על הסכמה בעבדות וב-BDSM

[לג'ניה]

לפני כמה חודשים חברה הציגה לי שאלה – מה ההבדל בין עבירת ההחזקה בתנאי עבדות, ובין מערכת יחסים בדס"מית בהסכמה?

התשובה הקצרה היא "שאלה טובה". התשובה הארוכה יותר היא מה שאנסה לעשות בהמשך. הדיון התחיל בשיחה על הרשומה הזו, ובהמשך להסבר על המעמד של הסכמה ביחס לעבדות.

לפני שנעמיק וכדי שיהיה יותר נוח לקרוא את ההמשך, ננקה את השולחן רגע: נקודת המוצא שלי בניסיון לענות לשאלה שלה, ובכלל, היא שאין בעיה מוסרית במערכות יחסים בדס"מיות ככאלו (כשהן מרצון, בין מי שיש להן את הבגרות והיכולת לבחור בהן – אבל זה נכון על כל מערכת יחסים או אינטרקציה מינית), והן לא צריכות יותר הצדקה מאינטרקציה קינקית פחות. אז אני לא שואלת "האם מערכת יחסים בדס"מית היא סוג של עבדות", אלא "למה היא לא?".

  1. הגדרות

משפטניות אוהבות להגדיר דברים, נתחיל בזה.

לצורך הדיון הזה, מערכת יחסים בדס"מית יכולה לכלול הפעלת שליטה על אדם אחר, כבילה, ענישה, השפלה, וגרימת כאב בדרכים שונות. נקבל גם שהיא מערכת יחסים מוסכמת, שהצדדים נכנסו אליה מרצונם, להנאתם, ותוך הבנה של הבחירות שלהם.

עבירת ההחזקה בתנאי עבדות מתאפיינת ביחס לאדם כאל קניין, ויכולה להתבטא במקרים קיצוניים של שליטה ממשית ושלילת חירות (זו ההגדרה הישראלית, לצורך הרשומה הזו נעבוד איתה). היא יכולה, אבל לא חייבת, לכלול שימוש באמצעים כמו אלימות, כבילה פיזית (מנעולים ושרשראות), ואיומים באמצעים האלו, ובדרך כלל פוגעת במי שמשתייכים לקבוצות מוחלשות. באופן די חריג, ובשונה מעבירות כמו אונס או תקיפה, בשביל להוכיח עבדות לא צריך להוכיח חוסר הסכמה. נאשם באונס יכול להתגונן בטענה שהסקס היה בהסכמה, אבל הטענה שאדם הסכים להיות עבד היא לא הגנה שאפשר להשתמש בה.

  1. תאוריה

יש שתי סיבות לכך שחוסר הסכמה לא מהווה תנאי להחזקה בתנאי עבדות.

סיבה אחת, יותר מסורתית (ויש שיטענו, פטרנליסטית) היא שעבדות נתפסת בעינינו, כחברה, כמשהו כל-כך נוראי ומזעזע, כשלילה של צלם אנוש, שאנחנו לא מוכנות לקבל אותה, גם בהסכמה.

הסיבה השנייה, חדשה יותר וביקורתית יותר, היא שאנחנו לא סומכות על הסכמה שניתנת בנסיבות שמאפיינות החזקה בתנאי עבדות. אנחנו מניחות שאין משמעות להסכמה של אדם שהתקבלה תחת שימוש באלימות, איומים ושלילת חירות, כתוצאה מכפייה או תוך ניצול פגיעות ופערי כוח קיצוניים. היא לא באמת הסכמה, והיא לא באמת חופשית. כמו שאין משמעות להסכמה למסור את הארנק לשודד שמכוון אלייך אקדח. הגישה הזו מעבירה אותנו משיח של הסכמה לשיח של כפייה ושל ניצול חולשה ופגיעות.[1]

לפי הגישה השנייה קל יחסית להסביר את ההבדל בין מערכת יחסים בדס"מית בהסכמה, ובין החזקה "בהסכמה" בתנאי עבדות. בנסיבות בהן אין כפייה וניצול חולשה, אין סיבה לחשוד שההסכמה היא לא באמת הסכמה. הקשר אולי כולל שליטה ואלימות פיזית, אבל הן הגיעו רק אחרי ההסכמה, הן לא גרמו לה.

במערכות יחסים בדס"מיות מהסוג שעליו נשאלתי, אפשר להניח שהמפתחות נמצאים בידי ה"מוחזק" – אם לא פיזית, לפחות מטאפורית, ביכולת להפסיק את האקט במילה בכל רגע. אין פגיעות, אין חולשה, אין כפייה, אין חשש.

הגישה הראשונה מעלה קצת יותר קשיים. אם לא מקובל עלינו שיתייחסו לאדם כאל חפץ, יכו אותו, ישפילו אותו, יכבלו אותו וישללו את חירותו, גם אם הוא אומר שהוא מסכים, לא יעזור שנקרא לזה BDSM.

