ילד מותר – האם יש זכות חיובית להורות?

יש משהו בדיון על הורות שמגיע מהר מאוד לטונים ולטענות תמוהות למדי. טוב, לא רק בדיון על הורות.

הבחירה הראשונית בהורות (לפחות בחברה שלנו) היא בחירה אנוכית למדי – ליצור בעולם אדם חדש, אדם שלם שלא היה קיים קודם! שעצם קיומו נועד לאפשר לי לממש היבטים שונים של הקיום האנושי שלי. למרות זאת, צד האנוכי נעלם מדיונים רבים על הורות, שאיכשהו נתפסת כנעלה ואלטרואיסטית. ההילה הקדושה של ההורות גורמת לנו להסכים לטענות קשות, שלא היינו מקבלות כל-כך בקלות וללא סייגים בנסיבות אחרות.

זכות לקיומם של בני אדם אחרים ולקשר איתם היא רעיון מורכב, שמעלה שאלות לא פשוטות. הרשומה הזו בוחנת את השאלה האם ישנה זכות חיובית להורות. ספוילר – לדעתי, לא. אבל השיחות עם חברות חכמות שכנעו אותי שלכל הפחות יש כאן דיון מעניין.

היבטים חיוביים ושליליים של זכויות

מקובל להתייחס לזכויות אדם ככוללות גם היבטים שליליים (כלומר, אסור למדינה לפגוע בזכות) וגם היבטים חיוביים (כלומר, המדינה חייבת לפעול בצורה אקטיבית כדי לקדם אותה). יש ניתוח מיושן שרואה בזכויות אזרחיות-פוליטיות זכויות שליליות בעיקרן, וזכויות חברתיות-כלכליות כבעלות יותר היבטים חיוביים. הניתוח הזה פשטני ושגוי. לזכויות אזרחיות ופוליטיות יש גם היבטים חיוביים – למשל, המדינה נדרשת להשקיע בהקמת בתי משפט, מינוי והכשרת שופטים כדי שאזכה להליך הוגן. לזכויות חברתיות וכלכליות יש גם היבטים שליליים – אסור למדינה למנוע מחולים טיפול רפואי או למנוע מאנשים מסוימים (למשל, בנות) ללמוד בבתי ספר.

הדרך המקובלת היום היא לנתח את כל זכויות האדם כמטילות חובות משלושה סוגים:

  1. לכבד את הזכות (respect), כלומר אסור למדינה לפגוע בה (למשל, אסור לענות או לשעבד);
  2. להגן על הזכות (protect), כלומר, המדינה צריכה למנוע מאחרים לפגוע בזכות (למשל, לא לאפשר להם לרצוח או לשעבד);
  3. להגשים את הזכות (fulfil) – המדינה צריכה לפעול בצורה אקטיבית כדי לקדם את הזכות (למשל, לבנות בתי ספר ובתי משפט; לחנך את הציבור לחשיבות ההגנה על זכויות אדם).

זכות חיובית להורות?

מבחינת משפט נוהג בישראל, בית המשפט העליון כבר פסק שיש לזכות להורות היבטים חיוביים ושליליים. הטענה הזו אמנם אומרת מה הדין המצוי בישראל כרגע, אבל לא בהכרח משקפת את הדין הרצוי או יישום נכון של עקרונות זכויות אדם (ופסיקת בית המשפט העליון, בכל הכבוד, היא לא באמת אינדיקציה לעקרונות האלו).

הזכות להורות מוכרת כאחת מזכויות האדם, ומההסבר למעלה אפשר להניח שאם היא זכות אדם ככל זכות אחרת, יש לה גם היבטים חיוביים וגם היבטים שליליים. זכות שלילית בטח שיש. אסור למדינה לעקר או לסרס בכפייה קבוצות שלא מוצאות חן בעיניה. אסור לה להעביר ילדים ממשפחות אבוריג'יניות או תימניות למשפחות לבנות. אסור להוציא ילדים מהבית בלי סיבה טובה מאוד. זכות חיובית (שדורשת מהמדינה, למשל, לממן טיפולי פוריות) זו שאלה אחרת. כדי לבסס את הטענה שלי שבמקרה הזה ההיבטים החיוביים מוגבלים מאוד, עליי להוכיח שיש לזכות להורות מאפיינים מיוחדים, שמקשים עלינו להתייחס אליה כזכות פוזיטיבית.

הזכות להורות באמת שונה מהרבה זכויות אחרות, בכך שהיא למעשה קובעת שיש לי זכות לקשר עם אדם אחר בעולם – קשר אישי, רגשי, ביולוגי וייחודי מאוד. יותר מזה – היא קובעת שיש לי זכות להיווצרותו וקיומו של אדם נוסף בעולם (אם נתמקד במקרה הנפוץ, של הורות ביולוגית, ולא במקרה הנדיר יותר של אימוץ). במובנים מסוימים, הגשמת הזכות להורות נותנת לי זכות באדם אחר – הילד.

