זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצֹר אָוֶן

במעריב מספרים על חקלאים מרחבי הארץ שמדווחים על הצרות שנגרמו להם כתוצאה מקשיים ביישום הסכם בילטרלי בין ישראל לתאילנד, הסכם שנועד להסדיר הבאה ישירה של עובדים ולצמצם תופעות נצלניות, בפרט גבייה של דמי תיווך גבוהים ולא חוקיים. העובדים מפונקים ולא מתאימים, הביורוקרטיה מסורבלת, ונמאס להם.
.

לא צריך להתעלם מתחושות התסכול והייאוש של חקלאים (או של כל אחד אחר), אבל מישהו במעריב החליט לשחק אותה מטומטם, ולצייר לנו תמונה חלקית מאוד, שבה חקלאים חרוצים וותיקים שוקלים לפרוש בגלל שהמדינה פותרת את הבעיות של התאילנדים על חשבונם.
.

[ – – – עריכה, 17.9 – – – ]
הסכמים בילטרליים (דו צדדיים, בין שתי מדינות) להבאה ישירה של מהגרי עבודה (בלי מעורבות של גורמי תיווך פרטיים) נועדו להתמודד עם בעיה חמורה מאוד ונפוצה מאוד – מתווכים פרטיים גובים הרבה מאוד כסף כדי לסדר למהגרים עבודה במדינות מתועשות. לא רק שהגבייה הזו היא בפני עצמה עבירה וניצול מצוקה כלכלית לצורך רווח קל – היא הופכת עובדים לפגיעים יותר במקום העבודה שלהם. דמי התיווך הופכים לחובות, והמהגרים מוצאים את עצמם לעתים מקבלים תנאי עבודה קשים מאוד, רק כדי שיוכלו להחזיר את החוב. לפעמים, התנאים האלו כל כך קשים, שהתיאור היחיד להם הוא "עבדות מודרנית". זה המצב בהרבה מדינות בעולם, ולמרבה הצער, זה קורה גם בישראל.1

.

בחקלאות בישראל, נעשה ניסיון חלקי להתמודד עם הבעיה הזו במסגרת הסכם עם ממשלת תאילנד – הסכם שגורמים שונים מאוד לא מרוצים ממנו.

.

בכתבה מצוטט אבו וילן, יו"ר התאחדות החקלאים, שמתלונן על התקנות והביורוקרטיה המוטלים על מעסיקים בתחום החקלאות, ועל המחסור ב-4000 עובדים מאז החתימה על ההסכם.

הדברים האלו מצדיקים כמה הבהרות.
נקודה אחת היא שמחסור באלפי עובדים זרים להשלמת מכסות בתחום החקלאות היה קיים גם לפני ההסכם,והושפע ממדיניות הגירה ומגמות צמצום בהבאת עובדים.2 תלונות על מחסור הן לא המצאה חדשה ולא רק תוצאה של ההסכם.

נקודה שנייה היא שבאופן מעניין למדי, .3מחקרים הראו בעבר קשר בין ירידה בהעסקת עובדים זרים בחקלאות ועלייה בהעסקת ישראלים. כך שהשאלה היא לא רק כמה מהגרים חסרים, אלא האם מישהו הגיע במקומם.

.

הנקודה האחרונה, הנוגעת קצת יותר לגופו של אדם, היא שוילן מזוהה עם זרם פוליטי מסוים מאוד, ויו"ר התאחדות החקלאים הוא לא בדיוק התפקיד הציבורי הראשון שלו. קצת מטריד לשמוע מח"כ לשעבר של מרצ על האופן בו ביורוקרטיה ממשלתית סבוכה (המצמצמת ניצול של קבוצות חלשות באוכלוסיה) פוגעת במעסיקים או ברווחי תאגידים פרטיים. מדהים באיזו קלות הלובי החקלאי משכיח דאגות לזכויות עובדים ולאוכלוסיות מוחלשות.

.

חשוב יותר, הכתבה במעריב מתעלמת לחלוטין מנקודה משמעותית חלקם של החקלאים בפרקטיקות הנצלניות והמטונפות שההסכם הבילטרלי נועד למנוע.