דרך אחת לעקוף את הקושי הזה היא לטעון שבמערכת יחסים בדס"מית יש יותר מ"הסכמה" – יש רצון, אפילו התלהבות. יש הבדל מוסרי בין להכאיב למישהו רק כי הוא מסכים, ובין לעשות את זה אם הוא ממש ממש מבקש.

זה הסבר אפשרי שלי, הוא לא בהכרח מייצג מה שבתי משפט מחליטים.

  1. מה אומרים בתי המשפט?

את הרציונל של מעשים שאנחנו כחברה לא מוכנות לקבל אפשר לזהות במקרים בהם פעילות סאדו-מזוכיסטית בהסכמה, שגרמה נזק גופני ממשי, הובילה להרשעה בתקיפה. כך, בתיק בריטי מ-1999 בית המשפט קבע שאין משמעות להסכמה כאשר מדובר במעשים שעלולים לגרום נזק גופני ממשי, לא נזק חולף או טריוויאלי.[2]

במקרה מוכר יותר, בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע שאין פגם בהרשעה (בבריטניה) בתקיפה על יחסים סאדו-מאזוכיסטיים, שנעשו בהסכמה ולצורך גירוי מיני, וגרמו לדימום וצלקות, אבל לא גרמו לנזק קבוע ולא הצדיקו טיפול רפואי.[3] כאן, המדינה טענה במפורש שיש לה זכות לאסור את המעשים האלו, גם מטעמי בריאות הציבור, אבל גם מטעמים מוסריים ובשל הפגיעה בכבוד האדם. העותרים (חלק מקבוצה של כ-40 גברים הומוסקסואלים שהחזיקו חדרים וציוד, וגייסו חברים חדשים לפעילות סאדו-מאזוכיסטית) טענו שההרשעה פוגעת בפרטיותם ובזכות לביטוי מיני, טענות שנדחו. הם גם טענו שהם מופלים על רקע נטייתם המינית, והתנהגות דומה בין בני זוג הטרוסקסואלים לא נגמרה בהרשעה דומה, גם הטענה הזו נדחתה.[4]

במקרה מאוחר יותר שנדון בבית הדין האירופי, נדחתה בקשה לבטל את ההרשעה (בבלגיה) בתקיפה (ובגרימה לעיסוק בזנות) של שני גברים שהיו מעורבים בפעילות סאדו-מאזוכיסטית עם אשתו של אחד מהם.[5] לפי המתואר, זו הייתה פעילות חריגה גם ביחס לסצנה הבדס"מית (ואסורה לפי כללים של מועדונים, למשל). די ברור מפסק הדין שהחריגות הזו הייתה חשובה לצורך ההרשעה. בכל מקרה, אחת מטענות ההגנה הייתה שהאשה הסכימה. הטענה הזו לא התקבלה משתי סיבות – הראשונה, אחד מהמורשעים, שופט, היה אמור לדעת שהסכמת הקרבן לא מבטלת את אי-החוקיות או האשמה במעשה. השנייה, היו ראיות לכך שהם התעלמו מכללים מקובלים לפרקטיקה בדס"מית. הם היו אלימים מהרגיל, שיכורים מאוד, והתעלמו מהשימוש שלה במילות קוד (safe words), שהיו אמורות לגרום להם להפסיק. ההיגיון כאן כפול – הסכמה לא רלוונטית; ובכל מקרה לא הייתה הסכמה.

  1. מסקנות

שווה לציין שבכל המקרים האלו, הגרימה לנזק גופני ממשי הייתה רלוונטית, וההרשעה הייתה בתקיפה, לא בהחזקה בתנאי עבדות. כלומר, בית המשפט לא התעמק בשאלה האם זה בסדר שיש לך עבד, אלא בשאלה האם זה בסדר ששלחת אותו למיון עם חבלות רציניות.

בכל מקרה, נכון להפריד בין המקרים המוקדמים יותר, שדומים יותר להנמקה ה"מסורתית", ובין המקרה המאוחר, שנוטה (בצורה לא לגמרי מובהקת) להנמקה שבוחנת נסיבות. שם אמנם נקבע שהסכמה לא רלוונטית, אבל הקביעה הייתה כחלק ממצב עובדתי בו בכל מקרה נטען שלא הייתה הסכמה, והאלימות הייתה חריגה גם ביחס למקובל בבדס"מ, והנאשמים התנהגו באופן שמפר גם כללים ל-BDSM. מנימוקי בית המשפט עולה בצורה די ברורה הצורך להתחשב ברצון ה"קרבן", היעדר השליטה במעשיהם, והקושי בכך שלא הפסיקו גם לאחר השימוש במילת קוד. את פסק הדין בהחלט אפשר לקרוא כניסוח משפטי ל"BDSM מותר, אם הוא safe, sane, consensual".  ואת הקביעה הזו, בתאוריה, אפשר להחיל לא רק על ההיבטים שכוללים סאדיזם (ומתורגמים לעבירת התקיפה), אלא גם על אלו שכוללים שליטה (ומתורגמים לעבירת העבדות).

