קטגוריה: חפיפה חלקית בלבד למציאות

מעשיי ידי טובעים בים, ואתם אומרים שירת נשים?

א: הדבר הכי מרשים בשבוע האחרון זה שטוקבקים למדו להשתמש במושג "הדרת נשים" זה אדיר. באמת. זה מטורף. ואולי משהו דפוק אצלי, או שאני באמת לא יכולה להיות מרוצה, אבל איכשהו לא מסתדרים לי סדרי העדיפויות. קרו בסביבה עוד כמה … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה האישי הוא הפוליטי, הגירה, חפיפה חלקית בלבד למציאות | 8 תגובות

סוניה, מאניה, דיפרסיה

מאניה קפלן רוחצת כלים. כשהיא גומרת אותם היא ממשיכה לשיש, ואז לגז. "מאניצ'קה, הפסיקי רגע. לפעמים מותר גם לנוח מעט." הא. היית חושבת. לפחות היא לא תופרת. או מבשלת. סוניה קצת מפחדת ממה שעלול לצאת אם מאניה תבשל במצבה הנוכחי. … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה חפיפה חלקית בלבד למציאות | כתיבת תגובה

Vita Brevis

אחד האוהלים נראה שונה מהאחרים. הוא לא מוקף שלטים בגואש צבעוני או מקושקש במיליון צבעים. בכניסה אליו לא תלוים רשת חלומות, פעמוני רוח או קריסטלים. בכניסה תלוי שלט אחד, בדיו, באותיות יווניות מפותלות. Φαέθων. ריח שמנים אתריים לא עולה מהאוהל, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה חפיפה חלקית בלבד למציאות | כתיבת תגובה

וחולמים על מסילות חשמליות

"תחש" אני מנסה להעיר אותו. “תחש!” תחש פוקח עין גדולה ועצלה, וחורק משהו לא נחמד. “השומר נרדם לפני חצי שעה. בוא נרביץ איזה רייס מכאן לכיוון שער שכם". זה מעיר אותו כמו כלום. עד עכשיו הוא לא ניצח אותי אפילו … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה חפיפה חלקית בלבד למציאות | כתיבת תגובה

ומשהו נשאר איתו.

"אני לא מבינה איך דווקא זה מה שאת שומעת". אפרת שותה מהתה שלה, ומלכסנת מבט לרדיו. “דם ואש ודם ואש ודם. מהבוקר עד שמישהו ייתן את האות והם יעברו בבת אחת להורה וזיקוקים. מדהים מה את יכולה להשיג על קהל … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אוטרפה, האישי הוא הפוליטי, חפיפה חלקית בלבד למציאות | 6 תגובות

עוד עלה נושר

פעמיים בכל אביב אני מתה. כשגוועת פריחת השקדיות וכשגוועת פריחת ההדרים. הנרקיסים והשקדיות פורחים בסוף החורף, כמוני. קיבלתי שניים מהאהובים עליי ביותר לקשט את הנוף ביום הולדתי בלבן וניחוחות. אבל כשלובן השקדיות נעלם, העלים נושרים והענפים מתכסים עלווה ירוקה, ברור … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה חפיפה חלקית בלבד למציאות | 7 תגובות

היה זה לילה סוער וקודר

המחברת הסתכלה עליי. אני הסתכלתי עליה. עכשיו זו את או אני, בובה. אחת מאיתנו לא שורדת את הלילה הזה. די, כמה אפשר יותר? נכון, האומללות והתוגה הקיומית התחילו הרבה לפני הקריאה-בפעם-העשרים-אלף-טוב-מותי-מחיי-איתך.  הסחות דעת! קראתי ביאוש. ממלכתי בשביל הסחת דעת! האינטרנט, … להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה חפיפה חלקית בלבד למציאות | כתיבת תגובה