ילד מותר – האם יש זכות חיובית להורות?

יש משהו בדיון על הורות שמגיע מהר מאוד לטונים ולטענות תמוהות למדי. טוב, לא רק בדיון על הורות.

הבחירה הראשונית בהורות (לפחות בחברה שלנו) היא בחירה אנוכית למדי – ליצור בעולם אדם חדש, אדם שלם שלא היה קיים קודם! שעצם קיומו נועד לאפשר לי לממש היבטים שונים של הקיום האנושי שלי. למרות זאת, צד האנוכי נעלם מדיונים רבים על הורות, שאיכשהו נתפסת כנעלה ואלטרואיסטית. ההילה הקדושה של ההורות גורמת לנו להסכים לטענות קשות, שלא היינו מקבלות כל-כך בקלות וללא סייגים בנסיבות אחרות.

זכות לקיומם של בני אדם אחרים ולקשר איתם היא רעיון מורכב, שמעלה שאלות לא פשוטות. הרשומה הזו בוחנת את השאלה האם ישנה זכות חיובית להורות. ספוילר – לדעתי, לא. אבל השיחות עם חברות חכמות שכנעו אותי שלכל הפחות יש כאן דיון מעניין.

היבטים חיוביים ושליליים של זכויות

מקובל להתייחס לזכויות אדם ככוללות גם היבטים שליליים (כלומר, אסור למדינה לפגוע בזכות) וגם היבטים חיוביים (כלומר, המדינה חייבת לפעול בצורה אקטיבית כדי לקדם אותה). יש ניתוח מיושן שרואה בזכויות אזרחיות-פוליטיות זכויות שליליות בעיקרן, וזכויות חברתיות-כלכליות כבעלות יותר היבטים חיוביים. הניתוח הזה פשטני ושגוי. לזכויות אזרחיות ופוליטיות יש גם היבטים חיוביים – למשל, המדינה נדרשת להשקיע בהקמת בתי משפט, מינוי והכשרת שופטים כדי שאזכה להליך הוגן. לזכויות חברתיות וכלכליות יש גם היבטים שליליים – אסור למדינה למנוע מחולים טיפול רפואי או למנוע מאנשים מסוימים (למשל, בנות) ללמוד בבתי ספר.

הדרך המקובלת היום היא לנתח את כל זכויות האדם כמטילות חובות משלושה סוגים:

  1. לכבד את הזכות (respect), כלומר אסור למדינה לפגוע בה (למשל, אסור לענות או לשעבד);
  2. להגן על הזכות (protect), כלומר, המדינה צריכה למנוע מאחרים לפגוע בזכות (למשל, לא לאפשר להם לרצוח או לשעבד);
  3. להגשים את הזכות (fulfil) – המדינה צריכה לפעול בצורה אקטיבית כדי לקדם את הזכות (למשל, לבנות בתי ספר ובתי משפט; לחנך את הציבור לחשיבות ההגנה על זכויות אדם).

זכות חיובית להורות?

מבחינת משפט נוהג בישראל, בית המשפט העליון כבר פסק שיש לזכות להורות היבטים חיוביים ושליליים. הטענה הזו אמנם אומרת מה הדין המצוי בישראל כרגע, אבל לא בהכרח משקפת את הדין הרצוי או יישום נכון של עקרונות זכויות אדם (ופסיקת בית המשפט העליון, בכל הכבוד, היא לא באמת אינדיקציה לעקרונות האלו).

הזכות להורות מוכרת כאחת מזכויות האדם, ומההסבר למעלה אפשר להניח שאם היא זכות אדם ככל זכות אחרת, יש לה גם היבטים חיוביים וגם היבטים שליליים. זכות שלילית בטח שיש. אסור למדינה לעקר או לסרס בכפייה קבוצות שלא מוצאות חן בעיניה. אסור לה להעביר ילדים ממשפחות אבוריג'יניות או תימניות למשפחות לבנות. אסור להוציא ילדים מהבית בלי סיבה טובה מאוד. זכות חיובית (שדורשת מהמדינה, למשל, לממן טיפולי פוריות) זו שאלה אחרת. כדי לבסס את הטענה שלי שבמקרה הזה ההיבטים החיוביים מוגבלים מאוד, עליי להוכיח שיש לזכות להורות מאפיינים מיוחדים, שמקשים עלינו להתייחס אליה כזכות פוזיטיבית.

הזכות להורות באמת שונה מהרבה זכויות אחרות, בכך שהיא למעשה קובעת שיש לי זכות לקשר עם אדם אחר בעולם – קשר אישי, רגשי, ביולוגי וייחודי מאוד. יותר מזה – היא קובעת שיש לי זכות להיווצרותו וקיומו של אדם נוסף בעולם (אם נתמקד במקרה הנפוץ, של הורות ביולוגית, ולא במקרה הנדיר יותר של אימוץ). במובנים מסוימים, הגשמת הזכות להורות נותנת לי זכות באדם אחר – הילד.

