרי טיעון נובעים מקושי להוכיח בבית המשפט את העובדות, וחשש שהעבריין יצא לחופשי מחמת הספק. לא הפעם. לתביעה לא חסרו ראיות להרשעה – הסוהרים תפסו את לוי בבית מעצר, לא בסמטה חשוכה. היו עדים לאלימות הסוהרים, וגם תיעוד בצילומי טלוויזיה במעגל סגור. קשה לחשוב על בסיס משכנע יותר להרשעה. בכל זאת, הפרקליטות החליטה לא לטרוח. אפילו בית המשפט קבע שלא ברור מה יצא לציבור מעסקת הטיעון הזו.

לפרקליטות היו ראיות לעבירה חמורה והיא העדיפה להתפשר כדי לחסוך לעצמה ניהול הליך. כנראה שלא אכפת לה יותר מדי שסוהרים מתעללים בעצורים שתחת אחריותם. אולי לעצורים מגיע לחטוף מכות. אולי לא כזה נורא שסוהרים יוציאו עצבים על מישהו מדי פעם. חבל לבזבז על השטויות האלו זמן שבו אפשר לטפל בתיקים חשובים באמת.

בן דוד וסיביליה, סוהרים שהתעללו בעציר שנתון למשמורתם, לא הואשמו בעינויים או ביחס אכזרי ולא אנושי, כי בחוק הישראלי אין עבירות כאלו.

הם לא הואשמו בתקיפה בנסיבות מחמירות, כי לפרקליטות (ולשר הממונה עליה, וליועץ המשפטי) לא היה חשוב מספיק להעניש אותם.

הם הואשמו בתקיפה, הורשעו, ולא יבלו יום אחד בכלא. כלא, אחרי הכל, הוא מקום מסוכן ולא סימפטי. יש שם סוהרים שמכים ובועטים באנשים.

אולי לוי לא היה בחור נחמד במיוחד. אולי הוא היה עבריין. אולי מה שהוא עשה היה גרוע בהרבה מלהכות ולבעוט באדם שלא יכול לברוח2. הוא לא היה פצצה מתקתקת. הוא לא ניסה להימלט ממעצר. הוא לא סיכן אף אחד בזמן שהיכו אותו. הסיבה היחידה ששלום לוי חטף מכות היא שהסוהרים ששמרו עליו החליטו להוציא עליו עצבים3. אפשר לחשוב מה כבר קרה.

 

1ת"פ 36913-11-11 מדינת ישראל נ' בן דוד ואח' (4.3.13)

2חיפשתי כתב אישום או פסק דין שיתאים לעובדות ויגלה חשד לאיזו עבירה הוביל למעצרו. בינתיים לא מצאתי, אבל זה לא אומר הרבה.

3והוא עוד יהודי בבית מעצר ביפו, מול עדים ומצלמות. גורם לך לתהות מה קורה במקומות פחות מתועדים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכל שפיט והרשות נתונה, מי ישמור על השומרים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על מסר מעוות

  1. פינגבאק: ביטחון פנים: 10 במרץ 2013 | מדרון חלקלק

  2. פינגבאק: Internal Security: March 11, 2013‎ at Slippery Slope

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s