[במקרים מסוימים, למשל אם הדרך להגשמת הזכות היא באמצעות פונדקאות, אדם "קונה" זכות באדם אחר נוסף בדרך להגשמת הזכות לילד- זכות השימוש בגופה של האם הפונדקאית. וכאן יש רשומת-המשך, שמתמקדת בפונדקאות]

הזכות לילד

אני לא משוכנעת שהמושגים של זכויות אדם, שמבוססים על הומניזם, על תפיסת כל אדם כערך בפני עצמו, בעל כבוד וזכויות וקיום משל עצמו, מאפשרים לנו לראות את קיומו של אדם שלם וחדש בעולם כהגשמת זכות של מישהו אחר. ברגיל, אנחנו לא מקבלות כלגיטימית תפיסה שרואה בבני אדם מושא לזכויותיהם של אחרים, והזכות להורות דורשת מאיתנו להכיר באדם כמושא לזכות של אחר לא רק בזמן ומקום מסוימים, אלא בעצם קיומו.

המקרה המובהק האחר של זכות אדם ליצירת קשר אישי קרוב בעולם הוא נישואים (אפשר גם זוגיות בלי ניירות וטבעות). כאן, דיני זכויות אדם דורשים שהנישואים יתבססו על הסכמה חופשית ומלאה של בני הזוג. ברור שהדרישה להדדיות והסכמת הצדדים היא לא דרישה שאפשר להציב להיווצרות הורות. מכאן עולה השאלה האם זו סיבה לראות בזכות להורות זכות חזקה יותר ומסויגת פחות, או להיפך, להיזהר יותר בעוצמה שאנחנו מוכנות לייחס לזכות הזו, בדיוק בגלל שהיא לא עומדת בדרישות שיש לנו במקרים דומים.

 

הטענה שלי היא לא שצריך לסרס את כולם כדי למנוע פגיעה בזכויותיהם של ילדים פוטנציאליים שלא הביעו ולא יכלו להביע הסכמה לבוא לעולם או לבחור את המשפחה שתהיה להם. אבל כל דיון בזכות להורות צריך להתחיל מהפרדה בין החשיבות של הורות בחברה (שאין עליה מחלוקת, גם אם אין הסכמה על ההשלכות של החשיבות הזו) ובין ההצדקה שלה כזכות אדם, ומהבנה שזכות לקשר עם אדם ספציפי אחר, שלא הסכים ולא יכול להסכים, היא תופעה מאוד חריגה בשיח של זכויות אדם, ודורשת זהירות.

נכון, אנו לא יכולות לדמיין חברה שאין בה הורים וילדים, ולאנשים יוולדו ילדים בלי קשר להגדרות שלנו לזכויות אדם. אבל במקומות שונים ותקופות שונות גם אי אפשר היה לדמיין חברה בלי עבדים, חברה ששוללת אפליה גזעית, או חברה שרואה בנשים בנות אדם שוות ערך, ואנחנו עדיין מתעקשות על זכויות אדם שסותרות לחלוטין את התפיסות החברתיות האלו.

מעבר לכך – בשביל הורות ביולוגית שמתרחשת אם נרצה או לא, לא צריך זכות פוזיטיבית ולא צריך עזרה של המדינה. השאלה של זכות פוזיטיבית להורות מתעוררת קודם כל במקרים בהם הורות היא דבר שעדיין לא קרה, ושניתן למנוע. לא בהכרח צריך למנוע, אבל לפחות אפשר לשאול כמה שאלות על מה שאנחנו מקבלות כמובן מאליו.

פורסם בקטגוריה האישי הוא הפוליטי, הכל שפיט והרשות נתונה, פרות קדושות | 11 תגובות

אדם צריך בית

דמי הבטחת הכנסה לא מספיקים לקיום בכבוד.

השורה הזו בלבד הייתה אמורה להיות כותרת שלא יורדת מסדר היום. הוועדה למלחמה בעוני (ועדת אלאלוף) התייחסה לבעיה הזו; המוסד לביטוח לאומי בעצמו פרסם מחקרים בעניין. קצבאות הבטחת ההכנסה נעות כיום בין 1,730 ₪ לחודש ליחיד ל- 4,281₪ לחודש למשפחה. רשת הביטחון העלובה שלנו כל-כך מלאה חורים שאנשים שתלויים בתמיכת המדינה צריכים לבחור בין מחסה למזון, בין תרופות לחימום. הממשלה – היא עסוקה במה שאנשים כותבים בפייסבוק ובסימון מוצרי התנחלויות.

