הבטחות צריך לקיים

הבטחות צריך לקיים, מסמכים ממשלתיים צריך לחשוף, אסור לשלוח אנשים לסכנת מוות, ורעיונות אחרים שקל יותר להסביר לגן ילדים מאשר לרשות האוכלוסין וההגירה

בשיעורי אתיקה בחוג לפילוסופיה מאוד אוהבים לדבר על הבטחות. זו אחת הדוגמאות החביבות על מרצים לפילוסופיה, יחד עם כסאות, שולחנות, ו- 2+3=5 (האמון שרוכשים ליכולות של סטודנטים למדעי הרוח זה משהו).

ובדיונים האלו מדברים על זה שהמאפיין של הבטחה הוא שהיא לא אמורה להשתנות, גם אם הנסיבות משתנות. זו המשמעות של "הבטחה". היא מחייבת גם אם עכשיו כבר לא בא לך לעשות מה שהבטחת. אף אחד לא מחכה שאבטיח לעשות מה שמתחשק לי.

"הבטחות צריך לקיים" זה לא רק רעיון מוסרי או פילוסופי. גם ילדים יודעים שהבטחות צריך לקיים. ככה גם עובדות חובות משפטיות.

פעם, לפני כמה עשרות שנים, ישראל התחייבה להוראות אמנת הפליטים. לא סתם התחייבה. מבוהלת ופוסט-טראומטית אחרי השואה, עזרה לאסוף את החברות ולהסכים שבפעם הבאה נהיה מדינות טובות יותר, נגן על אנשים ונבטיח להם מקלט. זה היה הישג מרשים ומעורר גאווה. אם הייתי חלק ממערך ההסברה הישראלית, הייתי מנופפת בו הרבה לפני ה-ICQ  ועגבניות שרי.

רק שמאז עבר קצת זמן, והעולם עבר שינויים, ופתאום, אחרי שנים של שקט, מגיעה ההתחייבות הישנה ההיא, דופקת על הדלת, ואומרת "הלו, הבטחתם".

ולא בא לנו. וואו, כמה שלא בא לנו. הרי כשהבטחנו חשבנו עלינו, לא עליהם. מי חשב שיבואו הנה, וכל-כך הרבה, ועוד שחורים, ומי צריך את זה עכשיו. ואז מתחילים הטריקים. אנחנו? אנחנו הבטחנו לפליטים. ומה שיש פה זה, אה, "מסתנני עבודה" נקרא להם. לפחות, ככה נקרא להם בחוץ. אולי אף אחד לא ישאל יותר מדי שאלות.

השבוע נזכרנו שוב מה לעזאזל שווה ההבטחה הזו שלנו. חוות הדעת הסודית של משרד הפנים על פליטי דארפור הודלפה לתקשורת. חוות דעת שהמדינה טענה שלא קיימת. אופס.

גם בבית משפט המדינה טענה שאין מסמך כזה. קורה שאת בבית משפט ושוכחת לנעול נעליים שחורות או להשתיק את הטלפון. לא מכירה הרבה אנשים ששוכחים שהם כתבו חוות דעת מפורטת שאומרת שצריך לתת לאנשים שברחו מרצח-עם מעמד פליט.

אבל לפני שנדבר על מה שיש בחוות הדעת הזו, שאלה קצת יותר בסיסית, שלא דורשת הבנה בחוק בין-לאומי – למה בכלל שתהיה סודית? חוות הדעת אמורה לעבור ביקורת ציבורית ומשפטית. בשביל זה היא חייבת להיות פומבית. כמו כל מדיניות ממשלתית, ואפילו יותר. הכרה בפליטים היא חלק ממדיניות הגירה. היא משפיעה על אלפי אנשים. אנשים שגם ככה מוחלשים, לא ממש יודעים מה הזכויות שלהם ולא יכולים להגן עליהן. אלו האנשים האחרונים שצריך להסתיר מהם מידע.