מעריב מייחס את דמי התיווך ו"גזירת הקופונים" על גבם של עובדים זרים ל"גורמים רבים". מסיבותיהם, בחרו במעריב שלא להזכיר במפורש מתווכים, חברות כוח אדם ולשכות פרטיות – למרות שזהותם של המתווכים וגוזרי הקופוניםידועה היטב, וגם הממשלה ורשויות האכיפה מכירות בה במפורש.

.

מתווכי כוח אדם הם הבעיה הגדולה, אבל הם לא האנשים הרעים היחידים בסיפור הזה. לא רק שחקלאים בארץ (אולי לא כולם, אבל לא מעט מהם) הרוויחו מהמצוקה והתלות של עובדים ששילמו דמי תיווך גבוהים מאוד, חקלאים בעלי היתרים קיבלו סכומים של אלפי דולרים ממתווכים, כדי להביא את העובדים דווקא באמצעותם (ובכך לאפשר להם גביית עמלות גבוהות ולא חוקיות). זו לא המצאה שלי זו קביעה של מבקר המדינה.4

.

כמובן, לא כל החקלאים בישראל מעורבים בניצול, ובהחלט ייתכן שהמרואיינים לכתבה הם דווקא מעסיקים הגונים שרק זקוקים לעזרה בגידול ירקות בפריפריה. במקרה הזה, בחירת המרואיינים מעטמעניינת.

מבין החקלאים "מכל רחבי הארץ" שראיינו במעריב, המושב היחיד המוזכר במפורש הוא מושב אחיטוב, ואחד החקלאים בו מדבר על הקושי להשיג עובדים מיומנים עם ניסיון בחקלאות. עכשיו, חקלאי מאחיטוב שמתלונן על הקושי למצוא עובדים זה בערך כמו תושב מגרון שמתלונן על הקושי לקבל אישורי בנייה. המושב עלה לכותרות לפני כשנתיים, אחרי שעובדים שבתו בדרישה לקבל שכר מינימום, לעבוד קצת פחות מ12 שעות ביום ולקבל קצת יותר מארבעה ימי חופשה בשנה. אם אלו התנאים בהם החקלאים במושב מחפשים עובדים, אולי לא כ"כ נורא שהם לא מצליחים למצוא אותם. לגמור יום של עבודה פיזית אחרי פחות מעשר שעות ולחזור לחדר ראוי למגורי אדם זה לא פינוק.

.

ההסכם עם תאילנד כנראה לא מושלם, וגם לא הוצאתו לפועל. הכתבה מצביעה על בעיה ביישום יוזמה של רשויות המדינה, וטוב שהבעיה הזו נדונה. בהחלט סביר שגם כאן, כמו בהרבה מקרים אחרים, ביורוקרטיה מסורבלת פוגעת גם במעסיקים וגם במהגרי עבודה.

אבל לסיפור הזה יש כמה היבטים, והחקלאים (כקבוצה) הם לא סתם קרבן תמים לביורוקרטיה שמענישה אותם על חטאיהם של אחרים. חלקם הרוויחו לא מעט מהפרות חוק במסגרת ההסדר הקודם, וכדאי לזכור את זה כשהם מתלוננים על ההסדר החדש.

.

1למען הגילוי הנאות כותבת שורות אלו הייתה חברה בצוות ממשלתי ביןמשרדי לניסוח הסכמים בילטרליים להבאת עובדים באגף הבנייה. כל העמדות המובעות כאן הן של ולא מייצגות גורם אחר, אבל הטענות בדבר גביית דמי תיווך מופרזים והסכנות הנובעות מהם לא חורגות מהעמדה המקובלת פחותאויותר על כל העוסקים בתחום – גורמים מדיניים ובינלאומיים, אקדמאים וארגוני זכויות אדם.

2ר', למשל, דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ2010, כאן.

3דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ2010, כאן, עמ' 3.

4דו"ח שנתי 60ב לשנת 2009, היתרים להעסקת עובדים זרים בענפי החקלאות והבנייה,כאן, עמ' 37.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הגירה, עבודה שחורה, פופוליזם. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצֹר אָוֶן

  1. פינגבאק: מומלץ: זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצֹר אָוֶן | טיפול שורש

  2. YossiBuchnik הגיב:

    כרגיל, מר"צ היא מפגה שדואגת לזכויות האדם של מי שנראה בעיניה כאדם, וזה לא כולל מי שאינו מצביע פוטנציאלי או אינו יהודי עדיף אשכנזי וחילוני

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s