דיון חשוב שהוכרע שבוע שעבר בבית הדין הארצי לעבודה[1] עסק בהיבט אחד של הבעיה הזו – מדיניות המוסד לביטוח לאומי לשלול קצבת הבטחת הכנסה ממי שמקבלים סיוע מקרוביהם בתשלום שכר דירה. בהליך צורפו ענייניהם של שישה מקבלי הבטחת הכנסה (אליהם הצטרפה האגודה לזכויות האזרח, כידידת בית המשפט). אחת היא אם חד הורית שפוטרה כשהייתה בהריון. אחרת פוטרה לפני שנתיים, חיה על פיצויי הפיטורים ופדתה את הפנסיה שלה, אבל מתישהו הכסף נגמר. אחרת חולה, מטפלת בקשישים ומרוויחה 1400 ש"ח בחודש. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הכל שפיט והרשות נתונה, עוני | תגובה אחת

בירוקרטיה קטנה ומלוכלכת

בשנת 2006 פסל בג"צ את ההסדר שהוכר כ"הסדר הכבילה" של מהגרי עבודה למעסיקיהם, ושמנע מעובדים את היכולת להחליף מעסיק. בפסק הדין קבע בג"צ כי:

"הסדר הכבילה יצר מעין-עבדות בגירסה מודרנית. בהסדר הכבילה שהיא עצמה קבעה והשליטה, רצעה המדינה את אוזנם של העובדים הזרים למזוזת ביתם של מעסיקיהם, וכבלה את ידיהם ואת רגליהם באזיקים ובנחושתיים למעסיק ש"ייבא" אותם ארצהלא פחות מכך. העובד הזר הפך מהיותו נושא למשפט – בן-אדם שהמשפט מעניק לו זכויות ומטיל עליו חובות – להיותו מושא במשפט, כמו היה מיטלטל בין מיטלטלין. ההסדר פגע באוטונומיה של העובדים כבני אדם, והלכה למעשה שלל מהם את חירותם."[1]

בשנים שעברו מאז היו ניסיונות שונים להקים לחיים חלקים מההסדר הזה, שנפסל בשל קרבתו לפרקטיקות של עבדות. לאמץ כבילה-מינוס, חצי-כבילה, כבילה-בערך. העקרון בלב הפסיקה, שהעובד הזר הוא אדם, בעל זכויות ואוטונומיה, לא חילחל עמוק מספיק.

לאחרונה, ישבו קבוצת חברי כנסת והגיעו למסקנה שעדיין יותר מדי קל לעובדות זרות בסיעוד להחליף מעסיקים. להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אל תקרא לי מותק, הגירה, הכל שפיט והרשות נתונה, עבודה שחורה | 2 תגובות

פשע שאין לו נפגעים

שלמה מנחם, יהודי טוב, עבד כאחראי על רווחתם של עובדים זרים, ובדק את תנאי המחייה של עובדים בחקלאות.

כלומר, באופן עקרוני. בשטח הוא קיבל מהחקלאים שוחד, העלים עין מהתנאים במקום, נמנע מניהול הליכים נגד המעסיקים, והוציא את הכסף שקיבל על הימורים ותרומות לבית כנסת.1

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגירה, הכל שפיט והרשות נתונה, מי ישמור על השומרים, עבודה שחורה | 10 תגובות

מישהו מטפל בך?

במוצאי שבת שעברה צעדו כמה עשרות עובדות סיעוד (ומעט מדי תומכות) מדרום תלאביב לכיכר הבימה. ההפגנה הזו הייתה תזכורת כואבת לבעיות במגזר הזה. לא רק במסדרונות משרדי ממשלה, גם אצלנו בבית הבית הפוליטי והבית הממשי.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה אל תקרא לי מותק, הגירה, הכל שפיט והרשות נתונה, עבודה שחורה | 6 תגובות

נפל בעת מילוי תפקידו

אחד ממבנה בירושלים הלך
ואחד מפיגום בעראבה – הלך
כמו בית גדול בעל אלף חדרים
שמתמוטט ומתמוטט ומתמוטט
וכפעם בפעם נופל פועל,

וממשיכים לבנות עם פועל אחד פחות
ועוד פועל אחד פחות

ועוד פועל אחד פחות
ועוד אחד פחות

headlines להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה עבודה שחורה, פרות קדושות | 2 תגובות

זוֹרֵעַ עַוְלָה יִקְצֹר אָוֶן

במעריב מספרים על חקלאים מרחבי הארץ שמדווחים על הצרות שנגרמו להם כתוצאה מקשיים ביישום הסכם בילטרלי בין ישראל לתאילנד, הסכם שנועד להסדיר הבאה ישירה של עובדים ולצמצם תופעות נצלניות, בפרט גבייה של דמי תיווך גבוהים ולא חוקיים. העובדים מפונקים ולא מתאימים, הביורוקרטיה מסורבלת, ונמאס להם.
.

לא צריך להתעלם מתחושות התסכול והייאוש של חקלאים (או של כל אחד אחר), אבל מישהו במעריב החליט לשחק אותה מטומטם, ולצייר לנו תמונה חלקית מאוד, שבה חקלאים חרוצים וותיקים שוקלים לפרוש בגלל שהמדינה פותרת את הבעיות של התאילנדים על חשבונם.
.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה הגירה, עבודה שחורה, פופוליזם | 2 תגובות