[במקרים מסוימים, למשל אם הדרך להגשמת הזכות היא באמצעות פונדקאות, אדם "קונה" זכות באדם אחר נוסף בדרך להגשמת הזכות לילד- זכות השימוש בגופה של האם הפונדקאית. אני מקווה להעלות הנה עוד כמה ימים רשומת-המשך, שתתמקד בפונדקאות]

הזכות לילד

אני לא משוכנעת שהמושגים של זכויות אדם, שמבוססים על הומניזם, על תפיסת כל אדם כערך בפני עצמו, בעל כבוד וזכויות וקיום משל עצמו, מאפשרים לנו לראות את קיומו של אדם שלם וחדש בעולם כהגשמת זכות של מישהו אחר. ברגיל, אנחנו לא מקבלות כלגיטימית תפיסה שרואה בבני אדם מושא לזכויותיהם של אחרים, והזכות להורות דורשת מאיתנו להכיר באדם כמושא לזכות של אחר לא רק בזמן ומקום מסוימים, אלא בעצם קיומו.

המקרה המובהק האחר של זכות אדם ליצירת קשר אישי קרוב בעולם הוא נישואים (אפשר גם זוגיות בלי ניירות וטבעות). כאן, דיני זכויות אדם דורשים שהנישואים יתבססו על הסכמה חופשית ומלאה של בני הזוג. ברור שהדרישה להדדיות והסכמת הצדדים היא לא דרישה שאפשר להציב להיווצרות הורות. מכאן עולה השאלה האם זו סיבה לראות בזכות להורות זכות חזקה יותר ומסויגת פחות, או להיפך, להיזהר יותר בעוצמה שאנחנו מוכנות לייחס לזכות הזו, בדיוק בגלל שהיא לא עומדת בדרישות שיש לנו במקרים דומים.

 

הטענה שלי היא לא שצריך לסרס את כולם כדי למנוע פגיעה בזכויותיהם של ילדים פוטנציאליים שלא הביעו ולא יכלו להביע הסכמה לבוא לעולם או לבחור את המשפחה שתהיה להם. אבל כל דיון בזכות להורות צריך להתחיל מהפרדה בין החשיבות של הורות בחברה (שאין עליה מחלוקת, גם אם אין הסכמה על ההשלכות של החשיבות הזו) ובין ההצדקה שלה כזכות אדם, ומהבנה שזכות לקשר עם אדם ספציפי אחר, שלא הסכים ולא יכול להסכים, היא תופעה מאוד חריגה בשיח של זכויות אדם, ודורשת זהירות.

נכון, אנו לא יכולות לדמיין חברה שאין בה הורים וילדים, ולאנשים יוולדו ילדים בלי קשר להגדרות שלנו לזכויות אדם. אבל במקומות שונים ותקופות שונות גם אי אפשר היה לדמיין חברה בלי עבדים, חברה ששוללת אפליה גזעית, או חברה שרואה בנשים בנות אדם שוות ערך, ואנחנו עדיין מתעקשות על זכויות אדם שסותרות לחלוטין את התפיסות החברתיות האלו.

מעבר לכך – בשביל הורות ביולוגית שמתרחשת אם נרצה או לא, לא צריך זכות פוזיטיבית ולא צריך עזרה של המדינה. השאלה של זכות פוזיטיבית להורות מתעוררת קודם כל במקרים בהם הורות היא דבר שעדיין לא קרה, ושניתן למנוע. לא בהכרח צריך למנוע, אבל לפחות אפשר לשאול כמה שאלות על מה שאנחנו מקבלות כמובן מאליו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה האישי הוא הפוליטי, הכל שפיט והרשות נתונה, פרות קדושות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על ילד מותר – האם יש זכות חיובית להורות?

  1. חנן כהן הגיב:

    אני חושב שלהורות יש הקשר חברתי/תרבותי עמוק ולכן צריך להסתכל על הזכות להורות מהזווית הזאת. אדגים – בגרמניה מספר הלידות הממוצע לאשה הוא 1.4 ובישראל 3. אנשים הדורשים זכות להורות עושים זאת מסיבה חברתית/תרבותית – להיות כמו כולם. "זכותי להיות כמו כולם. למה לכולם יכולים להיות ילדים ולי לא?". אפשר לפרמל את הדרישה "להיות כמו כולם" על ידי "שוויון ערך האדם" – של ההורים, לא של הילדים שעדיין לא נולדו.

    • interspem הגיב:

      מסכימה לגמרי שיש הקשר חברתי ותרבותי והוא חלק מהדיון, אבל חלק מהניסיון שלי כאן (ובדיונים סביב=הרשומה-הזו שלא נכנסו אליה) הוא לנתק בין "הורות היא סוגייה חברתית חשובה" ובין "הורות כזכות אדם".