—————————————————-

[1]  ויש הוגות פמיניסטיות חשובות (נגיד קתרין מקינון) שחושבות שצריך לאמץ מודל דומה גם ביחס לאלימות מינית.
[2]  Regina v Emmett: CACD 18 Jun 1999, ושווה להזכיר שלפי החוק הבריטי, הסכמה לא רלוונטית גם ביחס לתקיפה הגורמת חבלה ממשית.
[3] CASE OF LASKEY, JAGGARD AND BROWN v. THE UNITED KINGDOM (1997)
[4]  הציטוט שמובא מפסק הדין של השופט שהרשיע אותם הוא " "the unlawful conduct now before the court would be dealt with equally in the prosecution of heterosexuals or bisexuals if carried out by them"", ועל כך שתי נקודות. ראשית, הנקודה היא לא רק שוויון פורמלי בין סטרייטים והומואים שמעורבים באותה התנהגות בדיוק, אלא גם אפליה בפועל שנובעת מהטרונורמטיביות. הזיהוי של "גבר שגורם לאשתו כוויה בהסכמה בפרטיות חדר השינה שלהם" כהתנהגות פרטים כמעט-מקובלת, לעומת "מועדון של עשרות גברים שמשתמשים בצעצועים, מצלמים את האקט ומנסים לגייס חברים חדשים", שנתפס כסטייה מסוכנת לציבור, בלי קשר לעוצמת הפגיעה בכל אחד מהמקרים.
השנייה, והיא באמת לא קשורה בשום צורה לדיון הזה, היא שהשופט לגמרי מיוזמתו הזכיר ביסקסואלים, ויש מי שיתנו לו נקודות על ההקפדה על נראות ביסקסואלית (:
[5] K.A. and A.D. v. Belgium (applications nos. 42758/98 and 45558/99)   (2005)
מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Glad to be gay, הכל שפיט והרשות נתונה, עבודה שחורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על על הסכמה בעבדות וב-BDSM

  1. ido2267 הגיב:

    כרגע יש תנועה חזקה למען העברת חוק 'הפללת הלקוח' שיהפוך צרכני זנות לעבריינים פליליים. האם זנות – כמו עבדות – גם היא דבר שיש לאסור בחוק?

    • shaylaad הגיב:

      רק כדי לדייק הפללת הלקוח לא אוסרת את עצם הזנות בחוק אלא את ה"צריכה" שלה. הזנות כפעולה תישאר חוקית ולא ניתן יהיה להפעיל סנקציות בשל קבלת תשלום עבור מין.
      בעצם יש פה אפילו ברמה כלשהי יותר כוח למי שבזנות עצמה, כי היא יכולה לדווח על לקוחות בעייתיים ויכולה גם שלא לדווח אם זה מה שהיא רוצה. ניתן לומר שיהו גם הפסדים, כמו אובדן הכנסה פוטנציאלי וכו אבל זה דיון בפני עצמו היות שהנושא מורכב הרבה יותר מטוב או רע ויש טיעונים בעד ונגד החוק הזה. אבל בכל מקרה הצעת החוק המדוברת *אינה* הופכת זנות לדבר שאסור בחוק.

      • interspem הגיב:

        מסכימה עם התיקון על מה יהיה חוקי ומה לא אם החוק יעבור, אבל נראה לי חשוב לחדד שהטענה שזה מגביר את הכוח של האשה בזנות, או שהפסד מרכזי הוא אבדן הכנסה פוטנציאלי, הן טענות שמתעלמות מהחשש מכך שהפללה תקשה על איתור וזיהוי ועלולה להוביל לפגיעה רבה יותר בנשים (וגברים) בזנות.
        אני לא אומרת שהפללה בהכרח תהיה הרעה במצב (אני לא מצליחה לגבש לעצמי שורה תחתונה בעד או נגד, אבל למיטב ידיעתי רוב הארגונים שעובדים עם נשים בזנות ושורדות זנות בעד הפללה, לפחות בישראל), אבל נראה לי שאם כבר מתייחסות לנושא, התמונה יותר מורכבת מיותר כוח-פחות הכנסות…

    • interspem הגיב:

      בקשר להאם צריך לאסור – לדעתי יש לא מעט קשיים בגישה פטרנליסטית (והרבה היגיון בגישה שבוחנת נסיבות של כפייה), אבל באופן עקרוני, מעריכה שרוב מי שחושבים שיש דברים שאסור לעשות לאדם גם בהסכמתו יחשבו שזנות היא דוגמא לדברים האלו (בין היתר כי זה נימוק שהרבה פעמים ממוקם בהקשר דתי, או לפחות כחלק מעמדה שיש לה היסטוריה של רעיונות דתיים).

  2. ido2267 הגיב:

    במקרה הזה מדובר במונולוג של אישה שעוסקת בזנות וטוענת שמי שמנסה להגביל את העיסוק שלה הוא מתנשא ואלים כלפיה.

  3. ארך אפיים הגיב:

    לפחות בקהילות הבדס"מ שאני מכיר, הדגש על הסכמה הוא עצום. יש לקהילה הכללית הרבה מה ללמוד מהם בענין הזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s