זה לא מסמך שצריך להיות מסווג. בעולם אין בעיה למצוא מסמכים כאלו. הבריטים, למשל, שומרים את שלהם כאן. האיחוד האירופי כאן. אנחנו שומרים את שלנו בתחתיתו של ארון תיוק נעול ותקוע בבית שימוש שאינו בשימוש, ועל דלתו שלט: זהירות, נמר.

בבתי המשפט קיבלו את ההכחשות של המדינה לקיום חוות הדעת. במקרה אחד השופטת אפילו נעלבה שמטילים ספק באמינות של המדינה. הייתי אומרת שאולי עכשיו הם יפקפקו, אבל לבתי המשפט קשה מאוד לוותר על "חזקת תקינות המינהל" והאמונה שאפשר לסמוך על נציגי הרשויות. טיפוסים נכלוליים יותר אולי היו מנצלים את האמון המפליג הזה, אבל לא האנשים שישרים וההגונים שעובדים במשרדי הממשלה.

מה חוות הדעת הזו אומרת?

היא אומרת שאנשים ברחו ממעשי זוועה ורצח עם בדארפור. היא אומרת שעדיין מתחוללות שם זוועות. היא אומרת שבעולם, מי שיש לו טענה (שלא הופרכה) שהוא דארפורי משבט לא-ערבי, מקבל מעמד פליט. זה הסטנדרט. היא אומרת שהסיפור של פליטי דארפור בישראל דומה לסיפור שלהם בעולם. היא אומרת שהם עלולים "בסבירות גבוהה לחוות רדיפה בשובם למדינת מוצאם", על רקע גזע או ייחוס של דעה פוליטית. זו דרך ארוכה ומשפטית להגיד "פליטים".  ויש עליה חותמת של משרד הפנים.

חוות הדעת לא מתפתלת סביב הנקודה המרכזית. היא לא מציגה עמדות לכאן ולשם. בעיקר, כי אין "שם". גם הפרשנים הכי שמרנים של אמנת הפליטים לא יכולים לטעון שהיא לא חלה במקרים של רצח עם.

אם מה שכתוב הוא מה שאף בנאדם סביר לא יחלוק עליו, למה להסתיר אותה?
כי מה נגיד? כן, הם פליטים, אבל זה מסובך? היינו הגונים ואנושיים ומוסריים, כשזה היה רק מילים על דף. הבטחנו, לא הבטחנו לקיים.
הבטחנו שלעולם לא עוד ושלא נהיה חלק מ"העולם ידע ושתק". למה לא חשבנו מה נעשה כשהם באמת יבואו. איך, איך לא חשבנו לשאול מה יקרה אם הם יהיו שחורים.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה הגירה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הבטחות צריך לקיים

  1. ר.בקצה הגיב:

    אז בואי נשאיר את המסתננים מדרפור, ונגרש את כל השאר. מה דעתך? האם זה מקובל עלייך, או שאת מעדיפה לכרוך את כל המסתננים יחד עם יוצאי דרפור, כדי להשאיר גם אותם כאן.
    אורחא, הידעתם שחלק הארי של המסתננים, קרי עברייני הגבול מאריתראה, יכולים לחזור לארצם מחר בבוקר? מסתבר שבמדינות אחרות, שלא נתונות לשטיפת המוח של ארגוני ההסתננות, גילו ומצאו שעברייני הגבול האריתראים יוצאים לחופשות בארצם…
    http://bazonline.ch/schweiz/standard/eritreer-machen-heimaturlaub/story/28502813
    ממש מזכיר תקופות אפלות, מה?
    כעת נזכרתי שגם היהודים שנמלטו מאימת הנאצים בגרמניה, הקפידו לשוב לגרמניה לחופשת קיץ…
    אגב, מישהו יודע במקרה מה גודלו של חבל דארפור? מדובר בפיסת ארץ שגודלה כפי 20 מגודלה של מדינת ישראל.
    האם אתם באמת מאמינים שאין שם אפילו פינה אחת שקטה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s