      בקשר לשוויון – האמת שיש נקודה בחצי השני של הרשומה הזו (שבטח תעלה מתישהו בימים הקרובים, כשיהיה לי קצת יותר זמן), שעונה בדיוק לטענה הזו. אז אני קצת מתלבטת האם לפרט אותה כאן, או לחכות כמה ימים ובינתיים להגיד שלדעתי זו טענה בעייתית.

  2. נעמה הגיב:

    אני נוטה להסכים לאמירה העקרונית שפתחת בה, אבל אחר כך הלכתי קצת לאיבוד ולא מצאתי פירוט/ביסוס/דוגמאות. תלוי בעיני אילו חובות חיוביות דורשים מכוח הזכות, ולא כ"כ פירטת בהקשר זה. כך, אין בהכרח זכות לקצבת ילדים (ודאי לא בגובה מסוים) מכוח הזכות להקים משפחה. (אגב, בנושא הפונדקאות יש פס"ד חשוב שקובע שבהקשר זה מדובר בזכות המקימה חובות נגטיוויות בעיקרן). הזכות לנישואים היא דוגמא מאוד טובה לכך שאין למנוע ממני להינשא (אלא מאותן עילות המגבילות את הכושר היחסי של הנישואים, כמו איסור עלי להינשא לאחי, או מתחת לגיל מסוים וכו'), אבל זכותי להינשא לא מחייבת אף אחד להינשא לי..
    2 האמנות הראשיות לזכ"א, אגב, קובעות כי המשפחה היא היחידה היסודית של החברה וזכאית להגנה מיוחדת.
    והערה אחרונה: החובה להגן שמקימות זכ"א כוללת לא רק את החובה למנוע מאחרים לפגוע בזכות, אלא גם הגנה מפני מה שאינו מעשי ידי אדם, כמו אסונות טבע.

    • interspem הגיב:

      תודה.

      בקשר לקצבת ילדים, אני חושבת שבהקשרים מסוימים בהחלט אפשר לזהות כאן זכות חיובית, אבל לטעמי היא נובעת לא מהזכות של ההורים לחיי משפחה, אלא מזכויות חברתיות-כלכליות של הילד, כמו לבוש ומזון וכד', שזו הדרך שלנו כחברה לקדם אותן.

      בקשר להגנה על המשפחה כיחידה יסודית של החברה – מעבר לתפקיד ההצהרתי של הקביעות האלו, אני תוהה עד כמה נכון להסיק מהן זכות חיובית (מהסעיפים עצמם – כאן אני לא מכירה בשלוף הערות כלליות או travaux וכדומה) – באמנה על זכויות אזרחיות ופוליטיות, נראה לי די ניכר שההגנות הן בעיקר שליליות (גם הטרמינולוגיה של הגנה). באמנה על זכויות חברתיות כלכליות השפה אמנם קצת יותר מרחיבה, אבל בראייה שלי ההגנות המרכזיות קשורוות לרצון להבטיח רווחה (של נשים בהריון ולאחר לידה, ושל ילדים), ומתוך הכרה בפגיעות של הקבוצות האלו. מה שקצת מתחבר למה שנעמה כתבה למטה, ומדגים קצת יותר הפרדה בין הגנה על זכות להורות (או למשפחה), ובין הגנה על זכויות אדם חברה שיש בה משפחות.

  3. נעמה הו הגיב:

    השאלה היא מה כוללות ה"זכויות החיוביות" שאת מדברת עליהן: האם את הסיוע והדחיפה האקטיבית של המדינה להולדה (כולל שימוש בטכנולוגיות פריון), או את התמיכה בהורים. כי השנייה יותר מורכבת, וההצדקה לקיומה כבר אינה קשורה להורים אלא לטובת הילד. המקומות בהם אני מאבדת את השיח האל-הורי הליברלי במובני הליברטיאני המעצבן הם אלה בהם בשם אג'נדה חברתית מבורכת של ערעור מוסכמות חברתיות, שופכים את התינוק עם המים (קצת כפשוטו…) ושוכחים להתייחס לזכויות האדם של הילדים. כי לא חשוב כמה מעצבנים הוריהם, ברגע שילדים כבר נמצאים בעולם יש להם זכויות.
    אני לא משפטנית, אך נראה לי שזה הרקע על בסיסו, כפי שציינה נעמה, האמנות הראשיות לזכויות אדם קובעות שהמשפחה זכאית להגנה מיוחדת.

