חמש דרכים לסבול פחות מכתיבה אקדמית:

נתקלתי השבוע בטוויטר בצ'ק ליסט מופלא לכתיבה אקדמית ששיתפה חוקרת אמריקאית. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. כלומר, ביני ובין הצ'ק ליסט. אין לי ספק שמי שחיברה אותו היא אישה נפלאה, מאורגנת ואוהבת אדם, אבל אני מבחינה בין רגשותיי כלפי טבלאות אקסל וכלפי בנות אדם.

בכל מקרה, נזכרתי שהייתה לי רשימה קצרה וחביבה (ומרשימה פחות מאותו צ'ק ליסט מופלא…) עם המלצות לכתיבה אקדמית, שבעצם לא שמתי כאן. ובכן, אני חורגת מהכתיבה-על-כפייה לטובת כתיבה-על-כתיבה. המסמך למטה מרכז כמה שיעורים שלמדתי בדרך הקשה בבערך עשור כסטודנטית. אני עדיין לומדת דברים רבים בדרך הקשה, אולי יום אחד יהיה פוסט המשך. 

לכתוב יעיל ומסודר זה עניין שלוקח זמן (בעיקר לאנשים כמוני שצריכים ללמוד כל דבר בדרך הקשה), אבל יש דרכים להפוך את זה לנורא פחות. למטה חמישה דברים שחבל שלא למדתי כמה שנים קודם.

1. עבודה עם שני מסמכים: מסמך קריאה ומסמך כתיבה. שניהם מתקדמים לאורך העבודה, במסלולים שונים מאוד.

מסמך קריאה כולל כל מה שנתקלת בו ועשוי להיות שימושי אח"כ – ציטוטים; הפניות; רעיון מרכזי במאמר; ניתוח. מחשבות תוך כדי קריאה. כל דבר כזה נשמר, עם ציון מקור ועמוד. אם אפשר, בצורה מסודרת. תמיד יהיו דברים שצריך לקרוא יותר מפעם אחת, ודברים שלא ידעת שתצטרכי, אבל יהיו פחות. למסמך הזה טקסטים ורעיונות רק נוספים, שומדבר לא נמחק.

מסמך כתיבה [בגרסאות שונות] הוא הטיוטה לטקסט הסופי, שמתגבשת לאורך העבודה. סיבה אחת להפריד אותו היא כדי לא לדאוג משינויים, מחיקות וקיצורים במסמך שכולל את כל הציטוטים השימושיים. הסיבה המרכזית היא כדי שהטקסט הסופי יראה כמו מהלך חדש, עצמאי ומגובש, ולא כמו אוסף ציטוטים עם משפטים מקשרים ביניהם.

2. וה"מסמך" השלישי הוא כלי ביבליוגרפי נוח.

לא בשביל עבודה של שני עמודים, אבל למסמך רציני יותר, בעיקר כשהמקורות שלך באנגלית, לעבוד מהתחלה עם תוכנה ביבליוגרפית נחמדה (אני עובדת עם Zotero, יש אחרות), לשמור בה הפניות למקורות, וללמד אותה לתקשר עם וורד וגוגל סקולר יצמצם את הסיוט הנורא של כתיבת הערות שוליים.

3. תרשימי זרימה.

כשלא ברור מה ראשי הפרקים, לארגן נושאים מרכזיים בתרשים זרימה ולראות אם אפשר לזהות מבנה הגיוני. כשיש ראשי פרקים, תרשים זרימה חדש, ושוב כשהם משתנים. אם התרשים לא נראה ברור ומסודר, גם העבודה הסופית לא תהיה ברורה ומסודרת. כלל האצבע הוא פירמידה, פירמידה הפוכה או שעון חול (שעון חול מסודר פחות, תיזהרי ממנו). אל תשכנעי את עצמך שבעצם יש לתרשים המבולבל הזה היגיון פנימי. מה שלא משתלב צריך ללכת, גם אם הוא מעניין וחכם. יהיו הזדמנויות אחרות.

4. דד-ליינים.

שמעתי שיש נשים שפשוט כותבות מתוך משמעת עצמית בלי לחץ חיצוני. ריספקט. כל היתר צריכים קהל שמחכה לקרוא משהו. קבוצת עבודה שבה צריך לשלוח ולהציג דברים, הרצאה לקולגות, או חברה שהבטחת לה 14 עמודים מסודרים תוך שבועיים. היא לא צריכה לקרוא אותם, רק לחכות להם ולהתאכזב אם לא תשלחי.

5. הביקורת תמיד מוצדקת.

קשה לראות את מה שחסר בטקסט שעבדת עליו הרבה, ולהפריד בין מה שברור בראש שלך ומה שבאמת כתוב. אם הקוראת (חברה, עורכת, סטודנטית אחרת) אומרת שלא הוכחת, או לא הסברת, או שהנקודה לא ברורה, זה לא כי היא לא מבינה כלום, זה כי יש מה לשפר. תקללי אותה (בלב!), אבל תקשיבי לה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אקדמיה, כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s