שומרת אחיה

פרקליטות מחוז דרום הגישה כתב אישום נגד צבאח הנייה ולילה אבו רקייק. באופן רשמי, הן מואשמות ביציאה שלא כדין מישראל. מקריאת כתב האישום, נראה שלא פחות מכך, הן מואשמות בהיותן אחיותיו של איסמעיל הנייה.

לא מדובר בכתב אישום שבמקרה קשור לסלבריטי ולכן זוכה לתשומת לב. קרבת המשפחה הזו כל כך חשובה לאישום, שהיא מוזכרת לא פחות מארבע פעמים במסמך של שלושה עמודים (ועוד פעם אחת בבקשה המצורפת). בפרסומי משרד המשפטים על הגשת כתבי אישום, לרוב מוזכר בכותרת ובגוף העדכון שם הנאשם. בפרסום הזה מוזכרות הנאשמות צבאח הנייה ולילה אבו רקייק רק כ"אחיותיו של איסמעיל הנייה", ושמותיהן לא מוזכרים כלל. בכתב האישום מוזכרים שמות (כמובן), אבל הנאשמות הן, מעל הכל, אחיות-של.

.

הנייה ואבו רקייק מואשמות ב"יציאה שלא כדין" לפי סעיף 2א לחוק למניעת הסתננות:

היוצא, ביודעין ושלא כדין, מישראל ללבנון, לסוריה, למצרים, לעברהירדן, לסעודיה, לעיראק, לתימן, לאיראן או לכל חלק מארץ ישראל שמחוץ לישראל, דינו מאסר ארבע שנים או קנס חמשת אלפים לירות.

הזכות לצאת מהמדינה היא זכות יסוד. היא מוגנת בדין הבינלאומי (בהכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות אדם ובאמנה לזכויות אזרחיות ופוליטיות), והיא מוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

הזכות הזו חשובה בפני עצמה, אבל היא גם מבטיחה הגנה על זכויות אחרות. למשל, היא מבטיחה שאנשים יוכלו לצאת ממדינה שבה זכויותיהם נפגעות.
עצם ההתערבות של המדינה באופן שמגביל זכות כזו היא בעייתית. יש מדינות שיציאה אליהן עלולה, אולי, לכלול עבירות אמיתיות או פגיעה קונקרטית באינטרסים של המדינה או בביטחונה, אבל ברוב המקרים, פגיעות כאלו יהיו אסורות בעצמן בכל מקרה. זה, בהנחה שעצם הבעיה היא התנהגות מסוכנת (למשל, יצירת קשר עם סוכן זר, מסירת מידע, או הברחה של מוצרים כמו סמים ונשק – מעשים שכולם אסורים בפני עצמם, בלי קשר להיתר יציאה או היעדרו).
אם האיסור נובע מניסיון לנתק קבוצה מסוימת מאחרות (למשל, את הפלסטינים בישראל מהפלסטינים בעזה או ממכרים בלבנון ומצרים), או סתם מחשד כללי שלארצות ערב נוסעים בעיקר ערבים, והם בטח עושים את זה למטרות מפוקפקות, בכלל לא בטוח שראוי למדינה להתערב בעניין ולהפעיל סנקציות פליליות.

הגבלה כזו על זכות יסוד דורשת סיבה טובה, הליך תקין, ועמידה בעקרונות אחרים (למשל, היעדר אפליה). ברור שחוק שאוסר על ביקור בארצות ערב (גם כאלו שאפילו אינן מדינות אויב, כמו מצרים) יפגע באזרחים ערבים שלהם קרובי משפחה בארצות אלו יותר משהוא פוגע, למשל, במי שאחיה חי באוקראינה או צרפת.

.

במשרד המשפטים טרחו לספר לנו ש"במסגרת המדיניות של אכיפת החוק שנועד להתמודד עם הסכנות שיוצרת תופעה של יציאה מהארץ ללא היתר ושלא כדין לרצועת עזה ולמדינות אויב, מוגשים כתבי אישום כנגד יהודים וערבים כאחד".
אין לי מושג איפה מחזיק משרד המשפטים את הנתונים שעליהם הוא מסתמך בהכרזה הזו, אבל בדקתי במאגר משפטי פסקי דין מעשר השנים האחרונות שמזכירים "יציאה שלא כדין". בעשר השנים האחרונות, מצאתי אישום בודד נגד נאשם יהודי (יליד איראן). אולי כשאמרו "יהודים וערבים כאחד", התכוונו שהאשימו יהודי בכאחד מהמקרים.1

.

הנייה ואבו רקייק ביקשו וקיבלו אישור לבקר את משפחתן בעזה בנובמבר2005. מאז ניסו שוב לקבל היתרים ב-2006 ו-2009, אך לא קיבלו אותם, ובסוף 2012 החליטו לצאת מישראל בלי היתר. הסיבה לשלילת היתר לא צוינה בכתב האישום.

לגמרי במקרה, ההיתר לביקור ברצועת עזה ניתן טרם עמד הנייה בראש רשימת החמאס (ובהמשך, בראשות הממשלה של הרשות הפלסטינית), וההיתרים שנשללו התבקשו לאחר הבחירות. לא שמעמדו של אחי הנאשמות רלוונטי לכתב האישום, כמובן. אגב, הן אחיות של ראש ממשלת חמאס בעזה, כבר אמרנו?

.