    • interspem הגיב:

      ההבחנה שלך בהתחלה חשובה לדעתי, אבל הייתי משנה קצת – אני לא חושבת ש"הדחיפה" היא חלק מתפקיד המדינה ביחס לזכות להורות (היא בלי ספק חלק מהמצב הנתון, בטח בישראל עם האובססיה הדמוגרפית שממש לא קשורה לזכויות אדם…).
      אבל כן, ההבחנה בין הסיוע ל"היווצרות" הורות, ובין תמיכה בהורים מרגע שיש ילדים בתמונה היא חשובה. הייית מוסיפה לה עוד רובד – התמיכה לדעתי קשורה לא רק להגנה על טובת הילד (עוד מונח שיום אחד אני צריכה למצוא זמן להתווכח עליו…), למרות שזה בוודאי חלק מהעניין, אלא גם להגנה על הורים מקום שהורות יוצרת פגיעות (vulnerability). כאן אפשר להסתכל למשל על ההגנה על אמהות עובדות באמנה לזכויות חברתיות כלכליות, וברור שיש גם הקשר מגדרי.

  4. נעמה הו הגיב:

    בנוגע למימוש חיובי של "הזכות להורות" בעצם הבאת הילדים לעולם- באופן עקרוני זה לא מאוד שונה מסוגיות אחרות בהן קיים פער בין המצב החברתי במצוי לזה הרצוי, ובתווך הזה אנו נדרשות לשאלה כדי להגן על או לכבד את זכויותיהם של בני ובנות אדם.
    אני יכולה לחשוב על המקרה של קאשור או אלקובי, בהם (בהפשטה גסה) עלתה לדיון השאלה האם צריך להגן על נשים בזירה המינית גם כאשר הצורך שלהן בהגנה הזאת נובע ממניעים לאומניים/הומופוביים. כך גם בעניין הילודה- האם בחברה בה אישה (וגבר) עדיין נמדדים ומודדים בעצמם את חייהם לפי השאלה האם יש להם ילדים, מה מידת החובה של החברה לעזור להם לממש את האלמנט הנחשב כה בסיסי הזה. וזה עוד בלי להתייחס לכך שבמקומות וחברות מסויימות יש לשאלת הילודה השלכות קיומיות מאוד ברמה הפיזית (בן ממשיך, דאגה לעת זקנה וכו') או אפילו סתם גזר דין של קיום בשולי החברה כ"רווקה ערירית" או מי שהתגרשו ממנו/ה על רק חוסר יכולתו להביא ילדים לעולם.
    אגב, בהקשר הזה, אחד הניתוחים היותר מעניינים שקראתי הוא של סיגל גולדין, שכתבה על טרפת הילודה הישראלית מהזווית של שיח מאוד ליברלי ואינדיבידואלי של "אושר", בו הזכות החיובית להורות נתפסת כחלק מחובתה של המדינה להגשים עבור אזרחיה את האופציה ל"אושר". אבל אני מניחה שאת מכירה את המאמר. אם לא, תני ביפ ואשלח לך 🙂

  5. שחר הגיב:

    א. לא הצגת כל קשר בין ההחרגה שיצרת לזכות הזו לבין כך שאין לה ביטוי חיובי. בפרט, שאלת הזכות החיובית חייבת להתייחס לצורך אותו הזכות הזו נועדה למלא – צורך אליו את לא מתייחסת כלל ובהתאם, לא יכולה להשליך על חובת המדינה במקרה הזה. הדבר מקביל לדיון בזכות לקניין תוך התייחסות בלעדית לאלה שמאבדים את היכולת להשתמש בנכס, בלי להתייחס כלל לבעלי הנכס.
    ב. הרשומה הזו, כמו ביטויים רדיקליים אחרים, מתייחסת לזכויות אדם כערך בפני עצמו, ולא מתייחסת לשורש התפיסה המוסרית שמאחורי זכויות אדם – שהיא תועלת החברה וחבריה. לא ראוי להתייחס לשאלת גידול ילדים בלי להתייחס לצורך שלנו כחברה בגדילה בכלל, ובפרט בגדילה של האוכלוסיה שמרכיבה את החברה כמו שהיא היום.
    ג. ובהתאם, צריך לזכור שהרשומה הזו, כחלק מההתייחסות החברתית האינדיבידואליסטית שמתייחסת לעובר/תינוק/ילד כבעל זכויות עצמאי מהמשפחה מתחברת לאחת הסיבות בגללן הילודה בחברה המערבית קטנה. ראוי לזכור שאידאולוגיה חברתית שמצמצמת את חלקם של המחזיקים בה בחברה היא כזו שבחברה דמוקרטית תביס את עצמה. התמקדות בפרטים בלי להסתכל על החברה הרסנית לאידאולוגיה המחזיקה אותה לא פחות מההתמקדות בחברה בלי להתייחס לפרטים.

  6. פינגבאק: הזכות לפונדקאות – על מה (ועל מי) מגינים? | מעונן חלקית

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s