לפי כתב האישום, הנאשמות "קשרו קשר לבצע פשע, שהוא יציאה ביודעין, מבלי שהיה בידיהן היתר כדין לעשות כן, מישראל לתחומי רצועת עזה […] כאשר במעשיהן אלו, היה כדי לסכן את בטחון המדינה". כתב האישום לא כולל ולו איזכור בודד לטיב הסיכון הביטחוני שנשקף ממעשיהן של הנייה ואבו רקייק – נדמה לי שברור לכולנו שלו היה לפרקליטות בדל רמז לסיכון קונקרטי לביטחון המדינה, הוא היה מופיע בכתב האישום.

אישומים ביציאה שלא כדין בד"כ נלווים לחשדות קצת רציניים יותר (הברחת נשק, סמים, עבירות רכוש וטרור, כאלו). במקרה הזה, לא נראה שיש בסיס לטענות כאלו. כתב האישום מנופף דמגוגיות מפחידות של "קשירת קשר" ו"סיכון ביטחון המדינה", אבל העובדות הלא מרשימות המהוות את העבירה (ביקור אזרחיות ישראל את בני משפחתן, שלא ראו במשך שבע שנים, בלי אישור של שר הפנים) פשוט לא תומכות בתמונה המאיימת הזו. מה שכתב האישום מתאר הוא במקרה הטוב עבירה כמעט טכנית שאין לה נפגעים.

.

חוק סדר הדין הפלילי קובע מה יכלול כתב אישום. כמה פרטים טכניים (ואת שמות העדים, שמשום מה אינם מוזכרים בכתב האישום שהגישה הפרקליטות), ובעיקר את תיאור העובדות המהוות את העבירה. הנחיות פרקליטות המדינה קובעות שיש להקפיד כי פרטים בכתב האישום יהיו רלוונטיים לאישום עצמו ולא יגלשו מעבר לנדרש

אישום בעבירות הוא אחת הדרכים של רשויות המדינה להתעמר במי שמעצבן אותן. החוקים בתחום נועדו למנוע התעמרות כזו. בין השאר הם מחייבים לא להעניש אדם בשל מעשים שלא הוא ביצע, ומגבילים את המידע שאפשר למסור לבית משפט כדי שירשיע אדם.

.

כשהפרקליטות מתעלמת בבוטות מכללים האלו, היא מפירה את ההנחיות של עצמה, ופועלת בניגוד לחוק.

קרבת משפחה לאיסמעיל הנייה, מרתקת ככל שתהיה, אינה עבירה ואינה רלוונטית לעבירות המיוחסות – ודאי שלא במידה המצדיקה להצהיר עליה בכל עמוד ולפתוח בה את כתב האישום.

אבל מכתב האישום נראה שהנייה ואבו רקייק משתתפות בהליך הזה בעיקר על תקן "אחות של", כלי משחק בהפגנת השרירים והאגו של יחסי ישראל-חמאס. אולי כי נראה טבעי למישהו לחשוב על נשים מסוימות בעיקר כקרובות של גבר מוכר. אולי כי הן מטרה קלה יותר מראש ממשלת חמאס. אולי מישהו בפרקליטות נתקל במודעות של "לא יתעסקו עם אחותי", והחליט שיהיה רעיון טוב לנסות להוסיף טוויסט נוסח "מאסר על רקע כבוד המשפחה".

.

1יהודים היו מעורבים גם בשני תיקים נגד קנסות יציאה שלא כדין של פלאפון, אבל נדמה לי שחברות סלולר עדיין לא הוכרזו כמדינות אויב.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכל שפיט והרשות נתונה, כיבוש נאור. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על שומרת אחיה

  1. ר.בקצה הגיב:

    עוד היתממות נאוריסטית-
    אין שום בעיה המתקיימת באיסור על יציאה למדינות אויב, זהו שקר של המיעוט הנאוריסטי , הנובע מכך שחלקו מתנגד ללאומיות ככלל (ולכן מלכתחילה מטיל ספק בחוקיותן של מדינות ובכוחן להטיל איסורים על אזרחיהן) וללאומיות היהודית בפרט.
    למדינה עומדת זכות מלאה להטיל איסורים שונים על אזרחיה, ואיסור על כניסה למדינת אויב הוא בהחלט סביר.
    ארה"ב לדוגמא, אסרה במשך שנים ארוכות על אזרחיה לבקר בקובה, למרות שלא התרחש עימות צבאי ישיר ביניהן.
    זאת ועוד, כעת טוענת הכותבת שהזכות לצאת למדינת אויב היא זכות יסוד, לא פחות!
    זהו עוד שקר כמובן- הכותבת מבלבלת בכוונה בין הזכות לצאת ממדינה לבין "הזכות" (שאינה קיימת) לצאת למדינת אויב .
    כלומר, אם לדוגמא ישראל הייתה מוקפת מכל עבריה במדינות-אויב, על פי הכותבת לאזרחי ישראל הייתה עומדת זכות-יסוד לצאת לאחת המדינות השכנות…
    ברור שמדובר בטיעון שלא מחזיק מים.

    וכעת למקרה הפרטי של אחיותיו של הנייה-
    כבת בריתו של האויב הערבי, הכותבת מתעלמת מהעובדה שאזרחיות ישראליות נוסעות לפגוש אדם החבר בהנהגת ארגון מרצחים אנטישמי, המחויב לחורבן המדינה היהודית.
    כפי הנראה, האיסור על מפגש עם טרוריסטים עבר מעל לראשה.
    וכאן נשאלת שאלה אחרת – האם לדעת הכותבת גם אזרח ערבי חב בנאמנות למדינתו, או שהוא פטור מכך?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s